איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חול
פעולה ממערךציוד נדרש: טלפון או מחשב, נספחים.
סרטון גורילה:
בסרטון אנחנו רואים איך המוח שלנו חושב. כשאנחנו ממוקדים במשהו אחד, הוא העיקר, וכל השאר בולט פחות ממנו. גם היהודים ברחבי העולם לאורך ההיסטוריה היו מכווני מטרה, והקשיים היו חלק מהיום-יום, אבל היו טפלים למטרה העליונה.
חלקו את השבט לשתי קבוצות. במשחק יש ארבעה קלפים מנחים, 18 קלפי צורות וארבעה קלפי מקרא.
כל קבוצה מקבלת קלף מנחה שמתאר להם באיזה סדר קלפי הצורות צריכים להיות מסודרים.
בתחילת המשחק קלפי הצורות של כל קבוצה צריכים להיות מסודרים בסדר אקראי (תשעה קלפים המכילים את כל סוגי הצורות לכל קבוצה מסודרים בריבוע של 3X3).
למגדירים ולמבצעים יש קלף מקרא זהה שבו שמות הצורות והכיוונים בשפה זרה. לכל קבוצה יש מגדירים ומבצעים. בשביל להזיז קלף למקום הנכון המגדיר צריך לתת הוראה למבצע בעזרת קלפי המקרא, והמבצע צריך להבין את ההוראה ולבצע אותה כראוי. בכל תור אפשר לבצע פעולה אחת בלבד.
הקבוצה שמסיימת קודם לסדר את הצורות לפי הקלף המנחה שלה היא המנצחת.
עוד אפשרות למשחק:
חוקיות: אחד המשתתפים יוצא החוצה, וחברי הקבוצה צריכים להחליט על חוקיות שלפיה יענו על השאלות של מי שיצא. על חברי השבט לבחור שיר ולחלק את מילות השיר לכל אחד לפי הסדר, וכל חניך מקבל מילה אחת שהוא חייב להשתמש בה בתשובתו על השאלה שישאל אותו החבר שיצא. לאחר שסיימו לחלק את מילות השיר, החבר חוזר וצריך לשאול את החניכים איזו שאלה שירצה. כל חניך צריך להשחיל בתשובתו את המילה שקיבל, והחבר שיצא צריך לזהות את השיר שנבחר.
במשחקים אלו אנחנו רוצים להעביר לחניכים את התחושה שכדי להצליח לבצע משימה אנחנו צריכים שפה משותפת ויעד ברור. לאורך ההיסטוריה היהודים כל פעם במקום אחר בעולם התמודדו עם קשיים מגוונים, ועדיין הכיוון היה משותף. לא משנה אם בתימן, בפולין, באתיופיה, במרוקו, באלג’יר או בספרד, השאיפה עדיין הייתה דומה: לשמור על יהדותנו ולעלות לארץ. המצפן המשותף שיש לכלל היהודים הוא שעזר להם בסופו של דבר להתמודד עם הקשיים ולרצות להגיע למציאות טובה יותר.
חלקו את החניכים לשלוש קבוצות (אם השבט קטן, אפשרי אפילו חניך אחד בקבוצה). כל קבוצה מקבלת קטע על תקופת זמן בהיסטוריה שבה התמודדו היהודים בגבורה ושמרו על יהדותם ועל חלומותיהם למרות הקשיים.
בסוף הקטע יהיו שאלות לדיון:
בסיום משחק טאבו כל קבוצה מקריאה את הקטע שקיבלה ומסבירה מה ענו על השאלות לדיון.
(אנוסי ספרד, תלמידי הגר”א, אסירי ציון)
הרב חיים דרוקמן זצ”ל
“למילים ‘נפש יהודי הומייה’ יש משמעות עמוקה מאוד. הן אומרות שיש משהו יהודי פנימי שאינו נותן מנוחה, שאינו מוכן להישאר סטטי ונע בדינמיות כל הזמן. הנפש ההומייה הזו רוצה כל הזמן להתקדם לקדושה, כי לשם היא שייכת. היא יודעת את מסלולה כשם שסוסים רתומים לעגלה יודעים לאן ללכת וכשם שמכונית אוטונומית יודעת למצוא את דרכה. כך גם הנפש היהודית – היא כבר מתוכנתת מראש ויודעת מעצמה לאן ללכת… מאז ומעולם גילה הנוער בתוכו כוחות נפש עצומים להוביל, להנהיג ולקדם. זוהי בדיוק הנפש ההומייה שאינה נותנת מנוחה עד שתגיע למנוחה ולנחלה, “מנוחה זו שילה, נחלה זו ירושלים”.
שאלו את החניכים:
בפעולה זו נחשפנו לסיפורים לאורך ההיסטוריה הממחישים את ההתמודדות שהעם שלנו עבר לאורך הדורות. למרות הקשיים הרבים ראינו כיצד היהודים התאמצו רבות כדי להגשים את חזונם. כשמסתכלים על ההיסטוריה במבט רחב קשה שלא להתפעל מהיכולת של עם ישראל לעבור בכל מיני מקומות ברחבי העולם תקופות קשות, שלטונות צוררים וגזרות איומות, והשאיפה עדיין נשארת משותפת, החזון דומה, להגיע למצב שאנחנו יכולים לקיים את מצוות ה’ בגלוי ולהגיע לארץ ישראל, שממנה גלינו. החזון המשותף הוא שנתן ליהודים את הכוח להתמודד עם כל מה שעבר עליהם. המשחקים בפעולה המחישו את הצורך בכיוון ברור ובמצפן משותף כדי לצלוח את המשימה.
מילותיו של הרב דרוקמן זצ”ל מבהירות היטב כיצד הנושא השנתי ‘נפש יהודי הומייה’ מבטא את השאיפה והחזון המשותף ליהודים. אפשר להקריא את הקטע או לחלק אותו לצ’ופר ולהסביר לחניכים שבפעולות הבאות נצלול עוד במשמעות של להיות “אדם הומה” ברמה הלאומית וגם ברמה השבטית.
נספח 1: משחק אוקי טוקיו
קלפי צורות:
נספח 2:
קטע 1
לאורך ההיסטוריה היהודית כולה שאפו רבים מגדולי ישראל לעלות לארץ ישראל ולחונן את עפרה, ובגדולים אלו נמנה הגאון רבי אליהו, המפורסם בכינויו הגאון מווילנה או הגר”א.
מסיבות בלתי ידועות נמנע הגאון מלקיים את שאיפתו, ולא הגיע לארץ ישראל, אולם שאיפתו זו עברה לתלמידיו, והם עלו לארץ ישראל בעליית תלמידי הגר”א וכוננו בה יישוב יהודי ליטאי. עליית תלמידי הגר”א התבצעה בשלושה שלבים שבהם עלו כמה מאות יהודים בהנהגתם של גדולי תלמידי הגר”א.
בסך הכול בכל שלושת השיירות עלו כחמש מאות יהודים, מספר שהיה שיעור נכבד מהאוכלוסייה היהודית שהייתה בארץ ישראל באותם ימים. בעשרות השנים הבאות שלאחר שלוש שיירות אלו המשיכו יהודים נוספים לעלות לארץ ישראל בהמשכה של עלייה זו, ויחד הגיע כל מספר העולים לכחמשת אלפים איש.
שנה לאחר שהגיעה השיירה השלישית לארץ ישראל הבינו בני הקהילה כי על מנת להתקיים בארץ עליהם לשלוח שדר לתפוצות ישראל ולבקש שייאסף בעבורם כסף מיהודי הגולה. לתפקיד זה נבחר מנהיג השיירה השלישית, רבי ישראל משקלוב, שלמרות הקושי שבדבר לא נרתע ויצא חזרה לליטא למשימה זו. רק כעבור שלוש שנים שב רבי ישראל לארץ ישראל לאחר שסיים את שליחותו. עזרה נוספת לעולים הגיעה מכיוונו של גדול תלמידי הגאון מווילנה, רבי חיים מוולוז’ין, אשר נשאר בליטא, ואף שלא הצטרף לעולים תמך בהם על ידי איסוף כסף שנשלח לארץ ישראל וכן בעידוד יהודים נוספים להצטרף לעולים.
בשנת תקע”ו, כשמונה שנים לאחר שהגיע רבי מנחם מנדל משקלוב לארץ ישראל, הוא עקר מצפת ועבר לגור בירושלים עיר הקודש. לרבי מנחם מנדל הצטרפו מעט מבני הקהילה שבצפת, אך רוב תלמידי הגר”א נותרו במקום. מהלך זה חידש את קהילת האשכנזים בירושלים.
גורלם של היהודים שנותרו בצפת לא שפר עליהם, וצרות רבות פקדו אותם והקשו על חייהם. בשנת תקצ”ד החלו פלחים ערבים שגרו באזור למרוד במושל אברהים פחה, ששלט בגליל בשמו של מוחמד עלי, מנהיג מצרים. בשל חוסר יכולתם של המורדים לפגוע בשליטי מצרים הם החלו במקום זאת לפרוע פרעות ביהודי צפת. במשך שלושים ושישה יום פרעו הפלחים ביהודי צפת ורוששו אותם כליל. בטרם הספיקו היהודים להתאושש מפרעות אלו, צרה חדשה באה עליהם בדמות רעידת אדמה נוראית שפקד את צפת ביום כ”ד בטבת תקצ”ז. ביום שבו התרחשה רעידת האדמה לא שהה רבי ישראל בצפת אלא היה בירושלים לצורך קניית אדמה בעבור בני קהילתו. מייד עם הישמע הבשורה הנוראה בירושלים מיהר רבי ישראל ושלח משלחת הצלה לצפת וטבריה, וכן פנה ליהודי אירופה שייחלצו חושים לעזרת אחיהם הסובלים שבגליל.
לאחר רעידת האדמה החלו הפלחים הדרוזים יושבי הגליל במרד נוסף נגד המצרים, ושוב היו שארית הפליטה של יהודי צפת הקורבנות של מרד זה. הדרוזים שדדו ובזזו מיהודי צפת את המעט שנותר להם עד שנותרו בחוסר כול, ומכל המפעל היהודי שהקימו תלמידי הגר”א בעיר צפת במשך שלושים שנה לא נותר מאומה. מעט היהודים שנותרו בצפת לאחר כל צרות אלו עקרו מהמקום והצטרפו לקהילה שבירושלים.
חשבו:
עליכם להגדיר לשאר השבט את המושג “עליית תלמידי הגר”א” בלי להשתמש במושג עצמו ובמילים האלה:
קטע 2
מייד אחרי הרדיפות בספרד בשנת 1391 הוכרחו יהודים רבים לקבל את האמונה הנוצרית.
האנוסים נחלקו לשלוש מחלקות או כיתות:
א. מי שנשתמדו תחילתם באונס וסופם ברצון.
ב. מי שבליבם עוד נשאר כבוד ויקר לאמונת אבותם והיו אוהבי ישראל, ובסתר שמרו לפעמים גם את חוקי היהדות.
ג. האנוסים האמיתיים. והם היו הרבים אשר נאנסו להמר אמונתם וללכת בחוקי הגויים בפרהסיה, אבל בסתר שמרו תורת ה’ ומצוותיו.
האנוסים היו נרדפים פעמים רבות יותר מיהודים אמיתיים, כי חשדום לכופרים ומלעיגים בתורת הנוצרית בקרב ליבם, ורק בגלוי יסתרו בצל כנפי האמונה החדשה כדי שתגן עליהם ועל רכושם הרב. הכמרים התאמצו תמיד להעיר את ההמון ולעורר בקרבם שנאה ומשטמה על האנוסים.
רבים מהאנוסים נמלטו על נפשם והתישבו באיטליה, בצרפת ואמסטרדם, וכמעט נפוצו בכל ערי התבל.
הדעות חלוקות כיצד צריכה ההלכה היהודית לנהוג כלפיהם.
רבים מגדולי הרבנים בזמן האנוסים השתדלו להחזיקם בתוך ישראל אם אך מצאו להם זכות כי הם באמת אנוסים.
(על פי אנציקלופדיה יהודית דעת)
חשבו:
עליכם להגדיר לשאר השבט את המושג “אנוסי ספרד” בלי להשתמש במושג עצמו ובמילים האלה:
קטע 3
מספרה של אביטל שרנסקי, ‘הביתה’, על מאבקו של בעלה נתן שרנסקי להעלאת יהודי ברית המועצות:
אותו יום סיכם אנטולי את נאום ההגנה שלו כשהוא מפנה את גבו אל השופטים ופונה לאחיו ליאוניד:
“אלה שניהלו את החקירה הזהירו אותי שבגלל העמדה שנקטתי במהלך החקירה, אותה עמדה שאני נוקט במהלך המשפט, אקבל גזר דין מוות או מינימום 15 שנות מאסר. הם אומרים לי שאם אסכים לשתף פעולה עם הקג”ב ואעזור להרוס את תנועת העלייה היהודית, יומתק גזר הדין, הם הבטיחו שחרור מהיר ואפילו פגישה עם אשתי.
לפני חמש שנים הגשתי בקשה לעלות לישראל, כיום אני רחוק מחלומי יותר מתמיד. אפשר לחשוב שאני מתחרט על מה שקרה, אך אין זה כך. אני שמח שחייתי ביושר, ושלם עם עצמי, ומעולם לא עשיתי דבר המנוגד למצפוני, גם לא כשאיימו עלי במוות. אני שמח שעזרתי לאנשים אני גאה שהכרתי ועבדתי עם אנשים ישרים ואמיצים כל כך.
אני שמח שהייתי עד לשחרור יהודי רוסיה. אני מקווה שהאשמות האבסורדיות האלו נגדי ונגד כל תנועת העליחה היהודית לא תיפגענה בשחרור עמי.
עמי פוזר בכל העולם במשך אלפיים שנה, אך בכל מקום אומרים יהודים שוב ושוב “בשנה הבאה בירושלים!”
וכיום כשאני רחוק יותר מתמיד מבני עמי ומאביטל שלי, כשאני עומד בפני שנים ארוכות וקשות של מאסר אני אומר לעמי ולאביטל שלי:
לשנה הבאה בירושלים! לשנה הבאה בירושלים!”
חשבו:
*עליכם להגדיר לשאר השבט את המושג “אסירי ציון” אסור לכם להשתמש במושג עצמו ובמילים הבאות: