איתור סניפים וכפרי בוגרים
משמעותו של הבגד- בראשית כ”ז
הרבה נכתב על פרשיית מעבר הברכות מעשו ליעקב, אך בדברים הקרובים אנסה לגעת בנקודה אחת חשובה אבל נסתרת בתוך הפרק.
הסיפור מוכר. יצחק רוצה לברך את עשו אך רבקה אשתו רוצה שהברכות יחולו על יעקב ולכן היא “עובדת על” יצחק, מלבישה את יעקב בבגדי עשו אחיו ועוזרת לו לקבל את הברכות אבל המשפט שנשאר לנו מכל אותה פרשייה הוא “הקול קול יעקב והידיים ידי עשו”[1] אלא שמיד לאחר מכן מופיע פס’ לא פחות חשוב ואולי אפילו הרבה יותר משמעותי- “ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שעירות ויברכהו”[2].
מהעת העתיקה ועד ימינו נודעה חשיבות גדולה לבגד שלובש האדם. החל מאדם הראשון שלאחר חטאו עשה הקב”ה לו ולאשתו כתנות עור, דרך אברהם שנשבע לא לקחת מאבימלך “מחוט ועד שרוך נעל”, דרך יצחק ובגדי עשו, יוסף וכתונת הפסים, בנימין וחליפות השמלות ועוד דוגמאות רבות במהלך ההיסטוריה היהודית והעולמית…
הבגדים, כפי שמסבירים חז”ל מבטאים את עולם החומר, את מה שמכסה על עולם הרוח, את הכלים שעוזרים לנו להביא לידי ביטוי את מה שמתחולל אצלנו בנפש. על הפס’ “וירח את ריח בגדיו” מסבירה הגמ’[3] שיש לקרוא את 
הפסוק בניסוח המילה כ’בוגדיו’, כמשהו שמתנגד לאופיו הטבעי של האדם ובא לו בצורה לא טבעית. נפשו של האדם צריכה לצאת לידי ביטוי באופן שהכי מתאים לו, באופן שבו צורתו ולבושו החיצוני יעיד על עמדתו הנפשית. בדיוק כפי ש”כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו – חייב מיתה”[4] כך גם בכל אדם אחר- הדברים אותם בוחר האדם ללבוש מבטאים את היחס אותו הוא מבקש לקבל מסביבתו.
עד לפני חטא אדם הראשון, הגוף לא היווה מכשול או מחיצה בין האדם לאלוקים. עד אותו רגע “ויהיו שניהם ערומים אדם ואשתו ולא יתבוששו”[5] ורק לאחר שאדם הראשון חוטא הוא מחליט לכסות את עצמו. מאותו רגע שהאדם שם את עצמו ותאוותיו במרכז, הקב”ה עושה את ההפך ומכריח את האדם ללבוש בגדים ובעצם הוא מכריח אותו לא להתרכז בעצמו אלא דווקא בהסתכלות הסביבה עליו.
יצחק לא מכיר את יעקב כיוון שעולמו הפנימי אינו בא לידי ביטוי בבגדיו של עשו, יצחק לא מכיר את יעקב בדיוק כמו שכמה שנים אחר כך אחי יוסף לא יכירו אותו כיוון שצורתו החיצונית השתנתה ממה שהם הכירו[6]– יוסף האח שנמכר למצרים איננו אותו אדם שהפך למנהיג ולמשביר לכל עם הארץ.
אז נכון, מצבנו עדיין לא מושלם ואנחנו עדיין לא ברמה רוחנית שבה כל ביטוי חיצוני שלנו מבטא את הנפש שלנו ואת רצונותיה, אבל אנחנו כן יכולים לשאוף למציאות שבה אין מחיצות בין הגוף שלנו לבין הקב”ה. אנחנו כן יכולים לשאוף למציאות שבה אנחנו מבקשים את הקשר שלנו אל ה’ מבלי להיחסם ע”י עולם החומר ויותר מכך, כדי לפגוש את הקב”ה אנחנו מוכנים אפילו להתחפש לפעמים, להיכנס אל עולמו של עשו בכדי להתברך מברכתו של יצחק.
ועוד תפילה אחת- תפילה שבה אבקש להגיע למצב בו אנחנו מסוגלים לקחת את העולם הזה, עולם הלבושים ולהפוך אותו לעולם של קודש. עולם שמבקש להיות כמו אדם פשוט אחד, שסב סבו קיבל חמש חליפות שמלות ולבסוף הוא עצמו יוצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה.
[1] בראשית כ”ז, כ”ב.
[2] שם שם, כ”ג.
[3] תלמוד בבלי מסכת סנהדרין, דף ל”ז ע”א.
[4] תלמוד בבלי מסכת שבת, דף קי”ד ע”א.
[5] בראשית ב’, כ”ה.
[6] עיין רש”י בראשית מ”ב, ח’.