ואני תפילתי (בנים)

תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

ציוד נדרש:

עטים, ציציות (אפשרות)

מהלך הפעולה

פתיחה: הזמנה למפגש

אפשרות א: שחקו ‘פנים אל פנים’. השמיעו מוזיקה ואמרו לחניכים להסתובב בחדר. עצרו את המוזיקה כל 15 שניות ואמרו לחניכים לעצור ולעמוד מול החניך הראשון שהם רואים, ולשתף אחד את השני במה שמעסיק אותם ברגע זה. וכך עוד 15 שניות בהן החניכים מסתובבים בחדר, אתם עוצרים את המוזיקה והם משוחחים עם החניך שנקלע למקומם.
הצעות לשירים: רק תפילה אשא, תפילה, מודה אני.

אפשרות ב (רלוונטית לשבטים קטנים): שבו במעגל או בזוגות ומצאו כמה שיותר דברים שמשותפים לכולם.

תפילה היא הזדמנות בשבילנו לעצור לרגע משגרת החיים ומהמשימות היום-יומיות ולהיפגש לשיח ישיר עם הקב”ה. בתפילה אנחנו מתפללים על דברים שמעסיקים את עם ישראל וגם על דברים שמעסיקים כל אדם באופן אישי. המפגש עם הקב”ה באמצעות התפילה מאפשר לנו להעמיק את השיח וההיכרות השטחית למקום של קשר חזק שנשען על דיבור ועל מקום משותף.

שלב א’: מעשה אבות

שחקו ‘טאבו’ מקוצר (נספח 1). חלקו את החניכים לשתי קבוצות. לכל קבוצה יש שתי דקות שבהן נציג הקבוצה מנסה להגדיר את המושג שכתוב לו בכרטיס בלי להשתמש בשאר המילים שכתובות בו.

קראו את הסוגיה במסכת ברכות על תפילות כנגד שלושת האבות (נספח 2).
כל אחד מהאבות נתן ביטוי אחר לתפילה וקבע אחת משלוש התפילות ביום. אברהם השכים בבוקר ועמד בתפילה, יצחק יצא לשוחח עם ה’ בשעות הערב, ויעקב פגע במקום בלילה. יש מושגים שונים לתפילה, וכל אדם מתפלל אחרת, אך הבסיס של כולם הוא אותה תפילה שאנו מחויבים בה.

שלב ב’: מצוות ציצית

השמיעו לחניכים את השיר ‘תכלת’ של שיבי קלר (נספח 3).

שאלו אותם: על מה השיר מדבר? אולי אתם מכירים את המקור של המילים?

קראו את הפסוקים שעניינם מצוות ציצית (נספח 4).
הסבירו: כאשר אנו לובשים ציצית אנו מקשרים את עצמנו לקב”ה בכל שעות היום. טעם מצוות הציצית הוא הזיכרון. הציציות המבצבצות מזכירות לנו את הקב”ה בעולם ומובילות אותנו לקיים את המצוות. אך יש לזיכרון רובד נוסף: במהלך היום כאשר אנו לבושים ציצית ורואים את הציציות מתנפנפות או מבצבצות מהבגדים, הן מזכירות לנו את התכלת. פתיל התכלת דומה לים, הים דומה לרקיע, הרקיע דומה לאבן הספיר, והספיר דומה לכיסא הכבוד. יש לנו הזכות להרגיש ממש את הקשר לקב”ה. לקבל תזכורת קבועה שה’ מחכה לנו ורוצה שנדבר איתו, שנקשור איתו קשר. אותו קשר שמתחזק בתפילות במהלך היום באמצעות שיח ודיבור ישיר מעמיק את הקרבה באמצעות הציצית.

שלב ג’: שומרים על קשר

אפשרות א: בדרך כלל בכל קהילה או באזור שאתם גרים תהיה דמות שמתעסקת בקשירת ציציות והכנתן. בררו באזורכם על דמות כזאת, ולכו עם החניכים אליו לסדנה או הזמינו אותו לסניף.

אפשרות ב: קנו ציציות ופתילות, הביאו דמות מוסמכת שתנחה את הסדנה, וכל חניך יקשור לעצמו ציצית.

אפשרות ג (רלוונטית במקומות מסוימים): התחברו למפעל חסד המספק ציציות ללוחמים וצאו להתנדבות לקשירת ציציות ללוחמים בחזיתות למיניהן.

סיכום:

מצוות תפילה היא מצווה מיוחדת שמכילה את שני הקצוות: חיבור ומחויבות. פעולת התפילה טבעית לנו, נמצאת בנו ברגעים של קושי ושל שמחה, ומצד שני התפילה היא מחויבות של שלוש פעמים ביום בשעות מסוימות. שני הקצוות נבנים מבסיס משותף: קשר עם הקב”ה. ההזדמנות לדבר עם ה’ בתפילות, לשוחח איתו שיחה ישירה, והזכות כבני מצווה ללבוש בכל יום ציצית שמזכירה לנו את הקשר שאנחנו מבקשים לקשור עם ה’, הן שמשלימות את מושג התפילה.

נספחים

נספח 1 – טאבו

נספח 2 – ברכות כו ע”ב

רבי יוסי ברבי חנינא אמר: תפילות אבות תקנום; רבי יהושע בן לוי אמר: תפילות כנגד תמידין תקנום.
תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא: אברהם תיקן תפילת שחרית, שנאמר: “וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם”, ואין עמידה אלא תפילה, שנאמר: “ויעמד פינחס ויפלל”; יצחק תיקן תפילת מנחה, שנאמר: “ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב”, ואין שיחה אלא תפילה, שנאמר: “תפלה לעני כי יעטף ולפני ה’ ישפך שיחו”, יעקב תיקן תפילת ערבית, שנאמר: “ויפגע במקום וילן שם”, ואין פגיעה אלא תפילה, שנאמר: “ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי”.

נספח 3 – קישור לשיר ‘תכלת’ של שיבי קלר

נספח 4 – מצוות ציצית בפסוקים

“דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה’ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם” (במדבר טו, לח–לט).

”גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ” (דברים כב, יב).