נושא: מסירות נפש על עם ישראל, להיות חלק ממהלך.

אורך: 35-45 דק’

מערך 3/4

פתיחה: אחרי שראינו את הקשר בין היחידים בעם ישראל ואת הצורך בייחודיות של כל אחד ואחד, ננסה עתה לגעת בנקודה לא פשוטה שבוערת בימים אלו, והיא היכולת שלנו להיות חלק מהכלל של עם ישראל, לצאת מהפרטיות, מהמקום הנוח האישי והמוכר, ולהצליח להבין באמת האם ולמה אנחנו מסוגלים ורוצים להקריב את נפשנו, ולצערנו לעתים את גופנו, בשביל עם ישראל.

מטרות הפעולה:

1. החברים יבינו שאיננו חיים באגוצנטריות – כדי לממש את שאיפות חיינו וחלומותינו – אלא אנחנו חלק ממהלך של דורות שלמים, שרשרת ארוכה עם מטרה גדולה ומשמעותית, ועלינו להתאמץ למען מטרה זו
2. החברים יחשבו כיצד להתחבר אל השרשרת הזו ומה התפקיד שלהם כפרטים במציאות היום

גוף הפעולה:

• למה למסור את הנפש?

מתוך לימוד על כמה דמויות מההיסטוריה תובהר מהי מסירות נפש על עם ישראל ומדוע אנשים מסרו את נפשם. הציגו את ארבעת הסיפורים (נספח 1), ולאחר כל סיפור בקשו מהחברים להעמיד את עצמם בסיטואציה.

שאלו אותם: למה הוא עשה זאת? מה גרם לו להחליט לעשות למען עם ישראל דבר שפוגע בו? מה עבר לו בראש באותם הרגעים?

הרעיון המרכזי הוא ההבנה של האנשים ההם שיש להם אחריות, שהחיים שלהם הם חלק מחיים של אומה שלמה. הם הבינו שהחיים הפרטיים שלהם אינם אלא מימוש של משהו גדול הרבה יותר. “עלינו לזכור שבאמת נהיה מקדשי השם… אנו מקיימים עתה את המצווה הגדולה ביותר – קידוש השם. האש שתבער בעצמותינו היא האש אשר תקים מחדש את העם היהודי” (הרב אלחנן וסרמן, רגע לפני שנשרפה קהילתו בשואה).

הבהירו לחברים שמסירות הנפש של כל אחד מהאנשים הללו ושל עוד אלפי אחרים היא ההבנה שהם חלק מתהליך, שהם חלק מכלל גדול, ושיש להם משימה כללית לקדם את המציאות של לעם ישראל, של ארץ ישראל, לקדם את העולם למקום טוב ומוסרי יותר – אך לא מתוך מקום פרטי.

• מהי מסירות נפש? איך מוסרים את הנפש?

הרעיון המרכזי של מסירות נפש הוא היציאה מאזור הנוחות הפרטית שלי והנתינה לכלל גם אם זה קשה, גם אם זה אומר ביטול עצמי מוחלט (מבחינה פיזית או נפשית).

1. בקשו מהחברים לצאת לרחוב ולשאול שלושה אנשים: “האם אתה מסכים למות בשביל עם ישראל? למה?”

לאחר 15 דקות בקשו מהם לחזור ולשתף מה התשובות שקיבלו.

1. הקריאו את הקטע שלהלן ולאחריו העלו לדיון את השאלה שבסופו:

לפני שנים מספר, בערב בהיר וחמים,

התקבצו כל מחדשי החידושים

והחליטו לשנות את ההיסטוריה שיצרו כשהיו בעודם בחיים.

משה החליט להתעלם מהסנה –

כי גם ככה לא ממש מתחשק לו להיות רועה של עם מקטר ומתנשא.

איינשטיין את המתמטיקה מסגר רק מעל מיטתו –

הרי גם ככה אף אחד לא מספיק חכם כמותו.

מהטמה גנדי החליט להפסיק להיאבק באלימות ובעצמאות –

הרי גם ככה הוא עצמו בעוד כמה שנים ימות.

מארי קורי הפסיקה את המחקר על קרינה –

הרי זה הורג בסוף רק אותה,

ויאיר שטרן החליט לצאת לחופשה –

כי הבריטים קצת יותר מידי מקשים על דרכי הפעולה.

וכך כל אחד ואחד בתורו, החליט בפשטות לוותר על תפקידו

ונשארו הקירות לבנים, ללא תמונות, רעיונות וספרים.

רק מחשבה אחת קטנה ועמומה – מה באמת משמעות כל המצאה?

נסו לרגע לחשוב – אם כל אותם האנשים,

היו לרגע רק על עצמם חושבים

אם כל מדען, מחדש, יוצר או חושב במהלך ההיסטוריה היה חי רק לעצמו,

האם אנחנו היינו יכולים היום לחיות פה?

1. לסיום החלק השני הציגו לחברים צדדים מעשיים למסירות נפש במהלך החיים שלהם. פזרו על הרצפה היגדים ובקשו מהחברים לבחור משהו שהם מסוגלים לבצע או לתת רעיונות מעשיים בעצמם.

הרעיון כאן הוא להראות בצעדים קטנים מהי מסירות נפש. מובן שמתוך הצעדים הללו אפשר להגיע למקומות רחוקים וגדולים הרבה יותר, אך החדרת המודעות והיחס הנפשי הם הבונים בנו את מסירות הנפש (אפשר להוסיף ולשנות היגדים בהתאם לקבוצתכם).

• במקום שעה במחשב אעזור שעה לחברים בלימודים
• במקום לקנות פלאפון חדש אתרום את הכסף לעמותות נזקקות
• במקום לצאת לטייל עם חברים אשאר לעזור להורים לסדר את הבית
• במקום ללמוד לבד למבחן אקבע עם חבר ואסייע לו ללמוד למבחן
• במקום לצאת לקניון עם חברות אשאר לשמור על אחותי הקטנה
• במקום חצי שעה של טלוויזיה במהלך היום אלמד חצי שעה להצלחת עם ישראל
• במקום עוד יום חופש של בילויים אלך להתנדב במקום שאורזים בו מוצרי מזון
• במקום לקנות שווארמה אקנה שתי מנות פלאפל ואתן אחת לקבצן ברחוב
• במקום לארגן טיול עם החבר’ה אארגן שבוע התנדבות
• במקום לראות סרט במחשב אשוטט במרשתת ואלמד על עמותות הפועלות למען אוכלוסיות מוחלשות

• מהפרט אל הכלל

יש לנו כוח וחובה לצאת מהפרטיות שלנו ולתת לעם ישראל, למסור את הנפש על מנת לקדם ולשנות את המציאות למקום טוב יותר. מתוך האמירה של מרים פרץ (נספח 2) הבעירו את החניכים וחברו אותם לכך שחיים של מסירות נפש הם משימה יום-יומית, החלטה של כל אחד ואחד: לראות מה חסר ולהיות האדם שממלא את החוסר הזה!

• סיכום

נפגשתם עם המושג ‘מסירות נפש’. הבנתם שמסירות נפש היא ההבנה שאנחנו חלק ממשהו גדול הרבה יותר, שהיא דורשת מאתנו לצאת מאזור הנוחות ושהיא נותנת לנו הגדרה עצמית במציאות החיים שלנו בעולם. מסירות נפש היא תוצר של בחירה עצמית, של היכולת שלנו לדרוש מעצמנו יותר, לראות את המציאות המורכבת ולא לעמוד מהצד אלא להיכנס לתוכה ולשנות אותה ככל שנוכל.

נספחים

נספח 1

אחאב:

במה זכה אחאב המלך הרשע, רוצח ועובד עבודה זרה ונשוי לגויה איזבל, לחיי העולם הבא? התשובה ניתנת בדברי חז”ל, המתבססים על הפסוק: “וַתַּעֲלֶה הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא וְהַמֶּלֶךְ הָיָה מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם וַיָּמָת בָּעֶרֶב וַיִּצֶק דַּם הַמַּכָּה אֶל חֵיק הָרָכֶב” (מלכים א כב, לה).

כל המפרשים מדגישים את מסירותו של אחאב לעמוד במרכבה גם אחר שנפצע ולא להתפנות לאחור כדי שלא להטיל מורך בלב עם ישראל. כך כותב רש”י על אתר: “מעמד במרכבה – מתחזק ועומד כדי שלא יכירו ישראל במכתו ויברחו ותחלת נפילה ניסה”. וביתר ביאור כותב שם רד”ק: “מעמד במרכבה – שלא הטה עצמו מפני המכה אלא התחזק בעצמו והיה מחזיק מעמד כמו שהיה במרכבה רוכב כדי שלא יכירו ישראל שהוא מוכה וירך לבבם במלחמה נכח ארם כשאר הנלחמים”.

אסתר המלכה:

אסתר הגיעה בעל כורחה לבית המלך אחשוורוש, ולמרות כל האתגרים הצליחה לשמור על צניעות ועל ענווה ושמרה על סוד עמה כפי שציווה עליה מרדכי. החיים בארמון מביאים עמם קשיים לא פשוטים, אך אסתר חיה בהם בגבורה יום-יומית. כאשר נודע לה על הגזרה שנפלה על עמה נהגה אסתר במסירות נפש, כיוון שלא רצתה להפסיד את הזכות שניתנה לה להציל את העם. היא החליטה לקבל אחריות ולהתחבר לעמה! במעשה שעשתה הייתה סכנה: ״אחת דתו להמית… ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום”… אך היא שמה את נפשה בכפה והכריזה: ״וכאשר אבדתי אבדתי״ – מסירות נפש של ממש שלמעלה מטעם ודעת. אסתר ויתרה על הקשר שלה בעתיד לעם ישראל לגמרי מתוך שלמות שעליה להקריב עצמה כדי להציל את עם ישראל.

אלי כהן :

נולד ב-6 בדצמבר 1924, ט’ בכסלו ה’תרפ”ה; הוצא להורג כשהיה בן 40 ב-18 במאי 1965, ט”ז באייר ה’תשכ”ה. היה מרגל ישראלי שפעל בסוריה ונתפס. במשך ארבע שנים התערה כהן בקהילה הערבית המקומית בדרום אמריקה והתיידד עם כמה דמויות בולטות ומקושרות של יוצאי סוריה במקום. הוא בנה לו שם של איש עסקים נדיב ופטריוט לאומני והתיידד עם אנשי צבא ועם אישים בכירים מהצמרת הסורית, ואף טייל אתם ברחבי סוריה. באמצעות קשרים אלו אסף כהן מידע רב, ומתוך סכנה מתמדת העביר את המידע לישראל ברציפות. אלי כהן נחשב לאחד המרגלים הגדולים של ישראל, ועד עצם היום הזה הוא מביא גאווה לאגף המודיעין ולמוסד אף שנתפס. טוענים שכהן סיפק מידע ששיפר את המודיעין בצה”ל ואת היערכותו למלחמת ששת הימים שיפור ניכר, ובעיקר תרם למערכה עם סוריה שהביאה לכיבוש רמת הגולן.

שוטרי ישראל במצרים:

“וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ. וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ” (במדבר יא, טז-יז).

רש”י במקום מתייחס למילים “אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו”, וכותב: “אשר ידעת כי הם וגו’ – אותם שאתה מכיר שנתמנו עליהם שוטרים במצרים בעבודת פרך והיו מרחמים עליהם ומוכים על ידם, שנאמר (שמות ה, יד) ויכו שוטרי בני ישראל, עתה יתמנו בגדולתן כדרך שנצטערו בצרתן”, כלומר אלו שקיבלו מכות בשביל להקל את העול מעם ישראל – הם יזכו להיות משבעים הזקנים. מקורו של רש”י בדברי רבותינו במדרש תנחומא: “אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו – אותן הזקנים והשוטרים שמסרו עצמן ללקות עליהם במצרים במתכונת הלבנים הם יבאו ויטלו בגדולה הזו, לפיכך הוא אומר אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו. ולפי שמסרו עצמן ללקות על הצבור, לפיכך ונשאו אתך במשא העם, ללמדך שהשוון הקדוש ברוך הוא למשה, מכאן את למד שכל מי שמוסר עצמו על ישראל זוכה לכבוד ולגדולה ולרוח הקדש, לכך כתיב אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו מן אותם שכתוב בהן ויכו שוטרי בני ישראל” [מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בהעלותך סימן יג].

תושבי גוש קטיף:

החיים בגוש קטיף מאז שנת תשמ”ח היו חיים תחת צל הטרור. זו הייתה יכולת לחיות באיזון בין הדרכים להמשיך את שגרת החיים בתקופת טרור מתמשך ובין חובת “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם” בסיטואציות מגוונות, כגון נסיעות בדרכים, מיקום בתי הספר בטווח הפצמ”רים ועוד. תושבי הגוש הם אנשים בעלי כוח עצום, חזון וקדושה אישית וחברתית עצומה. אנשים שהפיחו את השממה, בנו חקלאות לתפארת, ישיבות, בתי ספר, משפחות וחיי תרבות וקהילה יוצאי דופן, מתוך הקרבה יום-יומית ומסירות נפש גדולה בתוך טרור בלתי פוסק.

נספח 2

“בשנת 1965 עליתי מקזבלנקה למקום הכי יפה בארץ, מעברת חצרים בבאר שבע. אין כמעברת חצרים, הדלתות פתוחות הלבבות נפתחו לקבל כל אדם ואדם.

“מה ינקו ילדיי? הם ינקו את מורשת משפחת אוחיון ומשפחת פרץ שעלו ממרוקו ובפיהם רק מילה אחת, ירושלים. הם למדו מסבא וסבתא צניעות, פשטות ולפתוח את הלבבות, כשהם ראו את סבתא אופה 12 חלות ומניחה אותם על השולחן ונותנת לכל אדם, הם למדו את האהבה והנתינה.

“על זה אמר הבן שלי אלירז כי מסירות נפש היא לתת, לתת את כל כולך בלי כל גבול. עם זה הלכו שני בניי, הם היו גאים בפיוטים, במורשת. נתפלל בעזרת ה’ שהקב”ה ישלח לנו כוחות להמשיך ללא קרבנות פסח, ללא דם. שנגדל את ילדינו במדינה אהובה, במדינה כאובה, מדינה ששואפת לשלום בניה”.

משפחות יקרות!

לפעמים נדמה לנו כי קיומה של המדינה הוא דבר ברור ומובן מאליו, אך נפילתם של בנינו היא עדות כי המאבק המתמשך על קיומנו לא תם. בנינו הם זן נדיר, דור חדש, דור התקומה שיודע מהי מדינה, מהי עצמאות. זה דור שבוחר להגן על חירותו ומוכן להקריב את חייו למענה. מדי לילה על מיטתו ביקש בני אלירז מה’ “אנא אלוקים, עשה אותי כלי לשליחותך” – אני כאן, לכל שליחות שתציב לי. זכות נפלה בחלקה של משפחתי להיות שותפה בהגנה על מדינת ישראל. וגם אם השכול היכה בי פעמיים – אינני נואשת! אמשיך לחיות, חיים משמעותיים של מסירות ונתינה, אמשיך להתפלל לה’ שייתן לי כוח לחתן את ילדיי ולראות בחופת נכדיי, לזכות לספר להם על אביהם אלירז ודודם אוריאל, על לוחמי החופש ועל העם המיוחד שלנו (מרים פרץ בנאום יום העצמאות תש”ע).