איתור סניפים וכפרי בוגרים
מעבירי פעולת ליל שבת יקרים,
זכינו, ואתם מעבירים לנו פעולת ליל שבת בשבת הקרובה.
השנה נעסוק בחודש ארגון בנושא עם אשר רוח בו.
פעולת ליל שבת היא כלי מרכזי וחשוב לבירור הנושא, לשיח עמוק, לדיון וללמידה משותפת.
עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל התגלתה לעינינו הרוח הגדולה של עם ישראל, רוח אשר פיעמה בנו מאז היותנו לעם. רוח שהתחילה באבות ובאימהות שלנו. הרוח הזו נתנה כוח לדוד המלך במלחמותיו, ללוחמי הגטאות במרידותיהם בנאצים וללוחמי מלחמות ישראל לאורך השנים. הרוח הייתה הכוח הייחודי שעבר מאב לבן ומאם לבת בהיסטוריה של עמנו, והיא ששמרה על החיבור המיוחד לנצח ישראל.
השבת נבקש להתייחס לרוח של מסירות הנפש, המוכנות של כל יהודי בזמן אמת למסור את נפשו למען העם והארץ. במהלך המלחמה שמענו על חיילים רבים וטובים שהיו מוכנים למסור את נפשם על קידוש השם, חיילים שהתעקשו להיות ראשונים, לחפות על חבריהם ולהיכנס אל התופת כדי להציל אחרים. ננסה לברר ולהעמיק מהיכן נובעת הרוח הזו, נראה כיצד היא פיעמה כבר בשרה אימנו, באברהם וביצחק אבינו בפרשת העקדה, ונחבר את הרוח ההיא לרוח של היום.
מקורות להשראה:
בשיעור שמסר הרב דודי דודקביץ’, ראש ישיבת רועה ישראל ורב היישוב יצהר, עוד בתחילת המלחמה, הוא הביא את דברי ‘אהלי יעקב’ על פרשת חיי שרה. ‘אהלי יעקב’ מתייחס לדברי המדרש שלפיו שרה מתה מרוב צער על בנה יצחק שהולך להיעקד. לטענתו, סברה זו אינה הגיונית, מכיוון שידוע ששרה אימנו הייתה צדיקה גדולה, ואיך מצווה כזו של ה’ גרמה לה צער רב כל כך? וכך כתב ‘אהלי יעקב’:
“זהו שהקשה המגיד ז”ל מקוזניץ בעבודת ישראל, וזה לשונו: הלא הצדיקים כל חפצם ושאיפתם למלאות רצון קונם ומוסרים נפשם ומאודם ויוצאי חלציהם לכבוד השי”ת ואיך אפשר לומר כי שרה אמנו הצדקת, אשר אברהם אבינו היה טפל לה בנביאות (מדרש שמות רבה א, א), כשמעה עקידת יצחק פרחה נשמתה מחרדה ומבהלה כדרך אנשים פשוטים ? חלילה לה! אך שרה בשמעה את מעשה העקידה, והבינה בקדושתה שנעשה ע”י זה יחוד גדול, והיה לה צער מזה שהיא לא היתה שם, ורצתה להתקשר עם האב והבן בקדושת היחוד, ולכן מסרה נפשה באהבת ה’ בעת רצון ושעה קדושה כזו. וזה רמוז בפסוק ותמת שרה בקרית ארבע, אל תקרא קְרִית אלא ‘קְרִיַת’ שמיתתה היה בכוונת אותיות אדנ”י שהיא כוונת מסירת נפש וקבלת עול מלכות שמים”.
הרב דודי, שהביא את החידוש הזה לתלמידיו אמר להם כך:
“שנים לא העזתי לספר את זה (ששרה אימנו מתה כי רצתה גם היא למסור את הנפש על קידוש השם) אבל השנה זה מה שקורה. חייל נפצע, אתה שומע אותו מבית החולים, מה הוא אומר דבר ראשון? איבדתי את המלחמה הזו. אני חוזר. המוטיבציה של החיילים בחזית היא שיא, לא שמעו דבר כזה, 120, 150 אחוז גיוס. אילו נשים גיבורות יש בעורף. כולם במדרגת שרה ואברהם. הסתובב בתוכנו שנים דמות של גיבור שקפץ על רימון. מי מכם לא מכיר? רועי קליין. במלחמה הזו היו שניים כאלו (בזמן שהרב העביר את השיעור, מאז שמענו על לפחות תשעה אזרחים ולוחמים שקפצו על רימון והגנו על חבריהם או משפחתם). אתם יודעים מה זה לקפוץ על רימון כדי להציל את החברים שלך? זה זמן לדיונים? זה אינסטינקט שרק אם בנית קודם את התודעה הזו, שם אתה נמצא. הבן של הרב ויצן רץ להציל את משפחת שינדלר. הוא אמר שהם לא ישבו שבעה פעם שנייה כי הם שכלו בן. כך הוא רץ מהבית שלו ונהרג על קידוש השם. וככה מאות, מאות לוחמים. לא היה כזאת בישראל, כזו מסירות”.
“וְלָכֵן אֲפִלּוּ קַל שֶׁבַּקַּלִּים וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מוֹסְרִים נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם עַל הָרֹב, וְסוֹבְלִים עִנּוּיִים קָשִׁים שֶׁלֹּא לִכְפֹּר בַּה’ אֶחָד, וְאַף אִם הֵם בּוּרִים וְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֵין יוֹדְעִים גְּדֻלַּת ה’. וְגַם בַּמְּעָט שֶׁיּוֹדְעִים, אֵין מִתְבּוֹנְנִים כְּלָל, וְאֵין מוֹסְרִים נַפְשָׁם מֵחֲמַת דַּעַת וְהִתְבּוֹנְנוּת בַּה’ כְּלָל, אֶלָּא בְּלִי שׁוּם דַּעַת וְהִתְבּוֹנְנוּת, רַק כְּאִלּוּ הוּא דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר כְּלָל לִכְפֹּר בַּה’ אֶחָד, בְּלִי שׁוּם טַעַם וּטְעָנָה וּמַעֲנֶה כְּלָל. וְהַיְנוּ מִשּׁוּם שֶׁה’ אֶחָד מֵאִיר וּמְחַיֶה כָּל הַנֶּפֶשׁ עַל יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּתוֹ בִּבְחִינַת חָכְמָה שֶׁבָּהּ, שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל הַמֻּשָּׂג וּמוּבָן”.
סמ”ר ענר אליקים שפירא נפל ביום כ”ב בתשרי התשפ”ד (7.10.2023). לוחם בסיירת עורב נח”ל, בן 22 בנופלו.
ענר היה סמל צוות בעורב נח”ל שיצא לחופשת חג במהלכה הגיע למסיבת “נובה” ברעים. כשהחלה התקפת חמאס, הוא הוקפץ על ידי מפקד הצוות שלו, ויצא לכיוון בסיס סופה. בסמוך לצומת רעים החלו יריות, וענר וחבריו לנסיעה נכנסו למיגונית שבה שהו 24 אנשים מבוהלים שנמלטו מהמסיבה.
ענר נעמד לבדו בפתח המיגונית, לקח מנהיגות והרגיע את האנשים, הנחה אותם להתרחק ולהגן על עצמם, בזמן שהדף בעצמו את הרימונים, תפס וזרק אותם בחזרה החוצה, הרחק מהמיגונית.
לאחר שהצליח לבלום ולהדוף לבדו 8–9 רימונים ולחסום את כניסת המחבלים למיגונית, הרימון השמיני התפוצץ בידו, וענר נהרג. המחבלים הצליחו להיכנס למיגונית, להרוג חלק מהאנשים בה ולחטוף את חלקם. במעשה הגבורה שלו ענר הציל עשרה אנשים. סיפור גבורתו נישא בפי הניצולים מאז.