איתור סניפים וכפרי בוגרים
.
.
נשאל את החניכים: אחד התיאורים המרכזיים של ארץ ישראל הוא ‘ארץ זבת חלב ודבש’. מתוך כל הדברים שיש בארץ, אלו הם המיוחדים ביותר? מדוע דווקא הם נזכרים? מה החלב והדבש מסמלים לדעתכם?
.
.
נעמיד במרכז שני כיסאות. נכריז על תחום מסוים, ונבקש משני חניכים לשבת על שני הכיסאות- אחד יהיה ‘רוחני’ והשני יהיה ‘גשמי’, כלומר- קודש או חול. על כל חניך שיושב על כסא להסביר מדוע התחום שהקראנו שייך דווקא אליו (האם התחום הזה שייך לצד הרוחני או לצד הגשמי של עם ישראל). חניכים נוספים יכולים להתיישב לאחר דבריהם, להחליף אותם ולהמשיך לטעון טענות בעד ונגד.
.
התחומים: צבא, כלכלה, חקלאות, תקשורת, תרבות, פוליטיקה, מערכת משפט, טכנולוגיה.
.
נלמד יחד את המקורות בנספח.
.
נשאל את החניכים:
מתוך דברים אלה נבין כי עלינו המשימה לצקת קודש לתוך מימד החול, ובכך להעלות אותו לרמה גבוהה יותר, אמיתית יותר. ארץ ישראל היא מקום המקשר בין שמים וארץ, מעלה את החומריות ויוצקת לתוך כלים אלה קודש.
.
נחשוב כיצד אפשר להגשים רעיון זה במעשה:
.
נתחלק לקבוצות. על כל קבוצה לחשוב: אילו אתם הייתם כיום מקבלי ההחלטות בכנסת, בצבא ובכל תחום אחר, אילו החלטות הייתם מקבלים בנוגע לתחומים הללו (שהזכרנו בשלב א’) על מנת להכיל בתוך החומריות את הקודש. נערוך תחרות בין הקבוצות: על כל קבוצה למצוא כמה שיותר דרכים ליציקת קודש בתוך החול בתחומים אלה. לאחר מכן, ניתן לכל קבוצה זמן להסביר את הרעיונות ומדוע הם משמעותיים.
.
.
במשך שנות הגלות עם ישראל ניסה לשרוד, וזאת על ידי שמירה על הגחלת היהודית, לימוד תורה, מגורים בעיירות יהודיות, פרנסה מועטה ובעיקר- כפיפות קומה. תלמידי חכמים גדולים בתקופות הגלות (כדוגמת בעל ‘חובות הלבבות’) מסבירים שבחיים- או שהחומריות מתעלה והרוחניות יורדת, או להיפך. אולם לארץ ישראל יש את המסוגלות לחבר שני חלקים אלה יחד. ירושלים היא שיא הפאר וההדר בעולם כולו. גם הרוחניות וגם הגשמיות בשיאה. ארץ ישראל היא המקשרת בין שמים וארץ, היא המסוגלת לקחת את החומר, להעלותו ולזככו. היום, לאחר שאנחנו כבר הרבה שנים ב”ה בארץ, אנחנו מתחילים לראות איך בצורה טבעית- התרבות יכולה להיות יותר קדושה, התקשורת וכן הלאה. גם את הטכנולוגיה איננו שוללים- היא אמנם טומנת בחובה סיכונים, אולם גם מועילה רבות, אף בפן ההלכתי והרוחני. אין ספק שהמלאכה היא עוד רבה, יש לנו עוד משימות רבות על מנת להכיל את הקדושה בכל אורחות החיים, אבל גם אין ספק- שזה אפשרי, וזה תלוי בנו.
.
יש בתורה הגדרה מיוחדת של ארץ ישראל: ‘ארץ זבת חלב ודבש’. היא חוזרת כמה פעמים בתורה.
.
חלב יוצא מן הפרה שהיא בעצמה מותרת באכילה, אבל חז”ל אומרים: דם נעכר ונעשה חלב. החלב נוצר מדם אדום, ורק אח”כ נעשה חלב, ונהיה מותר לאכילה. מעשה פלא. הדם הוא מהאיסורים החמורים שבתורה, שחוזרת על איסורו כמה פעמים. והנה הוא נהיה לבן, נהיה חלב ומותר באכילה.
.
דבש, עניינו מתיקות, דבש תמרים, ואצל הנביאים מוזכר גם דבש דבורים…. אצל חז”ל יש דיון בהיתר לאכול דבש דבורים. אין זה פשוט, שהרי יש לנו כלל: “היוצא מן הטמא- טמא”. בכל זאת דבש מותר, והגמרא מביאה הוכחות להיתר.
.
אצל שניהם, החלב והדבש, האיסור נהפך להיתר. זאת גם הגדרתה של ארץ ישראל, ארץ חיינו, ארץ הקודש, שהיא כוללת ביצירתה כוחות של הפיכת איסור להיתר, על פי גילוי אלוקי שבתורה. הגדרה זו חוזרת כמה פעמים בתורה: כוח הפיכת רע לטוב.
(שיחות הרצי”ה- ארץ ישראל, בעריכת הרב שלמה אבינר)
.
‘ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו’. סולם זה הוא תמצית מגמתם של יעקב ושל עם ישראל בכלל… הרב צבי יהודה זצ”ל היה רגיל להדגיש שהסולם מוצב כלפי הארץ, “ארצה”. עניינו של עם ישראל הוא קישור המגמה האלוקית המוחלטת והעליונה ביותר לתחתיות הארץ, ויישומה המעשי בעולם הזה… רק לנשמת ישראל ישנה היכולת לחבר את אותה מקוריות נשמתית אל תחתיות הארץ, עד שתשרה בהן שכינה.
.
… מתוך הופעה אלוקית מוחלטת זו, שרק עתה הגיע זמנה להתגלות בעולם, אנו זוכים להבטחה מיוחדת: ‘והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה’. לאברהם וליצחק הובטחה ארץ ישראל על פי גבולות מפורטים ומוגבלים, אבל יעקב זוכה לנחלה בלי מיצרים. חז”ל אומרים: “…לא כאברהם שכתוב בו ‘קום והתהלך בארץ לארכה ולרחבה’ וגו’, ולא כיצחק שכתוב בו ‘כי לך ולזרעך אתן את כל הארץ האל’, אלא כיעקב שכתוב בו ‘ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה'”…
.
פריצת הגבולות והמיצרים של העולם הזה שייכת דווקא למדרגתו של יעקב. גם אצל אברהם ואצל יצחק אנו מוצאים רוממות קודש עליונה, אך אצל יעקב הקודש מופיע בעולם, “סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה”. כאשר מופיעה הארץ מתוך השמים, כאשר מתגלה שהעניינים הגשמיים והארציים נובעים כולם מן המגמה האלוקית המוחלטת, מתוך “והנה ד’ ניצב עליו” – ממילא מתבטלים כל המיצרים והצמצומים, ואנו זוכים לנחלה בלתי מוגבלת, ללא מיצרים. “עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם כולו”. מגמת הקודש של ארץ ישראל עתידה להתפשט על כל העולם כולו, ודבר לא יוכל לחצוץ בפני הופעתה, כאשר היא תופיע בעילוייה, ברוממותה, מתוך קישור ממשי של שמים וארץ.
(הרב בלייכר, למהלך הפרשיות)