איתור סניפים וכפרי בוגרים
כולנו מכירים את הרוח, נכון? זה האוויר שנע סביבנו. אבל מה עם הרוח שבתוכנו? בכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח פנימי שמניע אותנו לעשות דברים ולפעול, כמו רוח שדוחפת סירה. בפעולה זו ננסה לגלות יחד מהי הרוח הפנימית של כל אחד מאיתנו, מה הכוח הפנימי שמניע אותנו קדימה.
ציוד נדרש: כיסאות כמספר החניכים, כרטיסיות, מדבקות, דפי ממו, תנ”ך לכל זוג חניכים.
פתיחה: תנועת הרוח
שחקו עם החניכים ‘הרוח נושבת’. הושיבו את החניכים במעגל שיש בו כיסא אחד פחות ממספר החניכים. בכל פעם קראו משפט אחר המתחיל במילים: “הרוח נושבת לכיוון כל מי ש…” (נספח 1). מי שהמשפט נכון לגביו מתבקש לקום ממקומו ולהחליף מקום ישיבה עם חברי השבט האחרים שקמו באותו זמן. החניך שיישאר חסר כיסא יעמוד במרכז המעגל, יאמר את ההגדרה הבאה וינסה לתפוס את מקומו של אחד החניכים.
(אפשרות נוספת: רק המדריכים מקריאים את ההגדרות)
שאלו את החניכים: מה המילה רוח אומרת לכם? הסבירו לחניכים שרוח היא תנועה של אוויר בכיוון מסוים. לדוגמה, כשאמרנו “הרוח נושבת לכיוון” הזזנו את עצמנו בכיוון הזה. ככה גם לנו יש רוח פנימית. הרוח שלנו בחיים היא מה שמניע אותנו ומכוון אותנו ממקום למקום. כמו שהרוח יכולה לשנות את הכיוון שבו אנו נעים, גם הרוח הפנימית שלנו יכולה להשפיע על הבחירות שלנו ועל הכיוונים שבהם נלך בחיים.
שלב א: דירוג מנועים
אפשרות ראשונה: חלקו את החניכים לכמה קבוצות שוות. אפשר לעשות זאת באקראי או לפי סדר הישיבה. בכל קבוצה יהיו ארבעה-חמישה חניכים, לפי גודל השבט. כל קבוצה תקבל עותק של רשימה הכוללת מגוון גורמים שיכולים להניע אנשים (נספח 2). בקשו מהחניכים לדון יחד ברשימה ולדרג את הגורמים לפי סדר חשיבותם. עליהם לשוחח על כל גורם ברשימה ולשתף במחשבותיהם את חברי הקבוצה למה הם חושבים שגורם מסוים חשוב יותר או פחות מאחרים.
לאחר הדיון על כל קבוצה לסדר את הגורמים בסדר יורד, מהחשוב ביותר לחשוב פחות. חשוב להדגיש שאין כאן תשובות נכונות או לא נכונות, המטרה היא לשתף ולדון בדעות השונות.
לאחר שכל קבוצה סיימה לדרג את הדירוג שלה התכנסו במעגל גדול. כל קבוצה תציג את הדירוג שלה ותסביר את הסיבות לבחירותיה.
אפשר לעודד את החניכים לשאול שאלות או להוסיף הערות על הבחירות של הקבוצות האחרות.
ערכו דיון פתוח על ההבדלים בין הדירוגים.
שאלות לדיון:
אפשרות שנייה: חלקו לכל חניך וחניכה חמש מדבקות או חמישה פתקי ממו. פזרו את ההגדרות על רצפת החדר או תלו אותן על הקירות. החניכים צריכים להדביק את המדבקות או להניח את הפתקים על חמש ההגדרות החשובות ביותר לדעתם.
לאחר שכל החניכים יסיימו את המשימה ערכו דיון על ההבדלים בין הדירוגים (ראו שאלות לדיון באפשרות א).
הצעה: בקשו מכל חניך וחניכה בתורם לשתף במעגל במשהו אחד שמניע אותם בחיים. עליהם לספר בקצרה מדוע הדבר הזה חשוב להם ואיך הוא משפיע על חייהם.
סיכום ביניים: רוח פנימית היא הכוח המניע הפנימי שמזיז אותנו לפעול ולעשות שינויים בחיים שלנו ובסביבה שלנו. כמו שרוח מזיזה חפצים ממקום למקום, הרוח הפנימית מזיזה אותנו קדימה, דוחפת אותנו להתקדם, להעז ולעשות. הרוח הפנימית הזו יכולה לנבוע ממערך של אמונות, ערכים, חלומות ורצון להשפיע על העולם. היא שמכוונת אותנו לפעולה גם ברגעים של קושי או של חוסר ודאות.
שלב ב: כוח מול רוח
ספרו לחניכים את סיפור דוד וגוליית.
אפשרות 1: תנו לחניכים לקרוא מן הפסוקים (שמואל א יז) ולהסביר את הסיפור בעל פה.
אפשרות 2: קראו את הסיפור בגרסה הקלה שלו (נספח 3). אפשר לבקש מהחניכים להמחיש אותו תוך כדי קריאה.
דונו על הסיפור:
סיכום ביניים: דוד היה צעיר ורך לעומת גוליית הענק והמנוסה. למרות הפערים הברורים בגודל, בכוח ובניסיון, דוד האמין ביכולות שלו ובכוח הפנימי שהנחה אותו. הרוח הפנימית שלו, שנבעה מהאמונה שלו בה’ ומהאמונה בעצמו, היא שנתנה לו כוח להתמודד עם האתגר העצום הזה. זה מלמד אותנו שלעיתים קרובות הכוח האמיתי אינו נמדד בגודל או בעוצמה הפיזית אלא ברוח הפנימית שמובילה אותנו. במקרה של דוד זו הייתה רוח האמונה והביטחון שלו. דוד לא התעלם מהפחדים שהיו בו מול גוליית אלא בחר להתמודד איתם. הוא לא נתן לפחד לשתק אותו אלא השתמש ברוח הפנימית שלו כדי להניע את עצמו לפעולה. דוד היה נחוש בדעתו להגן על עמו, והתמיד במטרה הזו למרות הספקות של הסובבים אותו. נחישות זו היא ביטוי נוסף לרוח הפנימית שלו, שדחפה אותו שלא לוותר ולא להרפות גם כשנראה שהסיכויים אינם לטובתו.
שלב ג: לגלות את הרוח
עכשיו, לאחר שהבנו את המושג רוח פנימית, נבין איך הרוח הזו יכולה להתבטא בפועל.
שחקו ‘מעגל עין טובה’: הושיבו את החניכים במעגל והנחו אותם להשעין את הראש על הברכיים כדי שלא יוכלו לראות את המתרחש במעגל. בחרו חניך או חניכה והקריאו הגדרה (נספח 4). החניך הנבחר ירים את ראשו ויצביע לעבר מי שההגדרה הזו מתאימה לו. החניך ירכין את הראש, ואתם תדפקו על הגב של החניך שהצביעו עליו. החניך ירים את ראשו. הקריאו הגדרה נוספת, וכן הלאה. חשוב שהמדריך ישים לב שכל החניכים מקבלים הגדרות.
סיכום: המילה רוח נוגעת לא רק לרוח שנושבת בחוץ אלא גם למשהו פנימי ועמוק בתוכנו. זו התחושה שיש לנו בלב, בנשמה, כשהיא שקטה, שמחה, מתרגשת או מחפשת משמעות. אפשר לחשוב על הרוח הזו כמו על הכוח שנותן לנו השראה, מוטיבציה או תחושת שייכות. היא לא משהו שאפשר לראות בעיניים אלא משהו שמרגישים בלב ובמחשבות.
בפעולה ראינו שלכל אחד יש רוח פנימית קצת שונה משל חברו, לכל אחד יש הרוח המיוחדת שלו, המובילה אותו ועוזרת לו לפעול ולהתמודד עם אתגרים.
נספח 1 – הגדרות ‘הרוח נושבת’
נספח 2 – גורמי הנעה
משפחה – הדאגה לרווחתם ולאושרם של בני המשפחה
חברים – הרצון להיות מוקפים בחברים טובים ולתמוך בהם
כוח רצון – התמדה ונחישות להגשים מטרות ולהתגבר על מכשולים
רצון לשנות – תחושת שליחות לשפר את העולם או את הסביבה הקרובה שלנו
קושי – התמודדות עם אתגרים ומצבים קשים שמדרבנים אותנו למצוא פתרונות ולהתחזק
סקרנות – הרצון ללמוד דברים חדשים ולהבין את העולם סביבנו
הצלחה – שאיפה לקבל הכרה ולהגיע להישגים בתחומים החשובים לנו
אהבה – קשרים רגשיים עמוקים שמניעים אותנו לפעול למען אחרים
ביטחון עצמי – תחושת יכולת ואמונה ביכולתנו להתמודד ולהשפיע
צמיחה אישית – הרצון לשפר את עצמנו ולהתפתח בכל תחום אפשרי
נספח 3 – סיפור דוד וגוליית בגרסה הקלה
לפני שנים רבות חי בארץ ישראל נער ששמו דוד. הוא היה רועה את צאן אביו בשדות ובגבעות שמסביב לבית לחם. דוד היה נער פשוט וצנוע, אך היה לו לב של גיבור. הוא ניחן באומץ לב ובכוח פנימי שהיו יוצאי דופן לגילו הצעיר.
באותם ימים עמדו בני ישראל במלחמה מול הפלשתים, וענק ששמו גוליית הפחיד את כל הצבא הישראלי. כל יום היה יוצא גוליית ומאתגר את בני ישראל: “שלחו לי לוחם, אם ינצח אותי, נהיה עבדים שלכם. ואם אני אנצח אותו, אתם תהיו עבדים שלנו”. אף אחד מבני ישראל לא העז להתמודד עם גוליית, וכולם פחדו ממנו.
יום אחד שלח את דוד ישי אביו להביא מזון לאחיו, שהיו בצבא. כשהגיע דוד למחנה, שמע את גוליית קורא את קריאתו המתגרה. הוא ראה את הפחד בעיני חיילי ישראל, ובליבו עלתה רוח פנימית עזה. הוא לא יכול לסבול את הרעיון שאיש לא יעז להתמודד עם גוליית.
דוד פנה אל המלך שאול ואמר: “אני אלך להילחם בגוליית!” שאול הביט בדוד הצעיר בתדהמה: “אתה? אתה רק נער, וגוליית הוא לוחם מנוסה!” אך דוד השיב בביטחון: “הרוח הפנימית שלי חזקה מכל חרב. כשאני הייתי רועה צאן, באו אריה ודוב לתקוף את העדר שלי, ואני התמודדתי איתם והכיתי אותם. א-לוהים היה איתי אז ויהיה איתי גם עכשיו.”
שאול, שראה את האמונה ואת הנחישות של דוד, נעתר לבקשתו ונתן לו את ברכתו. דוד יצא למלחמה נגד גוליית חמוש רק בקלע ובחמש אבנים חלקות. הוא הביט בעיני הענק ואמר: “אתה בא אליי בחרב ובחנית, ואני בא אליך בשם ה’. היום ייתן ה’ אותך בידי, וידעו כל העמים כי לא בחרב ובחנית יושיע ה’, כי לה’ המלחמה.”
דוד הטיל אבן אחת, והיא פגעה במצחו של גוליית בעוצמה כה רבה עד שנפל ומת. כך ניצח דוד את גוליית לא בכוח פיזי אלא בכוח הרוח הפנימית ובאמונתו.
נספח 4 – הגדרות לחברים