איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חול
מתאים לשבת
פעילות בחוץ
פעילות פנים
קבוצה גדולה
קבוצה קטנה
נבחר 2 חניכים מתנדבים. נראה ל – 2 חניכים פתק , בפתק כתובה התנהגות מסוימת המביעה כבוד. על המתנדבים להציג בפנטומימה את הכתוב בפתק לשאר החניכים ועל חניכים לגלות מה היא ואתה התנהגות. לאחר שהחניכים גילו מה כתוב בפתק.
נבחר 2 חניכים נוספים ונראה להם פתק נוסף וכך הלאה עד גמר בפתקים.
להלן הפתקים:
לאחר מכן נעלה לדיון את הנקודות הבאות:
נעביר מראה בין החניכים וכל חניך בתורו יאמר אם הוא מכבד את אשר מולו או לא.
(במראה משתקפת דמותו של החניך – האם אני מכבד את עצמי?!)
נשחק עם החניכים את משחק הכיסאות. למי שלא זוכר או לא מכיר המשחק הוא כזה:
כל חניך לוקח כיסא ומניחים את הכיסאות בשורה. החניכים עומדים ומסתובבים סביב הכיסאות. המדריך מוציא כיסא אחד מהשורה, כאשר המדריך מסמן (בעזרת מחיאת כף, קריאה או כל דרך מקורית אחרת) על כל חניך לשבת על כיסא. לאחד החניכים חסר כיסא כי הוצאנו כיסא. החניך שנשאר בלי כיסא יוצא מהמשחק.
החניכים שוב מסתובבים סביב הכיסאות, נוציא עוד כיסא וכך הלאה… מנצח החניך שנשאר אחרון!
המדריך יניח על ראשו כובע כלשהו, צעיף, או כל פריט לבוש אחר… (כמובן, לא לשכוח להביא מהבית!) ויתחפש לשולה. נספר לחניכים איך עבר היום על שולה. ( נספח 1 )
מדריך יקר! בכוונה אין סוף לסיפור, המטרה שהחניכים יפתחו את הדמיון…
לאחר הסיפור / ההצגה נעלה לדיון את הנקודות
תורתנו מלאה הרבה ציוויים ואיסורים הנוגעים ביחס שלנו לזולתנו. יחסים תקינים בין אדם לחברו נובעים מתוך כבוד והדדיות אחד כלפי השני, יוצר תרבות קהילתית תקינה, אחווה אמיתית ותושה טובה ומבורכת בין אנשים.
כבוד נוצר ע”י מעשים והתנהגויות של כבוד דרך מעשינו הקטנים והגדולים. בשלב הראשון של הפעולה ראינו שבחיי היום יום אנו מתחככים לא מעט זה בזה, וישנם לא מעט ביטויים של כבוד בחיי היום יום.
הגדרת מילון אבן שושן למילה כבוד היא :
כבוד- יוקר, חשיבות והערכה רבה.
הבנו שבכל אחד ואחד מאיתנו יש נשמה – צד פנימי, צד רוחני של תכונות הנפש, צד שמחייה אותנו, שמחבר אותנו למי שיצר אותנו – הקב”ה . ועל כן אנו מכובדים. כבוד – אין זה אומר גאווה ושחצנות, אין אנו מכובדים מצד עצמנו – “מגיע לי כבוד”, אלא מצד הפן האלוקי שבנו. כמו שבנו יש צלם אלוקים, גם בכל אחד מהסובבים אותנו יש צלם אלוקים, ועל כן חייבים אנו לנהוג בכבוד.
בשלב השני של הפעולה ראינו שלפעמים יש לנו מטרה מסוימת, ובלי לשים לב פוגעים בכל הערכים בדרך. במשחק הכיסאות המטרה הייתה לנצח ובדרך אנו פוגעים באנשים תוך כדי ריצה וכדו’. פעמים לא מעטות הפגיעה באה לידי ביטוי בזלזול וחוסר כבוד.
אם נאמין ונפנים שבכל אחד ואחד מאיתנו יש צלם אלוקים שעלינו לכבדו, נראה כי ממילא נתייחס לדברים בצורה שונה, בצורה מכובדת, תרבותית ורצינית יותר.
בשלב השלישי והאחרון של הפעולה ראינו שלפעמים חבר’ה צעירים מציעים עזרה ונוהגים בכבוד , ולפעמים לא כך גם לגבי מבוגרים.
אנו צריכים לזכור ולהבין שאם לא ננהג בכבוד ובהערכה כבר מהגיל הזה יש ספק אם זה יגיע מתי שהוא.
הכדור בידיים שלנו וזה מתחיל כבר עכשיו כשאנו יחסית צעירים. כמו שגדולים עו לפנינו אמרו: “אם לא עכשיו – אימתי ?!”
אנו צריכים לזכור שהכבוד בא לידי ביטוי גם בהתנהגויות שלכאורה נראות קטנות. להגיע בזמן לפגישה, שיעור, פעולה, לא להתחצף למבוגרים, להקשיב לחברים כשהן מספרים משהו חשוב, לקום לאדם מבוגר באוטובוס, לא לקלל, לא להשחית ציוד של אחרים ועוד…
אנו צריכים להתנהג עפ”י תורתנו, בכל אורח חיינו בביה”ס, בסניף ובבית, וכך נבנה תרבות קהילתית טובה יותר.
יום בחייה של שולה
כן, עוד יום עבר חלף לו והיום אני עייפה יותר מתמיד. גם היום כמו בכל יום קמתי מוקדם בבוקר , שמעתי חדשות ושתיתי את הקפה של הבוקר
וכמו בכל יום חמישי התחיל המרתון, ניקיתי את הבית לכבוד שבת. השבת הילדים והנכדים שלי באים אלי, אז אחרי שהבית מבריק צריך לבשל. בשביל לבשל צריך מצרכים, התארגנתי ויצאתי לשוק.
בשוק קניתי תפו”א, זגרים, חצילים, ממתקים ועוד המון דברים. ולאשה בגילי להיסחב עם כל כך הרבה שקיות זה לא עסק פשוט. נכון, בד”כ אני משתדלת לא לקנות הרבה דברים בשוק, כדי לא להקשות על עצמי ועל אחרים. בד”כ אני קונה בסופר ועושה משלוח, אבל הפעם לא הייתה ברירה. היום יום חופש לא מעט חבר’ה צעירים הסתובבו בשוק, אבל אף לא אחד הציע לי עזרה. פתאום באה אישה יחסית מבוגרת הציעה לי עזרה, וסחבה איתי את הסלים עד התחנה. הגענו לתחנת אוטובוס וכל מה שרציתי הוא לשבת על אחד הכיסאות בתחנה וקצת לנוח. ממש התעייפתי. נכון אמנם אני נראית צעירה ויפה, אני צעירה ברוחי, אבל בכל זאת השנים עושות את שלהן.
הגעתי לתחנה וכל הכיסאות היו תפוסים, בכיסא אחד ישבה אישה בהריון, בשני איש מבוגר ובשני הכיסאות האחרים שני ילדים. ברגע הראשון כנראה שלא שמו לב שאני שם, אבל פתאום שניהם קמו ותחילו לריב מי ייתן לי לשבת. לא הספקתי לחשוב יותר מידי וכבר הגיע האוטובוס. האוטובוס היה עמוס עד אפס מקום.
תמיד חשבתי שכולם נותנים כבוד גם מבוגרים וגם צעירים, והיום התברר לי שטעיתי – יש מבוגרים שנותנים כבוד ויש שלא וכך גם צעירים, לכן החלטתי לרדת מהאוטובוס העמוס ולקחת מונית, בתקווה שהנהג יעזור לי לקחת את הסלים מהמכונית לבית.