איתור סניפים וכפרי בוגרים
שבת תנועה היא הזדמנות עבורנו להיזכר בהקמת התנועה, ומתוך כך לבחון היכן היא נמצאת בחיים שלנו, כיצד בני עקיבא היא כלי עבורנו לקדם את המציאות.
1. החניכים ייפגשו עם הרקע להקמת תנועת בני עקיבא וסיפורי תחילתה.
2. החניכים יפנימו את מטרתה וחשיבותה של בני עקיבא בימים ההם וכיום.
3. החניכים ידונו בצעדי ההמשך למהפכה שחוללה התנועה בחברה הישראלית.
נחלק את החניכים ל-3 קבוצות. כל קבוצה תקבל דילמה, סיטואציה מצריכה פתרון. על כל קבוצה לחשוב על פתרונות טובים לבעיה, כיצד הם היו פועלים על מנת לפתור אותה. לאחר מכן נחזור למליאה ונעשה סבב בו כל קבוצה מסבירה את החלטתה.
קבוצה 1 – הרבה חברים מסביבכם לא רואים בחשיבות התורה והמצוות, ובכלל- חושבים להוריד את הכיפה. אין גאווה דתית-לאומית. לעיתים, יש אפילו בושה…
קבוצה 2 – באזור שלכם מחללים את השבת בפרהסיה, על מנת להכעיס דווקא. אין כבוד כלל לשבת, ואף יש זלזול בשומריה.
קבוצה 3 – הרבה חברים מסביבכם מדברים הרבה על מה שחשוב לשנות ועל הצורך לפעול, אולם לרוב- אין מספיק עשייה בפועל.
…
נחזור לקבוצות. כל קבוצה תקבל קטע בו מדובר על בעיה דומה לזו שקיבלו, ופתרון שניתן בתקופת הקמת תנועת בני עקיבא, בהובלת יחיאל אליאש והרב משה צבי נריה (נספח מס’ 1, 2, 3). על כל קבוצה לקרוא את הקטע ולדון בעצמם על השאלות שאחריו.
האם החלטתכם היתה כפי שפעלו הרב נריה ויחיאל אליאש?
מה גרם להם לפעול כך?
האם הם הצליחו בדברים אליהם חתרו?
מה היה קורה אם לא פעלו כך?
לאחר מכן נחזור למליאה ונעשה סבב שני, בו כל קבוצה תספר בקצרה מה קרה בפועל בתקופת הקמת התנועה, ותנסה להגדיר ערך שעמד בראש מענייניהם.
…
לאחר שנפגשנו עם תנועת בני עקיבא בהקמתה, עם המטרות והערכים שהובילו אותה, ננסה לבחון איפה היא נמצאת בחיים שלנו.
נפזר על הרצפה כרטיסים עליהם רשומים מטרות ותפקידים שונים של בני עקיבא (הצעה מפורטת בהמשך). נבקש מכל חניך לבחור מבין כל הכרטיסים- 5 דברים שהכי חשובים לו בתנועה (מטרות שחשובות לו, דברים שהוא שואף להגיע אליהם באמצעות בני עקיבא). על מנת שכמה חניכים יוכלו לקחת את אותו כרטיס, נכין הרבה כרטיסים כפולים. לאחר שכולם בחרו, נאסוף את שאר הכרטיסים שנותרו על הרצפה. כשלב שני, נבקש מכל אחד לבחור מבין ה-5 את הדבר שהכי פחות משמעותי לו. עליו להוריד אותו על הרצפה, כך שכולם יוכלו לראות, בסבב לפי סדר. לאחר שכולם הורידו כרטיס אחד, נבקש מכולם להוריד כרטיס שני, וכן הלאה. לבסוף נגיע למצב שבו כל אחד נשאר עם כרטיס אחד בידו.
לחניכים בוגרים יותר, תוכלו לעשות תרגיל זה בצורה מאתגרת ומשמעותית יותר: כל אחד צריך לרשום לעצמו 5 דברים שהכי משמעותיים לו, ולאט לאט להוריד כרטיסים כמו בהסבר הקודם, עד שנשאר עם כרטיס אחד.
לאחר שכל אחד נשאר עם כרטיס אחד בידו, נבקש מכל אחד להגיד בקול מה נשאר בידו, איזה ערך הכי חשוב בעיניו בבני עקיבא. נתבונן גם בשאר הערכים החשובים לכולנו שנמצאים על הרצפה. נשאל את החניכים: האם משהו מעוניין להסביר מדוע בחר בערך זה? כיצד הרגישו בעת ביצוע המשימה הזו?
גם אם החניכים שלכם לא בחרו ערכים ושאיפות גבוהות (אלא ‘כיף’ ודומיו), גם אז תוכלו לברר איתם כיצד היתה התחושה לסנן כל פעם מחדש את הבחירה, לחשוב עוד ועוד מהי מטרת בני עקיבא. לפתע משתקפת מולנו תנועה גדולה, קצת יותר מהשבט הקטן שלנו- תנועה עולמית שיש בכוחה להשפיע בצורה רחבה מאד. מעבר לכאן ועכשיו, להנאה האישית שלנו כשאנו מגיעים לסניף לפגוש את החבר’ה, יש בחברותנו בתנועה הזו השפעה רחבה יותר על החברה בישראל ועל היהדות כולה.
אם נחזור לסיפורים משלב א’, נראה כי שאיפותיהם של מקימי התנועה היו גדולות, לעיתים אף נראות מאד רחוקות מהמציאות. כיום אנו יכולים לראות עד כמה בני עקיבא התקדמה בערכים אלה וקידמה אותם במציאות, וגם דברים רבים בהם יש עדיין פער גדול ועלינו לעמול על מנת להמשיך ולתקנם.
הצעות לכרטיסים: מפגש חברתי, לימוד תורה משותף, התנדבויות, פעולות, כיף, החזרה בתשובה, מאבק על ארץ ישראל, חינוך כל אחד ברמתו האישית, בניית חברות אמת, בירור באמונה, היכרות עם ארץ ישראל, חיבור לכלל ישראל (תנועה של עם…), השפעה על הציבוריות הישראלית, יצירה משותפת, היכרות עם דמויות מופת לחיקוי, פיתוח יכולת הנהגה, גילוי כוחות חיים מיוחדים שבי, קליטת עלייה, בניית חבורה, לייצר את המנהיגים של הדור הבא, לגרום לאהבת ה’, היכרות עם מסורת ישראל, חינוך לערכים ולמידות, הוצאה לפועל של הכישרונות שבי.
…
על מנת להכיר יותר לעומק את התנועה כיום, נשאל החניכים חידות (נספח מס’ 4) ועליהם לענות- האם האמירה נכונה או לא. החידות יהיו כתחרות בין הקבוצות.
בנתונים שנחשפו לפנינו כעת ראינו כיצד מקבוצה קטנה של אנשים בעלי חלומות הגיעה התנועה למימדים עצומים כיום, במאות סניפים, עשרות אלפי חניכים, ישיבות, אולפנות ומוסדות נוספים, בעלי השפעה ציבורית רחבה. אין ספק שהציבור הדתי לאומי ועוצמת דרכו רכשו לעצמם חוזק וביסוס, לא מעט בזכות אישים כמו יחיאל אליאש והרב נריה.
…
נקרא את נאומו של הרב נריה לרגל ציון יום ייסודה של התנועה, בל”ג בעומר (נספח מס’ 5).
נקודות לדיון:
• למה התכוון הרב נריה בדוברו על החיים הבריאים של האומה? במה מתבטאת בריאות זו? האם התנועה רואה את זה כמשפיעה ומסייעת לכך? כיצד זה יכול לבוא לידי ביטוי בפועל?
• הרב נריה דיבר בנאומו על החשיבות של הבנייה העצמית הרוחנית, ומתוך כך יציאה אל העשייה הציבורית. מדוע זה כל כך חשוב? האם אי אפשר לפעול ולהרבות טוב במציאות גם אם עדיין לא תיקנתי את עצמי פנימה??
• מהן מטרותיה של בני עקיבא? לשם מה היא הוקמה?
המעשים של המקימים ודאי שינו את המציאות. מה היה קורה אם לא היתה קיימת תנועת בני עקיבא, אם לא היו ישיבות ואולפנות?… ואנחנו- כיצד אנחנו משתמשים בכלים האלה כיום? מה יהיו הדברים שאנחנו נשנה במציאות, שבדורות הבאים ישאלו את השאלות האלה עלינו???
מהי המהפכה הבאה, קומת הבניין הבאה שהייתם רוצים לבסס- על גבי מה שנבנה בדור הקודם?
בחלק הראשון והשני של הפעולה ראינו בעיות איתן התמודדו יחיאל אליאש, הרב נריה ושאר מקימי התנועה. ראינו מעט מהרקע להקמתה של התנועה ומהסיבות שהובילו אליה. כמו כן, נוכחנו לדעת לאיזו תעצומות נפש נדרשו במעשיהם החלוציים, וכיצד במעשים אלה השפיעו בצורה רחבה כל כך, לטווח ארוך כל כך.
בחלק השלישי של הפעולה בדקנו היכן אנו בעצמנו נמצאים. ניסינו להגדיר את תפקידה ומהותה של התנועה כיום. לאחר מכן, בחלק הרביעי נחשפנו לחלק מהישגיה והיקפיה של התנועה. ראינו כיצד התקדמה לאורך השנים, חבריה הכפילו עצמם באלפים והשפעתה הולכת וגוברת בתחומים רבים.
בחלק החמישי, כסיכום, ראינו כיצד ראה הרב נריה בעיני רוחו את התנועה ואת משימותיה, לעתיד לבוא. מתוך כך ניסינו לחשוב- מהי הקומה הנוספת שאנו רוצים לבנות על גבי המקימים. מהי המהפכה הבאה אותה אנו רוצים לבסס בדור הזה.
עד כמה אנחנו נהיה שותפים בתנועה, ועד כמה נשתמש בה ככלי לדברים משמעותיים- זה תלוי בנו. הראשונים בנו עבורנו את התשתית, השאלה לאן אנחנו לוקחים את העגלה הזאת. האחריות היא עלינו: ללמוד ולברר פנימה את עולמנו הרוחני פנימה, ומתוך כך לצאת ולפעול בעשייה ברוכה כלפי חוץ. בעזרת ה’.
נספח מס’ 1 –
קבוצה מס’ 1- הקמת בני עקיבא
…המצב הקיים היה חמור, הנוער נסחף בכוחות איתנים מחוץ למחנה הדתי. חייבים לעשות משהו. תתחיל במאבק, תתחיל לסלול דרך, וסוף ההצלחה לבוא. וכך היה הדבר. החלוץ הנמרץ, ר’ יחיאל-אהרון, אשר אנחנו קראנו לו בקיצור בשם משפחתו ‘אליאש’, התחיל את המעשה-הרב שלו. את יסוד ‘בני עקיבא’ עם הרבה תום לב, עם הרבה אמונה, עם הרבה להט נפשי, ועל כל אלה – עם הרבה מסירות ממשית-מעשית.
לשבת אחרי יום עבודה מפרך, אחרי יום היצרבות בשמש הלוהטת, עם חבורה קטנה של בני 15-16, ולחלום איתם על חזון קבוצת התיישבות של נוער דתי – לאו מילתא זוטרא היא. והוא עשה זאת במשך ימים רבים.
…אראנו בשעת בוקר בככר ציון בירושלים. עומד על יד ערימת חצץ גדולה, מערבב חול חצץ ומלט – יום עבודה בבניין חדש. בו-בערב יושב הוא על יד “ערימת” נוער ירושלמי, נוער לומד ועובד יחד, נער לומד בסמינר למורים ונער עובד במוסך-מכוניות, בת צאצא אדמו”רים ובת חרש-עצים. אליאש מנסה לגבש אותם לחברה אחידה, אשר בקרוב תצא יחד איתו להגשמה, לדרך החלוצית הקשה אשר היתה אז רבת קסם, ונוער נלהב נשא אליה את נפשו. ואכן, הוא מצליח – הוא מדביק אותם בחזונו המרומם: הקמת חברת מופת דתית של נוער ארץ-ישראלי.
(הרב נריה, מתוך הקדמה ל’מעשה הבא בחזון’)
…
הרב נריה סיפר על ביקורו אצל הרב קוק ומסירת הרשמים מביקור בסניפי התנועה:
“סיפרתי לו שהייתי בשרון וארגנתי סניפים של ‘בני עקיבא’ בפתח תקוה, בבני ברק ובכפר סבא, והוא האיר פניו אלי ואמר לי בזו הלשון: ‘אין לך דבר קדוש מזה’. מדיבור זה שאבתי הרבה עידוד. הרב ידע יפה מה מתרחש במושבות ומה טיבו של הנוער שאנחנו מטפלים בו. הוא ידע שנוער זה עומד על הגבול, ונחוצה עמידה בפרץ שתציל אותו מתנועות הנוער הלא-דתיות. לפיכך העריך מאד את הפעולה החינוכית של תנועת נוער דתית שהיתה דבר חדש”.
(מתוך ‘שחר אורו’)
…
נספח מס’ 2-
קבוצה מס’ 2- משחק הכדורגל בירושלים
“משחקי כדורגל לא התקיימו בשבתות בירושלים מתוקף הסכם בין ארגון הספורט ‘מכבי’ ובין הוועד הלאומי. הקבוצה טענה שמניעת משחקים בשבת גורמת לה הפסד כספי רב, והוועד הלאומי הסכים לתת לה פיצוי כספי כדי למנוע חילול שבת… בנוכחות ראש העיר מר דיזינגוף גינה בתקיפות המשורר ביאליק את “מעשה התגרנות מצד ה’מכבי’ בירושלים שקיבל כסף בעד מנוחת השבת. זוהי חרפה ובושה. אנשים המוכרים את השבת אינם ראויים לשאת עליהם את תואר הכבוד של גיבורי העם העברי- ‘מכבי'”. הועד הלאומי החליט להפסיק את מתן הפיצוי בטענה ש”אין יותר באפשרותנו וזה גם נגד הכרתנו לשלם פיצוי בעד אי חילול שבת”. הנהלת מכבי הגיבה בהחלטה לחדש את משחקי השבת. הוועד הלאומי ניהל משא ומתן כדי להגיע להסדר, אולם ארגון ה’מכבי’ הודיע שבכל מקרה הוא לא ייענה לדרישות והכריז בפומבי על חידוש המשחקים בשבת… ביום שישי הודיעו נציגי הציבור הדתי על כוונתם לערוך הפגנה גדולה נגד חילול השבת. ראשי ה’מכבי’ נערכו והכינו משמר גדול של שוטרים אנגלים וערבים כדי להתגונן מפני המפגינים הדתיים.
נחישות ה’מכבי’ לחלל שבת בירושלים ציערה מאד את הרב משה צבי נריה. בדפי פנקס ביטא את כאבו: “השבת – אישון עיננו. היום אנו יודעים כי יותר ממה שאנו שמרנו על השבת – שמרה השבת אותנו. אם באים אנשים ומחללים את השבת בפרהסיה בעיר קודשנו, הרי הדבר מעיד כי גם לאומיות אין בין אותם הצעירים שלקחו עליהם את השם הקדוש ‘מכבי’. יהודה המכבי ואחיו שפכו את דמם על קדושת השבת, ופה באים אנשים הדוגלים בשמו ומחללים את השבת”.
בין האלפים הרבים ששמירת השבת וקדושתה יקרו לליבם, הגיע גם הוא להביע מחאתו… ההפגנה היתה סוערת ביותר. העיתון “נתיבה” הוציא מוסף מיוחד בכותרת גדולה: “שערוריית ה’מכבי’ בירושלים. הפרת המשמעת הלאומית. מגרש ה’מכבי’ – שדה מלחמה – יהודים פצועים ומתעלפים. ה’מכבי’ מתנפלים באכזריות על חברי ‘בני עקיבא'”. האירוע סוקר בפירוט: “היהודים הדתיים שהתאספו על יד המגרש ניסו להשפיע על חברי ה’מכבי’ בהסבירם להם את ערך השבת וגודל חילול השם והשבת על ידי ההתחרות, ואת הצער והעלבון שהם גורמים ליהודים בעיר הקודש. אולם כל הדברים ללא תועלת. בגסות ובחוצפה לעגו לדברים האלה, ולא זה בלבד, אלא גם התנפלו בפרעות על חברי ‘בני עקיבא’, החברים אליאש, ארליך, כהן ויתר היהודים הדתיים, והכום עד התעלפות. בצחוק פרוע צהלו למראה ההתייפחות של היהודים הדתיים, והתנפלות השוטרים על היהודים. נאסרו שנים עשר איש. מהם חברי ‘הפועל המזרחי’, ישיבת הרב קוק, ישיבת ‘חברון’, סמינר ‘מזרחי’ ו’אגודת ישראל'”.
מעשי האלימות שראה הרב נריה על המגרש הדהימוהו, אך התנהגות חניכי בני עקיבא עוררה בו התפעלות. מסירות הנפש שגילו הצעירים, גישתם הרצינית ועמידתם האיתנה במאבק למען כבוד השבת עשו עליו רושם גדול. הוא הבחין כי לפניו נוער מוצק בהכרתו, בעל תודעה פנימית עמוקה יותר מכפי ששיער. גילוי זה חולל תפנית ביחסו אל בני נוער אלה והוא חש קרבה רבה יותר כלפיהם… מאז גילה מעורבות גדולה יותר בנעשה, ונוכחותו הורגשה בסניף. הוא החל להעביר שיחות לעיתים מזומנות, נוצר קשר אישי עם החניכים והתפתחו קשרי הערכה וחיבה. בהדרגה היה לחלק בלתי נפרד מנוף הארגון וראה בבניין עולמם הרוחני של חבריו ייעוד חינוכי ושליחות חשובה”.
(מתוך “שחר אורו”)
…
נספח מס’ 3-
קבוצה מס’ 3- הקבוצה החקלאית של בני עקיבא
“התארגנו קבוצת חברים וחברות בתור גרעין לקבוצה חקלאית של בני עקיבא אשר צריכה לקום. התארגנות זאת היתה תוצאה ישירה מהעבודה החינוכית לקראת הגשמת רעיון תורה ועבודה ורצינו ליצור את הדוגמא של הגשמת הרעיון למעשה בחיי יום יום. חלמנו שעל ידי חיי קבוצה נוכל להתמסר כולנו לעבודת תנועת בני עקיבא ונוכל לחדור לחוגים רחבים של הנוער היהודי בארץ ישראל, ותנועתנו תעצב את דמות החיים בארץ…
בין החברים הראשונים היינו רק שלושה בגיל למעלה מ-18 שנה… יתר החברים והחברות היו בגיל 16-17. מכיוון שכולנו היינו ארץ-ישראליים ולא עולים חדשים, לא קיבלנו כל עזרה מהסוכנות כפי שהיה אז מקובל בהקמת קבוצה… היה לנו סדר חיים קבוע: קימה בחמש בבוקר. לאחר תפילה- ארוחת בוקר. בשעה שש היו יוצאים לעבודה, כי מקומות העבודה לא היו קרובים ועל פי רוב היה צריך ללכת כשעה אליהם. היו הולכים ברגל, כי חבל היה לבזבז פרוטות על נסיעות לעבודה. קבענו את הערבים ללימוד תורה, נ”ך, תלמוד ומשנה. גם לא שכחנו להנהיג אחת לשבוע לימוד מוסר. נוסף לכך התקיימו שיחות על נושאים שונים.
…עם הקמת הקבוצה, לפני שהספקנו להסתדר במקום, התחלנו לארגן סניפים בפתח תקווה, תל אביב, רעננה, כפר סבא, בני ברק, רמת גן ועוד. חברים מהקבוצה, אחרי יום עבודה בטורייה בפרדס, עבודה מפרכת שהיום אינה קיימת עוד, היו יוצאים ברגל להדריך בסניף, חוזרים בלילה לקבוצה, ובבוקר ממשיכים בסדר יום הקבוע. חבר הקבוצה היה שואל את עצמו יום יום: “מה הספקתי לעשות היום למען הגברת רעיון תורה ועבודה למעשה, בחיי ארץ ישראל?” חברים וחברות ראו את עצמם אחראים לכל העם, וראו עצמם כחלוצים העוברים לפני המחנה. חברים מסניפים התחילו לבוא לביקורים בקבוצה והיו יוצאים מלאי התלהבות כשראו את הרעיון בהתגשמותו. ..
הרב נריה כותב על רשמי המבקרים בקבוצה:
“…כל הנוסעים באו משם מעודדים ומלאי מרץ חדש. ניכר ובולט הרצון להעפיל, להשתחרר ולצאת לחיים חדשים, רעננים, מעין אלה שאת ה”אתחלתא” שלהם ראו בקבוצה. כמה גדול כוח המעשה! זמן רב דיברו בארגוננו על חיי תורה ועבודה. הדברים נאמרו ונשנו פעמים אין ספורות עד שנעשו בבחינת “קמחא טחינא”. והמציאות – ממנו והלאה. היה צורך בהתפרצות, בהעפלה של הגשמה. הכוחות היו מעטים אבל המצפון תבע, לחץ, דחף והוא נצח. היה זה ניצחון בשביל כולנו. התחלנו להרגיש את הקרקע מתחת לרגלנו, את ישותנו המציאותית. זרם חיים חדש התחיל לזרום בעורקנו… יש לקוות שקבוצתנו זו תשמש לנו למוסד חינוכי ולכח יוצר שיחדש בכל פעם את כוחותינו לקראת התקדמות בכל ענפי עבודתנו המעשית”.
(מתוך ‘מעשה הבא בחזון’)
…
מספר הרב נריה: “הקבוצה הקטנטונת הפכה לכוח פורה ומפרה, מקום לחידוש הכוחות, תביעה גדולה לכל החברים באשר הם שם למהפכנות יוצרת, לחיים חדשים. אם כל הבריאה היא לכבודו של הקב”ה, צריכה הקבוצה להיות שיר הכבוד לפניו… היא שימשה מקום לפגישות מדריכים, לביקורי חברי הסניפים, אולם השפעתה היתה יותר עמוקה. היא השפיעה על כל חבר מתחת לסף הכרתו. ידענו: יש מגשימים. יש מעפילים. יום יום, שעה שעה, באת ובטורייה, במכוש ובכשיל. צלילי אמת, חיי אמת בוקעים ועולים מבין אילנות פרדס ונדבכי בניין”.
(מתוך ‘שחר אורו’)
…
נספח מס’ 4-
שאלות נכון / לא נכון
• בתנועת בני עקיבא יש למעלה מ-350 סניפים. (נכון)
• של”ף הוא ראשי תיבות של: שיפור לקראת פאר. (לא נכון. ‘שמינסטים לעיירות פיתוח’- פרוייקט בו קבוצות של תלמידי כיתה יב’ יוצאים לגור וללמוד בעיירות פיתוח ומתנדבים שם, כחלק בלתי נפרד מהקהילה)
• לבני עקיבא יש תיאטרון משלה. (נכון. תוכנית ‘השחר’ לבני העדה האתיופית הפיקו תיאטרון מקצועי! הוא נקרא ‘תיאטרון השחק’ לזכר אמנון ליפקין-שחק ז”ל, הרמטכ”ל לשעבר)
• בתנועה ישנו פרוייקט על שם נחשון בן עמינדב. (נכון. גרעיני נחשון הינם גרעיני עשייה ומיועדים לחברי חב”ב. בנחשון בן עמינדב הם רואים כסמל לחלוציות ותעוזה)
• שבט יובל הוא שבט ייחודי לילדים בעלי צרכים מיוחדים. (נכון. קיימים עשרות שבטים כאלה ברחבי הארץ. הפרוייקט החל לפני כ-15 שנה, והוא גדל וצומח כל שנה!)
• תנועת בני עקיבא הוקמה לפני 85 שנים. (נכון)
• לבני עקיבא יש כ-90 אלף חניכים ופעילים. (נכון)
• הדרך היחידה לעשות שרות לאומי בבני עקיבא היא להיות קומונרית. (לא נכון – ישנם גרעיני בנות שרות לאומי של התנועה במקומות שונים ברחבי הארץ)
• לבני עקיבא יש תנועת בוגרים. (נכון. היא מכילה: גרעיני משפחות, גרעיני סטודנטים, גרעיני שרות לאומי, גרעיני ש”ש [שנת שרות] וגרעיני נח”ל)
• ב’מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא’ קיימים 50 מוסדות. (לא נכון – קיימים יותר מ-60 מוסדות. כ-20,000 תלמידים ותלמידות, וכ-60,000 בוגרים ובוגרות)
…
נספח מס’ 5-
ב”ה ל”ג בעומר, פרשת בחוקותי, שנת תרצ”ה
ביום זה מתכנס נוער בני עקיבא על פני שדות השרון הפורחים להחליף כח, לשאוב מלוא ראותיו את אוירה המחכים והמבריא של ארץ ישראל. אף בימי גולה, בעתות סבל ותלאה, לא שכח הנוער העברי על השדה הרענן, על מרחבי החירות והדרור. בל”ג בעומר היה יוצא לשדה למען זכור את ימי קומתו הזקופה בארצו הקדושה, על הרי הגליל ועמקיו.
ועכשיו בשובו לארצו, שוב יהיה היום הזה לנו ליום של שמחת הגוף, חדוות החיים והיצירה.
לא מקרה הוא שבעיצומו של יום זה, במרכזו, עומדת דמותו הכבירה, הגלויה והמסתורית של רבי שמעון בר יוחאי, כי לחיות במרחבים- יכול רק זה אשר ידע לשבת במיצר, להתבודד במערה חשוכה. רק אחרי עיצוב דמותנו הפנימית, הרוחנית, נוכל לצאת חוצה, לרשות הרבים והמרובים למען השמיעם את דברנו, את דבר חיינו הנעלים, את שפת פעולותינו הגדולות והקדושות…
ברית נכרות עם הטבע, מעשי ידיו של הקב”ה, עם הבריאות והרעננות, למען נשאף אליהם בשבתנו בתוך קול המונם של כרכים, למען נשא את נפשנו אל הבריאות הגדולה והגמורה של העם היושב בציון, אל בריאותו הגופנית והרוחנית, אל זקיפת קומתו הגבוהה.
וברכת אלוקים על ראשינו תחול, לשבור מוטות עולינו ולהוליך אותנו קוממיות.
(הרב משה צבי נריה)