איתור סניפים וכפרי בוגרים
בראשית מ"ב- האומץ להכיר בשינוי
פרשיית יוסף ואחיו מגיעה תמיד בסביבות חג הפורים, החג שבו אנחנו נוהגים לעטות על עצמנו מסכות, "להפוך" את עצמנו וכדברי הפס' "ואנכי אסתר אסתיר"- להחביא את עצמנו מתחת למסכה. אלא, שהרבה פעמים בחיים אנחנו שוכחים להוריד את המסכה גם כשפורים כבר עבר מזמן. כמה פעמים בחיים לבשנו על עצמנו, פיזית או נפשית בגדים שאינם מתאימים לנו, בגדים שיראו לסביבה שלנו דמות מסוימת רק כדי להתחמק מהצורך להראות, גם לעצמנו מי אנחנו באמת.
אחי יוסף יורדים למצרים, הם מגיעים יחד אל ארמון המלך ונעמדים לפני יוסף, האח הקטן אותו מכרו לפני כמה שנים. התורה מספרת לנו נתון מדהים: "ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירהו", אותו יוסף, אח שלהם שעומד לפניהם נראה להם לא מוכר לחלוטין, אחי יוסף לא מצליחים לתאר לעצמם שאותו בעל חלומות אותו זכרו, הוא אותו שליט על הארץ שעכשיו הם עומדים מולו.
יוסף עבר הרבה בחייו. מכל מה שקרה לו הוא הבין שהדרך בה הוביל אותו הקב"ה היא הדרך הנכונה והוא באמת נועדלגדולה ולהנהגה. לאחים שלו זה לוקח יותר זמן, האחים יצטרכו לעבור את אותה מסכת ייסורים שעבר יוסף עד שהם יבינו שמה שהם חשבו למסכה ותחפושת היא בעצם דמותו האמיתית של יוסף. יוסף הוא לא הילד בעל כתונת הפסים שמסלסל בשערו וחולם חלומות, יוסף הוא הילד שהקב"ה ייעד להיות שליט מצרים, האדם שיצליח לקחת את האימפריה החומרית הגדולה של אותה תקופה ומתוכה לבסס אומה שלמה שתקרא בשם ה'.
גם בהמשך הפרק האחים עדיין לא מבינים את הרמז. יוסף מחביא להם כסף בתוך השקים, כמו קורא להם: "אל תסתכלו בקנקן אלא במה שיש בו", לפעמים לא העטיפה החיצונית היא החשובה אלא דווקא מה שנמצא בתוכה. יוסף מנסה לרמוז לאחיו לא לחזור על אותה טעות שנעשתה במכירתו, אותה טעות שהסתכלה על החיצוניות ואמרה: "הבור רק אין בו מים" ולא הבינה שנחשים ועקרבים יש בו...
רק בהמשך יבינו האחים שהנשמה היא החשובה ולא הגוף, כשיהודה יבוא אל מול יוסף וימסור את נפשו על בנימין אחיו הקטן. אותו בנימין שאחד מצאצאיו יום אחד יצליח להתגבר על הסתר הפנים ולצאת מלפני המלך ב'תחפושת' של "לבוש מלכות תלכת וחור ועטרת זהב גדולה".