איתור סניפים וכפרי בוגרים
"את אחיי אנוכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (בראשית לז, טז). כולנו מכירים את סיפור יוסף ואחיו. כולנו יודעים לתמוה על השבטים שהתנכרו לאחיהם. אך האם גם אנחנו מתנהגים כך לפעמים? מתנכרים לחלקים מסוימים בעם? לא מבינים את החשיבות שבאחדותנו? האם אנו מבינים שכל חלקי העם הם אחינו ובשרנו, ועלינו לבקש את החיבור איתם?
בפעולה זו נעסוק בקשר החזק והעוצמתי של עם ישראל ונבקש ליצור חיבור בין חניכינו לבין אוכלוסיות שונות בעם
דמיין לעצמך עולם של רובוטים שמקיימים מצוות. נשמע טוב? אין חטאים, אין פספוסים, הכל עובד בזמן ובדיוק כמו שצריך: הרובוט קם בבוקר מתוכנת לומר "מודה אני", ליטול ידיים וכמובן לא לפספס את זמן קריאת שמע. הרובוט פוגש את אבא ואמא שלו והוא כמובן מכבד אותם בלי בעיה ועושה כל דבר שהם מבקשים. הרובוט רעב ורוצה לאכול הוא מתוכנת לאכול רק מה שכשר ומותר. מגיעה השבת, הרובוט מתכונן לנוח ואפילו המחשבות של הרובוט מתוכנתות היטב והכל בתוכו נקי וטהור. מה דעתך? רוצה להיות רובוט כזה?
ביחידה זו שפותחת את המערך שיבקש להעמיק במושג אהבה, ננסה להבין שהקב"ה לא ברא רובוטים. המצוות שלנו דורשות גם את הלב שלנו, את החיבור שלנו למה שאנחנו עושים, את ההבנה שלנו שהכל נובע מאהבה וחיבור לקב"ה…
הרב צבי יהודה הכהן קוק היה נוהג לומר שהעולם כולו עומד על "שני אל"פים": אהבה ואמונה.
כשאדם מגלה בתוכו את האהבה לעולם, נוצרת בו גם אמונה בעולם. כשאדם מגלה בתוכו אהבה כלפי עצמו, נוצרת בו גם אמונה בכוחות ובטוב שבו. כשאדם מגלה בתוכו אץ האהבה לעם ישראל, נוצר בו גם אמון שכל יהודי הוא טוב ומסוגל לטוב. כשאדם מגלה בתוכו את האהבה לקיום מצוות, נוצרת בו גם האמונה שהמצוות משפיעות עליו לטוב.
כסיום למערך זה אנחנו מבקשים להבין שאהבה איננה רק רגש שאדם מרגיש בתוכו או תודעה שאדם מבין בשכלו. אהבה קובעת את דפוס הפעולה בה אדם מתנהל בעולם. אדם אוהב מרגיש שייכות לעולם שסביבו ועל כן מבקש להשפיע עליהם, אדם אוהב מרגיש שייכות לערכים ועל כן מבקש לאחוז בהם – אבל אדם אוהב לעולם ינהג בדרך של אהבה, בדרך שמאהיבה את עצמו ואת עולם הערכים שלו על הסובבים אותו.
אחד הפסוקים היפים ביותר בסיפור הבריאה הוא הפסוק המקדים את בריאת האשה, בו אומר הקב"ה: "לא טוב היות האדם לבדו". בפסוק זה מוחבאת אמת גדולה המגלה שהאדם זקוק לחברה, זקוק לסביבה, זקוק לחיבור לעולם שבו הוא חי.
בעולם המודרני בו אנו חיים, כתב המשורר נתן זך המשך מיואש לפסוק וכך הוא שר: "לא טוב היות האדם לבדו, אבל הוא לבדו בין כה וכה" האמירה המיואשת הזו שלא מאמינה ביכולת של בני אדם להתחבר אחד לשני, משקפת באופן טוב ועצוב את העולם המודרני שהפך את האדם להיות בודד כל כך, לא קשור ולא מחובר לכלום ולא מוכן לעבוד ולעמול בשביל למצוא את השייכות שכמו שראינו ביחידה הקודמת קיימת בפוטנציאל בכולנו..
ביחידה זו ניגע במחלתו של האדם המודרני, ננסה להבין איפה גם אנחנו חולים בה ואיך מתרפאים ומרפאים וזוכים לעולם עם יותר שייכות, יותר מגע, יותר חיבור וממילא יותר אהבה.
כפעולת סיכום למערך שעברנו, "אני ועמי", נרצה להחדיר את ההבנה בקשר שבין עם ישראל לקב"ה. נרצה ללמד שמי שאוהב את עם ישרא בעצם אוהב את הקב"ה, כי בכל אחד בעם ישראל יש חלק אלוקי ששייך לקב"ה, ולכן אהבת ישראל מחזקת גם את האהבה שלנו לה'.
—
ציוד נדרש:
תחפושת, חפץ שכל חניך יביא מהבית שיש לו חיבור מיוחד אליו, חבילה עוברת מוכנה מראש.
בשנת השמיטה האדם מצווה לשמוט את שדהו, וכך כל אדם יכול לבוא וליהנות מהתבואה. שנת השמיטה מצווה אותנו גם לשמוט חובות, ובכך תורמת לצמצום הפערים החברתיים שנוצרו במהלך שש שנות העבודה והמסחר. בלימוד שלנו נבקש ללמוד ולברר איפה אנחנו עומדים ביחס שלנו לחברה, לחלשים מאיתנו. כמה אנחנו יודעים לפעול ברגישות ובאכפתיות לסביבה.
לאחר שבשבוע שעבר למדנו על הקשר המיוחד בין הפרט לכלל בעם ישראל, נלמד עתה מדוע אנו אוהבים את עם ישראל וכיצד באה לידי ביטוי אהבה זו.
"את אחיי אנוכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (בראשית לז, טז). כולנו מכירים את סיפור יוסף ואחיו. כולנו יודעים לתמוה על השבטים שהתנכרו לאחיהם. אך האם גם אנחנו מתנהגים כך לפעמים? מתנכרים לחלקים מסוימים בעם? לא מבינים את החשיבות שבאחדותנו? האם אנו מבינים שכל חלקי העם הם אחינו ובשרנו, ועלינו לבקש את החיבור איתם?
בפעולה זו נעסוק בקשר החזק והעוצמתי של עם ישראל ונבקש ליצור חיבור בין חניכינו לבין אוכלוסיות שונות בעם.
נושא הקיץ של מחוז המרכז הוא 'ואהבת לרעך כמוך'. בקיץ הקרוב תעברו תהליך עם החניכים ובו תכירו יותר את הקהילה שאתם חיים בה, ובסוף התהליך יוביל הסניף מיזם למען הקהילה, והחניכים יהיו שותפים בו. פעולה זו היא פתיחה לתהליך.
רציונל:
לכל אחד מאיתנו יש משפחה וחברים, מדריכים בסניף, מדריכי חוגים, מורים ומנהלים בבית הספר, רב וגבאים בבית הכנסת, רופאים, מוכרים במכולת, חברים של ההורים, הורים של חברים ועוד אנשים שסובבים אותנו כל ימינו. האם החניכים שלנו קשורים לכלל האנשים האלה בחייהם? האם יש קשר ביניהם? ולמה קשר כזה חשוב בכלל? האם החניכים שלנו רק מקבלים מהקהילה או שהם עצמם יכולים גם להעניק לה?
בפעולה הקרובה נלמד עם חניכינו כיצד הקהילה משפיעה על חבריה ומושפעת מהם.
תנועת בני עקיבא חרתה על דגלה את היותה תנועה של עם, תנועה המכילה את עם ישראל על גווניו, מקבלת ומכילה, ומתוך כך פותחת את שעריה לרוחות השונות הנושבות בו: רוח של התחדשות, של פתיחות מחשבתית, של התקדמות.
החלטה זו היא צעד חיובי וחשוב, אך היא מציפה מורכבויות ושאלות רבות. עם הגוונים השונים מגיעות גם דעות שונות ולעיתים מנוגדות, ובסופו של דבר כדי שנוכל להתקדם יחד, בתנועה אחת, אנו זקוקים לבסיס משותף ממקום נצחי ואמיתי, מתוך תורה וחיבור לקודש.
האם באמת יש מקום לכולם? האם אנחנו באמת מסוגלים להכיל את כל גוני העם? מהם המחירים של ההכלה הזאת ?
תנועת בני עקיבא חרתה על דגלה את היותה תנועה של עם, תנועה המכילה את עם ישראל על גווניו, מקבלת ומכילה, ומתוך כך פותחת את שעריה לרוחות השונות הנושבות בו: רוח של התחדשות, של פתיחות מחשבתית, של התקדמות. מאחר שאנו חברים בתנועה זו עלינו לחוש זאת על בשרנו: להכיר בגוונים השונים שבעם, לתת להם מקום מתוך אהבה וקבלה, להתמקד במחבר ולא במפריד ולפתוח את הלב לכל אחד ואחת מעם ישראל ממקום הצמא לאחדות ולקרבה אמיתית. התנועה שואפת להוות בית לכל עם ישראל. כשם שיש בבית כל מיני אחים, ולכל אחד מהם צרכים אחרים, כך בעם שלנו יש צרכים שונים, והבית צריך לתת מקום לכולם.
לאחר שהכרנו את יהודי ברית המועצות נעמיק את ההיכרות עם הערכים המרכזיים של החברה הזו, נגלה את הצדדים המשותפים שיש לנו ונלמד כיצד השונות בין האוכלוסיות גורמת לגיוון ולעניין ואף מוסיפה לחברה הישראלית.
בפעולה הקודמת עסקנו בעבר ופגשנו את החוליות שקדמו לנו בשרשרת. בפעולה זו נוסיף נדבך ונתמקד בהווה, בימים שלנו. בפעולה נפגש עם מגוון מיזמים ואנשים שבחרו למנף את התקופה לדברים טובים; דברים שמשנים מציאות, מאירים את העולם ומחזקים את החזית ואת העורף.
מתוך הסיפורים החניכים יבינו כי הדברים הקטנים שכל אחד עושה הם בעלי השפעה גדולה וגם להם יש כוחות עצומים; אפילו שהם צעירים, יש להם המון מה לתרום, לעשות ולהשפיע.
עם ישראל הוא סיפור של דורות, שרשרת ארוכה של אנשים שחלמו ועשו למען עם ישראל. הסיפור מתחיל מאברהם אבינו דרך התנ"ך, תקופת המשנה והגמרא, גלות ארוכה של אלפיים שנה, התחלת הציונות, פוגרומים ואנטישמיות, הקמת מדינת ישראל וביסוסה, ומגיע ממש עד ימינו אנו; אנחנו חלק מאותה שרשרת ארוכה. בפעולה זו נתמקד במילה 'דור', נתמקד בעבר ובהיסטוריה שלנו כעם: החניכים ילמדו על הדורות הקודמים, ירגישו שהם חלק ממשהו גדול ויבינו את משמעות התפקיד הגדול בלהיות חלק מעם ישראל.
ביחידה זו נבקש לעורר את החניכים למציאות הסובבת סביבם ולפקוח את עיניהם לתהליכים שעם ישראל עובר ברמה הכללית. ובנוסף להפגיש אותם עם היסוד ה'מלכותי' המצוי בכולנו אשר טומן בחובו זכות ובעיקר חובה גדולה לתרום את חלקנו לקידום עם ישראל והופעת ה' בעולם.
לסיום החודש נבקש להפגיש את החניכים עם דמותו של אלקנה אשר פעל בארבעת המעגלים שהעמקנו בהם במהלך החודש וננסה ללכת לאורו בהבנת תפקידנו.
אני תמיד צודק , וכל השאר לא מבינים כלום מהחיים שלהם.
בשנה ה-75 למדינת ישראל האהובה עם ישראל נמצא במחלוקות גדולות, והן צפויות להשפיע ישירות על המשך חיינו כאן. על חברי חבריא ב' – דור העתיד, מובילי החברה והמדינה בעוד כמה שנים – לקדש שם שמיים ולקבל עליהם אחריות בהקשבה ובאהבה לצד השני, בחיבור עם ישראל ובקירוב לבבות. בפעולה זו ננסה להבין את התחושות שלנו ושל אחרים ונלמד להיות קשובים זה לזה ולנהל מחלוקת לשם שמיים.
לצפייה ולהורדה של הלימוד בקובץ PDF לחצו כאן
יום האחדות נוסד על ידי משפחות פרנקל, שער ויפרח לזכר בניהם נפתלי, גיל-עד ואיל הי"ד, מתוך רצון לשמר ולהרחיב את תחושת האחדות הגדולה שפיעמה בעם ישראל אחרי החטיפה והרצח של שלושת הנערים. בפעולה זו נבין את כוחה של האחדות ואת יכולות השפעתה, ניחשף לסיפורי אחדות בין לוחמים מהתקופה האחרונה ונברר את הצורך בחיבור בין אנשים ובין קהילות.
במלחמת חרבות ברזל, לצד הכאב הגדול והאתגרים שעמדו בפני מדינת ישראל, התרחש תהליך מעורר השראה של תקומה: אלפי יהודים מרחבי העולם בחרו לעלות לישראל דווקא בתקופה זו. משפחות, צעירים ויחידים עזבו את חייהם המוכרים ובאו להתחיל מחדש בארץ מתוך תחושת שייכות, אמונה ותקווה. העלייה בתקופת המלחמה אינה רק צעד אישי של העולים אלא ביטוי לעוצמה לאומית ולחוסן – בחירה לבנות ולהתחבר דווקא ברגעי משבר. היא מלמדת אותנו שגם בימים של פחד ואי-ודאות אפשר לבחור בחיים, בצמיחה ובבניית עתיד משותף.
כולנו אוהבים את המשפחה, היא מיטיבה איתנו, היא הקרקע היציבה מתחת לרגלינו. בפעולה זו נזהה את השורשים של המשפחה ושל המסורת ואת המעורבות שלהם בחיינו, נבין כי את הביטחון שלנו ואת הבית החם והטוב אנחנו מקבלים מההורים ומשאר בני המשפחה, ונכיר להם טובה על כך.
לאחר שהחניכים הפנימו את היותם חוליה בשרשרת הדורות, נעבור להתבונן במקומם בהווה. מציאות של מלחמות, אירועים לאומיים ואתגרים יום-יומיים מעמידה אותנו במבחן של רוח, אחריות ונתינה. בגיל הזה חשוב להדגיש שגם המעשים הקטנים שלהם הם חלק מתמונה גדולה, ומבטאים ערכים של נתינה, עזרה הדדית ואמונה.
מו"ר הרב חיים דרוקמן זצ"ל, רב, מחנך ומנהיג.
נפטר ב'זאת חנוכה', ב' בטבת תשפ"ג.
החל את דרכו בבני עקיבא כחניך, המשיך להוביל את התנועה בדרך תורה ועבודה כמדריך וכקומונר, והיה חבר במליאת ההנהלה הארצית עד פטירתו.
עמד בראש ישיבת אור עציון, היה יושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא ונשיא איגוד ישיבות ההסדר. מהרבנים הבולטים בציונות הדתית ונחשב לזקן רבניה.
הרב פעל בכל תחנות חייו בתודעת שליחות עמוקה והקדיש את חייו להגדלת תורת ארץ ישראל ולהאדרתה, לעשייה למען הכלל ולחינוך מתוך אהבה ואמונה.
בפעולה הראשונה במערך למדנו על משפחת עם ישראל ועל הקשר שלנו לכל יהודי. בפעולה זו נלמד להכיר את אוכלוסיית ברית המועצות מקרוב יותר. מי היא באמת? נסיר את הקטלוגים ואת התיוגים שהיו לנו ונתחבר אליה ממקום נקי ואוהב.
מה הקשר בין הרמב"ם להרצל, לאהרן הכוהן, לרש"י, לנפתלי בנט, לחנה סנש, לעומר אדם, לדבורה הנביאה ולחניכים שלנו?!
בפעולה זו נרצה לברר את השייכות של כל אחד מאיתנו לעם ישראל לדורותיו ונברר את החלק של המשפחה של כל אחד ואחת מאיתנו בתוך עם ישראל.
מה השייכות שלי לסיפור הגדול הזה?
היחידה באה להעלות את המודעות ליכולתנו לתרום למאמץ המלחמתי בחזית ובעורף מתוך כח הצרכנות שלנו,
בדגש על קניית מוצרים תוצרת הארץ ומעסקיים קטנים.
בפעולות הקודמות במערך עסקנו בהיכרות עם עולי ברית המועצות ובזיהוי המשותף לנו, המחבר בינינו. בפעולה זו נבין את חשיבות קבלת האחריות לחיבור בעם ונשוחח עם עולה מברית המועצות.
"את אחיי אנוכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (בראשית לז, טז). כולנו מכירים את סיפור יוסף ואחיו. כולנו יודעים לתמוה על השבטים שהתנכרו לאחיהם. אך האם יכול להיות שגם אנחנו מתנהגים כך לפעמים? מתנכרים לחלקים מסוימים בעם? לא מבינים את החשיבות שבאחדותנו? האם אנו מבינים שכל חלקי העם הם אחינו ובשרנו, ועלינו לבקש את החיבור איתם? בפעולה זו נעסוק בקשר החזק והעוצמתי של עם ישראל ונבקש ליצור חיבור בין חניכינו לבין אוכלוסיות שונות בעם.
כמה גמ"חים יש בארץ? כאשר יש שמחה לשכנים או מוות לא עלינו איך זה שכולם שוכחים מהכל ובאים לעזור בשמחה? כמה אנשים מבקרים בבתי חולים ומחלקים סוכריות, בלונים לחולים לנו תפקיד חשוב!!!
כן זה טבעי אצלנו ולא סתם יש אז קדימה לפעולה…
עם ישראל התברך ע"י הקב"ה ב-5 תכונות אופי מרכזיות שמייחדות אותו כעם:
רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים, ענווים וקדושים.
תכונות אלו, אף שיתכן שימצאו אצל יחידים באומות העולם, אבל בתור אומה שקיימים בה תכונות אלו בטבע רק עם ישראל זכה. וצריך להבין למה הקב"ה "חילק" לעם ישראל דווקא תכונות אלו?! תכונות אלו יש לחלק ל-3 קטגוריות שונות.
קטגוריה ראשונה: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים.
קטגוריה שניה:: ענווים
קטגוריה שלישית:: קדושים.
אנחנו נעסוק בחלק הראשון . שלוש תכונות אלו שייכות לטבע הפשוט של האנשים, הקשר הנורמלי בחברה. כדי לבנות חברה תקינה, אנו רוצים שיהיו בה אנשים ביישנים, שלא חושבים רק על עצמם, רחמנים וגומלי חסדים.
אותם גומלי חסדים, אלו אנשים שמביאים לידי ביטוי את "הלב הטוב" לראות את הטוב שבזולת ולנסות ליצור חברה שלא תהיה בעלת רגשות כהים "איש תחת גפנו ותחת תאנתו".
מימי גלות בית שני, כאלפיים שנה, היה העם היהודי מפוזר בהמון ארצות, אך ארץ ישראל הייתה תמיד הבית ששאפו לחזור אליו. כל הדורות עלו יהודים לארץ והתיישבו בה במאמץ ובמסירות. מדינת ישראל קבעה את יום ז' בחשוון ל"יום העלייה" בשל סמיכותו לקריאת פרשת לך לך, שבה מצווה אברהם ללכת לארץ ישראל. בפעולה זו נעסוק בעלייה לארץ בדורנו, נבין איך העולים ממשיכים את דרכו של אברהם אבינו ונלמד אילו מסרים אנו יכולים לקחת מהם כדי להמשיך בדרך של עלייה ובנייה.
הפעולה הזו היא השלישית והאחרונה בנושא עם ישראל. בשתי הפעולות הקודמות עסקנו ברבדים שונים בחיבור לעם ישראל – איך מתבטא הקשר שלנו אל העם, האם אנחנו באמת אוהבים את העם שלנו ואיך אפשר לאהוב באמת בלי שדברים חיצוניים יפריעו לנו. בפעולה הזו נחווה את סיום המהלך – איך להרגיש את העם בתוכי ממש, איך הציבור נמצא בי, איך נוכל לחוש את הכאב ואת השמחה של כל אחד בעם ומה זה יעשה לנו אם נחיה באופן הזה. הפעילות הזו תהיה אחרת מפעולה רגילה, והחניכים יחוו תהליך במשך שבוע ורק אז יגיעו לפעולה מסכמת. שימו לב להסברים בהמשך.
"תגיד, אתה יודע לנגן בפסנתר?" שאל המורה את התלמיד, ענה התלמיד: "אולי, אף פעם לא ניסיתי".
בדיחה עתיקת יומין זו מכילה בתוכה רעיון עמוק: בכולנו יש כישרונות לעניינים שונים ומשונים בעולם שלא תמיד אנחנו נותנים להם ביטוי במציאות. כישרון גם כאשר הוא נשאר ברמת הפוטנציאל ולא ממומש, יש לו משמעות בהגדרת האישיות שלנו. התלמיד מהבדיחה, אמנם לא יודע לנגן על פסנתר, אבל במידה והפוטנציאל לכך מצוי בו הוא לא יצטרך הרבה כדי להצליח ללמוד..
לאחר שביחידה הקודמת, הבנו שהקב"ה תובע ממנו אהבה, תובע ממנו להרגיש משהו ביחס לכל המעשים והמפגשים הרבים שיש לנו בעולם, ננסה להבין מה זאת אהבה.
אהבה היא חיבור, היא שייכות בינינו לבין האחר. אם הקב"ה מצווה עלינו לאהוב, הרי שהוא מלמד אותנו שקיים בנו הפוטנציאל, הכישרון להיות אנשים אוהבים. קיים בנו החיבור הפנימי לזולת, לתורה ולמצוות, לארץ ישראל, לעם ישראל, למשפחה ולקב"ה ואזי המצווה לאהוב היא בסך הכל מצווה לעבוד ולעמול להוציא את הכישרון הקיים החוצה.
סך הכל לעבוד? נכון, שבעולם שלנו לעבוד ובטח לעבוד בשביל להרגיש ולאהוב, זה לא כל כך מקובל, אבל בדיוק בזה ננסה לגעת ולנסות להזיז משהו בראש ובלב..
בפעולה הראשונה במערך למדנו על משפחת עם ישראל ועל הקשר שלנו לכל יהודי. בפעולה זו נלמד להכיר מקרוב יותר את העולים מברית המועצות. מי הם באמת? נסיר את הקטלוגים ואת התיוגים שהיו לנו ונתחבר אליהם ממקום נקי ואוהב.
"את אחיי אנוכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (בראשית לז, טז). כולנו מכירים את סיפור יוסף ואחיו. כולנו יודעים לתמוה על השבטים שהתנכרו לאחיהם. אך האם גם אנחנו מתנהגים כך לפעמים? מתנכרים לחלקים מסוימים בעם? לא מבינים את החשיבות שבאחדותנו? האם אנו מבינים שכל חלקי העם הם אחינו ובשרנו, ועלינו לבקש את החיבור איתם?
בפעולה זו נעסוק בקשר החזק והעוצמתי של עם ישראל ונבקש ליצור חיבור בין חניכינו לבין אוכלוסיות שונות בעם.
לאחר שהבנו שמשפחת עם ישראל מורכבת מגוונים שונים ומקהילות שונות, כעת נרצה לגעת בקהילה מסוימת: ביהדות התפוצות. נרצה ללמוד עליהם ולהכירם – את המנהגים והמאפיינים שלהם, איך אנו מתייחסים אליהם ומי הם באמת. נרצה לגעת בהם באמת, בלי סטיגמות ובלי הכללות.
לאחר שהכרנו את הנושא נרצה להעמיק ולהבין שיהודי התפוצות בעצם אינם שונים כל כך מאיתנו. כמו שאני לא דומה לאחי, והוא אינו דומה לאחותי, כך גם כאן. אומנם יש שוני בינינו לבינם, אבל למעשה יש בינינו קשרים גדולים וחזקים ממה שחשבנו, ערכים משותפים כמו במשפחה גדולה. מתוך ההבנה הזו נרצה לעורר את האחווה ואת העין הטובה על יהדות התפוצות.
בפעולות הקודמות במערך הכרנו את יהדות ברית התפוצות ואת המשותף בין החברות השונות. בפעולה זו נלמד על הערבות ההדדית בין חלקי עם ישראל ונכיר אוכלוסייה זו יותר מקרוב.
"את אחיי אנוכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (בראשית לז, טז). כולנו מכירים את סיפור יוסף ואחיו. כולנו יודעים לתמוה על השבטים שהתנכרו לאחיהם. אך האם יכול להיות שגם אנחנו מתנהגים כך לפעמים? מתנכרים לחלקים מסוימים בעם? לא מבינים את החשיבות שבאחדותנו? האם אנו מבינים שכל חלקי העם הם אחינו ובשרנו, ועלינו לבקש את החיבור איתם? בפעולה זו נעסוק בקשר החזק והעוצמתי של עם ישראל ונבקש ליצור חיבור בין חניכינו לבין אוכלוסיות שונות בעם.
"את אחיי אנוכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (בראשית לז, טז). כולנו מכירים את סיפור יוסף ואחיו. כולנו יודעים לתמוה על השבטים שהתנכרו לאחיהם. אך האם יכול להיות שגם אנחנו מתנהגים כך לפעמים? מתנכרים לחלקים מסוימים בעם? לא מבינים את החשיבות שבאחדותנו? האם אנו מבינים שכל חלקי העם הם אחינו ובשרנו, ועלינו לבקש את החיבור איתם? בפעולה זו נעסוק בקשר החזק והעוצמתי של עם ישראל ונבקש ליצור חיבור בין חניכינו לבין אוכלוסיות שונות בעם.
בפעולה זו נעסוק בחיבור עמוק יותר לאוכלוסיית העולים מברית המועצות. בפעולה הקודמת הכרנו חברה זו 'מבחוץ' ולמדנו על אודותיה, ובפעולה זו נלמד על החיבור שלנו אליה דרך ערכים משותפים לנו ולהם שמגשרים על השוני.
"מה אני אגיד לך? אני לא סובל אותו. זה נתון. קבל את זה ועבור הלאה" כך אמר לי בשבוע שעבר חבר כשניסיתי להבין, איך הוא מרגיש ביחס לשותף שלו לחדר בעבודה.
המשפט שלו גרם לי להרבה מחשבות: האם זו באמת עובדה? או שאני אוהב ומרגיש מחובר למישהו או שלא?"
לאחר שביחידה הקודמת נגענו במושג הגדול "אהבת עם ישראל" וגילינו שבשעות של קושי מתגלה האהבה הזו שטמונה ומחכה שם תמיד.. ננסה ביחידה זו להעמיק עוד קצת בשאלה: מה זו בכלל אהבה? ננסה להבין שאהבה היא לא נתון שאי אפשר לשעות איתו עבודה: עד כמה שזה נשמע אולי מצחיק יש שיעורי בית באהבה. כשאדם מכיר יותר את הזולת, כשאדם מתאמץ יותר להכיר את הזולת, כשאדם חי עם יותר עין טובה על העולם, כשאדם מתאמץ לפגוש את העולם על צדדיו היפים והטובים – הוא לומד לאהוב.
כמו שכולנו יודעים דוגמא אישית היא אחד האלמנטים המשמעותיים ביותר בתהליכים חינוכיים. אחרי כל המילים, כל הפעולות וכל המשחקים נעשה לחניכים שלנו: מה שבאמת עובר ומשפיע זה האישיות שלנו בעצמה.
מה שנעשה ומה שנאמר כשזה לא מתבטא בהתנהגות שלנו בחיי היום יום – לא יוכל לעולם לעבור אל החניכים… מתסכל? אולי, אבל אמיתי וגם מכריח אותנו המדריכים להיות תמיד בתהליך של התקדמות והתפתחות אישית שהיא מפתח להדרכה ולהשפעה על החניכים שלנו.
ההבנה הזו מלווה אותנו גם במערך זה ועל כן כסיכום לעיסוק באהבת עם ישראל, אנחנו מבקשים ביחידה זו להפגיש את החניכים עם מספר מודלים ודמויות בהיסטוריה היהודית שיכולות להיות עבור כולנו דוגמא אישית לאהבת ישראל.
הוא עמד בצד, הסתכל איך הזקנה שעל ידו קורסת מעומס השקיות שבידה. "הסתכל" אמרנו? אולי נכון יותר לומר "בהה". להסתכל הוא יודע רק על עצמו. הזקנה המשיכה ללכת באיטיות ובקושי, והוא נשאר עסוק במחשבות שלו ובעניינים שלו: מתי יביא את הפלאפון החדש לתיקון? מה יאכל לארוחת הערב? כעבור כמה דקות, המשיך כל אחד בדרכו: הזקנה עלתה אל האוטובוס והוא נכנס לביתו.
עוד סיפור, מבין מאות ואלפים שמתרחשים כמעט כל רגע ברחבי כדור הארץ: אנשים חיים זה ליד זה, רואים את האחר, אבל לא באמת רואים אותו..
ביחידה זו שפותחת את מערך הפעילות של שבט ניצנים, אנחנו מבקשים להציף את שני ציורי העולם האפשריים: זה שמכיל אנשים אדישים שחיים את עצמם ולא מתבוננים באמת מה קורה לאנשים שסביבם וזה שמכיל אנשים אוהבים עם אכפתיות וקשר למתרחש לזולת שמקיף אותם.
בסיום חודש ארגון, שהנושא שלו הוא 'ודור יקום וחי', נחזור ונחבר בין כל הדמויות שלמדנו עליהן: רחל אימנו, המסמלת את תחילת שרשרת הדורות של עם ישראל, דוד בן-גוריון, המסמל את החזרה לארץ אחרי אלפיים שנות גלות, ועידן עמדי, המסמל את הכוחות של הדור הזה. נבין שכל אחד מאיתנו יכול ללמוד מהם מסר ודוגמה ולהתחבר לשרשרת הדורות הארוכה של עם ישראל, ובכך להיות חלק מהדור שקם וחי.
הפעולה המסכמת תחבר את כל חלקי המערך, עבר, הווה ועתיד, לשרשרת אחת של זהות, שליחות ותקווה. במהלכה תתחזק בקרב החניכים ההבנה כי הם דור ממשיך ובונה. נחתום את הפעולה בהנעה לעשייה.
"עמדתי בתוך מעגל גדול של אנשים ששרו בקול רם: "עם ישראל חי, עם ישראל חי" ניסתי להרגיש מה אני חושב על המשפט הזה: מה זה בכלל עם ישראל? והאם הוא באמת חי? כן, אני יודע שמשה ורבקה וזיו ואופיר ורחלי ושי הם יהודים וכולם חיים ונושמים. אבל עם ישראל, הוא עם חי? כשאני פותח את החדשות לפעמים נראה לי שהעם הזה בתהליכי גסיסה מתקדמים..
בתוך המחשבות המייאשות האלה, התנוצץ בי לפתע זיכרון: נזכרתי בימי המלחמה האחרונה בה דגלי ישראל עם הכתובית אנחנו ננצח, מילאו את תחנות האוטובוס, נזכרתי במשלוחי האוכל והממתקים ששלחו נשים מכל הארץ לחיילים וליושבים במקלטים, נזכרתי בכאב שפילח את ליבי בכל פעם ששמעתי על חייל שנפל ואפילו לא הכרתי את שמו וישר ידעתי: עם ישראל חי!!!!"
לאחר שביחידה הקודמת עסקנו בהבנה שהציווי "ואהבת לרעך כמוך" מצווה עלינו לחיות בו יש אכפתיות ואהבה בין אדם לרעהו, ננסה ביחידה זו לרומם את ההבנה הזו אל המושג: עם ישראל. המושג עם הוא מושג מופשט שייתכן ומורכב להבנה לחניכים צעירים בשבט ניצנים, ובכך זאת ננסה.. נזכור ונבין שבשעות משבר מתגלה בתוך העם שלנו האחדות והאכפתיות שביקשנו ביחידה הקודמת, ונבין שמה שמתגלה בשעת קושי קיים שם בעצם תמיד מאחורי כל הקליפות של המריבות והוויכוחים של השגרה.. נחזיר את האמונה שלנו בחיותו של עם ישראל וממילא נגדיל את האהבה שלנו אליו.
עם ישראל מכיל בני אדם רבים, שונים ונפרדים. לכאורה אנחנו כמו כל שאר העמים, כל אחד בפני עצמו דואג למשפחה שלו, לפרנסה שלו ולשגרה הפרטית שלו.
אבל זה רק מה שנראה על פני השטח, כי עמוק בפנים אנחנו ממש כמו עץ. הענפים צומחים לכיוונים שונים, אבל כולם יוצאים מאותו הגזע.
יש בינינו, בין כל היהודים, חיבור שאי אפשר לתאר במילים ולהבין בהיגיון, משהו שמביא אותנו בכל פעם לחזור אל אותו הלב ולהרגיש את זה בצורה חיה ופועמת. ממש לב אחד.
לעם ישראל יש ייחודיות רבה. עמים אחרים נוטים להתכנס ולשמור על משפחתם בזמנים קשים, ואילו אנו עם שמתאזר בגבורה ומפיץ ברחובות רוח טובה, רוח של אור, של תקווה ושל אמונה. בזמן המלחמה נחשפנו לאלפי יוזמות של עשייה ושל הגברת הטוב מכל גוני הקשת של העם שלנו. בפעולה הקרובה נכיר לחניכים את הרוח הזו, הרוח שמאחדת את העם, הרוח שמובילה לעשייה, ונראה כיצד אפשר להיות שותפים בעשייה משמעותית בזמן הזה.
למי מאיתנו יש דודים בחו"ל? חברים? סבא וסבתא? מי מאיתנו מכיר אדם שטס בעולם ופגש שם שליחי בני עקיבא, בית חב"ד או כל קהילה יהודית אחרת? עם ישראל נמצא בכל מקום בעולם, אפילו בניו זילנד. מה ביני לבין אותו יהודי שחי את חייו בהונג קונג? האם צריך להיות בינינו משהו? בפעולה זו נעסוק בקשר שיש לנו, יהודים שגרים בארץ ישראל, עם יהודים שגרים בתפוצות, ובביטוי של הקשר הזה בחיים שלנו.
לפניכם כרטיסיות חיבורים.
בכל כרטיסייה סיפור או קטע על כוחה של ירושלים כעיר מחברת ומאחדת.
כל אחד מאיתנו אחר מחברו וצובע את העולם שלנו בצבע שלו. השונות הזאת היא שגורמת לעולם להיות צבעוני ומיוחד ודוחפת אותו להתקדם ולהתחדש כל הזמן. אבל זה לא תמיד קל, ובמובן מסוים היה הכי קל אילו היינו כולנו אותו הדבר, כי עם השונות הזאת שבינינו בדעות, במעשים, בערכים, באורח החיים ובמראה יכולים לבוא הרבה התנגשויות וחילוקי דעות. המפגש שלנו עם האחר דורש מאיתנו סבלנות ועבודה גדולה. כדי לאהוב כל אחד, גם את השונה מאיתנו ביותר, צריך לגשת אל החיים שלנו ממקום של הקשבה אמיתית, של אהבה ושל הסתכלות בעין טובה בכל אחד.
לקראת יום העליה ניפגש עם יהדות התפוצות, הקשר שלנו ליהודים שאינם חיים בארץ, איך קשר זה יכול לבוא לידי ביטוי. יחד נחשוב מה יכול להיווצר מהמפגש בנינו ומה יהיו אתגרי מפגש זה.
הפעולה שלנו היא השנייה בנושא עם ישראל. בפעולה הקודמת עסקנו בשאלה הבסיסית במה מתבטא הקשר שלי אל העם. בפעולה זו נעסוק ברובד נוסף בנושא זה – האם אנחנו באמת אוהבים את העם שלנו? האם זה כל כך פשוט כמו שזה נשמע?
יום האחדות נוסד על ידי משפחות פרנקל, שער ויפרח לזכר בניהם נפתלי, גיל-עד ואיל הי"ד, מתוך רצון לשמר ולהרחיב את תחושת האחדות הגדולה שפיעמה בעם ישראל אחרי החטיפה והרצח של שלושת הנערים. בפעולה זו נבין את כוחה של האחדות ואת יכולות השפעתה, ניחשף לסיפורי אחדות ונברר את הצורך בחיבור בין אנשים ובין קהילות.
הרב חיים מאיר דרוקמן זצ"ל נפטר בערב נר שמיני של חנוכה. הרב שהקים מפעלים גדולים בחייו ותרם את כולו לעם, לארץ ולתורה, היה מובילה הרוחני של תנועת בני עקיבא. בפעולה זו נכיר את מידות האהבה והחסד שהיו שגורות בחייו של הרב דרך סיפורים של אנשים שונים, מהתנועה ומחוצה לה.
למי מאיתנו יש משפחה או חברים בחו"ל? מה הופך אותם ליהודים? מה שומר על הזהות היהודית שלהם? איזה קשר יש להם ליהודים אחרים בכל העולם, ובפרט למדינת ישראל? ומה הקשר שלנו אליהם? בפעולה זו נעסוק ביהדות התפוצות ובקשר שיש ליהודי התפוצות אלינו, יהודים הגרים בארץ, ונשאל אם אנו נדרשים לפעול למענם.
זה תשעים שנה שבני עקיבא נתונה בעשייה בלתי פוסקת. אנו רוצים להבין את גדול השפעתה של בני עקיבא ולהגדיר את היעדים הבאים שעליה לפעול בתחומם.
לבני עקיבא יש דרך: דרך תורה ועבודה. תורה ועבודה אינה רק סיסמא שחוזרת על עצמה אלא צורת התנהלות של ממש.
בפעולה זו נלמד על האופן שבו בני עקיבא לוקחת אחריות על המתרחש בעם ומובילה בכל התחומים בדרך תורה ועבודה, ונדון במורכבויות העולות מההובלה בדרך זו.
שריתה מנדלסון הי״ד עבדה במשך למעלה מעשרים שנה בהנהלה הארצית של תנועת בני עקיבא, והייתה עבור דורות של חניכים וקומונריות הרבה מעבר לתפקידה כאמא של בני עקיבא.
לפני ארבעה חודשים שריתה נרצחה בפיגוע בשכונת רמות בירושלים, בדרכה לעבודה בתנועה.
תנועת בני עקיבא מתגייסים להנציח את דרכה בהכנסת ספר תורה לזכרה.
