מעבר לתפריט (מקש קיצור 1) מעבר לתפריט תחתון (מקש קיצור 2) מעבר לאזור חיפוש (מקש קיצור 0) מעבר לתוכן העמוד (מקש קיצור 3)

הדרך לתיקון המידות

אש בוערת

סוג הפעולה
פעולה
מתאים לגיל
מעפילים | הרא"ה
משך הפעולה
עד שעה
מערך
0 מדריכים אהבו את הפעולה
עמוד הפייסבוק של המרכז

תקציר הפעולה

הדרך (לאה גולדברג)

הַדֶּרֶךְ יָפָה עַד מְאד – אָמַר הַנַּעַר.

הַדֶּרֶךְ קָשָׁה עַד מְאֹד – אָמַר הָעֶלֶם.

הַדֶּרֶךְ אָרְכָה עַד מְאֹד – אָמַר הַגֶּבֶר.

יָשַׁב הַזָּקֵן לָנוּחַ בְּצַד הַדֶּרֶךְ.

 

צוֹבְעָה הַשְּׁקִיעָה שֵׂיבָתוֹ בְּפָז וָאֹדֶם,

הַדֶּשֶׁא מַבְהִיק לְרַגְלָיו בְּטַל-הָעֶרֶב,

צִפּוֹר אַחְרוֹנָה שֶׁל יוֹם מֵעָלָיו מְזַמֶּרֶת: הֲתִזְכֹּר מַה יָּפְתָה, מַה קָּשְׁתָה, מָה אָרְכָה הַדֶּרֶךְ?

 

בפעולות הקודמות דיברנו על החשיבות של בניית תהליך אישי ולאומי, אבל תהליך עלול להיות דבר מתסכל ומתיש. מה שנראה יפה בהתחלה נעשה לאט-לאט קשה וממושך. איך לא מאבדים את הדרך? איך לא מתייאשים? איך שומרים על הלהט גם תוך כדי העבודה הקשה?

 

 

מטרות הפעולה

1. החניכים ייחשפו לתחושת הסיזיפיות שעלולה להתלוות לדרך ארוכה.

2. החניכים יפנימו את חשיבות שמירת הלהט כדי לעבור את כל התהליך.

3. החניכים יציעו דרכים שבאמצעותן אפשר לשמור על הלהט תוך כדי העבודה הקשה.

 

ציוד נדרש: כתרי נייר, שתי כוסות גרגירי אורז יבשים, נרות, גפרורים, דפים בצורת כף רגל, טושים, נספחים.

מהלך הפעולה

 

פתיחה:

אפשרות א: שחקו עם החניכים את משחק הכתרים. בקשו כמה מתנדבים, הניחו על ראש כל אחד מהם כתר וצרפו בסיכה משרדית כרטיסייה שכתוב עליה ערך שדיברנו עליו בפעולה הקודמת (נספח 1). על החניך לשאול את חבריו שאלות שהתשובות עליהן הן כן ולא ולזהות באמצעותן מהו הערך. ינצח החניך שיצליח לזהות את הערך במספר המועט ביותר של שאלות.

אפשרות ב: בקשו כמה מתנדבים. כל מתנדב יקבל כרטיסייה שכתוב עליה ערך שדיברנו עליו בפעולה הקודמת (נספח 1) ויצטרך להציג אותו בפנטומימה לשאר חברי הקבוצה. ינצח החניך שהצליח לזהות את מספר הערכים הגדול ביותר.

סכמו את הפתיחה: בפעולה הקודמת דיברנו על תחומים שבהם אנחנו רוצים לעבור שינוי. למדנו ששינויים כאלה לא עושים בבת אחת אלא בתהליך ארוך וממושך. בפעולה הקרובה נדבר עוד קצת על התהליך הזה.

טיפ למדריכים: בנספח מופיעים המון תחומים. כדאי לבחור מהם את התחומים שהחניכים דיברו עליהם הרבה בפעולה הקודמת

 

שלב א:

אפשרות א: בקשו שני מתנדבים, תנו לכל אחד מהם כוס גרגירי אורז יבשים ובקשו מהם לספור כמה גרגירים בכוס. הראשון שיסיים ינצח. יתר חברי השבט צריכים לעודד את השחקנים ללא הפסקה.

אפשרות ב: בקשו מהחניכים לבצע פעולה ספורטיבית כלשהי פעמים רבות או למשך זמן ארוך, לדוגמה לעמוד על רגל אחת שלוש דקות, לרוץ 15 סיבובים מסביב לסניף, לעשות 250 כפיפות בטן וכדומה.

סכמו את שלב א: במתודה שעשינו עכשיו חווינו חוויה של עשיית מעשה לאורך זמן. בהתחלה זה קל ונחמד, אבל עם הזמן זה נעשה קשה ומשעמם. אולי אפשר לספור גרגירים בכוס אורז אחת, אבל מה אם היינו אומרים לכם לספור גרגירים בחמישה קילו אורז? בהתחלה כיף לעודד חברים, אבל בשלב מסוים נגמר הכוח והגרון כואב. אולי קל לעמוד על רגל אחת שלוש דקות, אבל מה עם עשר דקות? ועשרים? הייתם עומדים בזה? מתייאשים?
אנחנו מכירים את תחושת השחיקה הזאת מעוד תחומים, ובעיקר בעבודת המידות. בתחילת עבודה על מידה כלשהי אנחנו בראבק על זה, יש לנו מוטיבציה בשמיים, אבל אחרי זמן מה האש דועכת, הקושי גובר, והעבודה מתמסמסת לאט-לאט.
מה אפשר לעשות?

 

שלב ב:

אפשרות א: למדו יחד את אחד המקורות המופיעים שבנספח 2 וסכמו:
מהמקור אנחנו רואים שחשוב לשמור על שמחה והתלהבות גם תוך כדי העבודה הקשה. קשה לשמור מצוות, אבל אנחנו מצווים לעשות זאת בשמחה ובהתלהבות. אולי אפשר לעשות את אותו דבר בכל יום, אבל מה שאנחנו צריכים באמת זה שהלב שלנו יהיה באותו מקום בכל יום. זו העבודה האמיתית.

אפשרות ב: הראו לחניכים את הסרטון ‘תן את הכי טוב שלך’:

לאחר הקרנת הסרטון שאלו את החניכים:
מה עזר לקפטן להצליח ללכת ככה את כל המגרש?
מה ניסה המאמן לעשות?

סכמו: לפעמים נראה שאנחנו לא מסוגלים למשהו, שהדרך קשה וארוכה מדי. אבל אם תמיד נזכור מה אנחנו רוצים להשיג, ויהיה מישהו שיצעק לנו באוזן להמשיך ללכת או נצעק לעצמנו באוזן להמשיך להתקדם, זה מה שיסייע לנו להגיע אל המטרה. השמירה הזאת על הלהט ועל ההתלהבות גם כשקשה היא שתגרום לנו להגיע בסוף ליעד שהצבנו לעצמנו.

 

שלב ג:

אז הבנו שצריך לשמור על האש והלהט גם תוך כדי העבודה הקשה, אבל איך עושים את זה בפועל?

אפשרות א: בקשו מכל חניך לתת עצה כיצד אפשר לשמור על הלהט גם תוך כדי צעידה בדרך. כל חניך יכתוב את עצתו על דף בצורה של כף רגל (נספח 3), ואת כל כפות הרגליים תוכלו להדביק על הקיר שלכם בסניף.

אפשרות ב: חלקו נר לכל חניך. הדליקו את הנר שלכם ותנו עצה כיצד אפשר לשמור על הלהט גם תוך כדי העבודה הקשה (להזכיר לעצמי כל הזמן את המטרה, לשמוח בהצלחות קטנות, לדבר עם חבר/ה על הדרך שלי). תוך כדי מתן העצה הדליקו באמצעות הנר שלכם את הנר של החניך שיושב מימינכם. אותו חניך יצטרך גם הוא לתת עצה ולהדליק את הנר של מי שיושב מימינו וכן הלאה עד שכל המעגל דולק וניתנו המון עצות.

 

סיכום:

בחודש האחרון למדנו על החשיבות של קמעא-קמעא, של תהליך, של סבלנות.
בפעולה הזאת ראינו שדווקא הסבלנות הזאת יכולה לגרום לרפיון ידיים, לשיעמום, לעצלנות ולדעיכה של הלהט שהיה לנו בתחילת הדרך. חשוב לשמור על הלהט, על האמונה במטרה, על השמחה בעצם התהליך גם כשקשה, מתסכל או משעמם, והעצות הטובות שנתנו יכולות לעזור לנו בדרך הזאת.

 

נספחים

 

נספח 1:

אמונה

תקשורת

מצוינות

שמחה

אהבה

כבוד

סדר וניקיון

אמפתיה

אחריות

זהירות

פרגון

הקשבה

עמידה בזמנים

יושר

כנות

אמון באחרים

אמון בעצמי

תפילה

צניעות

כיבוד הורים

לשון הרע

ברכות

אהבת עם ישראל

עין טובה

לימוד זכות

מסירות

התמדה

גמישות

דבקות במטרה

הכלה

יצירתיות

סקרנות

ידע עולם

עמידה על עקרונות

ענווה

אופטימיות

חייכנות

ניצול זמן

 

נספח 2:

מקור 1:

היום הזה ה’ אלקיך מצוך, פירש רש”י, בכל יום יהיו בעיניך חדשים כאלו בו ביום נצטוית עליהם, עד כאן לשונו. וכן לקמן הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה’ אלקיך, פירש רש”י, בכל יום יהיו בעיניך כאלו היום באת בברית, עד כאן לשונו. וכלל גדול הוא זה לקיום התורה והמצות, שיעשם בזריזות כאלו היום נצטווה, וגם יחשוב כאלו היום היה כריתת הברית ה’ יתברך עמנו, ואז נקיים המצות בזריזות ובשמחה גדולה, לא מצות אנשים מלומדה, אשר על זה פירש האר”י ז”ל הפסוק אשר לא עבדת את ה’ אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל, כלומר שצריך האדם לשמוח בעשיית המצוה וקיומה יותר מרב כל שמזמין לו הש”י והוא שמח בו, ביותר מזה צריך לשמוח במצוה הבאה לידו שיקיימנה. ואמר הפסוק, אף שעבדת את ה’ בקיום המצות, אבל לא עבדת בשמחה ובטוב לבב, על כן היתה זאת לך” (שני לוחות הברית, השל”ה הקדוש).

 

הסבר למדריכים:
השל”ה הקדוש מלמד אותנו יסוד חשוב בעבודת ה’: עלינו לקיים את המצוות בכל יום כאילו קיבלנו אותן רק היום, כאילו הן דבר חדש לגמרי. זוכרים את הפעם ההיא שההורים שלכם קנו לכם צעצוע שממש רציתם? בכל אותו היום התלהבתם ממנו ממש, הראיתם אותו לכל החברים, לא הפסקתם למשש אותו, ישנתם איתו במיטה. אחרי שבוע כבר שיחקתם בצעצוע הזה רק יום אחד, ואחרי כמה חודשים הוא כבר שכב אי-שם על המדף העליון. אומר לנו השל”ה בעקבות רש”י: אסור לנו להתייחס למצוות כמו אל הצעצוע הזה. אנחנו חייבים לקיים אותן בשמחה גדולה בדיוק כמו השמחה שהייתה לנו ברגע שקיבלנו אותן. עבודת המידות שלנו עלולה לעייף אותנו, בשלב מסוים אנחנו עלולים להגיע למצב שאנחנו עושים מה שצריך אבל בעייפות ובחוסר שמחה. התהליך הזה שאנחנו עוברים חייב להיות מלא בהתלהבות בשביל שהוא יצליח באמת!

 

מקור 2:

על הפסוקים “וַיְדַבֵּ֥ר ה’ אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאָמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת: וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ אַהֲרֹ֔ן אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה הֶעֱלָ֖ה נֵרֹתֶ֑יהָ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה’ אֶת־מֹשֶֽׁה” (במדבר ח, א-ג) אומר רש”י: להגיד שבחו של אהרן, שלא שינה.
מה חידוש בזה שאהרן לא שינה? בשאר עבודת המשכן הוא כן שינה? ברור שהוא עשה בדיוק רק מה שהקב”ה אמר לו!
אלא עונים: אהרן לא שינה את רמת השמחה וההתלהבות שלו בעשיית המצווה. כמו שהתרגש להדליק את המנורה ביום הראשון של המשכן, כך בדיוק באותה מידה שמח והתרגש להדליק את המנורה גם לאחר שנים רבות.

 

 

נספח 3:

 

 

 

 

 

דעתך חשובה לנו