הכרת הטוב

תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

 

פתיחה: מתחילים בחיוך

הצעה 1: שחקו שיפ (או צ’יפ בוים):

הסבר: על החניכים לשבת במעגל כך שיוכלו לראות את כל המשתתפים ולכסות את שיניהם בשפתיים. חניך שיראו את שיניו – ייפסל. כל חניך בתורו ינסה להגיד לחניך שאחריו את המילה שיפ. גרסה אחרת: במקום שיפ אומרים צ’יפ.

הצעה 2: הושיבו את החניכים בזוגות זה מול זה. המשימה: אסור לצחוק. המנצח הוא מי שהצליח לא לצחוק הכי הרבה זמן.

הצעה 3: ספרו בדיחה או תנו לחניכים לספר בדיחה.

 

שלב א: מהי הכרת הטוב?

על מה אפשר להגיד תודה?
הקריאו רשימה של דברים קטנים ומשמחים, ומי שזה קרה לו השבוע ירים יד (נספח 1).

סיכום ביניים: בפעולה הקודמת דיברנו על כוח השמחה. אדם שמח מצליח לשמור על מצב רוח טוב, הוא מפיץ אנרגייה חיובית וטובה לסביבה שלו, ואנשים ירצו להיות חברים שלו. יש דברים קטנים ביום-יום שמשמחים אותנו ומגדילים בנו את הכוח של השמחה: משחק עם חברים, פעילויות עם המשפחה ועוד דברים שבשגרה.
אחת הדרכים לחזק את כוח השמחה היא להכיר טובה על הדברים הטובים בחיים. כמו שראינו במשימה הקודמת, בכל יום אפשר למצוא משהו לשמוח בו ולהודות למי שאחראי לדבר המשמח הזה.

למדריכים: התאימו את המושג ‘הכרת הטוב’ לרמת החניכים.
לחניכים ברמת תפקוד גבוהה – השתמשו בביטוי הכרת טובה (נרצה שהם יכירו את המושג).
לחניכים ברמת תפקוד נמוכה – הסבירו שהכרת טובה היא להגיד תודה, והשתמשו באמירת התודה לאורך כל הפעולה.

 

מהי הכרת הטוב? נסביר:

אפשרות 1: סיפור משפחת הררי (סיפור בנספח 2, תמונות להמחשה בנספח 3).
לאחר הסיפור שאלו:

• למי ילדי משפחת הררי הכירו טובה?
• האם הכרת הטוב הזו גרמה לכוח השמחה לגדול?

אפשרות 2: הציגו את הסיפור “בעקבות מרק ירקות” (נספח 4). מומלץ לשתף את חברי השבט בהצגה. לאחר הסיפור שאלו את החניכים:

• למי זוג החברים הכירו טובה?
• האם הכרת הטוב הזו גרמה לכוח השמחה לגדול?

סיכום: הכרת הטוב היא אמירת תודה למישהו שגרם לי משהו טוב. הסיפור או ההצגה מלמדים אותנו שחיינו מלאים בדברים טובים שאנחנו אפילו לא שמים לב אליהם, ויש לנו הרבה על מה להודות.

 

שלב ב: “מודה אני”

השמיעו לחניכים או שירו איתם את המילים הראשונות בתפילת השחר ‘מודה אני’ או את השיר ‘תודה על כל מה שנתת’ (נספח 5).

הסבירו לחניכים כי ביהדות כבר כשקמים בבוקר המילים הראשונות שלנו הן ‘מודה אני’. אנחנו מתחילים את היום בהודיה לקב”ה על החיים שהוא נותן לנו בכל יום.
בתוך החיים האלו יש לנו סביבה וחברים, ואפשר למצוא הרבה דברים להודות עליהם.

בקשו מהחניכים לחשוב על אנשים או על דברים בחיים שלהם שעוזרים להם להיות שמחים (הורים, מורים, חברים וגם פעילויות אהובות, אוכל טוב או מקום שהם אוהבים להיות בו(.
רשמו את התשובות על גיליון נייר או על לוח.
(בהתאמה לקבוצה אפשר לכתוב מראש את האפשרויות או להדפיס את התמונות. נספח 6)

שאלו את החניכים:

• האם חשוב לומר תודה לאנשים שמשמחים אותנו?
• איך מתייחסים אלינו כאשר אנחנו אומרים תודה?
• איך אמירת התודה משפיעה עלינו?

הסבירו: כאשר אנחנו עסוקים באמירת תודה, ממילא אנחנו עסוקים בלראות את הטוב. היחס שלנו כלפי הסביבה משתנה, ואנחנו רואים את העולם באור חיובי. ממילא זה משפיע גם על היחס של הסביבה אלינו, וכולם מרוויחים.

 

שלב ג: אומרים תודה

על הדברים שמשמחים אותנו ועושים לנו טוב אנחנו צריכים להודות.

אפשרות 1: בקשו מכל חניך וחניכה לבחור מישהו אחד מהרשימה שהם רוצים להודות לו (תמונות בנספח 6). הביאו כלי כתיבה, דפים, צבעים וטושים ובקשו מכל חניך וחניכה להכין פתק תודה למי שבחרו בו. אפשר לכתוב או לצייר.

הצעה לאפשרות 1: אפשר לערוך סבב שיתוף: שבו במעגל, וכל חניך וחניכה ישתפו למי הם הכיר טובה ומה כתבו. אפשר להדגיש שאין נכון ולא נכון, וכל אחד יכול לבחור להודות על דברים קטנים או גדולים.
דיון קצר: אחרי כל שיתוף אפשר לשאול את החניך כיצד הוא מרגיש אחרי שהביע תודה ואיך לדעתו הצד השני ירגיש כשיודה לו.
הצעה נוספת: משימה לבית – במהלך השבוע על החניכים לומר תודה לשלושה אנשים. בתחילת הפעולה הבאה עליהם לספר (או להביא פתק) על כך.

אפשרות 2: אמירת תודה לחיילי צה”ל על ידי פתקים, ציורים או סרטון.

אפשרות 3: הכנת שלט מתאים לתלייה מחוץ לסניף.

 

סיכום:

בפעולה חיזקנו את מידת הכרת הטוב שלנו. הסברנו שהבוקר שלנו נפתח ב’מודה אני’ לקב”ה, וזוהי התחלת היום. אם לאורך היום נמשיך להודות לסביבה שלנו, נראה את הסביבה באור חיובי וטוב, וזה יגדיל בנו את הכוח של השמחה.

 

נספחים

נספח 1 – רשימת שמחות קטנות

– פגשתי חברים
– אכלתי אוכל טעים
– שיחקתי עם האחים
 -הלכתי לדודים / באו אלינו דודים
 -קניתי משהו חדש
– חיבקו אותי
 -התפללתי בכוונה
 -לבשתי בגדים שאני אוהב
– ראיתי סרט מצחיק
 -שמעתי שיר אהוב
– קמתי בבוקר
– קיבלתי מחמאה
 -עשיתי משהו בפעם הראשונה
– אני בריא/ה
– צחקתי השבוע

 

נספח 2 – הסיפור על משפחת הררי

זהו סיפור על משפחת הררי. משפחת הררי גרה במרכז הארץ, ויש לה שמונה ילדים חמודים. אימא שלהם תמיד מלמדת אותם להכיר טובה. יום אחד הם אכלו לארוחת בוקר קורנפלקס שהיה מאוד טעים, וכשסיימו אמרו תודה לאימא על האוכל הטעים. אימא אמרה: אני לא הכנתי את הקורנפלקס, אתם יודעים מי הכין את הקורנפלקס? איפה זה מיוצר? בואו ננסה להתקשר למפעל ולהגיד להם תודה. ואכן, ילדי משפחת הררי התקשרו למפעל תלמה כדי להגיד תודה. המוקדנית שענתה כל כך התלהבה! תמיד מגיעות אליה רק שיחות של תלונות, ופתאום הגיע אליה שיחה של תודה. היא מאוד מאוד שמחה וגם רצתה לשמח את ילדי משפחת הררי, ולכן שלחה להם מארז טעים הביתה.

 

נספח 3 – תמונות להמחשה

 

נספח 4 – סיפור: בעקבות מרק ירקות

זוג חברים ביום קיץ בהיר חיפשו מסעדה ברחובה של העיר.
אחרי שמצאו התיישבו בתוכה, והזמינו כמובן לשולחן ארוחה.
המתינו מעט, אולי שתי דקות, ובא המלצר עם מרק ירקות.
הם אכלו המרק, הוא היה נהדר, ואמר האחד: “בוא נודה למלצר”.
הם קמו מייד והלכו למלצר ואמרו: “המרק, הוא היה נהדר”.
אמר המלצר: “שמחתי כל כך, אבל אם להודות, תודו לטבח”.
ובכן, ראשית הם הודו למלצר, אחר כך הם הלכו ואמרו “תודה” לטבח,
אמר הטבח: “ברכות זה נעים, אבל בזכות הירקות המרק הוא טעים.
לא רק לי מגיעות הברכות אלא למי שמכר הירקות”.
ובכן, ראשית הם הודו למלצר, אחר כך הם הלכו ואמרו “תודה” לטבח,
אחר כך נסעו לשוק וישר ביקשו להודות לאדם שמכר.
אמר המוכר: “להודות הן אפשר לנהג שהביא את הירקות מן הכפר”.
אמר הנהג: “הריני מסמיק עניין התודה נראה לי מצחיק.
לי להודות זה ממש מיותר, כל התודה מגיעה לאיכר”.
ובכן, ראשית הם הודו למלצר, אחר כך הם הלכו ואמרו “תודה” לטבח,
אחר כך נסעו לשוק וישר ביקשו להודות לאיש שמכר.
אחר כך הודו בחיוך מאושר לנהג שהביא הירקות מהכפר,
ומייד בלי לחוס על זמנם היקר הם נסעו אל הכפר והודו לאיכר.
שמח האיכר לשמוע תודה “אך לי לא מגיעות הברכות”, הוא הודה.
“טיב הירקות לא תלוי בי דווקא אלא במזג האוויר, בסוג הקרקע,
בכמות הגשמים, חוזקם, מועדם כלומר, אם להודות זה לא לאדם.
כי רק לקב”ה ששולט על טללים ורוחות הוא אחראי לטיבו של מרק ירקות”.
ובכן, ראשית הם הודו למלצר, אחר כך הם הלכו ואמרו “תודה” לטבח,
אחר כך נסעו לשוק וישר ביקשו להודות לאיש שמכר.
אחר כך הודו בחיוך מאושר לנהג שהביא הירקות מהכפר,
ומייד בלי לחוס על זמנם היקר הם נסעו אל הכפר והודו לאיכר.
ובסוף הם הודו לקב”ה, למי ששולט על חמה, אדמה ורוחות בלי עת,
למי שאחראי לטללים וגשמים: חן חן על מרק הירקות הטעים!

 

נספח 5: שיר

תודה על כל מה שבראת בשפת הסימנים

מודה אני

 

נספח 6 – תמונות של אנשים שאפשר להודות להם

 

 

להורדת והדפסת הפעולה