הצעה לטקס יום השואה תשפ"ב

תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מדריכים יקרים!                                  

לפניכם הצעה לטקס לכבוד יום השואה שיועבר במסגרת שבטית או סניפית.

• חשוב להתאים את הטקס לסניף ולשבט שלכם, בחרו את הקטעים והמסגרת הנכונים ביותר עבורכם.
• בקשו מהחניכים להגיע לבושים בכחול לבן.
• מומלץ להשקיע באווירה מתאימה, תפאורה, מיקום מתאים וכד'.
• התאמנו מראש על קריאת הקטעים כך שהטקס יהיה מכבד ומתאים לגילאי החניכים.
• ניתן להקרין קטעי טקסט או סרטונים במקביל לקטעי הקריאה.

שימו לב! בסוף הטקס מצורפת הצעה לשיח שבטי מסכם.

 

מהלך הטקס

שיר פתיחה- ואפילו בהסתרה- https://www.youtube.com/watch?v=vyKIt3hAZ4Y

קטע פתיחה:

על דרך הכלל: לכל איש יש שם, שם שנתנו לו אביו ואמו, ושם שניתן לו על ידי הקב"ה. יש הבוחרים להנציח, להנכיח את הזיכרון ולהחיות אותו, ואנו בוחרים גם להמשיך, להדגיש את החיים שחיו, את החוויות שחוו, את הסיפורים שסיפרו, את אותם המעשים, האירועים והאנשים, שנתנו להם את הכוחות לשרוד, לצלוח את השבר הנורא בתולדות עמנו. "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא אִירָא רָע, כִּי אַתָּה עִמָּדִי" – זוהי קריאתם, קריאתם של הבוחרים בחיים.

 

הזמנה לפרק תהלים ו"אל מלא רחמים"

לקריאת פרק תהלים ואמירת "אל מלא רחמים" – הקהל מתבקש לעמוד…

פרק תהלים – פרק פ"ג:

"שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף.

אֱלֹהִים אַל-דֳּמִי-לָךְ / אַל-תֶּחֱרַשׁ וְאַל-תִּשְׁקֹט אֵל

כִּי-הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ, יֶהֱמָיוּן / וּמְשַׂנְאֶיךָ, נָשְׂאוּ רֹאשׁ

עַל-עַמְּךָ, יַעֲרִימוּ סוֹד / וְיִתְיָעֲצוּ, עַל-צְפוּנֶיךָ

אָמְרוּ–לְכוּ, וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי / וְלֹא-יִזָּכֵר שֵׁם-יִשְׂרָאֵל עוֹד

כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו / עָלֶיךָ, בְּרִית יִכְרֹתוּ

אָהֳלֵי אֱדוֹם, וְיִשְׁמְעֵאלִים / מוֹאָב וְהַגְרִים

גְּבָל וְעַמּוֹן, וַעֲמָלֵק / פְּלֶשֶׁת, עִם-יֹשְׁבֵי צוֹר

גַּם-אַשּׁוּר, נִלְוָה עִמָּם / הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי-לוֹט סֶלָה

עֲשֵׂה-לָהֶם כְּמִדְיָן / כְּסִיסְרָא כְיָבִין, בְּנַחַל קִישׁוֹן

נִשְׁמְדוּ בְעֵין-דֹּאר / הָיוּ דֹּמֶן, לָאֲדָמָה

שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵימוֹ, כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב / וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע, כָּל-נְסִיכֵימוֹ

אֲשֶׁר אָמְרוּ, נִירְשָׁה לָּנוּ / אֵת, נְאוֹת אֱלֹהִים

אֱלֹהַי, שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל / כְּקַשׁ, לִפְנֵי-רוּחַ

כְּאֵשׁ תִּבְעַר-יָעַר / וּכְלֶהָבָה, תְּלַהֵט הָרִים

כֵּן, תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ / וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם

מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן / וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ יְהוָה

יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי-עַד / וְיַחְפְּרוּ וְיֹאבֵדוּ

וְיֵדְעוּ / כִּי-אַתָּה שִׁמְךָ יְהוָה לְבַדֶּךָ

עֶלְיוֹן, עַל-כָּל-הָאָרֶץ"

הדלקת נר וירידה מן הבמה

 

תפילת "יזכור"

"יזְכֹּר אֱלוֹהִים אֶת כָּל הַנְּשׁמוֹת שֶׁל כָּל קְהִלּוֹת בֵּית יִשׂרָאֵל בְּגוֹלַת אֵירוֹפָּה שֶׁהוּעֲלוּ עַל מוֹקֵד בִּשְׁנוֹת הַשּׁוֹאָה תַּ"שׁ–תַּשְׁ"ה. שִׁשָּׁה מִילְיוֹן אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, יְלָדִים וִילָדוֹת, בַּחוּרִים וּבְתוּלוֹת, זָקֵן וָטַף, שֶׁנֶּהֶרְגוּ וְשֶׁנִּטְבְּחוּ בְּאַכְזָרִיּוּת אֲיֻמָּה וְנִרְצְחוּ בְּרֶצַח הֲמוֹנִים בִּמְקוֹמוֹת מְגוּרֵיהֶם בֶּעָרִים, בָּעֲיָרוֹת וּבַכְּפָרִים, וְיִתְרָם הוּבְלוּ לְמַחֲנוֹת הָרִכּוּז וְנִסְפּוּ בְּמִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת וְנוֹרָאוֹת, וְנִשְׂרְפוּ לְאֵפֶר בְּכִבְשְׁנֵי הָאֵשׁ שֶׁל מַחֲנוֹת הַהַשְׁמָדָה הָאֲיֻמִּים בְּגֶרְמַנְיָה וּבְפּוֹלִין וּבִשְׁאַר אֲרָצוֹת בִּידֵי עַם הַמְּרַצְּחִים הַגֶּרְמָנִי עִם עוֹזְרָיו הָרוֹצְחִים מִשְּׁאַר הָעַמִּים, שֶׁהָיוּ בְּעֵצָה אַחַת לְהַשׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת הָעָם הַיְּהוּדִי וְלִמְחוֹת אֶת זֵכֶר הַיַּהֲדוּת וּלְכַלּוֹת כָּל אֲשׁר בְּשֵׁם יִשׂרָאֵל יִקָּרֵא. אֵל נְקָמוֹת, שׁוֹפֵט הָאָרֶץ, זְכוֹר נָא אֶת נַחֲלֵי הַדָּם שֶׁנִּשְׁפַּךְ כַּמַּיִם, דְּמֵי אָבוֹת וּבָנִים, אִמָּהוֹת וְעוֹלְלֵיהֶן, רַבָּנָן וְתַלְמִידֵיהֶם וְהָשֵׁב גְּמוּל שִׁבְעָתַיִם לְצוֹרְרֵי עַמֶּךָ. שַׁוְעַת "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" שֶׁזָּעֲקוּ הַלְּקוּחִים לַמָּוֶת, אַל תִּדּוֹם, וְאֶנְקַת הַמְּעֻנִּים תַּעֲלֶה לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדֶךָ, לִנְקֹם, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ לְעֵינֵינוּ, אֶת נִקְמַת דַּם בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ הַקְּדושִׁים וְהַטְּהֹרִים, שֶׁלֹּא זָכוּ לְקֶבֶר יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב: כִּי דַּם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו, וְכִפֵּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ."

 

אל מלא רחמים

אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּכִינָה, בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזוֹהַר הָרָקִיע מַזְהִירִים אֶת כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל שֵׁשֶׁת מִילְיוֹנֵי הַיְּהוּדִים, חַלְלֵי הַשּוֹאָה, שֶׁנּהֶרְגוּ, שֶׁנִּשְׁחֲטוּ, שֶׁנִּשְׂרְפוּ וְשֶׁנִּסְפּוּ עַל קִדּוּשׁ הַשֵׁם, בִּידֵי הַמְרַצְּחִים הַגֶּרְמָנִים וְעוֹזְרֵיהֶם מִשּאָר הָעַמִּים. לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵם בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם, ה’ הוּא נַחֲלָתָם, בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם, וְיַעֶמְדוּ לְגוֹרָלָם לְקֵץ הַיָּמִין, וְנֹאמַר אָמֵן.

הקהל מתבקש לשבת –

 

שיר – "אשא עייני" https://www.youtube.com/watch?v=0MbtnsdCfWE&ab_channel=DrorItzhaky

 

קטע קריאה 1:

"השמש נוטה לערוב. עצי טרבלינקה עוטפים צל כהה הנופל על צריפי העץ הלבנים ומבהיקים בקרני האור האחרונות. העבודה נגמרה זה עתה והבחורים… שבורים ורצוצים, צמאים ורעבים הוחזרו לצריפיהם, אין כוח להוציא אנחה… מנחם קופץ לפתע מהמיטה, מכסה ראש בידיו ומכריז: 'יהודים! דומני כי שבת קודש היום, אכן שבת קודש היום!'. הכל שותקים, קופאים, כאילו אין בכוחם להגיד ולשמוע כי שבת היום, אך מנחם פותח: 'מזמור שיר ליום השבת…'

כהרף עין מתרוממים כולם ממיטותיהם ומתחילים אף הם באמירת מזמור ליום השבת. אך מנחם מפסיק פתאום, כי הוא נזכר במשהו. הוא מוציא מתחת לכותנתו שני נרות קטנים וגפרור ומעמידם על הרצפה ומדליקם… מנחם מכריז בהתלהבות… 'הבה נקבל את פני השבת כהלכתה…' המתפללים משקיעים עצמם בתפילה… במקום שבו התפללו נתקדש פתאום והפך לתוכן יחידי של חייהם…".

 

שיר- בדמייך חיי- https://www.youtube.com/watch?v=dYYGjAoIU_E

 

קטע קריאה 2 –

בתקופת השואה, נזקקו היהודים למצוא בקרבם עוצמות, שאר רוח וכח, וזאת רק בכדי להישאר בחיים ולצלוח יום נוסף. שניים מהיהודים הללו, ויקטור פרנקל (לימים פרופסור בעל שם עולמי בתחומו) ושמשון דרנגר (שייסד את תנועת "החלוץ הלוחם" בגטו קרקוב), ניסו לעמוד על מקור עוצמות החיים הללו, בדבריהם אנו עדים לבחירה התמידית בחיים, לדבוק באנושיות ובטוב, להדגיש את התקווה והציפייה, ובעזרתן לעבור כל מכשול.

"אנחנו שהיינו במחנות ריכוז זוכרים את האנשים אשר היו עוברים בין צריף לצריף כדי לעודד את רוחם של אחרים, כדי לפרוס להם מפרוסת לחמם האחרונה. אולי הם היו מעטים, אך די בהם להוכיח כי אפשר ליטול מהאדם את הכל חוץ מדבר אחד, את האחרונה שבחרויות אנוש, לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות, לבחור את דרכו." (ויקטור פרנקל)

 

שיר – "שער הרחמים" –https://www.youtube.com/watch?v=9vweQZfJKBo&ab_channel=%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%90%D7%99%E2%80%93%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%A5%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%9E%D7%99

 

קטע קריאה 3:

ראיון שנערך לציון 25 שנים למרד נשאל יצחק צוקרמן מה הם הלקחים הצבאיים-טקטיים שיש ללמוד מהמרד. זו היתה תשובתו:

 "אני לא חושב שישנו צורך אמיתי לנתח את המרד במונחים צבאיים. זו הייתה מלחמה של פחות מאלף אנשים כנגד צבא אדיר ולאף אחד לא היה ספק מה תהיה התוצאה. המרד אינו מקרה שיש ללמדו בבתי ספר צבאיים… אם ישנו בית ספר שבו לומדים את הרוח האנושית, שם המרד צריך להיות מקצוע מרכזי. מה שחשוב ללמוד הוא הכוח שהפגינו הנערים היהודיים, אחרי שנים של עוני, מחסור והשפלה – הכוח לעמוד כנגד משמידיהם, ולבחור בעצמם איך ימותו, והבחירה הייתה: טרבלינקה או מרד."

 

שיר- שיר הפרטיזנים- https://www.youtube.com/watch?v=Td3dLLFHI78&ab_channel=YaronGozanie

 

קטע קריאה 4:

"קשה מאוד היה לנו לדעת תאריכים, חגים וכו'. רבים התקשו אף להבדיל בין יום ללילה. חילופי לוח השנה נראו כשייכים לפלנטה אחרת. אך היו בינינו כמה נערות דתיות, וביניהן אחת במיוחד, בת של רב, שידעה תמיד את הימים והחגים…היא ספרה לנו שחנוכה ממשמש ובא. כשהתקרב היום, אמי ואני תכננו להשיג משהו שישמש לנו כמנורה. הנר יהיה כמה חוטים דקיקים, וגם השמן היה דבר של מותרות ממש, אבל הבעיה העיקרית הייתה החנוכייה. לפתע, מצאנו פתרון – כמה מהבנות יצאו לעבוד מחוץ לשערי המחנה, ולתדהמתנו עברנו דרך שדה תפוחי אדמה. בשעה שהסוהרת שלנו הייתה עסוקה לרגע, לקחנו כמה תפוחי אדמה, הסתרנו אותם מתחת לבגדינו ושמרנו אותם לסוף היום. תפוחי האדמה הללו היו תוספת חשובה לתפריטנו הדל… אך בערב נר ראשון של חנוכה, כל תשומת הלב הופנתה ממזון גופני למזון רוחני. אף שבמקרים מסוימים תוספת הקלוריות הייתה הדבר היחידי שהחזיק אותנו בחיים, היה צורך גדול יותר להדליק נרות ולהכריז על ניצחון רוחני על שובינו. לכן, שמנו בצד ארבעה תפוחי אדמה, חתכנו אותם לחצי וניקינו אותם כדי שישמשו כחנוכייה.. אנחנו, נערות צעירות באושוויץ, חגגנו את ניצחון מתתיהו והחשמונאים…".

 

שיר- טאטע- https://www.youtube.com/watch?v=glVoSO3B_Ls&ab_channel=YaakovShwekey-Topic

 

קטע קריאה 5:

אבי פישר שימש כמורה ומדריך בבית הבנים הצ'כים בטרזין, וכך סיפר:

"הלימודים התקיימו בשעות הבוקר, בלי ספרים…בלי לוח. הילדים, על פי רוב, רצו ללמוד ואהבו ללמוד. דווקא אולי משום שהרגישו שהדבר נשלל מהם…הם היו מאוד עצמאיים בהשוואה עם ילדים בתנאים נורמלים. גם בעבודת כפיים, גם בנטילת אחריות על עצמם. הם גם היו אמיצים, אומץ ליבם בהחלט הפתיע…הם היו מוכנים לכל פעולה חברתית, תרבותית, הופעה פומבית…"

 

שיר- אפר ואבק https://www.youtube.com/watch?v=1FwSKM_GlkE

 

קטע קריאה 6:

מי האיש ששמר על צלמו גם כשהפכוהו אבק,

אב ששלח את בתו לחיים,

אם ששלחה את בנה,

נכדה שנאבקה על חיי סבתה,

ואדם שאחז ביד זר.

מי האישה והאיש שאחזו בנשק

וכתבו את שורות החירות בדברי הימים,

ומי האיש שקיים תלמודו אסור בִּתפילין,

מי האישה שחילקה תעודות מזויפות,

ומי שהִגניב גבולות.

 

מי האיש שכתב וצייר וסיפר וחלם,

וצילם ותיעד את עדות האדם,

מי שצחק וּמי שאהב,

מי שכתבה מִרשמים להשכיח רעב,

ומי שחלקו פרוסת לחם.

 

מי האיש שהרים את הנופל במסדר,

ומי שסיימה את מכסת העבדות של שכנתה

מי שאמרו מילה של עידוד,

ואלו שבשעת בין-ערביים,

בצל משרפות,

היו עומדים לתפילה או שרים.

 

מי הילדים ששיחקו וחלמו,

וכתבו שיריהם בין גדרות,

ומי לא משה ידו מידם,

גם בלכתם אל מותם.

 

מי האיש, האישה, הילד והזקנה

שקידשו צלם אדם.

(מיכל גוברין)

 

קטע קריאה 7:

”זיכרונות המלחמה, מלחמת העולם השנייה – אני מקווה שזה לא יפתיע אתכם – הזיכרונות האלה קשורים אצלי בהרבה אהבה. אין-סוף אהבה. מי שהיה בגטו וראה איך אימהות מגוננות על ילדיהן, אימהות לא אוכלות ורק מאכילות, איך נערים ליוו את הוריהם כדי לא להשאיר אותם לבד, והגנו עליהם עד לרגע האחרון. כשאני שואל את עצמי מאין נובעים הכוחות לכתוב, זה לא מתוך מראות הזוועה אלא מתוך מראות האהבה שהיו שם בכל מקום. העולם שלי לא נשאר בדמות תליין, העולם שלי לא נשאר בדמות הרוע שאי-אפשר לתקן אותו, הרוע האין-סופי; נשארתי עם בני אדם ואהבתי אותם" (אהרן אפלפלד(

 

שיר- נפשי חמדה https://www.youtube.com/watch?v=-6hnYAEUV2M

 

קטע קריאה וסיכום:

"חמישים שנה נשאתי על גבי את עול האחריות שהטיל עלי אבי בטרם לכתו אל המוות בטרבלינקה. הוא הפקיד בידי ילד צנום וחלוש, שהיה בן חמש ונראה כבן שלוש או אף פחות מזה. כשלוש שנים הייתי לילד זה, אחי הצעיר ישראל מאיר, או 'לולק’ כפי שקראנו לו, אב ואם, שומר ומאבטח. לעיתים קרובות חשתי את הייאוש תוקף ומטיל אותי אין אונים לחדלוני. הייתה זו כנראה צוואת אבי והשליחות שהטיל עלי, להביא את אחי למקום מבטחים ולהבטיח באמצעותו את המשכיותה של שושלת משפחתנו הרבנית, שהחזיקו אותי בחיים ונסכו בי את הביטחון להמשיך להיאבק על חיינו ולא להיכנע לגורל האיום שפקד את שאר בני משפחתנו.

ביום ראש חודש אדר ה- 21 בפברואר 1993 עמדתי עם אחי הצעיר ליד הכותל המערבי והתפללתי עימו תפילת מנחה. באותו מקום עמדתי עימו ארבעים ושמונה שנה לפני כן, כאשר הגענו לראשונה לירושלים. בפעם ההיא הוא בהה אל מול אבני הכותל ולא הבין מה רואות עיניו. הפעם התפלל לקראת בחירתו הצפויה בעוד כשעתיים לכהונה הרמה ביותר של רב בישראל. אחי הצעיר, שיצא מערימת האפר של מחנות ההשמדה, זכה להכרה ולתהילה, ונבחר באותו יום לכהן כרב ראשי של מדינת ישראל. התבוננתי בו ממרחק קצר והרגשתי את הדמעות נקוות בעיני. בצאתי מרחבת הכותל חשתי הקלה עצומה, כשעול כבד ירד מעל כתפי וממצפוני. ידעתי שמשימה כמעט בלתי אפשרית הושלמה."

 

לשירת "אני מאמין" וה"תקווה" הקהל מתבקש לעמוד

התקווה / אני מאמין – https://www.youtube.com/watch?v=2zeO7xWQBmM&ab_channel=%D7%97%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%94%D7%A8%D7%99

 

יד אחים לכם שלוחה, הנוער החביב
על דגלנו כולכם חנו מסביב
יזהיר לכם כוכב תורה
דרככם סוגה בעבודה
בלב אמיץ ובעזרת ה´ עלה נעלה!
קדימה, בני עקיבא, הידד במעלה!

מולדת זו, ארץ אבות, ארצנו הקדושה
מידי אביר יעקב לנו מורשה
ראשינו בעמקי תורתה
כפינו ברגבי אדמתה
בלב אמיץ ובעזרת ה´ עלה נעלה!
קדימה, בני עקיבא, הידד במעלה!  

תם הטקס.

הצעה לשיח סיכום לאחר טקס יום השואה:

הושיבו את החניכים במעגל. וצרו דיון סביב הנושאים הבאים:

• פתחו בשאלה ביחס לתחושות העולות לאחר הטקס.

כיצד אתם מרגישים? אלו תחושות העלה בכם הטקס?

• נסו למקד תחושות הזדהות או תחושת חיבור של החניכים:

האם היה קטע או משפט שנגע בכם? מדוע?

• לאחר הצפת התחושות ננסה לחבר את החניכים לרעיון העומד מאחורי הטקס-

אפשרות א'- פזרו על הרצפה שלטים של תכונות שהיו באנשים בהם נגע הטקס ( דאגה לאחר, מרד, אחריות, דבקות במצוות, שייכות לעם, אומץ, אהבה, וכדו'). בקשו מכל חניך לבחור מילה ולהסביר היכן בטקס או בשואה בכלל הוא מרגיש שמילה זו באה לידי ביטוי.

אפשרות ב'- השמיעו לחניכים שוב את שיר הפרטיזנים- מומלץ להביא לכל חניך דף עם המילים.

?שאלו את החניכים כיד בחרו אותם אנשים לפעול במציאות שאליה נקלעו

לסיכום – הסבירו לחניכים שתקופת השואה הייתה תקופה קשה ואכזרית מאוד. היהודים במדינות השונות נקלעו לאתגרים וקשיים רבים. אבל השאלה היא כיצד בחרו האנשים להתנהל במציאות זו. העוצמות הגדולות הגיעו דווקא מתוך אותם אנשים שהחליטו לבחור גם בדברים הקטנים לנסות ולהוסיף טוב, קדושה, תפילה, דאגה זה לזה, מתוך תפיסה כי לאופן בו אנו חיים את חיינו, ישנה השפעה והשלכה על מהות החיים.

"קדושת החיים" – מושג שנטבע סביב שאלות אלו. אנו מקדשים את החיים שלנו, על ידי בחירות ומעשים שמוסיפים טוב. היכולת שלנו להשפיע ולנתב את חיינו במציאות של חוסר וודאות, נקבעת על ידי המעשים הקטנים שביומיום .

[gview file="http://bneiakiva.org.il/wp-content/uploads/2019/04/טקס-יום-השואה-תשפב-עיבוד.pdf"]

להורדת והדפסת הפעולה