בחירה בדרך

תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

ציוד נדרש:

2 חבילות של כוסות חד-פעמיות, אביזרים להצגה (אפשרות)

 

מהלך הפעולה

 

פתיחה

חלקו את החניכים לשתי קבוצות. לקבוצה אחת חלקו חבילת כוסות ופתק ‘בהצלחה!’, ולקבוצה השנייה חלקו חבילת כוסות ופתק הוראות (נספח 1).

 

לאחר שהקבוצה שקיבלה את ההוראות הברורות תבצע את המשימה שאלו את שתי הקבוצות: מה הייתם צריכים לעשות? איך הרגשתם? איזה פתק היה לדעתכם מוצלח יותר?
(הקבוצה שלא קיבלה שום הוראות ודאי לא תבין מה קרה ותתבלבל, ובצדק. לעומתה הקבוצה השנייה תבצע את המשימה כמו שצריך).

 

שלב א’

הניחו על הרצפה דף שכתובות בו המילים: “נועם עול מצוות” (נספח 2).

שאלו את החניכים: מה הבעיה בביטוי הזה?

 

ספרו את משל המזוודות (נספח 3).
אפשרות א’: ספרו את המשל בעצמכם.
אפשרות ב’: הביאו אביזרים מותאמים והציגו לחניכים את המשל.
אפשרות ג’: הביאו אביזרים מותאמים ותנו לחניכים להציג את המשל!

 

הסבירו לחניכים: בר מצווה ובת מצווה הם מושגים שאנחנו מכירים ככינויים לאירועים וחגיגות, אך בבסיסם הם מושגים שמציינים את כניסתם של בנות 12 ובני 13 תחת עול המצוות. מיום הולדתם זה הם חייבים במצוות. מצד אחד מצוות הן יהלומים, דבר יפה ויקר שצריך לשמור בנועם. מצד שני מצוות הן דבר קשה ומכביד שמעכב את שגרת היום-יום. אך דווקא החיבור בין שני הצדדים יוצר דרך פשוטה יותר: מצוות הן חוקים שקיבלנו כעם בהר סיני, והן מכוונות אותנו בכל פעולה ביום. אנחנו יודעים מה אנחנו צריכים לעשות בבוקר, מה בצהריים ומה בערב, ומה בימים מיוחדים כמו חגים. משמח ונעים לקיים אותן, ואנחנו רוצים בכך, ולפעמים זה גם קשה ומגביל. שני הצדדים יחד, נועם ועול, מייצגים את הבחירה שלנו ללכת בדרך תורה ומצוות שתהיה ברורה ומחייבת מרגע שנציין את בר המצווה ובת המצווה שלנו.

 

שלב ב’

קראו עם החניכים את הקטע של הרב קרליבך (נספח 4).

 

שאלו את החניכים:

• איזו דרך מציע הרב קרליבך? אתם מרגישים אותה בחייכם?
• באילו עוד דרכים אפשר לדעתכם לקיים מצוות?

 

שלב ג’

קראו את המקור ואת הפירוש על “כפה עליהם הר כגיגית” (נספח 5).

בשבטים גדולים חלקו את החניכים לקבוצות קטנות, וכל מדריך ילמד עם קבוצה.

 

לאחר הקריאה וההבנה נהלו דיון ושאלו את החניכים:
איך אפשר מצד אחד להגיד “נעשה ונשמע” ומצד שני לקבל את התורה באילוץ? מה אתם חושבים על המקורות? האם אפשר לבחור בתוך דרך תורה ומצוות? איך ניגשים למשהו שכבר ברור וידוע ובוחרים בו בעצמנו?

 

סכמו: קבלת התורה נעשתה בשתי צורות, “נעשה ונשמע” ו”כפה עליהם הר כגיגית”. לכאורה שתי הצורות מתנגשות, ונראה כי אין חופש בחירה בדרך התורה והמצוות. הכניסה לגיל מצוות משמעותה בחירה בדרך מתוך מחוייבות מצד אחד, ואמונה מצד שני. כאשר מבינים את החיבור בין שתי אלה, מבינים את אפשרות הבחירה בדרך ברורה – שילוב בין מחוייבות ואמונה מתוך רצון לדבוק בה’ ובדרכיו.

סיכום:

בר מצווה ובת מצווה נתפסים בצורה ראשונית כשם האירוע שמציין יום הולדת, אך אלו מושגים חשובים שמסמלים את כניסת החניכים למחויבות שמירת המצוות. מחויבות זו מביאה איתה מצוות מתוקות ונעימות שמרכיבות את שגרת החיים, אך יכולות להיות גם כבדות ומגבילות. באפשרותנו לבחור בדרך: להתקרב לקב”ה מתוך שמירת המצוות ולהגיד “נעשה ונשמע” מתוך אמונה שלמה, כמובן תוך כדי שאילת שאלות ובירור מתמיד על הדרך, על הבחירה בה ועל אופן קיומה.

 

נספחים

 

נספח 1 – פתקים למשימת הכוסות

• בהצלחה!
• בנו ספירלה מן הכוסות שבידיכם. בהצלחה!

 

נספח 2

נעם עול מצוות

 

נספח 3 – משל היהלומן

מסופר על אדם שהיה עוזר של יהלומן גדול, ותפקידו היה לשאת את המזוודה של היהלומים לכל מקום שהיהלומן הלך אליו לעשות עסקאות וכו’. עברו כמה שנים טובות, והוא היה עובד מסור ונאמן. יום אחד הוא שם לב שהמזוודה נהייתה כבדה קצת יותר מהרגיל, ותיאר לעצמו שהיהלומן עשה עסקה טובה מאוד והוסיף למזוודה יהלומים, וחשב לעצמו אולי לבקש העלאה במשכורת לנוכח המשקל החדש ובכלל לאור המסירות שלו.

עוד באותו יום הוא הלך אל הבוס וביקש העלאה של אלף שקל בסך הכול, ונימק שהמזוודה קצת יותר כבדה מהרגיל, והוא מסור מאוד ומגיע לו. הבוס שמע את זה והתעלף במקום. העובד החרוץ לא הבין למה. עד כדי כך הוא מגזים? מה זה בשבילו להוסיף אלף שקל? למה הבוס קמצן כזה? הוא העיר אותו מהר, טיפל בו, וכשהתאושש שאל את הבוס: מה קרה? בסך הכול אלף שקל, בגלל זה להתעלף?

הבוס התעשת ואמר לו: לא אכפת לי להעלות לך גם באלפיים, באמת מגיע לך, אבל התעלפתי רק משום שאם המזוודה נעשתה כבדה, סימן שזו לא המזוודה שלי! גנבו לנו את המזוודה! העובד בדק, ואכן גילה לתדהמתו שמישהו עבד עליו והחליף את מזוודת היהלומים במזוודה של אבנים!

מבינים? זה עומק הביטוי נועם עול מצוות. זו מזוודה. היא עוברת מדור לדור, והחניכים היקרים מקבלים אותה עכשיו ואמורים לשאת אותה מהיום והלאה, אבל איזו מזוודה! יש בה יהלומים! מה נעים ומספק יותר מלשאת מזוודה של יהלומים? כמה משמעות יש לעול שקיבלנו עלינו לשאת! ואכן, לפעמים מרגישים יותר את העול, ולפעמים יותר את הנועם, אבל תמיד-תמיד יש במזוודה יהלומים יקרים מפז ומפנינים.

 

נספח 4 – הרב קרליבך על ההגדה של פסח

“יש לנו תרי”ג מצוות. תרי”ג חוקים. אני לא אוהב את המילה ‘חוקים’: זה מזכיר לי את המשטרה, איזשהו טיפוס נוקשה שיושב לו ואומר לנו מה לעשות. המשמעות של ‘מצווה’ היא שונה: משמעותה היא שאלוקים נתן לנו תרי”ג דרכים כדי להתקרב אליו. הדרכים האלו מחולקים לשני סוגים: רמ”ח דרכים כדי להגיע אל ה’ מתוך עשייה של דברים מסוימים, ושס”ה דרכים כדי להגיע אליו על ידי הימנעות מעשיית דברים מסוימים. כשנקרית לי הזדמנות לעשות מעשה שלילי ואני עוצר בעדי, משהו התרחש בתוך תוכי. אני מתקדם כמה צעדים בכיוון מעלה”.

להעשרה: אפשר להשמיע את השיר ‘תמיד אליך’

 

נספח 5 – כפה עליהם הר כגיגית

“וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱ-לֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר… וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה”” (שמות יט, טז–יז, ח)

״וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר״, אָמַר רַב אַבְדִּימִי בַּר חָמָא בַּר חַסָּא: מְלַמֵּד שֶׁכָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶת הָהָר כְּגִיגִית, וְאָמַר לָהֶם: אִם אַתֶּם מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה מוּטָב, וְאִם לָאו – שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם. אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: מִכָּאן מוֹדָעָא רַבָּה לְאוֹרָיְיתָא…”
(מסכת שבת פח ע”א)

הסבר: בפסוקים מתוארת קבלת התורה על ידי עם ישראל שאומרים “נעשה ונשמע”, אך הגמרא אומרת אחרת: לפי רב אבדימי, המילה ‘תחתית’ מסמלת את זה שה’ כפה על עם ישראל הר כגיגית, כלומר ה’ הרים את הר סיני והניף אותו מעל בני ישראל, וכך בעצם חייב אותם בקבלת התורה.
רב אחא לומד מכאן שאם הקב”ה יזמין את עם ישראל לבית דין וישאל אותם מדוע לא קיימו את התורה ומצוותיה, הם יוכלו לטעון שלא קיבלו את התורה מרצון אלא מאילוץ.

להורדת והדפסת הפעולה