תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

אפשרויות לפעילות בנושא ‘הלכות בין המצרים’

מה שלפניכם הוא אינו פעולה מסודרת, אלא רעיונות כיצד להעביר לחניכים את הלכות בין המצרים בצורה מעניינת:

.

משחק “כל האמת”:

נחלק את החניכים לשתי קבוצות. כל קבוצה מקבלת שני כרטיסים- על האחד רשום א’ ועל השני רשום ב’. המדריכים מציגים את שתי הדמויות: את דמות א’ ואת דמות ב’. המטרה של כל מדריך היא לשכנע את החניכים כי הדמות שלו היא הצודקת, ואילו השני טועה בתשובתו. בסיום דברי שתי הדמויות, על כל קבוצה להרים אחד מן השלטים ולהחליט מי דובר האמת מבין שניהם: דמות א’, או דמות ב’. הדוגמאות לשאלות בנספח מס’ 1.
.

סיפורו של שלמה:

מותחים חבל מקיר לקיר, ועליו אטבים. כל חניך (או זוג) מקבל כרטיס מצויר, והמדריך מתחיל לספר את “סיפורו של שלמה” (נספח מס’ 2). ההנחיה לחניכים היא, שכל פעם ששלמה או אנשי השכונה עשו משהו שקשור לאחד הציורים, החניך שבידו הציור צריך לקום ולשים את הכרטיס המצויר באטב שבשורה. לאחר שכל חניך הניח את כרטיסו במקום המתאים, המדריך צריך להקביל זאת לשלושת השבועות, תשעת הימים וט’ באב: להראות שאותה הדרגתיות הגיונית שהייתה בסיפורו של שלמה, קיימת גם אצלנו, בתקופת האבל על חורבן בית-המקדש. הציורים וההתאמה לימי בין המצרים- בנספח מס’ 3.
.
.

נספחים

.

נספח מס’ 1 – דוגמאות לשאלות:

1.מדוע קוראים לתקופה זו “ימי בין-המצרים”?
א’- משום שמאז שיצאו ממצרים ועד לגאולה השלמה, עם ישראל סבל מפורענויות, ובמיוחד בתקופת שלושת השבועות.
ב’- מצרים מלשון צר, צרות. בגלל שבימים אלו סבל עם ישראל מצרות ופורענויות.

.

2. מה קרה בי”ז בתמוז, בזמן שבית-המקדש היה קיים?
א’- אז הובקעה העיר ירושלים, חיילי האויב פרצו לעיר והתחיל החורבן.
ב’- בי”ז בתמוז התחיל המצור על ירושלים, המצור נמשך שלושה שבועות ובסופו פרצו לעיר ושרפו את המקדש.

.

3. מהי “סעודה מפסקת”?
א’- סעודה שלפני הצום – בה מפסיקים לאכול.
ב’- סעודה שאחרי הצום – בה מפסיקים לצום ומותר להתחיל לאכול.

.

4. איזה בית מקדש נחרב בתשעה באב: הראשון או השני?
א’- שניהם נחרבו באותו היום.
ב’- בית המקדש הראשון נחרב בראש – חודש אב , והשני בט’ באב. מכיוון שלא צמים בראש – חודש, קבעו את הצום לט’ באב.

.

5. מה קוראים בליל תשעה-באב?
א’- מגילת איכה המספרת על חורבן הבית וקינות.
ב’- פרקים ט”ו-י”ח מספר ירמיהו, המתארים את חורבן הבית. כמו-כן מוסיפים תפילת תחנון.

.

6. מהו אחד המנהגים שנוהגים יהודים רבים לעשות בביתם זכר לחורבן?
א’- תולים תמונה של הכותל המערבי, בקיר המזרחי, בסלון.
ב’- משאירים ריבוע לא מסויד סמוך לפתח הבית.

.

7. מהם המנהגים העיקריים המיוחדים לתשעת הימים (או לשבוע שחל בו ט’ באב)?
א’- לא להתחתן, לא לכבס ולחדש בגדים, לא לאכול בשר ויין, לא להסתפר, לא להתרחץ ולא דברים נוספים שמשמחים.
ב’- לא להסתפר, לא לעבוד, מותר לעשות רק דברים שקשורים לאוכל נפש.

.

8. לא קונים ומחדשים בגדים חדשים בשלושת השבועות מפני ש:
א’- “חדש אסור מן התורה”, בשלושת השבועות.
ב’- נוהגים שלא לברך “שהחיינו” בימים אלו.

.

9. כיצד נקראת השבת שלפני תשעה באב?
א’- “שבת-תענית”- בגלל הלכות תענית שלומדים בשבת, כהכנה לט’ באב.
ב’- “שבת-חזון”- בגלל ההפטרה שקוראים מספר ישעיהו, שעוסקת במצב הרוחני הקשה של העם, שהוביל לחורבן.

—

נספח מס’ 2- סיפורו של שלמה:

.

במשך כל שנות חייו לא זכה שלמה לחום ולאהבה ממשפחתו. היו לו הורים שאף פעם לא שאלו לשלומו, או התענינו במעשיו והיו מרבים להרביץ לו ללא רחמים והבנה. כתוצאה מכך, אהב שלמה להיות רוב הזמן מחוץ לבית, לבדו או עם חברים. הכל- חוץ מהבית שלו.
כך סיים שלמה את שנותיו בתיכון, כשכל הזמן מלווה אותו חלום חייו, להקים שכונה מטופחת ובריאה בה יבואו לגור בשלום משפחות וילדים…
במשך כל חייו, חיכה שלמה לתקופה בה יהיה משוחרר ועצמאי על מנת שיוכל לעשות כפי רצונו, לטפח לו בית ומשפחה, בשכונה משלו, לאהוב אותם, להשקיע בהם ולהצליח להקים מקום זה נחוץ שכזה.
עם סיום לימודיו, שמח שלמה שאכן הגיעה התקופה לה חיכה כל כך ולקראתה בנה תוכניות רבות. הוא החל בהכנות לקראת הקמת הפרויקט החשוב: הלך וניסה לשכנע גורמים ואנשים לתרום לעניין, הלך להוציא אישור לבניה באזור הרצוי לו, שכר פועלים, בנאים ואנשי מקצוע והחל בבניית השכונה לדוגמא.
שנים עברו עד ששלמה (שבינתיים התחתן ועבר לגור עם אשתו וילדיו בשכונה הזו) הצליח לאט-לאט ובמאמץ רב לבנות את הבתים, הגינות, המוסדות ולמצוא למאות משפחות מקום ואפשרות להשתקע בשכונה. את מיטב שנות חייו ומרצו השקיע שלמה בעניין, דאג לרווחת התושבים, טיפח והשקיע במקום כל יום וכל היום.
השכונה הפכה לשם-דבר בעיר. היא הצטיינה ביופייה, בטיב האנשים החיים בה, בשלום-הבית במשפחות, בבניינים ובמרכזים החשובים שהיו בה. אנשים רצו לגור שם, ולשלמה היה זה שיא בחייו, הדבר שלו ציפה כל ששנות חייו, חלום חייו הולך ומתגשם סוף- סוף!
אבל לאורך השנים השכונה קצת אכזבה. יחסי החברות בין האנשים התערערו. הם לא התנהגו בכבוד זה לזה. כבר לא היה כמו פעם, אולי כלפי חוץ- השכונה עדיין נראתה מופלאה…
יום אחד- המלחמה הגיעה. חיילי האויב התקרבו לעבר עיר מגוריו וכל יום נשא בתוכו בשורות רעות על המצב הגרוע בחזית ועל צבא האויב שהלך והתקרב לעבר העיר והשכונה לתפארת שנמצאת בה. לא עברו שבועות מועטים וחיילי צבא האויב כבר הקיפו את העיר והשכונה ועמדו סביבה. צבא שלם מאיים להרוג את כל תושבי העיר, להרוס במחי יד את המפעל האדיר והחשוב כל כך של שלמה…
באותם ימים של סגר ומצור האויב על השכונה, לא ידע שלמה את נפשו מרוב צער. הוא הפסיק לשמוח, לא הקשיב יותר למוסיקה ובטח שלא רקד, מתוך עצב כבד שהיה עליו. את ראשו וזקנו הוא לא טיפח ולא סיפר. הוא היה נראה עצוב ומוזנח, עם זיפי זקן ושערות פרועות, כיוון שלא ייחס להם חשיבות כלל. הוא גם הפסיק להראות מטופח בלבוש, לא קנה כמובן אף בגד וחליפה חדשים (למי היה ראש ורצון לעסוק בקניות במצב שכזה???).
כעבור כשבועיים ימים, קשים ומדכאים – החל המצב בעיר ובשכונה להחריף.
הלחץ הוגבר והעתיד לא נראה ורוד בכלל. האויב היה קרוב כל כך והסוף נראה מאד מאיים… אנשי השכונה, ושלמה איתם, הפסיקו לאכול מאכלי בשר ולשתות יין מתוך עונג ושמחה. הם לא הקדישו זמן מספיק לטיפוח עצמם ובני משפחותיהם – הבגדים לא כובסו כיאות, ומרכזי הבריאות ומקלחות התענוגות (סאונה, ג’קוזי…) נסגרו זה מכבר. מרכזי הבילוי והטיולים הופסקו לכל תושבי העיר, שנראו כולם אבלים וכואבים לקראת הבאות… צל כבד ומאיים ריחף מעל השכונה הנצורה…
לאחר כשבוע וחצי (9 ימים) בתנאים קשים אלו – ארע האסון, הגרוע מכל:
חיילי האויב פרצו לעיר והרסו אותה עד היסוד: מהגינות, דרך הבניינים והמרכזים היפים. משפחות שלמות נלקחו ונפגעו, העיר נבזזה, נשרפה ונחרבה עד היסוד. חלום ומפעל חיים שלם ירד לטמיון ונהרס באותו יום… תוך מספר שעות לא נותר מהשכונה היפהפייה זכר: הכל היה חרב, שרוף, מלא הרס ודם. שלמה לא ידע את נפשו מרוב צער, חלום חייו נהרס תוך שלושה שבועות ומשפחות ואנשים נפגעו ונהרסו – הכל, הכל נגמר לגביו, האבל היה כבד…
מאותו יום ואילך, למרות שהוא ניסה לאט-לאט להשתקם ולחזור לעצמו – הוא לא הפסיק להזכיר ולהיזכר בנעשה בשכונה לתפארת שהייתה לו… מדי שנה, כשהגיע התאריך שבו פרצו החיילים האויבים לעיר והרסו את השכונה – קבע אותו שלמה כיום זיכרון.
אי אפשר היה לזהות את שלמה באותו יום אבל – כולו זכר לאירוע הטרגי:
לא אכל ולא שתה דבר במשך יום שלם מרוב צער וחוסר תאבון ורצון. היה יושב על הארץ, חולץ את נעליו בוכה וקורא שוב ושוב את המחברת של הזיכרונות שלו מהנעשה בשכונה בימים ההם… הוא היה שקוע ואבל כל-כך, ולא היה מצליח להתייחס ולשאול בשלומם של הסובבים אותו. כולו כואב את האירוע שקרה אז, באותו תאריך. ובכל שנה, באותה תקופה ובאותו יום – שמר שלמה וזכר את התאריך והאסון, וכל הדברים הללו קיים ועשה מדי שנה בשנה…
בתוך תוכו, הוא ידע- השכונה לא נהרסה לה סתם. הם לא היו ראויים אליה בשל התנהגותם. עם זאת, הוא היה מלא בתקווה: כשיחזרו למוטב, השכונה תיבנה מחדש ושוב תהיה מרכז גדול ומשמח. כל יום כזה הזכיר לו כמה עוד יש להם להתקדם, עד לבניית השכונה מחדש.

—

נספח מס’ 3 – ההלכות ל”ימי בין המצרים” ע”פ הסיפור:

“שלושת השבועות” – ימי פורענויות
1. ממעטים בימים אלה בשמחה (אין חתונות ואין מוסיקה, מחולות וריקודים)

2. נוהגים שלא להסתפר בימים אלו.

3. אין מברכים “שהחינו” על בגד חדש או על פרי חדש, כיון שהזמן הוא זמן פורענויות. ואין לברך שהחיינו על זמן כזה – ולכן אין לובשים בגד (או פרי) חדש.

“תשעת הימים” – פורענות קשה יותר:
4. בתשעת הימים בין רח’ אב לט’ באב אסור לאכול בשר או לשתות יין (בשבת ובסעודת
מצווה-מותר).

5. אין לכבס בגדים מרח’ אב, ואפילו שלא ע”מ ללובשם עתה (אלא מה שחיוני ביותר)

6. אין נוהגים לצאת לטיולים, מסעות ובילויים בימים אלו (גם מחשש סכנה ופורענות)

7. נוהגים שלא להתקלח במים חמים, לשם תענוג והנאה בימים אלו.

ט’ באב:
8. בט’ באב – אסור לאכול ולשתות – יום צום.

9. נוהגים לשבת על הקרקע (או על כסא נמוך).

10. נוהגים לא להגיד שלום אחד לשני במשך התענית עד גמר הצום.

11. אין לנעול נעלי עור (אלא ללכת בנעלי בד או גומי כתחליף).

12. קוראים את מגילת “איכה”, על חורבן ירושלים.