איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חול
פעולה ממערךלאחר שלמדנו על החיוב שלנו לשמור על מצוות ולהקפיד על פרטיהן, ולאחר שלמדנו על פרטי ההלכות של מצוות צדקה, אנחנו רוצים לבנות את הקומה של החיבור אל מצווה זו. אנחנו רוצים לקיים את מצוות צדקה בהתרגשות ושמחה, מכל הלב.
ציוד נדרש: מקרן ומחשב או טלפונים עם חיבור לאינטרנט, קטעי לימוד מהנספחים, דפים ועטים.
פתיחה
נפתח בסרטון מהתוכנית ‘מה אתם הייתם עושים’ שבו רואים ניסוי חברתי שבוחן את הרגישות של עוברי אורח לילד רעב: אם יציעו לקנות בשבילו אוכל או יתעלמו ממנו.
קישור לסרט: https://www.youtube.com/watch?v=POtQE4XMoQo
אפשר לכתוב ביוטיוב ‘ילד רעב ניסוי חברתי’, זה הסרט הראשון ברשימה.
לאחר הצפייה נשאל את החניכים:
גוף הפעולה
שלב א
נפזר בחדר קטעים הקשורים למצוות צדקה (נספח 1).
ניתן לחניכים זמן להסתובב בחדר ולכתוב לעצמם שלוש נקודות שהתחדשו לכל אחד על מצוות צדקה או שלוש נקודות שהתחברו אליהם במיוחד.
בסיום שלב זה נבקש מכל חניך וחניכה לשתף בנקודה אחת חשובה שהתחדשה להם.
שלב ב
אפשרות 1: נשחק עם החניכים ‘גלגולו של שקל’. ניתן לכל קבוצת חניכים שקל ונגדיר אזור מסוים של בתים שאליהם היא יכולה ללכת. החניכים ידפקו על הדלת (כמובן, יש לראות שהשעה אינה מאוחרת) ויספרו כי הם משחקים ‘גלגולו של השקל’, וישאלו את בעלי הבית מה יסכימו לתת להם בתמורה לשקל זה. את מה שיקבלו הם יציעו לבית הבא וכן הלאה, עד שיקבלו משהו שיספק אותם. בסיום המשחק יחזרו החניכים לסניף ויראו לשאר השבט את מה שקיבלו.
נסכם: אנחנו לעולם לא יודעים איך תורמת תרומה קטנה שלנו, שקל או חיוך בבוקר או עזרה קטנה לחבר, ואילו פלאים היא יכולה לחולל במציאות.
אפשרות 2 – ניתן לחניכים פתקים לבנים וקטנים ונאמר להם שמטרתם למלא כמה שיותר פתקים במצוות צדקה שהם זוכרים שהם עשו בחייהם. נסביר לחניכים כי אלו יכולים להיות סוגים שונים של נתינת צדקה, החל מתרומה של כסף ועד הקדשה של זמן לחבר שהיה זקוק לי.
לאחר שהחניכים ימלאו את הפתקים נפתח יחד את הפתקים ונקרא את המצוות. נראה לחניכים איזה כוח יש לנו כשבט להוסיף טוב בעולם, כמה מעשים טובים נעשים סביבנו בלי שאנחנו יודעים.
סיכום
נחשוב יחד איזה מיזם צדקה סניפי אנחנו יכולים לעשות בתקופה הקרובה (לאחר חודש ארגון או בסופו) למען הסניף או הקהילה.
ניתן לחניכים להעלות רעיונות ונבחר יחד בפרויקט השבטי.
רעיונות (למקרה שהחניכים לא הציעו רעיונות מעצמם):
העיקר ליישם את מה שלמדנו. בצלחה!
נספחים:
נספח 1 –
א
מתוך פירוש של מעיין הנדלר לתניא, ליקוטי אמרים לד (מחוברת של מעינותיך, לב לדעת):
“כאשר אדם נותן צדקה הוא דבק במידותיו של ה’ והופך את גופו לכלי להשפעת חסדו של ה’. היד שנותנת צדקה מתאחדת עם הנתינה האלוקית ומשרתת אותה, והאלוקות שוכנת בתוכה. למצוות הצדקה יש כוח מיוחד לקדש את האדם לא רק בשעת מעשה המצווה, ולא רק בסכום הכסף המדויק שהוא תורם. נתינת חמישית מן המשכורת לצדקה (זוהי המידה הגדולה ביותר של נתינת צדקה) מרוממת יחד איתה את כל ארבעת החלקים האחרים של המשכורת ואת כל טרחותיו ועיסוקיו של האדם בענייני פרנסה ומקדשת אותם […] בנתינת צדקה מתעלה כל ממונו של האדם, וכל הזמן והכוחות המוקדשים לפרנסתו מתקדשים גם הם”.
ב
אלומה לב, במלוא הדופק:
“רק במקרה העני נבחר להיות עני, צדקה היא הכרת תודה על שלקח את התפקיד הלא נוח”.
ג
יוסל’ה קמצן קדוש:
ומעשה בעיר קראקוב שרוב תושביה היו עניים מרודים, והפרנסה בה הייתה קשה מאוד. התגורר שם אדם עשיר, וכולם קראו לו יוסל’ה הקמצן, כיוון שכל מי שהיה הולך לבקש ממנו צדקה – היה יוסל’ה מגרשו בביזיון ואומר לו “תסתלק מכאן, אתה לא יודע שאני לא תורם דבר'”
כשהיה מגיע לבית הכנסת אף אחד לא היה אומר לו שלום, וגם בשבת כשכולם בירכו איש את רעהו בברכת “שבת שלום” ולחצו ידיים – אף אחד לא לחץ את ידו של יוסל’ה, מתוך רצון להראות לו כמה הם לא אוהבים אותו. גם בלכתו ברחוב הילדים היו לועגים לו על קמצנותו הרבה.
הגיע היום ויוסל’ה קרב אל יומו. הגיעו אליו חברה קדישא ואמרו לו “יוסל’ה, אתה לא עזרת לנו בימי חייך. לפחות עכשיו, כשאתה על סף מוות, תעזור לקהילה בסכום נכבד של עשרת אלפים רובל (סכום גדול באותם ימים), ונערוך לך קבורה כראוי. שהרי את כספך לא תיקח איתך לבית הקברות. ואם לא תיתן את הסכום הזה – אנחנו מבטיחים לך שלא נקבור אותך”. ענה להם יוסל’ה: “אני לא צריך את הטובות שלכם. כל חיי הסתדרתי לבד, וגם עכשיו אסתדר לבד. סכום גדול כזה לא בא בחשבון”.
אנשי חברה קדישא עזבו את המקום כשהם המומים, וזמן קצר לאחר מכן הלך יוסל’ה לעולמו. אנשי החברה קדישא קיימו את הבטחתם ולא קברו אותו, אלא שלאחר שלושה ימים בא אחד השכנים, לקח את גופתו וקבר אותה באמצע הלילה.
והינה מגיע יום חמישי בצוהריים. ניגש אחד העניים אל רב הקהילה והתחנן לעזרה כספית לקראת שבת קודש. הרב טרם הספיק לבדוק אם יש כסף בקופת הקהילה, ומגיע עני שני כשבפיו אותה בקשה. אחריהם מגיע שלישי וכן הלאה, וכמעט כל העיר מבקשת סיוע לקראת שבת קודש.
אמר להם הרב: “אני לא מבין. אני משמש בתפקיד רב הקהילה זה עשרים שנה, ואף פעם לא בא עני אחד לבקש ממני סיוע לשבת. פתאום כולם באים?” שאל הרב איך בעשרים השנים האחרונות היה להם כסף לשבת, וכולם כאחד השיבו שמדי בוקר מצאו מעטפה עם כסף מתחת לדלת [עד אותו יום]. זה מצא עשרה רובל, זה מצא שנים עשר וכן הלאה. הציע הרב שיבדקו מי מהקהילה נפטר באותו שבוע, ועל ידי כך יבינו את העניין.
אחרי דין ודברים התברר לכולם שיוסל’ה ה’קמצן’ שכולם בזו לו, לא בירכו אותו לשלום, לעגו לו ואף לא רצו לקברו, הוא שפרנס את משפחותיהם זה יותר מעשרים שנה ואף ידע בדיוק כמה היו צריכים ונתן להם סכומים מדויקים. הכריז הרב על יום ראשון כיום צום ותפילה בבית הכנסת על מנת לבקש סליחה גדולה מיוסל’ה על הצער שגרמו לו.
ביום ראשון הגיעו לבית הכנסת כל תושבי העיר, מקצה ועד קצה, והתפללו לבורא עולם. בסוף היום פתח הרב את ההיכל וביקש בשם כל תושבי העיר סליחה ומחילה מיוסל’ה, ואמר לכולם שעדיין אין הוא יודע אם יוסל’ה סלח. פתאום נפל כמתעלף.
והינה נגלה אליו יוסל’ה בחלום ואמר לרב: “על מה ולמה באים כולם לבקש מחילה? אין להם על מה לבקש. אני הוא שבחרתי בדרך הזו, על מנת שלא ייוודע הדבר לאיש. וה’ הצליח דרכי. ואם אתה בכל זאת רוצה להרגיעם, תגיד להם שאני מוחל להם מחילה גמורה, וכי מעולם לא כעסתי עליהם”.
שאל אותו הרב: “אבל איך הסתדרת כמה ימים ללא קבורה?” “הכול היה בסדר”, ענה יוסל’ה, “הגיעו אליי האבות הקדושים עם משה רבנו, אהרן הכהן, יוסף הצדיק, דוד המלך ואליהו הנביא, וכולם ליוו אותי עד מקומי בגן עדן. ומה אומר לך, אני ממש בגן עדן, אבל חסרות לי כאן רק דלתות שבורות שאוכל לתת תחתיהן מעטפות עם כסף”…
ומאז קראו לו יוסל’ה קמצן קדוש, וכך כתבו גם על קברו.
ד
אהרוני ברנשטיין, פעם בשבוע:
“לא תכלה פאת שדה בקצרך”
שכח מזה! מה פתאום שאתרום סכומי כסף לצדקה? שהעניים ילכו לעבוד, שיתפללו, שיסתדרו איכשהו! מה זה קשור אלי? תן לי לגמור את החודש, להשאיר כמה גרושים לחופשה בקיץ, וזהו זה. אני בן אדם הגון ותו לא, אם פעם אתעשר או שיתחשק לי להיות צדיק וקדוש אתקשר אליך.
איש יקר! אם לא תפנה מזמנך לעזור לזקנה שנפלה באמצע הרחוב, אתה לא נורמלי ולא בסדר. למרות שהזמן שלך יקר והוא רק שלך, אתה לא חי בבועה. זה מאוד מינימלי לדרוש ממך להתנהג כמו בן אדם ולהתייחס אל הסביבה.
רק לב אבן לא נקרע כשהוא רואה אנשים במצוקה. אם אתה מסוגל לעבור ליד מסכן שזקוק לכסף ולהתעלם ממנו, אתה לא הגון ולא ישר. צדקה היא מלשון צדק. לתת צדקה זה לא עניין מיוחד לצדיקים וקדושים, אלא התנהגות מוסרית וצודקת לכל אחד. הצדק והיושר אומרים שאנשים צריכים לעזור אחד לשני, וכן על חשבונם האישי.
אלוקים אומר לנו להשאיר בקצה השדה שטח לא קצור, להשאיר תבואה ופירות לעניים שיבואו לקטוף. אלוקים, שחילק את הכסף בצורה לא שווה בין בני האדם, הוא זה שאמר לתרום. החקלאי שזרע וגידל צריך לאפשר לעניים להיכנס לשדה שלוף ולקטוף ולאכול מהפירות שלו.
בלי זה איזה טעם יהיה לפירות שלנו? איזה טעם יהיה לחיים?
רמב”ם, משנה תורה, הלכות מתנות עניים י, ז
“מַעֲלָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה זֶה הַמַּחֲזִיק בְּיַד יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּךְ וְנוֹתֵן לוֹ מַתָּנָה אוֹ הַלְוָאָה אוֹ עוֹשֶׂה עִמּוֹ שֻׁתָּפוּת אוֹ מַמְצִיא לוֹ מְלָאכָה כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת יָדוֹ עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת לִשְׁאל. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ויקרא כה, לה): ‘וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ’ כְּלוֹמַר הַחֲזֵק בּוֹ עַד שֶׁלֹּא יִפּל וְיִצְטָרֵךְ”.
פירוש: המעלה הגבוהה ביותר בנתינת צדקה היא לתת עבודה לאדם הנזקק, וכך הוא ירוויח בעצמו כסף ולא יזדקק לבקש צדקה מאחרים.
בתו של ר’ עקיבא (מאתר דעת):
לרבי עקיבא הייתה בת. אמרו לו החוזים בכוכבים: ביום שבו תיכנס לחדר כלולותיה יכיש אותה נחש ותמות. היה [ר”ע] מודאג מאוד בשל כך. באותו יום שבו נכנסה בתו לחדר הכלולות נטלה הכלה את סיכת ראשה ונעצה אותה בסדק שבקיר. קרה ונכנסה בעינו של הנחש שהסתתר בתוך הקיר. בבוקר, כשנטלה אותה, נמשך ובא הנחש אחריה. אמר לה אביה: מה עשית? אמרה לו: בערב בא עני וקרא בפתח והיו עסוקים כולם בסעודה ואף אחד לא שמע אותו. קמתי ולקחתי את מנת האוכל שנתת לי ונתתיה לו. אמר לה: מצווה עשית! יצא רבי עקיבא ודרש: “וצדקה תציל ממות” – ולא רק ממיתה משונה אלא אפילו ממיתה עצמה.