איתור סניפים וכפרי בוגרים
1 .החניך יכיר בכך שגבורה איננה רק עשיית מעשה הירואי ויוצא דופן חד פעמי אלא היכולת להתגבר על קשיים קטנים מידי יום
2 .החניך יכיר בגבורת פצועי צה”ל שבמלחמת השיקום שלהם מתגברים שוב ושוב על הקשיים הרבים שצצים בדרך.
.
.
נפתח את היחידה בניסיון להציף את הציור הרגיל שבדרך כלל עובר אצלנו בראש כאשר אנחנו מדמיינים אדם גיבור.. הצפת הציור האינטואיטיבי חשובה לנו, דווקא על מנת שנוכל בהמשך היחידה לבנות ציור דק ועדין יותר למעשה הגבורה..
.
ניתן לחלק מהחניכים כרטיס ועליו כתובה תכונת מסוימת, החניך שיקבל את הכרטיס צריך בעזרת פנטומימה להציג אתה תכונה שקיבל בפתק, כאשר שאר החניכים צריכים לנסות ולזהות מה התכונה אותה הוא מבקש להציג.
.
הצעה לתכונות:
.
התוכנה האחרונה אותה נבקש מאחד מהחניכים להציג תהיה: גיבור.
סביר להניח שהחניכים יציגו את הגיבור בדמות של חזק: בעל שרירים שמצליח במשימה פיזית כלשהיא..
.
במידה ואכן זו ההצגה בה יבחר החניך להציג את הגיבור, נשאל את החניכים:
.
.
ניתן לחניכים קצת לדון בעניין, אך סביר שהחניכים כבר שמעו בחייהם על גבורה של התגברות על קשיים ומכירים את הפתגם: “איזהו גיבור הכובש את יצרו” ועל כן המעבר מהציור הפיזי לציור הנפשי של גיבור – לא יהיה מורכב וקשה עבורם..
.
.
שלב זה יתחיל לבנות בחניכים את ההכרה שגבורה יכולה להיות לא רק בשדה הקרב אלא בשדה החיים וההשתקמות..
.
חלק את החניכים לקבוצות וניתן לכל קבוצה את הכרטיס הבא:
.
אתם הוועדה שאמורה להכריז על שני מקרים של חיילים שמגיע להם אות על מעשה גבורה. נסו לדמיין את שני הסיפורים שהייתם בוחרים לנתינת האות החשוב הזה.
.
לאחר כמה דקות בהם כל קבוצה תמציא את הסיפורים שלה )וכדאי להבהיר לקבוצות שניתן להשתמש בסיפורים מוכרים או בסיפורים שהם ממציאים( – נבקש מנציגי הקבוצות לספר את הסיפורים שבחרו. כדאי לתת למעמד מעין רשמיות של וועדה בוחרת: להכין במה ואולי אפילו לבוש מכובד שלנציגים שיעלו אל הבמה ויכריזו במיקרופון מדומה על החיילים הזוכים..
.
סביר מאד להניח שהחניכים יספרו סיפור הירואי כל שהוא של מוות, יציאה לקרב או פציעה שראוי לדעתם להיקרא: מעשה של גבורה..
.
.
בשלב זה נפגיש את החניכים עם סיפורו של פצוע צה”ל שהחליט להשתקם כנגד כל הסיכויים ולהפוך בעצמו להיות רופא המטפל בפצועים וחולים.
.
להלן קישור לכתבה קצרה המתארת את סיפורו של עשהאל לובוצקי שנפצע באורח אנוש במלחמת לבנון השנייה:
.
.
נצפה יחד עם החניכים בכתבה ונשאל על איזה פרק מהחיים של עשהאל ראוי הוא לקבל אות של גבורה?
.
נניח בפינה אחת של החדר שלט ועליו כתוב: “הנכונות לצאת למלחמה”
נניח בפינה שנייה של החדר שלט ועליו כתוב: “הלחימה בשדה הקרב”
נניח בפינה שלישית של החדר שלט ועליו כתוב: “המוכנות להיפצע”
נניח בפינה רביעית של החדר שלט ועליו כתוב: “הדרך בחזרה לחיים נורמאליים אחרי הפציעה”
.
נבקש מכל אחד מהחניכים להיעמד בפינה בחדר שעליה הוא חושב שראוי ומתאים לתת אות של גבורה לעשהאל לובוצקי..
.
.
לאחר שהשלבים הקודמים של היחידה עסקו בהבנת משמעותה העמוקה של הגבורה, דרך עולמם וחייהם של פצועי צה”ל, נבקש בשלב זה לחזור אל חיי החניכים ולנסות לראות היכן יכולה להופיע בחיים שלהם הגבורה הזו.
.
נניח בתוך שקית ערימה של פתקים ועל כל אחד מהם אחת מהסיטואציות הבאות. נושיב את החניכים במעגל ונשיר שיר מסוים, כאשר במהלך שירת השיר צריכים החניכים להעביר ביניהם את השקית עם הפתקים. בכל פעם שאנחנו נמחא כפיים – יצטרכו החניכים להפסיק לשיר והחניך שהשקית נמצאת בידו – יצטרך להוציא את אחד הפתקים ולקרוא אותו בקול ולמצוא היכן יכול להיות מעשה של גבורה בסיטואציה המתוארת בכרטיס.
.
להלן הצעה לסיטואציות שיהיו כתובות על הפתקים שבשקית, כמובן שכדאי להוסיף ולשנות פתקים לפי מה שאנחנו מכירים בחניכים שלנו ובהוויית חייהם:
.
.
.
נסיים את היחידה ואת המערך כולו בהקראה של מכתב בו מתוארת ההתמודדות של פצועי צה”ל שמלווה אותם במהלך החיים בכל צעד והיא גדולה ועמוקה יותר מההתמודדות ההירואית ככל שתהיה שמתרחשת בשדה הקרב:
.
נפצעתי בקרבות הקשים שהיו בלבנון, לפני למעלה משלושים שנה. מאז אני נכה. משותק לכסא גלגלים. כשיצאתי למלחמה חשבתי שהמלחמה שלי תהיה שבוע-שבועיים, מקסימום חודש- חודשיים, אבל הפציעה הזו השאירה אותי עם מלחמה לכל החיים. עד לקרבות חשבתי שגבורה היא בעיקר בחוזק הפיזי: הייתי החייל הכי חזק ביחידה שלי: זה שתמיד סוחב את האלונקה, זה שלוקח על עצמו את הנשק הכבד וכל העניינים האלה.. הפציעה שלי לימדה אותי גבורה מסוג אחר.. הגבורה הקטנה שהיא כל כך גדולה. כל בוקר אצלי הוא מלחמה מחדש. להצליח לקום בבוקר, להחליט שאני ממשיך לחיות, להתאמץ להתיישב על הכסא, לא להתייאש למרות שהחיים שלי נראים כל כך אחרת מכל מה שדמיינתי כשהייתי צעיר, לא ליפול לנוכח המבטים המרחמים או המתעלמים שאני רואה ברחוב, לא לתת למחשבות ההרס השונות לחדור לתודעה שלי ולהרוס את החיים. אני במלחמה שכנראה תימשך עד יומי האחרון. אני לי חרטות על היציאה לקרב, אני יודע שזה היה התפקיד שלי וזו מדינת ישראל שאני כל כך אוהב ומעריך גם היום. אני משתדל לא לכעוס שדווקא אני נפצעתי ולהצליח למצוא בכל יום את הכוחות להמשיך במסע השיקום וללחום את מלחמת הקיום שלי מול הייאוש, מול הדמיון, מול החלום, מול העיניים של העולם, מול המבט העצוב שאני לפעמים רואה במראה.
.
נבקש מכל אחד מהחניכים לספר מה המילים שבמכתב מעוררות בו ומה היה רוצה להגיד לכתוב המכתב בעצמו אם היה פוגש אותו..