איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חול
מתאים לשבת
קבוצה גדולה
קבוצה קטנה!חיבור לדרכה של בני עקיבא -החבורה פורצת ועושה
.
הדף בנוי מ-2 חלקים.
.
החלק הראשון (חזון והגשמה) מדבר על פרט וכלל בראייה כללית של עמ"י, בהתחלה נמשיל את זה לתהליך שקורה בשבט ולאחר מכן נחבר את הלימוד למקום שלנו מול עמ"י. זה מחבר אותנו לחלק השני (אנשי קצה) שבו מדובר על פריצה לעמ"י. אחריי שהבנו את המקום שלנו כפרטים בשבט ולאחר מכן כשבט בתוך תהליך הגאולה של עמ"י זה הזמן לפרוץ החוצה ולהיות 'שבט קצה' – שבט שמורכב מאנשי קצה כפרט ומתוך כך כחבורה של קצה שפורצת בעמ"י.
.
בפסקה הראשונה של חזון והגשמה ננסה להציף ולעורר שאלות בנוגע למקומו של הפרט בתוך הכלל.
.
תעוררו את החניכים לתמוה על פשר הפסקה – מה העניין לדרבן כל אחד להתעסק בחיים שלו? חייב להשקיע את כל הכוחות שלנו בכלל! אם נהיה עסוקים בלגדל את עצמנו זה אף פעם לא ייגמר והכלל לא יתקדם. וכו..
.
בפסקה השנייה נסביר שאנחנו לא מחנכים לאגואיסטיות , ההפך, אנחנו מחנכים לראייה כללית ורחבה אך מתוך הבנה שאם הפרט לא יגדל כפרט הוא לא יוכל להשפיע בכלל.
.
לכן יש חשיבות גדולה לתת מקום ומרחב לכל פרט לגדול ולהתעצם, לתת חשיבות לפרט ולעזור לו להתפתח ולגדול ולכן צריך לתת לכל חניך וחניך את המקום שלו בשבט ולהגדיל את הנוחיות ככה שכל אחד יוכל להתקדם ולפרוץ החוצה.
.
אחד החידושים שנתחדשו בבית מדרשה של תנועתנו, תנועת "תורה ועבודה", הוא העמדת היחיד, הפרט, במרכז הרעיון של התחייה והגאולה.
.תחיית היחיד, גאולת הפרט היא הקודמת לכל. היא המהווה את התחייה והגאולה הכללית. בלי תחיית היחיד וגאולת הפרט, אין גם תחיית הכלל וגאולתו.
.האומה בתור יחידה, מאגדת את עצמה ואת בניה לחטיבה שלימה עם מהות מיוחדת, המסמלת אותה ואת סגולותיה כאומה – בזמן שיחידי האומה, חיים חיים כאלה המבליטים ומביאים לידי גילוי את נשמתה של האומה, על ידי זה היחידים האלה מהווים את האומה ויוצרים אותה. (תחיית הכלל והפרט, חזון והגשמה, שלמה זלמן שרגאי)
.
.
תנועת תורה ועבודה חרתה על דגלה, כי כל עבודת הגאולה והרעיון של שיבת ציון הוא לשם גאולה אישית, ועם הגאולה האישית תגאל גם האומה. כל זמן שאין גאולה אישית אין מקום לגאולה כללית. כל זמן שבני ישראל שרויים בגולה, גם עם ישראל בגולה. ולכן נחוצה בראש וראשונה גאולת הפרט, חידוש החיים, שינוי ערכים בהווי החיים של כל יחיד ויחיד.
.סיסמתנו תורה ועבודה, מופנית איפוא ומכוונת בעיקר לפרט. תורה – תורה ממש על ידי כל יחיד ויחיד, ועבודה – עבודה ממש על ידי כל אחד ואחד.
.אמנם גם אנחנו מכירים בחובה הלאומית. אבל דוקא משום כך מכירים אנו כל פרט ופרט כאחראי במעשיו והליכותיו בעד קיום עמו. ועל כן אנו דורשים לראשונה זכות קיום לו לעצמו, ועל ידי רכישת זכות קיומו האישי, הוא נותן זכות של קיום ואפשרות של קיום גם לעמו.
.הכלל לא יגיע להיות למה שהוא שואף ולמה שהוא צריך להיות כל זמן שכל אחד ואחד לא ישתדל למעשה לחיות על פי ארחות חיים והליכות חיים שלפי הכרתו צריכה האומה כולה לחיות.
.(תחיית הכלל והפרט, חזון והגשמה, שלמה זלמן שרגאי)
.
.
"כשם שבקיבוץ הנצרך ליישובו של עולם, התכלית של ההנהגה הקיבוצית היא שיחיו בני אדם יושבי הארץ חיים ממוצעים מסודרים. אמנם כדי שהכלל יגיע לחיים אמצעיים, צריכים אנשים יחידים, עומדים על משמרת עבודת הכלל, להתנדב בעבודה רבה יוצאת חוץ לגבול האמצעי, כעבודת אנשי החיל (הצבא) שלפעמים ינדדו שינה מעיניהם ויעמדו הכן על המשמר שעות רבות יותר מהערך הראוי לחיים ממוצעים. והם מקבלים באהבה את העול הזה, אם בעלי נפש הם ושמחים בעבודתם, באשר יודעים הם, כי רק בהתנדבם הם להעמיד את מצב חייהם במצב יוצא מגבול הסבל הממוצע, יצלחו את בני אומתם בחיים הממוצעים… אם אנשי החייל ישובו להיות מתנהגים בחייהם בגבול הממוצע אז תהיה המדינה אבודה ולא תשיג גם אורחות חיים ממוצעים, כי חמס ושוד יתרבה בה ויד יצריה תשיג להדפה ולכלות המעל פני האדמה". (עין אי"ה, ברכות ב')
.
.
"אדם צריך שתהיה לו מילה, קצת מקום בעולם.."
(לתת ולקחת , שלמה ארצי ודודו טסה)
.
לצפייה והורדת הלימוד כקובץ PDF מעוצב