איתור סניפים וכפרי בוגרים
–
בשלהי שנת תרפ״ח שלח יחיאל אליאש תזכיר בדבר הצעה לייסוד תנועת נוער ברעיון ‘תורה ועבודה’ למי שהיה בזמנו המזכיר הראשי של ‘הברית העולמית לתנועת תורה ועבודה’, החבר שלמה זלמן שרגאי. שרגאי קיבל את ההצעה ברצון, ובמרחשוון תרפ״ט הוציא חוזר מטעם ‘הברית העולמית של תנועת תורה ועבודה’ בדבר ארגון תנועת נוער. החוזר הזה נתקבל בכל מיני ארצות, ופה ושם התחילו ניצנים של ‘תנועת נוער תורה ועבודה’.
אליאש לא עצר כאן אלא לקח את רעיון תנועת הנוער כמה צעדים קדימה ותכנן את הקמת ‘תנועת נוער תורה ועבודה’ בארץ ישראל. בריאיון שנערך עמו סיפר אליאש על בחירת השם לתנועה:
“התאספנו מספר חברים וכל אחד ‘זרק’ שם לחלל. מכל השמות שהועלו ‘תפסה’ אותנו מיד הצעתו של אברהם קסטנבוים ז”ל, מי שהיה חבר במרכז העולמי של ‘המזרחי’ ו’הפועל המזרחי’. הוא הציע את השם ‘בני עקיבא’, וזה הדליק אותנו. רבי עקיבא סימל בעינינו יותר מכל שם אחר את רעיון התורה ועבודה. הוא היה גם פועל, גם רועה צאן, גם לוחם לאומי וגם תלמיד חכם, והשקיע את עצמו בדל”ת אמותיה של תורה והלכה. רבי עקיבא ראה בכל אדם – אדם, וזו הייתה גם תפיסתנו: לא להרחיק אלא לקרב. אנו תלמידיו של רבי עקיבא – אנו רבי עקיבא”.
השם נתקבל, ואליאש הכין חוקה ותכנית מפורטת להדרכה בארגון החדש. הוא פנה לוועד הפועל של ‘הפועל המזרחי’ כדי שייתן את ידו להקמת ארגון בני עקיבא בארץ ישראל. הוועד שקל זאת בחיוב וכינס ועדה של מומחי חינוך, אך מסקנתה הייתה שאין להקים היום תנועת נוער דתית משלוש סיבות:
אליאש לא התייאש מהסירוב והחליט שעליו להקים את ארגון ‘בני עקיבא’ עם תוכן של מרד דתי, וארגון זה יגביר את הדתיות הדינמית וגם יגדיל תורה ויאדירה.
בכ”ד באדר א’ תרפ”ט התאספה בסניף ‘הפועל המזרחי’ בירושלים קבוצה של 30 בנים, תלמידי כיתה ח’ מבית הספר ‘תלמוד תורה המזרחי’ ותלמידי הכיתה הראשונה של ‘בית המדרש למורים מזרחי’, וחבריה החליטו לייסד את ארגון ‘בני עקיבא’.
כבר בניסן תרפ”ט זכו חברי בני עקיבא לברכתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ”ל, והוא כתב להם: “ובימי חג החירות והאביב נקדם בברכה את פני הניצנים אשר נראו בתנועתנו, בדמות ארגון בני הנעורים בשם ‘בני עקיבא’. ברוכים יהיו לנו אלה צעירי הצאן אשר עליהם תקוותנו בשאיפתנו לגאולתנו ולפדות נפשנו, והם הם דור עתידנו וממשיכי דרכנו”.
על פעילות סניף בני עקיבא בירושלים בראשיתו סיפר אליאש: “סידרנו קבוצות וארגנו פעולות פעמיים בשבוע. והפעולות כללו תרגילי סדר ושיחות חברה על נושאים ספרותיים ותרבותיים. בשבת אחר הצהריים היו פעולות בקבוצות לפני תפילת מנחה, ואחרי התפילה – גולת הכותרת – מסיבת סעודה השלישית והשירה”.
בתחילה היה יחיאל אליאש המדריך היחידי של העדות והוא גם ריכז את כל פעולות הסניף בעזרת ועד החברים. בל”ג בעומר תרפ”ט נמנו עם חברי הארגון 80 חברים קבועים, בעלי הכרה ומסורים לבני עקיבא, והוחלט לקבוע את ל״ג בעומר ליום ייסוד בני עקיבא כחג לתלמידי רבי עקיבא החדשים, הסוללים את הדרך לתחיית האומה בארץ ישראל ההולכת ונבנית מחדש.
בשנת תרצ”א הצטרף לתנועה הרב משה צבי נריה זצ”ל והיה מדריך ומרכז בסניף בני עקיבא בירושלים, ואף השרה מרוחו הגדולה על התנועה כולה ועל התפתחותה.
סִסמת התנועה, ‘קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה’, או בקיצור ‘תורה ועבודה’, ביטאה את ההדרכה לאורח חיים של קיום תורה ומצוות, עם מימוש פעולות מעשיות לבניין האומה והארץ. ב-88 שנותיה נושאת בני עקיבא את דגל ‘תורה ועבודה’ כתנועה מגשימה המחנכת מאות אלפי חברים לחיי תורה ולנכונות להירתם ולתרום בכל מעשה ציוני ומשימה לאומית נדרשת.
בני עקיבא נעשתה חברה המקרינה מרוחה על העם כולו ועל הארץ כולה. חברי התנועה ובוגריה העמיקו את לימודם בתורה והקימו ישיבות רבות, וכמו כן השתלבו במשימות יישוב הארץ ובמשימות ביטחון בכל מרחבי ארצנו.
במשך השנים התפתחה התנועה ונפתחו ענפים רבים של פעילות. בין התוכניות, הפעילויות והתחומים בהם לקחה בני עקיבא אחריות ניתן לראות את המיזמים החשובים הבאים:
חברי בני עקיבא פעלו ועודם פועלים בתחום החינוך, בקליטת עלייה, בשילוב מגוון אוכלוסיות ובמשימות חברתיות בכל מקום שהם נדרשים לכך, והם פועלים מרוחו של רבי עקיבא, במסירות נפש ובאהבה לכלל ישראל. תנועת בני עקיבא הייתה ותהיה כוח מוביל לגאולה שלמה.