איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חוללפני שניגש לדבר עם החניכים על ערכי בני עקיבא ניקח צעד אחד אחורה ונספר להם על הקמת התנועה שאנחנו חלק ממנה. החניכים מגיעים ממגוון סגנונות של בתים, ולחלקם ההיכרות עם בני עקיבא היא רק בפעולות שאתם מעבירים להם, לכן יש חשיבות רבה להכיר להם את התנועה.
מטרות הפעולה:
הרחבה למדריכים:
.
הכנות וציוד נדרש:
..
.
.
.
מטרת ההצגה לגרום לחניכים להרגיש שותפים לעשייה ולחוויה, לכן השקיעו בתלבושת ובאביזרים. אחד המדריכים יתחפש ליחיאל אליאש:
.
יחיאל אליאש נכנס לחדר מהורהר: “אני מתלבט מה לעשות. אני מרגיש שעכשיו, דווקא עכשיו, כשהמדינה ממש בתחילתה, צריך לעשות מעשה! אני אקים תנועת נוער! במקום שהנוער יסתובב ברחובות ויהיה לו משעמם, נוכל להיפגש כל שבוע, ללמוד ביחד ולצאת ולעבוד. אבל מי יעזור לי להקים את זה?!” (יחיאל מביט סביבו וניגש לאחד המדריכים): “מוישל’ה ידידי, איזה מזל שאתה פה, יש לי רעיון מעולה לספר לך!” (ופתאום מבחין בכל החניכים): “וואו, כמה אנשים! הגעתם למקום הנכון, אני צריך כל אחד ואחד מכם, אנחנו הולכים לעשות היסטוריה, להקים תנועת נוער!”
.
.
הציגו לחניכים באספת חברים שהם שותפים לה את הסיבות שהובילו להקמת בני עקיבא ואת ערכי התנועה:
.
יחיאל אליאש מתיישב וכולם מתיישבים סביבו. יחיאל מתחיל לדבר: “חברים יקרים, מהי תנועת נוער בכלל? בתנועת נוער אנחנו ניקח את כל הילדים והנוער ונלמד אותם דברים חשובים”.
.
אם החניכים מסוגלים פתחו דיון:
.
.
יחיאל: “חשוב לנו בתנועה שנהיה אנשים טובים, שנלמד וגם נעבוד, אבל חסר לנו שם לתנועת הנוער שלנו! עזרו לי לחשוב על רעיונות”.
.
.
בחרו שם לתנועה והכינו שלט. שלב זה חשוב לסיכום סיפור הקמת בני עקיבא ולשיתוף החניכים.
.
.
.
בהתאם לאווירת התקופה הכינו תה (בגזייה אם בטיחותי, ואם לא – מזגו מתרמוס) וחלקו לחניכים (לא לשכוח למהול במים קרים), וברקע השמיעו שירי הוויי של בני עקיבא.
.
יחיאל אליאש יציג לחברים את הרב נריה: “חברים יקרים, היה לי כיף להקים אתכם תנועת נוער, עכשיו אני צריך לטוס לחוץ לארץ להעלות עוד יהודים לארץ ובינתיים, כשלא אהיה פה, יהיה לי מחליף – בואו נאמר שלום לרב נריה”.
.
הרב נריה: “שלום לכם, ידידיי היקרים, שמח לפגוש את כולכם” (לוחץ ידיים לכולם ומתיישב אתם לשתות תה). “טוב, יש לנו עוד הרבה עבודה לעשות, אני מניח שעוד ניפגש לחבר המנון לתנועה וסמל, ה’ עמכם”.
.
.
הזכירו לחניכים מה היה בפעולה, והכינו אותם לקראת הפעולות הבאות, שגם בהן תעסקו גם בנושא של בני עקיבא.
.
הצעה:
אפשר להכין לוח על אחד מקירות החדר, ובסוף כל פעולה לתלות עליו את שם הפעולה או תמונה הקשורה לפעולה, וכך ייווצר לחניכים רצף של פעולות המערך ויהיה להם נוח יותר להבין את הקשר בין הפעולות ולזכור את תוכנן.
.
.
ראשוניות, נחשוניות – לא כל אדם זוכה לכך. תחילתה באדם עצמו – בבשלות הכרתו, בכוח רצונו ובכושר החלטתו, והמשכה בסייעתא דשמיא של תנאי ביצוע, ונועם ד’ על המעשים ועל העושים.
.
זה הכלל: כל הבא לפתוח במשהו חדש, דינו בעיני רבים כדין כל משנה אשר עליו שנינו כי “ידו על התחתונה” (בבא מציעא עו ע”א). זקוק אז האדם הבא לשנות לאומץ מיוחד. עליו להחזיק מעמד נגד מתישים, מול מביכים, כלפי מלגלגים, שכל אחד מהם לעצמו יש בו בכדי להרוס כל רעיון חדש, ועל אחת כמה וכמה כששלושתם פועלים יחד. נחוצה אז למחדש מידה גדושה של גבורה רוחנית ועוז נפשי, בכדי להתגבר על כל אלה המעכבים-המפריעים, גם כשעדיין אין בידו הוכחות של ממש שאי פעם ידו תהיה על העליונה.
.
וכשמדובר על חידוש נועז ששמו תנועת נוער דתית – כאן כל החששות מצטרפות יחד. תנועת נוער דתית – זה לכאורה ‘תרתי דסתרי’. תנועת נוער מעצם מהותה באה היא לנער, לרענן, לחדש, ואילו החיים הדתיים דורשים כאמור יציבות, קביעות, רציפות.
.
“כיצד יתקיימו שני מקראות הללו?” – אין תשובה ברורה בפי המעז-הלוחם, רק נקודת אמת שבנשמתו היא הלוחשת לו, היא האומרת לו: המצב הקיים הוא חמור, הנוער נסחף בכוחות איתנים מחוץ למחנה הדתי. חייבים לעשות משהו. תתחיל במאבק, תתחיל לסלול דרך, וסוף ההצלחה לבוא.
.
וכך היה הדבר. החלוץ הצעיר הנמרץ, ר’ יחיאל-אהרן, אשר אנחנו קראנו לו בקיצור בשם משפחתו ‘אליאש’, התחיל את המעשה-הרב שלו. את ייסוד ‘בני עקיבא’ עם הרבה תום לב, עם הרבה אמונה, עם הרבה להט נפשי, ועל כל אלה – עם הרבה מסירות ממשית-מעשית.
.
לשבת אחרי יום עבודה מפרך, אחרי יום היצרבות בשמש הלוהטת, עם חבורה קטנה של בני 15–16, ולחלום אתם על חזון קבוצת התיישבות של נוער דתי – לא דבר קטן הוא. והוא עשה זאת במשך ימים רבים.
.
הוא כבש את הלבבות הצעירים בכנותו ובמסירותו, בפשטותו ובמרצו, בחלומו ובחזונו.
.
ממרחקי חמש עשרות שנים אראנו בשעת בוקר בכיכר ציון בירושלים. עומד על יד ערמת חצץ גדולה, מערבב חול חצץ ומלט – יום עבודה בבניין חדש. ובו בערב יושב הוא על יד ‘ערמת’ נוער ירושלמי, נוער לומד ועובד יחד, נוער לומד בסמינר למורים, ונוער עובד במוסך מכוניות. בת צאצא-אדמו”רים ובת חרש עצים. אליאש מנסה לגבש אותם לחברה אחידה, אשר בקרוב תצא אתו יחד להגשמה, לדרך החלוצית הקשה אשר הייתה אז רבת קסם, ונוער נלהב נשא אליה את נפשו. ואכן הוא מצליח – הוא מדביק אותם בחזונו המרומם: הקמת חברת מופת דתית של נוער ארץ ישראלי.
.
כשגדל הסניף ניסה אליאש לקרב כמה מורים צעירים ולהטיל עליהם את עול ההדרכה. מהם שהתמידו ומהם שעייפו מהר. בסופו של דבר, העול כולו היה מוטל על כתפיו הרזות של אליאש, וקבוצת הנוער אשר דבקה בו, היא שהיוותה את ה”לוז שבשדרה”.
.
מהיכן שאב את הכוחות, את האמונה ואת הגבורה, את העקשנות ואת המסירות? בימי היצירה ההם לא עסקו בתחקירים, לא בבירור היסטורי ולא בניתוח פסיכולוגי. אולם עתה טוב לדעת, טוב לראות את מקור הברכה. טוב לשמוע את סיפור האיש שמאחורי סיפור המעשה. הנה הרקע החברתי – העיירה. הנה בית אבא – מקום הצמיחה. הנה אוהלי התורה – מקומות הגידול. ישיבת ‘לומזה’ על תום רוחה, גבורת הנפש של פורצי ישיבות נובהרדוק. ועל כל אלה מעוז האמונה של ישיבת מרכז הרב בירושלים, אמונה בתחייתו של עם ישראל בארצו, אמונה בבניין חייו הרוחניים על ידי תנופה רעננה של תלם וניר – חזון הגאולה של מרן הראי”ה קוק זצ”ל. כל אלה חוברו יחדיו בלבו של החלוץ, בעל מכנסי החאקי הקצרים והחולצה הרוסית המהוהה, הם שהדליקו את אש התמיד אשר יקדה במעמקים. הם שהרנינו את שירת המעשים. הם שהעניקו כוחות עוז ועצמה.
.
מישיבות המוסר הביא אתו אליאש כמה מנגינות רציניות, והללו שקבעו את רוחה, את אופייה של הסעודה השלישית שהייתה המסמר של חוויית השבת בסניף. ואילו בני ירושלים הוסיפו את השירה החסידית בתפילה, במניין של שבת, והתחיל להיווצר סגנון מיוחד של תפילת נוער ארץ ישראל.
.
הצעד הנועז הבא היה יציאתו של אליאש להקמת הקבוצה בפתח תקווה. חבורה קטנה של נוער נכנסה לצריף עזוב על אדמת סלבונדי, ועל ידו הוקמו שני אוהלים, והרי לך אתחלתא של קבוצת בני עקיבא – בשורה מרנינה לנוער בשרון, מקור גאווה לחברים בירושלים.
.
בנוהג שהיה אז בארץ – ארגון נוער בעל סניפים מקים קבוצה. ואילו כאן קרה להפך: הקבוצה שהתבססה על עתודת סניף אחד, היא שהקימה את הסניפים של ארגונה. היא שהקימה את סניף פתח תקווה, בני ברק, ואחר כך גם תל אביב. קצרים היו חייה של הקבוצה. המספר הקטן שלה לא החזיק מעמד, אולם רבות הספיקה קבוצת בני עקיבא בשתי שנות קיומה. היא הייתה מרכז. היא היוותה לב דופק, לב מזרים חיים. אותה רוח פועלת ומפעילה שהקימה יש מאין בתוככי ירושלים, היא גם שהמשיכה לפעול ולהפעיל באם המושבות על ידי הקבוצה מעבר לה.
.
וכך קם ויהי ‘ארגון בני עקיבא בארץ ישראל’.
.
.
לקראת ועידת “הייחוד והיחד” נערך ראיון עם יחיאל אליאש. זהו סיפור על איש עם חלומות שהקים את בני עקיבא. סיפור על איש עם חלומות ואידאלים, שבשמם החליט לצאת נגד כל המוסכמות ולפעול.
.
“נולדתי בט’ באייר תרס”ח בכפר קטן בפולניה”, מספר יחיאל אליאש. “כשהייתי בן עשר אמי נפטרה ממחלה ומצאתי את עצמי מתפקד כהורה לאחי הקטנים. כשהייתי בן 13 יצאתי ללמוד בישיבה רחוקה מביתי. בישיבות של פולין עוצבה השקפתי הדתית-לאומית”. אליאש היה בן 17 כשהחליט לעלות לארץ. הוא טען אז שלא די לדבר על ארץ ישראל, צריך גם לעשות. בבחינת לא רק “נאה דורש” אלא גם “נאה מקיים”.
.
בשנת 1925 הגיע אליאש לארץ, ל’מרכז הרב’. “למדתי בישיבה ובמקביל המשכתי בחברותי ב’הפועל המזרחי’, שבה התחלתי לפעול עוד בפולין”, הוא מספר, “הלך המחשבה שלי באותה תקופה היה שארץ ישראל זקוקה ליהודים לומדי תורה, אבל מי שאינו מתעתד להיות ראש ישיבה או רב צריך להקדיש את כל מרצו וכוחו לבניית הארץ באופן ממשי. בניין הארץ פירושו ללכת לעבוד בחקלאות”. מנהיגי ‘הפועל המזרחי’ עודדו אותו לעבור לקבוצה בחקלאות ועם זה לשמור על הקשר המתמיד עם הישיבה. ראשי ‘מרכז הרב’ הבינו גם הם לרוחו, וכך עזב אליאש את הישיבה ועבר לקבוצה חקלאית שהוקמה על אדמות פתח תקווה.
.
“לא החזקתי שם מעמד הרבה זמן”, הוא ממשיך. “זמן קצר אחרי שהגעתי חליתי והרופאים אמרו שאין לי סיכוי לחיות”. אליאש החליט שאם נגזר גורלו למות, “לפחות שיהיה זה בירושלים”, הוא אומר. “תוך כדי העבודה הזאת, שנהניתי ממנה, הרגשתי שכוחותיי חוזרים אליי והתחלתי להאמין כי ייתכן שאמשיך לחיות”.
.
בסוף שנת תרפ”ח (1928) החליט אליאש שהגיע הזמן להגשים את חלומו להקמת תנועת נוער דתית-לאומית. הימים היו ימי בניין הארץ, דתיים וחילוניים כאחד עסקו בעבודה חקלאית ובהגנה על היישובים, אך הזהות הדתית היטשטשה. “היה צורך לפתח את הזהות הדתית ולהחדיר גאווה בלב בני הנוער”, אומר אליאש, “הכנתי את התכניות להקמת תנועה ברעיון ‘התורה והעבודה’, ופניתי עם הרעיונות לשלמה זלמן שרגאי, שהיה בעת ההיא המזכיר הראשי של הברית העולמית לתורה ועבודה”. רבים מחבריו ששמעו על הקמת תנועת נוער דתית-לאומית כינו את אליאש ‘בעל החלומות’, אבל הוא אומר שזה לא הפריע לו כי הוא הרגיש שיוכל לממש את חלומותיו. אברהם קסטנבוים, שהיה בעת ההיא חבר הוועד הפועל של ‘המזרחי’, הציע את השם ‘בני עקיבא’. “מה מתאים יותר משמו של התנא רבי עקיבא שבמעשיו סימל הן את התורה והן את העבודה?” אמר לאליאש, “תלמידיו קיבלו מרבם את אהבת ארץ ישראל בצורה חיה ומעשית ולא כתורה מופשטת, ואנחנו ממשיכי דרכם”. השם התקבל, ורעיון הקמת התנועה הועבר לוועד הפועל של ‘המזרחי’. הוועד החליט להתייעץ עם מומחי חינוך, ובישיבה ארוכה שאליאש לא הורשה להשתתף בה סירבו ראשי הוועד לרעיון הקמת התנועה בנימוקים שאין אדם בעל שיעור קומה המתאים להנהיג בני נוער, שגיל העשרה הוא גיל של מרד, והחינוך הדתי דוגל בשמרנות כך שתנועת נוער עלולה לתת פתחון פה ל’מורדים’. היחיד בישיבה ההיא שתמך בהקמת בני עקיבא היה ד”ר עקיבא ארנסט סימון, חבר הוועד, שאף עזר לאליאש בדרכו החינוכית כשהחליט להקים את התנועה למרות הכול. “הבנתי שאל לי לסמוך על החוגים האלה, ושאם אני רוצה שמשהו יזוז עליי לעשות זאת בעצמי”. אמר – ועשה. ביום רביעי, כ”ד באדר א תרפ”ט (1929), התכנסו החברים הראשונים של בני עקיבא. היו שם תלמידי כיתה ח של ת”ת מזרחי ותלמידי הסמינר למורים של ‘המזרחי’, שהחליטו יחד על הקמת תנועת נוער ברוח התורה והעבודה, תנועה שמטרתה לחנך דור בריא ואמיץ, מסור ונאמן לעמו, לארצו ולתורתו, החי מעבודתו על פי חוקי התורה. “אמרתי לחברים הראשונים שהם חלק מתנועת התורה והעבודה שמתפתחת בכל העולם”, אליאש ממשיך, “רציתי להחדיר בהם את רגש הגאווה ואת התחושה שהם עושים היסטוריה”. וכך היה.
.
במהלך החודשים הקרובים הגיעו עוד ועוד חברים חדשים. ארגון בני עקיבא קיבל חדרון קטן בבית ‘הפועל המזרחי’, ושם ארגנו החברים גינה קטנה עם ירקות – בשביל סעודה שלישית של שבת. הם שמעו שיחות מוסר שנקראו ‘פעולות’, קבעו חוקים וארגנו נשפים בחגים. “התחושה הייתה שכולנו שותפים לדבר גדול”, אומר אליאש, “אני לא הרגשתי ‘מעליהם’ אלא נתתי את התחושה שכולם שווים”. כזכור, בימים ההם ‘ההגנה’ שלטה בארץ, וברוח הימים ההם נקבע שכל פעולה תיפתח בתרגילי סדר. עד ל”ג בעומר היו חברים בבני עקיבא כ-30 חברים קבועים. “החברים היו גם אלו שהחליטו לקבוע את ל”ג בעומר כיום ייסוד בני עקיבא, כחג לתלמידי רבי עקיבא החדשים הסוללים את הדרך לתחיית האומה בארץ ישראל ההולכת ונבנית מחדש”.
.
הבעיה של התנועה החדשה הייתה דווקא בתחום השירה. אליאש רצה להכניס שמחה וחיים בדמות שירים המשותפים לחברי התנועה, ולא היו שירים בנמצא. “הכרתי כמה שירים מהישיבות שלמדתי בהן בילדותי”, הוא מספר, “אבל זה לא הספיק, וחברים שהיה להם חוש שירה הלכו לבתי מדרש חסידיים ללמוד שירים. קבענו לעצמנו שהשירה צריכה לחנך, ולכן כשחינכנו להסתפקות במועט שרנו: ‘כל העולם כולו אינו ניזון אלא בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין בערב שבת'” (לקוח ממסכת ברכות).
.
כמה עשרות שנים אחרי הקמת התנועה יחיאל אליאש עוצם עיניים ושר את השיר. “אין לי קול מתאים לשירה”, הוא מתנצל, “אבל זה שיר יפה כל כך שאהבנו לשיר יחד”.
.
הימים שחלפו הביא להתארגנות סניפים נוספים של בני עקיבא. קם סניף בתל אביב וקם גם אחד בכפר גדעון.
.
בני עקיבא המשיכה לגדול ולפרוח. חברים המשיכו להצטרף, מילאו תפקיד מעשי בבניית הארץ ובעזרה ליישוב היהודי, התרימו לקופת הקק”ל, והשמחה בזמן הפעולות הייתה גדולה. אווירה ייחודית של תנועת נוער נוצרה, בנות הצטרפו (בני עקיבא בראשיתה כללה רק בנים), ונדמה שהכול צועד בכיוון הנכון.
.
“ראיתי את הסניף בהתפתחותו” ממשיך אליאש, “וחשבתי שהגיע הזמן להתחיל בארגון גרעין לקבוצות בני עקיבא אשר ישמש מורה דרך לחברי הארגון כיצד להגשים את הרעיון הלכה למעשה. גרעין זה התחיל בפגישות ובדיונים לגבי נתיבי הגשמה. רציתי לצאת לאותו גרעין חקלאי ולשמש דוגמה לעשייה ולהמשך הגשמה, וידעתי שאצטרך מישהו שימלא את מקומי בראשות הסניף של בני עקיבא בירושלים. החלטתי לחפש מחליף ב’מרכז הרב’, המקום שהייתי קרוב אליו בדעותיי.
.
“במהלך החיפוש שמעתי על עולה חדש מרוסיה, בעל להט ורצון לפעולה, איש בעל שאר רוח והתלהבות דתית, מוכשר וראוי להיות מחנך בבני עקיבא. השתכנעתי שהוא האיש המתאים. משה צבי נריה היה אותו התלמיד. כשהצעתי לו את התפקיד הוא לא מיהר להשיב בחיוב. ניהלנו שיחות רבות על העניין, הרב נריה חקר ובדק ושאל וחשב עד שהסכים להצעתי”.
.
מבני עקיבא בירושלים עבר אליאש לגרעין שהוקם במרכז הארץ, ומשם יצא לשליחות בצ’כוסלובקיה הרחוקה, היה למזכיר ‘הפועל המזרחי’ בתל אביב, הקים את ארגון אליצור והמשיך לחלום ולהגשים. ‘בעל החלומות’ הוכיח שעם נחישות, אמונה ועבודה קשה אפשר להגשים כל חלום.
.
“לצערי, לא אוכל להיות עם חברי בני עקיבא בוועידה הקרובה” הוא אומר, “אני מרותק למיטתי. אבל כשאני מסתכל היום על התנועה ורואה מה נעשה בה, אני מתמלא גאווה. כשעמדתי אז, במפקד הראשון של התנועה החדשה, קיוויתי שיבוא יום ובבני עקיבא יהיו חברים אלפי בני נוער. היום, כשאני רואה שב”ה זכיתם לרבבות, אני מאחל לכם שתזכו לראות אלפי רבבות של חברים שמגיעים לבני עקיבא ופועלים ברוח התורה והעבודה”.
.יחיאל אליאש נפטר בז’ בתשרי התשנ”ח
.
. [gview file=”http://bneiakiva.org.il/wp-content/uploads/2016/11/הזמנה-יחיאל-אליאש-יובל.docx”]
.
.
רבי עקיבא
רבי עקיבא איש צנוע
היה רועה בין הרועים
את עדרי כלבא שבוע
עד שנתו הארבעים
ראתה אותו רחל
בתו של כלבא שבוע
ראתה אותו רחל
והוא מעולה וצנוע
אמרה לו רחל בחשאי
קח אותי לאישה
בתנאי שתקדיש זמנך
ללימוד התורה הקדושה
רבי עקיבא….
והיו גרים במתבן
בגורן אחד לא ידוע
זוג אחד פשוט ללא שם
שהיה מעולה וצנוע
ובבוקר היה מלקט
התבן מתוך שערה
אמרה לו רחל – תהיה אהובי
גדול בתורה
רבי עקיבא….
קם הרב ונסע לבירה
לגמוע תורה כמבוע ושם בגורן נשארה
ביתו של כלבא שבוע
ומקץ עשרים שנה
כאשר הלבין שערה
שב בעלה לביתו
והוא גדול בתורה
רבי עקיבא…
חזר הרב לביתו
וכל נפשו געגוע
חזר הרב אל אשתו
בתו של כלבא שבוע
הדפוה משם תלמידיו
אמרו לה סורי אשה
אמר הרב – הניחוה
כי היא תורתי הקדושה
רבי עקיבא….