זבולון המר

תעודת זהות :

תריך לידה : ט’ בסיון התרצ”ו (1936)

תאריך פטירה: כ”ד טבת התשנ”ח (1998)

עיסוקו בהעיקרי: שר החינוך התרבות והספורט של מדינת ישראל. נרשם בספר החינוך כ”מר חינוך”.

בית גידולו: משפחת עמלים חיפאית. ניתן להגדיר זאת: “בני עניים שמהם תצא תורה”.

קווים כלליים לאישיותו: איש צנוע ורב מעלות שראה את החינוך במדינת ישראל ראשון במעלה – החל מטיפול בחלשים ובמיעוטי יכולת דרך כל האוכלוסיות ועד לדאגה לחיים הרוחניים והערכיים במדינה.

הקשר לבנ”ע : היה חניך בתנועה ואח”כ אחד ממנהיגיה. בזמן כהונתו כשר רצה להכפיל ולשלל את התקציבים לתנועות הנוער מפני שהכיר בחשיבות עניין בניית הנוער במדינת ישראל.

אמרו עליו שכבוגר תנועת הנוער היה המר לא רק שר חינוך כי אם שר-מחנך, שר מדריך, שר שהוא אח בוגר של תלמידי ישראל.

וקצת בהרחבה על האיש…

זבולון המר היה בראש ובראשונה – אדם. אדם המעלה, עתיר סגולות יקר, ומשופע בתכונות כובשות לב. הוא היה נבון ומהיר תפיסה, רגיש למצוקות אנושיות וחברתיות אוהב את הבריות ומכבד את הזולת. פתוח ולבבי ומיטיב להקשיב לאיש רוחו. ישר דרך וצנוע לכת, נעים ואציל הליכות.

הוא לא היה אומן המילים הגבוהות והמליצות הרמות, ועם זאת הוא הוביל תנועות, הלהיב אנשים, הנהיג ציבור וסחף אחריו צעירים ומבוגרים.

היה לו כושר בלתי רגיל ליישר הדורים, לפרק מתיחויות, לחבר יריבים ולשכנע בשכל ישר בפשטות הליכות ובשיח ענייני וישר.

זבולון המר התמנה לשר החינוך הדתי הראשון. הוא כיהן בתפקיד זה 3 קדנציות (לא ברצף) והיה הראשון ששבר את המחסום והוכיח כי שר ציוני דתי יכול להיות גם שר של כלל ישראל אפילו בנושאים רגישים מאוד מבחינה ערכית ואידאולוגית.

הוא ראה עצמו שר של כולם: דתיים וחילוניים, ערבים ויהודים, דרוזים ובדואים.

הרצון להגיע לקונצנזוס היה ממש נר לרגליו.

מעבר למהפך שעשה בתפקידו, כלפי הציבור החילוני, עשה זבולון מהפך בתוך הציונות הדתית כאשר הביא את התנועה לחשוב ולפעול באחריות מעבר לטיפול בחיים הדתיים ולצאת אל מרחב האחריות הכלל לאומי בהתיישבות, בחינוך, בביטחון, בכלכלה וביתר תחומי החיים.

המר הקרין פשטות ונועם על סביבותיו ולא יחס חשיבות לגינוני כבוד כמו באיזה מכונית לנסוע או איזה חליפה ללבוש.

חבריו ומכריו מעידים עליו שבכל תפקיד שעשה היה בראש ובראשונה – אדם.

עיסוקו בפרט – בסבלו, במצוקותיו, צרכיו ואושרו היו משאת נפשו ובה ראה אחריות שיש לבן אנוש כלפי ה”אחר”, כלפי ה”אתה”.

מחויבותו לזולת אפשרה לו להתחבר לילד נזקק, ולמבוגר הסובל, ובעצם, לשוב למעמד ממנו הוא בא ואותו לא עזב מעולם – עולם של:” בני עניים – שמהם תצא תורה”.

בעשייתו הציבורית הוא התמקד בכמה תחומים מרכזיים:

1. קידום אוכלוסיות חלשות שבמרכזם השינוי הגדול שהוביל: חקיקת חוק לימוד חינם מגן הילדים עד כיתה י”ב. כמו גם “תוכנית האלף” שנועדה להגדיל את שיעור מקבלי תעודת הבגרות באוכלוסיות מצוקה, ועוד.. ועוד…

2. הפעלת מערכת החינוך בהיבטיה החינוכיים ערכיים באמצעות “ועדת שנהר” שמטרתה לחזק את הקשר של הציבורים – דתיים כחילוניים – לערכי המסורת היהודית.

3. קידום הישגים בתחום המדע והטכנולוגיה (הקמת ועדת הררי) – דאגה להכנסת מחשבים וקידמה טכנולוגית בבית הספר.

ערב אשפוזו קרא לאנשי משרדו ואמר להם:

“אני טרוד מכך שלמרות כל המאמצים והאמצעים המוקדשים לצמצום הפער, ולחיזוק החלשים, התוצאות מתמהמהות ועדיין אנו רחוקים משוויון השכלתי מלא בין יוצאי אשכנז והמזרח. הכינו לי תוכנית אסטרטגית שתצביע ותגדיר את היעדים, את האמצעים, את הלוח הזמנים הדרוש. תנו לזה עדיפות.”

משפטים אלו, שאמר כאשר מחלת הסרטן האיומה כבר השתוללה בתוכו – יכולים ללמד אותנו רבות על דמותו המיוחדת של זבולון המר ששירתו נגדעה באיבה, ולראות את דבריו כצוואה.

יהי זכרו ברוך!