איתור סניפים וכפרי בוגרים
: פעולה זאת היא הראשונה במערך הקצר של זהות אידאולוגית, ובה נעסוק בבירור סולם הערכים המרכיב את אישיותנו כנוער וכפרטים, את סדר העדיפויות הערכי, וכן נברר מהי האידאולוגיה והדרך של התנועה ואיך היא נראית מנקודת מבטם של החברים.
סולם הערכים שלנו מורכב מערכים רבים ונדמה כי הוא מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. האם הסולם שלנו ושל הסביבה שלנו זהה?
במתודה זו נראה את ההשפעה של חיים מתוך משימתיות על תפקידו המסוים של האדם, איך תפיסות העולם משפיעות על היום-יום שלנו.
בחרו שני מתנדבים ותנו לכל אחד מהם אחד משני הפתקים המצורפים. הקציבו למשימה זו שתיים-שלוש דקות.
לחברים שקיבלו את הפתקים אסור לגלות לאף אחד מה כתוב בפתק שקיבלו אלא פשוט לבצע את מה שכתוב בו.
בסיום המשחק בקשו מהחברים לחשוף את המשימות שקיבלו ופתחו דיון משותף עם כלל החברים: אילו שתי צורות חיים באו לידי ביטוי על ידי משחק זה?
הפתקים:
חלקו את החניכים לכמה קבוצות בהתאם לגודל השבט, ותנו לכל קבוצה כרטיסייה אחת או יותר מהכרטיסיות המצורפות (נספח 1), שכתוב בהן ערך מסוים או תנועה אידאולוגית והסבר עליה (אפשר להוסיף ולהחליף את הכרטיסיות בערכים אחרים שמתאימים יותר לשבט שלכם).
בקשו מכל קבוצה לבחור כרטיסייה ולהציג את תוכנה במשך חמש דקות בפני השבט באיזו צורה שהם רוצים (הצגה, נאום, דיון וכו’).
למדו עם החברים את הקטע המצורף (נספח 2). על ידי הלימוד נסחו מהו החידוש של הקטע בנוגע לסולם הערכי שלנו וליחסים בין הקודש לחול. לאחר קריאת הקטע פתחו דיון עם החברים:
הציגו לחברים אוסף כרטיסיות עם תפיסות עולם מגוונות בכל מיני נושאים המצויים בחברה הישראלית ואף עולים לכותרות מדי פעם: פמיניזם, סוציאליזם, שוביניזם, ליברליות, דתיות לאומית – ממלכתיות, שיווין בנטל – שילוב חרדים בהשכלה ובתעסוקה, דמוקרטיה, דתיות שמרנית, חילוניות מודרנית, שוויון זכויות, מדינת כל אזרחיה, עריצות הרוב, הפרדת דת ומדינה.
שאלו:
לאחר שהחברים מציפים את מה שהם מכירים ויודעים, עברו על המושגים ותנו להם מעט רקע על המושגים המסתירים תפיסת עולם גדולה, מכיוון שכדי להיות מעורבים בדיונים הציבוריים המתרחשים היום במדינה יש עניין להכיר ולדעת משהו עליהם.
מובן שכדי להסביר לחברים את המושגים עליכם ללמוד אותם קודם בעצמכם! גגלו כל מושג ולמדו אותו. אפשר גם להדפיס הגדרה ברורה לכל אחד מהמושגים.
להלן שאלות שבאמצעותן תוכלו לפתח דיון על המושגים הללו:
אחד ההבדלים המשמעותיים ביותר בין אדם לבהמה, הוא היכולת, הצורך ואולי אפילו החובה של האדם לשאול את עצמו לאן הוא רוצה לנתב את החיים שלו. במה הוא מאמין? מה הם הערכים והאמונות שמלוות את חייו? בחסידות דורשים את המילה “בהמה” – בה מה. כלומר, כל דבר שאליו הבהמה יכולה להגיע כבר מצוי בה כעת: הצורך לאכול, לישון, להיות בסביבה חברתית וכו’. לעומת זאת, האדם בגימטריה שווה לשאלה – מה? תפקידו של האדם הוא לא רק להסתפק במה שהוא מצוי בו כעת, בזרימה הטבעית של חייו, על האדם לשאול תמיד מה? במה אני מאמין? איך אני חי? האם אני שמח? באיך שאני חי? מה מוביל את החיים שלי? רק בשאלות אלו שמבררות לאדם במה הוא מאמין הוא מממש את היותו אדם ומבדיל את עצמו מן הבהמה.
חלקו את החברים לארבע קבוצות ותנו לכל קבוצה אחת מהכרטיסיות המצורפות (נספח 3). עברו בין הקבוצות ועזרו לחברים לעורר דיונים על השאלות המצורפות בכל אחת מהכרטיסיות וכן לגבש תשובות לשאלות.
לאחר שהחברים יגדירו את הערכים האחרונים, חלקו לכל אחד את הפירמידה המצורפת (נספח 4) ובקשו מכל אחד ליצור את פסגת הפירמידה של הערכים שלו.
בקרב היהדות החרדית הקדשת כל היום ללימוד תורה לגיטימית ורצויה על אף חיי הדוחק הכרוכים בכך. לעומת זאת בתקופה שקדמה לשואה נהגו רבים מן החרדים ואף רבנים לעסוק גם במשלח יד כלשהו כגון קמעונות ומסחר. בניגוד לכך הציונות הדתית רואה את השילוב בין התורה והעבודה כאפשרי ואף כערך, וביטוי לכך בעובדה שתנועת הנוער המובילה בציונות הדתית, בני עקיבא, קבעה את המונח ‘תורה ועבודה’ לסמלה.
הרמב”ם ידוע כמי שדוגל בשילוב תורה ועבודה לשם פרנסה, ולעומתו פסקו אחרים שמוטב לייחד את כל היום ללימוד תורה.
במדרש אף מופיע שקדושת ישראל עדיפה מקדושת המלאכים: “ישראל נקראו קדושים ומלאכי השרת נקראו קדושים… ולא ידעת איזה מקודש זה מזה, כשהוא אומר ‘קודש ישראל לה’ ראשית תבואתֹה’, אתם מקודשים לפני יותר ממלאכי השרת” (אבות דר’ נתן נוסחא ב, מד).
בני ישראל נצטוו להתנהג בקדושה ועל ידי כך להיות קדושים בפסוק: “וַיְדַבֵּר ה’ אֶל משֶׁה לֵּאמר דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם” (ויקרא יט, ב).
לפי תאודור (בנימין זאב) הרצל, הנחשב להוגה הציונות המודרנית, הציונות היא מסכת רעיונות רחבה שכלולה בה לא רק השאיפה לשטח מדיני מובטח כחוק בשביל העם היהודי אלא גם השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית.
מראשיתה לא הייתה הציונות הומוגנית: הוגיה, מנהיגיה ומפלגותיה היו שונים זה מזה ואף סותרים בדעותיהם. צורך השעה לצד הכמיהה לשוב למולדת האבות הביאו לפשרות ולוויתורים למען מטרה תרבותית ופוליטית משותפת.
הקודש והחול – שותפים לא שווים (הרב שלמה אבינר)
הקודש והחול הם שני צדדים שבונים את החיים, הן את חיי הפרט והן את חיי הכלל, וקיימים ביניהם יחסי גומלין. הקודש גבוה לאין ערוך מהחול, אבל החול הוא הבסיס שעליו עומד הקודש, כך שיש הרבה דברים בחיי החול, שאם יקרסו – יקרוס יחד עמם גם הקודש. כך זה אפילו בחיי הפרט, אבל בכל הנוגע לחיי הכלל, לקיום המדינה, ואף ביחס לתחייה הלאומית שלפני קום המדינה, הדבר נכון לאין ערוך. לפיכך, אין מנוס אלא “לעשות שלום” בין הקודש לחול אלא שהדבר מחייב זהירות גדולה. הקודש והחול אינם “חברים” בעלי אותה רמה, דומה הדבר למפקד שאוהב את חייליו שתחתיו, דואג לו ומטפל בו, אבל אין לטעות – אין הוא חבר שלו. קיימת היררכיה, ולא ייתכן שיהיה אחרת. ובדומה לכך – בין ישראל לעמים צריך להיות שלום, אבל אין זה אומר שאנחנו באותה הרמה. אין הכוונה שנתייחס אל הגויים באופן משפיל, אלא שעליהם להכיר במעלת עם ישראל ולהתייחס אליהם בחרדת קודש וכבוד. כך הקודש והחול אינם בני אותה הרמה, הקודש הוא עליון, הוא הנשמה, הוא המקיים את החול ונותן לו את ערכו.
(מתוך הספר ‘בין קודש לחול’)
כרטיסייה א:
“לתקן עולם במלכות ש-די” (מתוך תפילת עלינו לשבח)
כרטיסייה ב:
“דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון” (אבות ג, א)
כרטיסייה ג:
“והיה להם בשביל מה לקום בבוקר” (מתוך ‘יכול להיות שזה נגמר’, אריק איינשטיין)
כרטיסייה ד:
“אם יש לאדם למה לחיות הוא יוכל להתמודד עם כל איך” (ויקטור פרנקל)