מחלוקות בעם ישראל

תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

 

שלב א:

אפשרות א: סדרו כיסאות בשורה ובקשו שכל חניך יעלה על כיסא אחד. סמנו לחניכים נקודה מסוימת שאליה הם צריכים להגיע. על החניכים להתקדם לנקודה שסימנתם כאשר הם עומדים על הכיסאות כל הזמן (הדרך לעשות את זה היא להעביר את הכיסא האחרון בטור לראש הטור ואז שכולם יעברו כיסא אחד קדימה. מוזמנים לחשוב על עוד דרכים יצירתיות😊).

הצעות לטוויסטים במשחק כדי שיהיה מעניין תוכלו למצוא בנספח 1.

לאחר המשחק שרטטו ציר דמיוני על הרצפה שבו המספרים 1–5; 1 מסמל ‘ממש גרוע’, ו-5 מסמל ‘מצוין!’ (למשקיעים: אפשר להכין לפני כן פתקים לכל מספר שעל הציר).

שאלו את החניכים שאלות (נספח 2) ובקשו מהם להתמקם על הציר בתשובה על השאלה. לאחר כל שאלה אתם יכולים לפנות לחניכים מסוימים ולשאול אותם שאלות ספציפיות יותר, למשל: מדוע בחרת להתמקם כאן על הציר? מה לדעתך גרם לכך? האם לדעתך היה אפשר לשפר את זה?

אפשרות ב: בקשו מהחניכים לחשוב על חלומות שיש להם, דברים שהם רוצים מאוד לעשות או להיות. בקשו מהחניכים לשתף מה הדבר שעליו חשבו.

לפניכם רשימה של דברים (נספח 3) שיכולים למנוע מאנשים לרדוף אחר מטרותיהם (או שלא). חלקו לכל חניך חמש סוכריות, ובכל פעם הקריאו בקול היגד מהרשימה ובקשו מהחניכים להחזיר לכם סוכריה אחת אם יסכימו להמשיך לחתור למטרה למרות ההיגד.

לאחר מכן שאלו את החניכים:

• מה הרגשתם כשבחרתם לשלם מחיר כלשהו בדרך למטרה?
• על מה היה קל לוותר ועל מה היה קשה לוותר?
• האם אתם חושבים שיש משמעות לדרך שהולכים בה או שהעיקר הוא להגיע למטרה?

 

שלב ב:

אפשרות א: שחקו עם החניכים ‘נפש תאומה’. כל החניכים עומדים, וחניך אחד עומד ומפנה את הגב כלפי כולם. בכל פעם הקריאו הגדרות לבחירה (נספח 4), והחניך שעומד בגבו לכל החניכים יגיד בקול את ההעדפה שלו. כל החניכים שמעדיפים אחרת ישבו עד סוף המשחק. בסופו של דבר יישאר חניך אחד עומד שהוא ה’נפש התאומה’ של החניך המתנדב.

למשל, הקראתם בקול “ים או בריכה?” החניך שעומד בגבו לשאר החניכים יגיד בקול את ההעדפה שלו, למשל ים. כל החניכים שמעדיפים בריכה צריכים לשבת. לאחר מכן תמשיכו לקרוא עוד הגדרה, ושוב חלק מהחניכים ישבו, כך עד שיישאר חניך אחרון עומד.

בסיום המשחק שאלו את החניכים: האם שני החניכים שנשארו עומדים בסוף המשחק הם החברים הטובים ביותר? יכול מאוד להיות שלא, יכול להיות שהרבה חניכים שהתיישבו במהלך המשחק הם חברים טובים מאוד של החניך העומד.

האם בהכרח יש קשר בין ההתאמה שלנו עם אנשים בהעדפות שלנו לבין מידת האהבה שלנו אליהם או למידת החיבור בינינו, או שאנחנו יכולים להיות מחוברים גם לאנשים שלא דומים לנו ולאהוב אותם?

 

אפשרות ב: בקשו מהחניכים לחשוב על מישהו שהם אוהבים מאוד, הורים, חברים, מדריכים, מורים, בני משפחה. חלקו לחניכים פתקים וכלי כתיבה (אם הפעולה בשבת, בקשו מהם לחשוב) והנחו אותם לכתוב על הפתק את הסיבה שהם אוהבים את מי שחשבו עליו ולהניח אותו במרכז המעגל. הסיבה יכולה להיות תכונה מסוימת שיש באדם, יחס מיוחד שהוא מפגין כלפיי או פשוט תחושה של אהבה לא מוסברת.

לרוב יהיו הסיבות שייכתבו קשורות כנראה לרגשות או לתכונות מסוימות של האנשים ולא לאורח חיים מסוים ולתפיסת עולם. שאלו את החניכים מדוע זה כך לדעתם, ואם כך, מדוע קשה לנו לאהוב אנשים ששונים מאיתנו באורח החיים שלהם, למשל חרדים, חילונים ועוד.

אין באמת סיבה לקשר שאנחנו עושים בראש בין אורח חיים ודעה של אדם לבין האהבה והכבוד שלנו כלפיו. ככל שנתרגל לאהוב אנשים פשוט כי הם אנשים בעולם, יהודים וישראלים שחיים איתנו, יהיה כאן טוב יותר.

 

שלב ג:

חלקו לחניכים את הקטע (נספח 3) וקראו אותו יחד.

הסבירו לחניכים כי עם ישראל מורכב מהמון קבוצות שחושבות אחרת ויש להן מטרות אחרות, אך למרות זאת אפשר וצריך לאהוב כל יהודי ולכבד אותו. אנחנו לא מסכימים על המשך תהליך הגאולה שעוד לפנינו, כל אחד חושב שההמשך נראה קצת אחרת, כל אחד תופס את הגאולה בצורה קצת אחרת. אבל אנחנו מחויבים לשמור על היחד שלנו, על החוזק שלנו כעם. הדרך שבה אנחנו הולכים כעם חשובה לא פחות מהתוצאה הסופית, שאליה נגיע בעזרת ה’ במהרה, ואולי אפילו חשובה ממנה. הדרך שבה אנחנו מתייחסים זה לזה ומתנהלים יחד.

לשבטים שבהם מתאים, כדי שהדברים לא יישארו כסיסמה וניישם אותם בפועל, בקשו מהחניכים להעלות רעיונות למיזמים שאתם יכולים לעשות כשבט שיגבירו אהבת חינם בסביבתכם.

הנה כמה רעיונות:

• חלוקת פתקים ברחוב שכתוב בהם משפט מחזק.
• חלוקת תעודות הערכה לאנשים ‘שקופים’.
• התנדבות או פעילות משותפת עם שבט נוסף או קבוצה מתנועת נוער אחרת.

 

נספחים

נספח 1:

טוויסטים למשחק בכיסאות.

• עשו תחרות בין שתי קבוצות: הקבוצה הראשונה שמגיעה לקו הסיום מנצחת אם אף אחד מחבריה לא ירד מהכיסא.
• הגדירו לחניכים את הנקודה שאליה הם צריכים להגיע, אך באמצע המשחק שנו את קו הסיום לנקודה אחרת.
• באמצע המשחק, כאשר החניכים בדרך לנקודת הסיום, הוציאו מהטור כמה כיסאות והשאירו את החניכים להתמודד עם מספר כיסאות קטן ממספר החניכים (שימו לב! היזהרו וודאו שאתם משאירים מספר הגיוני של כיסאות, אנחנו לא רוצים שמישהו חס וחלילה ייפגע).

 

נספח 2:

1. איך את/ה מרגיש/ה אחרי המשחק?
2. האם לדעתך שיחקתם בצורה טובה?
3. האם לדעתך היה שיתוף פעולה במשחק?
4. האם הרגשת שיש מקום לדעה שלך במשחק?
5. האם לדעתך היה אפשר לשחק טוב יותר?
6. האם לדעתך היה אפשר להגיע מהר יותר אל קו הסיום?
7. האם נראה לך ששאר חברי השבט הרגישו כמוך בנוגע למשחק?

אפשר כמובן להוסיף שאלות ככל העולה על רוחכם. השאלות האחרונות צריכות להיות אלו:

8. עד כמה לדעתכם, מ-1 עד 5, יש חשיבות לדרך שבה מתבצעים דברים?
9. עד כמה לדעתכם, מ-1 עד 5, יש חשיבות למטרה הסופית?

 

נספח 3:

רשימת היגדים:

1. הדרך למטרה שלך תהיה כרוכה בהרבה מאמץ.
2. ההורים שלך לא מסכימים שתגיע/י למטרה הזאת.
3. רוב החברים שלך רוצים דברים אחרים, והמטרה שלך הופכת אותך למוזר/ה ושונה.
4. במשך זמן תצטרכ/י לחסוך הרבה כסף בשביל המטרה, ולכן להוריד את רמת החיים שלך הורדה ניכרת. למשל, עליך לוותר על מאכלים יקרים שאת/ה נוהג/ת לאכול או על בגדים חדשים ובילויים למשך הרבה זמן.
5. יכול להיות שהדרך למטרה שלך תגרום לבריאות שלך להידרדר.
6. את/ה נאלצ/ת לפגוע בחבר טוב כדי להגיע למטרה שלך.
7. כשכבר כמעט הגעת למטרה שלך, קורה משהו פתאומי שגורם לדרך למטרה שלך להימשך עוד הרבה זמן ולצרוך עוד הרבה מאמץ.

 

נספח 4:

חולצת תנועה לבנה או כחולה?

מסע סוכות או מסע פסח?

קדש חייך או הבה נפיץ?

שוקו או וניל?

עיר או יישוב?

ריאלי או הומני?

בשרי או חלבי?

שחור או לבן?

טילון או ארטיק?

כלב או חתול?

תות או בננה?

פוקס או תמנון?

דרך או מטרה?

רצון או עשייה?

אשכנז או ספרד?

מוזיקה או ספורט?

קפה או שוקו?

אולפנה/ישיבה או בית?

חמוץ או מתוק?

משקפיים או עדשות?

מזוודה או תיק?

שורש או כפכפים?

פנטזיה או קומדיה?

אייפון או אנדרואיד?

ג’ינג’י או בלונדיני?

קור או חום?

ארוך או קצר?

נפנף או סקיני?

בני עקיבא או אריאל?

גופיית ספגטי או גופיית תמנון?

ברסלב או חב”ד?

מתמטיקה או אנגלית?

מחוגים או דיגיטלי?

קופיקס או קופיז?

דרום או צפון?

הכינרת או הים התיכון?

צימר או מלון?

שורש או צ’אקו?

מתולתל או חלק?

קניון או מרכז העיר?

ירושלים או תל אביב?

אוטובוס או רכבת?

מחבלים או קסאמים?

הבית יהודי או הליכוד?

דיאטה או ליהנות מהחיים?

אמת או שלום?

נס או טבע?

דומה או שונה?

בכור או בן זקונים?

זהב או כסף?

קסטינה או ביג פאשן?

מאורגן או זורם?

חם או קר?

טבעת או שרשרת?

וואטסאפ או בלי?

חומוס או טחינה?

צ’ולנט או חמין?

מיקרו או תנור?

לרמות או להפסיד?

עבר או עתיד?

להתקמצן או לבזבז?

רך או קשה?

פייס או אינסטוש?

אסי עזר או צביקה הדר?

חלוק או מגבת?

טופטן או אקססורייז?

דיגיטלי או מחוגים?

קריסטל או פפסי מקס?

לילה או יום?

רעש או שקט?

מים או מיץ?

סופ”ש מסיבות או נחת?

חורף או קיץ?

ביסלי או צ’יפס?

אש או מים?

ג’וזף או נורת’ פייס?

מלאכותי או טבעי?

קיפוד או ארנבת?

ריבר או אלדו?

רותם סלע או אביב אלוש?

חגים או שגרה?

אופניים או הוברבורד?

פרנץ’ או לק?

מצב האומה או מועדון לילה?

אילת או רודוס?

טייטס או גרביון?

קטאן או סנוקר?

פיקניק או מסעדה?

אירובי או מחשב?

צחוקים או שחנ”ש?

תה או קפה?

שחור או לבן?

ידיים: ימין או שמאל?

רוטב שמנת או רוטב עגבניות?

ריאל מדריד או ברצלונה?

מכבי או הפועל?

מפורסם או אנונימי?

מחשב או טלוויזיה?

מריר או חלב?

ארוך או קצר?

יד 2 או זארה?

שק”ש או בית מלון?

פזור או אסוף?

משפחה או חברים?

שטראוס או נסטלה?

אינטרנט איטי או בלי אינטרנט בכלל?

מטוגן או אפוי?

פויקה או פונדו?

טורטית או מרמלדה?

רחוק או קרוב?

רוח או גשם?

תה או קפה?

עט או עיפרון?

מקלחת או אמבטיה?

יום חול או שבת?

בנאי או גפן?

רומנטיקה או אקשן?

זהב או טודו בום?

ברד או אייס קפה?

אופי או יופי?

מיניון או דרדס?

שוקולד או תמרים?

חד-פעמי או זכוכית?

היום או מחר?

בלנדסטון או שורש?

איסטניסט או מוזנח?

גרנולה או קראנץ’?

מנותק או מחובר?

עמוס או רגוע?

קבוע או משתנה?

אשכנזים או ספרדים?

רפואה או חינוך?

נוטלה או השחר?

בני עקיבא או הצופים?

אשראי או מזומן?

יגואר או טרנטה?

כפית או מזלג?

בלונדיני או חום?

עברי או לועזי?

שלמה ארצי או עומר אדם?

חצאית או שמלה?

הליכה או ריצה?

בריא או טעים ומשמין?

שעון מעורר או יקיצה טבעית?

חילוני או חרדי?

אוטובוס או טרמפ?

 

נספח 5:

 

אם הייתי מקבל תפוח על כל פעם שאמרו לי ש”אם אין לך יעד ברור לא תגיע לשומקום”, הייתי כבר יכול לפתוח מפעל סיידר.

רבים אומרים זאת גם על החברה הישראלית. שאם היא לא תדע להגדיר לעצמה יעדים ברורים היא לא תגיע לשום מקום. ולכן יש שבטוחים שכל עוד לא נמצא את הייעוד המשותף שלנו – אנחנו נידונים להתבוסס בברבור תמידי.

הצרה באמירה הזאת שהיא שמה את כל התפוחים בסל של ‘למצוא את היעד האחד שיציל אותנו’, אבל מפספסת את ההווה שחייב תיקון כרגע – גם אם לא נסכים על היעדים.

המשפט המפורסם אומר “דע מאין באת ולאן אתה הולך”. אלה הן שתי הקצוות של עם וחברה: דע מאין באת: לזכור את השורשים. ולאן אתה הולך: להגדיר יעדים של עתיד משותף.

אבל הייתי מוסיף עוד ארבע מילים: “דע איך אתה הולך”.

עבר משותף? בהחלט יש לנו בשפע ואפשר להתגאות בו.

עתיד משותף? עדיין עובדים על זה. לא מסתמן שנסכים על הכיוון האחד בשנים הקרובות.

ולכן מה שחשוב כרגע זה להסכים על “ברית הדרך המשותפת”.

יצא לי לפגוש כמה מנהלי חברות הייטק גדולות שסיפרו שפעילות החברה שלהם כיום שונה לחלוטין ממה שהם תכננו בהתחלה. פשוט, תוך כדי תנועה והליכה הם נחשפו לכל כך הרבה דברים וכיוונים חדשים – שפתחו להם אפשרויות שלפני שיצאו למסע הם כלל לא ידעו על קיומן.

מה שכן, הם ידעו איך ללכת. סטיב ג’ובס לא שיער בהתחלה לאן הוא יגיע, אבל צורת ההליכה שבה הוא בחר, של מצוינות ועיצוב ברמה גבוהה, הייתה ברורה לו מההתחלה. היעדים הגיעו רק אחר כך (סליחה על הקלישאה ה’שפע יששכרית’).

המילים הראשונות שנאמרו לעברי הראשון היו “לך לך”. תתחיל ללכת! אבל מה שאנחנו לא שמים לב זה שאברהם לא קיבל יעד ברור. נאמר לו ללכת “אל הארץ אשר אראך”, אבל לא נאמר לו לאיזה ארץ! אברהם הולך והולך, ועל פי המדרש בודק כמה וכמה ארצות שונות בלי לדעת בכלל מה היעד ולאן הוא בעצם הולך. רק אחרי שהוא מסתובב ומחפש הוא מוצא את הארץ עם התכונות אותן חיפש. היעד הגיע רק אחרי היציאה למסע.

גולדה מאיר, כשביקרה בבית הספר של ילדותה, אמרה לילדים את הדברים האלה בדיוק נפלא:

“אין זה חשוב באמת להחליט בגיל צעיר מה בדיוק הנך רוצה לעשות כשתגדל… חשוב הרבה יותר להחליט על הדרך בה אתה רוצה לחיות. אם תהיו ישרים עם חבריכם ואם תקחו חלק במאבקים שטובים לאחרים ולא רק לעצמכם, הרי נדמה לי שזה מספיק! מה תהיו? זה כבר פחות חשוב”.

אנשים עלולים לכעוס על גולדה: מה?! לא חשוב מהם יהיו? מהם היעדים?

לא. פסקה גולדה. אם יבחרו בצורת הליכה שהיא טובה, ישרה ואכפתית – הרי שבסוף יגיעו למקום נהדר, גם אם כרגע הוא מעורפל למדי.

זה מה שאומרת “ברית הדרך המשותפת”.

שגם אם עדיין לא הסכמנו על היעדים – בואו נסכים על איך אנחנו הולכים יחד בדרך הזו.

(נתנאל אלינסון)

 

 

להורדת והדפסת הפעולה