פתיחה: יד ביד
בקשו מהחניכים לסדר את הכיסאות במעגל ולהישען זה על זה: כל אחד מהם ישים את הראש על הברכיים של מי שלשמאלו. הוציאו כיסא אחר כיסא אל מחוץ למעגל עד שכל הכיסאות יהיו בחוץ, והחניכים יצטרכו להישאר נתמכים זה בזה במעגל באוויר.
אם השבט גדול, אפשר לערוך תחרות בין שתי קבוצות או יותר.
שאלו את החניכים: איך הצלחתם להישאר במעגל בלי הכיסאות? מה החזיק אתכם? איזו אחריות יש לכם זה כלפי זה במשחק?
הסבירו לחניכים שכפי שהם החזיקו זה את זה והייתה להם אחריות הדדית לדאוג לחברים שלידם שלא ייפלו, ארץ ישראל ועם ישראל תלויים וקשורים זה בזה ואחראים להחזיק זה את זה בקשר חזק. כעת נברר: מה טיב הקשר בין המקום לאנשים החיים בו? איך נראית האחריות הזו?
שלב א: נותנים או מקבלים?
אפשרות א: קבעו עם החניכים צד אחד של החלל שיקרא ‘נותן’ וצד שני שיקרא ‘מקבל’. הקריאו לחניכים בכל פעם שם של מקום אחר בחייהם (נספח 1), ועליהם להיעמד במקום המתאים בחדר לתשובתם על השאלה: האם אני נותנ/ת למקום הזה או מקבל/ת ממנו? אתגרו את החניכים: מדוע נעמדתם שם דווקא? האם זה כך באמת?
אפשרות ב: חלקו את החניכים לשתי קבוצות. כל קבוצה תקבל רשימת מקומות (נספח 1), והקבוצות יצטרכו למיין את המקומות למקומות שבהם אנחנו מקבלים לעומת מקומות שבהם אנחנו נותנים.
לאחר המיון בקשו מנציג מכל קבוצה להסביר את התוצאות, והשוו בין הקבוצות.
אתגרו את החניכים: האם המקום הזה באמת רק נותן לי או רק אני נותן לו? (או הפוך, לפי בחירתכם).
סיכום ביניים: כעת כאשר החניכים מבינים יותר את קשרי הנתינה והקבלה בינם לבין המקומות בחייהם, נשוב להתבונן בקשר שבין עם ישראל לארצו.
שלב ב: “דבקה בה”
קראו עם החניכים את הסיפור על גוש קטיף (נספח 2).
אפשרות א: בקשו מכמה חניכים לקרוא את הסיפור על פי תור. מחניכים אחרים בקשו להמחיז את הסיפור תוך כדי הקריאה על פי תור.
אפשרות ב: לפני הקראת הסיפור חלקו לחניכים דף שאלות (נספח 3). המטרה היא למצוא עליהן תשובה בסיפור.
הסבירו לחניכים כי בסיפור ראינו את הקשר המיוחד של ארץ ישראל עם עם ישראל, כיצד היא פורחת כפי שניבאו לנו הנביאים, כי שיבתנו לארץ ועבודתנו בה מתגמלת: “וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא” (יחזקאל לו, ח).
סיכום ביניים: בסיפור למדנו על הקשר ההדדי אשר אפשר לראות ולחוות ממש בין עם ישראל לארץ ישראל בחיים הפרטיים של כל אדם, ומכאן נצא לקבל עלינו מעשים לחיזוק קשר זה.
שלב ג: הנני
שאלו את החניכים: מהי ארץ ישראל בשבילכם?
האזינו לתשובות והסבירו: רק לאחר שאנו מבינים את ערכה של הארץ בשבילנו אנחנו יכולים לעשות דברים למענה, כמו בסיפור: יש אנשים המוכנים בעבור ארץ ישראל ללכת וליישב חבל ארץ שומם.
שאלו: מה אנחנו יכולים לעשות למען הארץ?
בקשו מכל חניך וחניכה לשתף במעשה שהם מוכנים לקבל עליהם למען ארץ ישראל. אם הם צריכים עזרה, תנו להם לבחור מבנק רעיונות (נספח 4).
סיכום
שתפו את החניכים כי בפעולה היום ביררנו את הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל, קשר שיש בו נתינה לשני הכיוונים. הזכירו להם את שלבי הפעולה ושאלו כיצד לדעתם היא קשורה למסר:
במשחק הפתיחה ראינו שכפי שאנו החזקנו זה את זה, גם ארץ ישראל ועם ישראל תלויים וקשורים זה בזה, מחזיקים יחד זה את זה בקשר חזק.
בשלב הראשון עמדנו על קשרי הנתינה והקבלה בינינו לבין כל מיני מקומות בחיינו.
בשלב השני קראנו את הסיפור על גוש קטיף שמדגיש את נאמנותה של ארץ ישראל לעם ישראל דרך האדמה.
בשלב השלישי בחרנו לקבל עלינו משימות כדי לחזק את הקשר כלפי הארץ ולממש את אחריותנו כלפיה.
בקשו מהחניכים המעוניינים לשתף מה המסר שהם יוצאים איתו מהפעולה, וסכמו בעצמכם: ראינו כיצד יש לנו בחיים הפרטיים קשרים עם המקומות שבהם אנחנו נמצאים. לעיתים אנחנו מקבלים מהם, ולעיתים אנחנו מעניקים להם או בהם. גם עם ארץ ישראל יש לנו קשר מיוחד, היא שמורה לנו ופורחת בעבורנו, ואנחנו מגינים עליה, מטפחים אותה ושומרים עליה דרך המעשים הקטנים שבחרתם לקבל עליכם.
הצעה לצ’ופר:
“וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא”
שנזכה להתקרב לארץ ישראל, לשמור עליה ולתת לה ולהרגיש איך היא שומרת עלינו ונאמנה לנו.
נספחים
נספח 1 – מקומות
הבית
בית הספר
הכיתה
המתנ”ס או המרכז קהילתי
החוג
בית הכנסת
הסניף
השבט
הבית של סבא וסבתא
אחר
נספח 2 – סיפור על גוש קטיף
פעם לפני הרבה שנים, הרבה לפני שנולדתי, אימא ואבא החליטו לעבור מפתח תקווה למקום חדש, ליישוב נווה דקלים שקם בגוש קטיף. ככה לפחות אימא סיפרה לי: “אוריתי, שתדעי לך שעברנו לשם כי מדינת ישראל רצתה לטפח את המקום הזה, ואבא ואני חשבנו שזו הזדמנות מעולה לגדל את הפרחים שתמיד חלמנו עליהם, פרחים של ארץ ישראל”.
אני נולדתי בנווה דקלים. כל יום אחרי בית הספר היינו מגיעים הביתה, מניחים את התיק ומתחננים לאימא לרוץ לים. הים היה כל כך קרוב, הפיתוי היה כה גדול, עד שלרוב הוא גבר על הרצון של אימא שנשאר בפנים ונסיים קודם את שיעורי הבית. היינו רצים לחוף, מכניסים את הרגליים למים, נושמים את האוויר המלוח, וחוזרים מהר בתום כמה דקות של חסד כדי שאימא לא תתעצבן ותסכים שנעשה זאת גם מחר.
לאבא היו חממות, והוא גידל בהן המון פרחים יפהפיים, כתומים, אדומים, סגולים וכחולים. את הפרחים הוא היה שולח לכל הארץ, לכל מיני משתלות או לאנשים שרצו פרחים מהמדבר, ואפילו שמעתי שכמה פעמים הזמינו ממנו פרחים מחוץ לארץ.
לא רק לנו היו חממות. משפחת שוסטר, השכנים בבית לידנו, החזיקו חממות של חסות, הכי טובות בכל הגוש! הכי טובות בארץ! למשפחת מזרחי מהרחוב המקביל היו חממות של עגבניות עסיסיות ומעולות.
בחיי לא טעמתי ירקות טעימים יותר מהירקות של הגוש.
גם בשנים שכבר רבצה מעלינו גזרת הגירוש, ההחלטה הנוראית שהחליט ראש הממשלה דאז אריאל שרון לפנות את כל יישובי גוש קטיף כדי שאולי כך נעשה שלום, גם אז לא הפסקנו, המשכנו לזרוע, לנטוע, לשתול ולעבוד, והאדמה האירה לנו פנים ונתנה לנו מפרייה הטוב. את הסוף העצוב אתם בטח כבר מכירים, ואם לא, אספר לכם שבי”ב באב תשס”ה החלו לפנות את היישוב. שלושה ימים נדרשו להרוס את מה שבנינו שנים רבות.
שנה אחרי הגירוש אבא רצה שניסע לראות את נווה דקלים, אבל אימא לא כל כך רצתה. היא חשבה שזה יהיה לה קשה מדי. הם החליטו שאבא ייסע עם מי שרוצה. אני, שכל כך התגעגעתי, נסעתי עם אבא כמובן ועם יואב אחי הגדול.
“הגענו”, הכריז אבא. מסביבנו רק חול וחול וחול, לא נגמר, אין-סופי. “נראה בדיוק כמו שהיה לפני שהגענו לפה”, אמר אבא. הדמעות עלו מהגרון ואיימו להתפרץ, ויואב הבחין בי לפתע ואמר: “אוריתי, תראי איך האדמה לא יכולה להסתדר בלעדינו. היא חייבת אותנו בשביל לפרוח, היא פורחת רק לנו, רק לעם ישראל”, ואז כבר הרשיתי לעצמי לבכות, ובכיתי קצת מעצב וגם קצת משמחה, כי הבנתי שאולי היא לא בידינו עכשיו, אבל ארץ ישראל, גם החלק הקטן הזה שלה, נשאר נאמן לנו.
נספח 3 – שאלות
- למה ההורים של אורית רצו לעבור לגוש קטיף?
- באיזה יישוב גרו?
- מה אהבו אורית ואחיה לעשות כשחזרו מבית הספר?
- מתי התרחש הפינוי מגוש קטיף?
- מה אמר יואב לאורית כדי לעודד אותה?
נספח 4 – בנק רעיונות למעשים
- לנקות את הזבל שלי
- למחזר את הבקבוקים בבית
- להכין מכתבים לחיילים שמגינים על הארץ בצמתים
- ללמוד על כל מיני מקומות בארץ
- לטייל במקומות בארץ שלא הייתי בהם
מתאים לשבת