איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים לשבת
פעולה ממערךאחרי שהתעסקנו בשבוע שעבר בשייכות למשפחה, בדברים שאנו מקבלים משייכות זו ובהיכרותנו עם המשפחה הכללית שלנו, ננסה עתה להכיר את המשפחה הגרעינית (כלומר את ההורים, את האחים וגם את סבא וסבתא), ולהבין את הקשר שלנו אליהם. בפעולה הראשונה נעסוק בהורים שלנו.
ציוד נדרש: קוביית משפחה, פתקי לייק, אביזרים להצגה, נספחים נבחרים
שלב א –
בשלב הראשון יחשבו החניכים מהם התפקידים של ההורים בבית וינסו להבין מה צריך להיות היחס שלהם אל אבא ואימא.
כעת שאלו את החניכים:
סכמו את השלב הראשון: ההורים שלנו משמעותיים לנו במהלך היום גם בדברים טכניים כמו ניקיון, אוכל ועוד, וגם עוזרים לנו כשקשה לנו. הם אוהבים אותנו, דואגים לנו מאוד ורוצים שיהיה לנו הכי טוב!
שלב ב –
בשלב השני ננסה להבין מהי מצוות כיבוד הורים וכיצד אנו צריכים לקיים אותה.
מה הם מרגישים כלפיה? למה היא קיימת בכלל? אם יש חניכים בעלי יכולת מילולית תנו להם לענות, אם זה בלתי אפשרי, שאלו את השאלה והמשיכו לסיפור.
שלב ג – סיכום
בשלב האחרון סכמו את המהלך:
ראינו עד כמה ההורים שלנו חשובים לנו: הם נותנים לנו כוח ועוזרים לנו בכל מיני דברים בחיים, ולכן אנחנו מצווים לכבד אותם ולעזור להם במה שאנו יכולים, אפילו אם זה אומר פשוט להקשיב יותר, לשמוח יותר, לשתף פעולה ולומר תודה.
אפשרות א: ערכו סבב שבו כל חניך וחניכה יקבלו עליהם לעשות משהו שבו יכבדו את הוריהם.
אפשרות ב: צלמו את החניכים עם שלט תודה ושלחו להורים שלהם. אפשר גם להסריט ולבקש שיגידו על מה הם אומרים תודה.
נספח 1: איורים של אבא ואימא
נספח 2: דמה בן נתינה
באשקלון התגורר איש אחד, לא יהודי, ושמו דָמָה בן נְתִינָה. לדמה ולמשפחתו היו עסקים שונים, אבנים טובות ויהלומים למכירה, עדרי צאן ובקר, והם התפרנסו לא רע בכלל. בתקופה שבית המקדש עוד היה קיים, לבש הכוהן הגדול, שהיה אחראי לעבודת המקדש, בגדים מיוחדים. הוא לבש אפוד, מעין סינר עשוי זהב, ומעליו חושן: בד מרובע ובו משובצות שתים עשרה אבנים טובות שסימלו את שנים עשר שבטי ישראל. היו אלו אבנים יקרות במיוחד, ולכל אחת מהן היה שם אחר, כמו שלכל שבט בישראל יש שם אחר. והנה יום אחד התגלה כי באפוד שהכוהן הגדול היה עוטה על בגדיו חסרה אבן אחת, אבן היָשְפֵּה. חיפשו את אבן הישפֵה, ולא מצאו. ביקשו מאנשים שיש להם לתרום אבן לבית המקדש, ולא מצאו תורֵם. הציעו לקנות את האבן במחיר גבוה, אבל איש לא הציע את האבן למכירה, כי לאיש לא הייתה אבן יקרה כל כך.
באחד הימים נודע כי אצל הסוחר דמה בן נתינה מאשקלון ישנה האבן הטובה והיקרה, אבן היָשְפֵּה.
הגיעו החכמים לביתו של דמה. טוק-טוק-טוק.
“שלום, אדון דמה, אפשר להיכנס בבקשה?”
דמה הזמין את האורחים להיכנס: “בואו בבקשה, שבו בסלון. אבל אנא, דברו בשקט. אבא שלי ישן בחדר הסמוך. במה אוכל לעזור לכם, ידידיי?”
אמרו החכמים: שמענו שיש באוסף שלך אבן מיוחדת ושמה ישפֵה. בבית המקדש שלנו לובש הכוהן הגדול חושן ובו תריסר אבנים, ואבן הישפה נעלמה ואיננה: אנחנו מוכנים לשלם כל מחיר תמורת האבן”.
דמה הביט בשק המטבעות, הביט בחכמים ואמר בהיסוס: “אני מצטער, אבל איני יכול”.
החכמים הופתעו. מה זאת אומרת לא יכול?
“אולי תצחקו, אולי זה יישמע לכם מוזר, ההצעה שלכם באמת מאוד מפתה, אבל אני לא יכול. לפחות לא כרגע”.
החכמים לא הבינו: “רוצה שבע מאות אלף?”
“לא יכול”.
“שמונה מאות אלף? מיליון?”
“אין על מה לדבר”.
“תראה, דמה”, אמרו החכמים “אנחנו לא יכולים להכריח אותך, אבל אתה צריך להסביר לנו מה הבעיה”.
אמר דמה בן נתינה: “הבעיה היא שאבא שלי ישן. אסביר לכם בדיוק: המפתח של הכספת נמצא בתוך ארנק מיוחד. הארנק נמצא מתחת לכרית, על הכרית מונח הראש של אבא שלי ואבא שלי ישן שינה עמוקה. אם אוציא את המפתח, אבא שלי יתעורר. ואצלנו אבא זה אבא, כבוד זה כבוד ושינה זו שינה”.
יצאו חכמי ישראל בשתיקה מביתו של דמה בן נתינה, עלו על הכרכרה ונסעו לירושלים. הגזבר היה הראשון שהפר את השתיקה: “כזה דבר עוד לא ראיתי. איזה כבוד הוא נוהג באביו. האמת? חשבתי שברגע האחרון הוא יעיר אותו, ושהוא עושה זאת רק כדי להעלות את המחיר…”
ואחד החכמים אמר: “היה שווה לנסוע עד אשקלון כדי לראות איך אדם שלא למד תורה ולא מכיר את עשרת הדיברות ואפילו לא את הפסוק ‘כבד את אביך ואת אימך’ שומר כל כך על כבוד אביו. אנחנו יכולים ללמוד ממנו עד כמה חשובה מצוות כיבוד הורים”.
נספח 3: מצבי כיבוד הורים
