תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

שלב א: 

חלקו את מילות ׳התקווה׳ לפאזל (נספח 1) וערכו תחרות בין שתי קבוצות בשבט. לפני שתחלקו את החלקים החסירו מהפאזל את החלק שבו המילה הומייה. 

שאלו את החניכים אם הם יודעים איזו מילה חסרה. 

שאלו מי יודע מה פירוש המילה הומייה. 

(אפשרות לשבטים ברמה גבוהה: תנו לחניכים שלוש אפשרויות להשלים את הפאזל ובקשו מכל קבוצה להסביר למה בחרו דווקא במילה הזו. משמעות המילה הומייה: מתגעגעת, מצפה, מחכה, מתפללת). 

שלב ב: 

הציגו את ההגדרה המילונית של המילה המיה:

הֶמְיָה נקבה

1. רחש. “המיית הים”. 
2. געגוע, התרגשות.

הקריאו את ההגדרה המילונית למילה המיה והסבירו שהמיה היא מילה שמתארת רגש שנמצא בין הפסיביות של געגוע לאקטיביות של רעש. אפשר להגיד שזו פעולה שמתחילה בגעגוע ונגמרת בעשייה למענו, והכול במילה אחת. מה שקורה בין הגעגוע לרחש הוא אגירת כוחות שיובילו בסוף למעשים.

הזכירו שהנושא השנתי הוא נפש יהודי הומייה: החיבור בין כל הדורות של עם ישראל באמצעות הכמיהה הזו למשהו גדול יותר, הרצון לשנות לשפר להתקדם.

שלב ג: 

כל חניך וחניכה או קבוצת חניכים (תלוי במספר החניכים בפעולה) יקבלו כרטיס זהות.

חצי יקבלו שם, תמונה, תאריכי לידה ופטירה ותפקיד, וחצי יקבלו קטע שקשור לדמות. 

החניכים יצטרכו לקרוא את כרטיס הזהות ולחפש את הכרטיס שמשלים את תעודת הזהות (נספח 2).

כל קבוצה של חניכים תעלה ותסביר על הדמות. 

שאלו על כל דמות:

• מה הייתה המיית הנפש שלה?
• האם היא הובילה אותה לפעולה? 
• איזו פעולה פעל אותו האדם?
• האם לדעתכם תנועת הנפש של ההמיה סייע לו ? כיצד?

האנשים שראינו כאן הם האנשים שבזכותם יש להמיית נפש היהודי תוצאה בפועל: מדינת ישראל. 

היכולת הזו לדבוק בהשתוקקות כלפי משהו עד שבסוף הוא מתגשם היא יכולת שמחברת דורות שלמים בעם ישראל. בזכות הנפש ההומייה של הדורות שלפנינו, שדחפה אותם לקום ולהתחיל את תהליך הגאולה, להקים מדינה ולחזור מאלפיים שנות גלות, אנחנו פה היום חיים על אדמת ארץ ישראל במדינה של יהודים. לנו זה ברור מאליו, אבל פעם זה היה ממש חלום. המיית נפש של כל העם. 

שלב ד: 

הקריאו והסבירו את הפיוט ‘ליבי במזרח’ של ר׳ יהודה הלוי. 

לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב

אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב

אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וָאֱסָרַי, בְּעוֹד

צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָביֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב.

יֵקַל בְּעֵינַי עֲזֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ

דונו בשאלות האלה:

• כיצד מרגיש כותב השיר? 
• מדוע הוא מרגיש כך?
• האם תחושה זו יכולה להוביל אותו למעשה? כיצד?
• אילו תכונות שנחשפנו אליהן בשלב הדמויות יכולות להוביל לעשייה?

סיכום:

תנועת ההמיה היהודית מנחה ומובילה אותנו לאורך ההיסטוריה. דמויות רבות השתוקקו וכמהו לציון, לישראל, לתורה, ובזכות הכוח שהובילו הגענו גם למציאות של התקדמות והישגים לאומיים רבים. ר’ יהודה הלוי לא היה הראשון שהביע את הדברים האלו וגם לא האחרון. בזכות הנפש ההומייה שלנו ושל כל אחת מהדמויות שפגשנו חזרנו לחיות כאן על אדמת ישראל. 

חלקו לכל אחד פתק ובקשו מהחניכים לכתוב משהו שהיו רוצים לשנות (בעולם, בעצמם, בעם ישראל, במשפחה. כל דבר) ותכונה שיש בהם שיכולה לקדם את זה (נספח 3).

אם מישהו רוצה לשתף, מעולה. אם לא, שתפו בעצמכם.

הזכירו זה שזה תלוי בנו, במה שהנפש שלנו הומה אליו ובמה שנעשה בשביל לקדם את זה (אפשר לחלק צ׳ופר ׳אם תרצו, אין זו אגדה׳).

נספחים

נספח 1 – פאזל התקווה

נספח 2 – תעודות זהות דמויות 

נספח 3 –  פתקי ‘הנפש שלי הומייה’