איתור סניפים וכפרי בוגרים
תארו לכם את המצב הבא. חבר’ה מכל העולם – צרפת, ברזיל ואפילו מדרום אפריקה, מגיעים לירושלים בשביל לשבת ולדבר על שאיפות, על העתיד ,על חזון.
נשמע לכם מופרך? אז מסתבר שלא, השבוע ביום שלישי נפתחה הועידה של בני עקיבא העולמית. יהודים מכול סניפי העולם באו בשביל לדון בעתיד תנועתם. הלכתי לשם עם הרבה שאלות. איך מקיימים ועידה עם כל כך הרבה ארצות? יש בניהם בכלל מכנה משותף? הרי כל אחד מכם בא מארץ כל כך שונה. פתאום ברקע תוך כדי מחשבות אני שומעת את בנט נואם: “פגשתי בצרפת הרבה יהודים, בעיקר בסניף ודיברנו על הפיגוע בצרפת. דיברנו על בן אדם מיוחד, בשם יוהן כהן, שנהרג כי הגן על תינוק קטן בן שלוש. אתה שואל את עצמך למה מגיע לנו כאב כל כך גדול. אבל אז נזכרתי בסיפור על יעקב אבינו, שהוא ברח מעשו כי הוא פחד ממנו. ואז הוא פוגש במלאך ונאבק בו. יעקב עובר כאב גדול, ורק ע”י הכאב הזה הוא מצליח להפוך מיעקב הגלותי, לישראל. ואנחנו צריכים להבין ששיבת עם ישראל היא כרוחה בכאב. ואנחנו, עם ישראל – שרשרת אחת גדולה, שלא משנה כמה ינסו להרוס את השרשרת הזאת אף אחד לא יצליח. וכולנו, כל אחד מאיתנו הוא חוליה באותה שרשרת. לא משנה אם אתה יהודי מצרפת או יהודי משוויץ , אתה פשוט יהודי וזה מה שחשוב..”
יונתן רזאל עלה על הבמה והתחיל לשיר. כל הקהל ביחד כשרשרת אחת גדולה קם ורקד, ופתאום כל השאלות שהיו לי נעלמו, הבנתי: כולנו יהודים ולכולנו בסופו של דבר יש אותה שאיפה. “את שיבת ציון היינו כחולמים”.