איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חולאחרי שהבנו את הקשר לעם ישראל, את החיבור ואת מסירות הנפש לעם נחווה יחד את הקשר המיוחד שבין הקב"ה ועם ישראל, קשר הנובע מכך שבכל אחד מעם ישראל יש ניצוץ מיוחד – חלק א-לוה ממעל. "אלוקים" הוא מושג מופשט, ולכן בפעולה זו יהיו הרבה מתודות, ואתם המדריכים תחליטו עד כמה להסביר את הנושא ולנסות להמחיש אותו.
ציוד נדרש: מראה, חבילה עוברת עם פרס
תנו לחניכים לגלות את הטוב שבעצמם והסבירו שהטוב הזה קשור לקב"ה.
.
העבירו בסבב מראה קטנה, וכל חניך ישתף מה הוא רואה – התחילו מדברים חיצוניים. צבע עיניים, מבנה פנים, חיוך, ולאט לאט המשיכו פנימה. בקשו מהחניכים לומר מה הם רואים ב'בפנים שלהם' – תכונות טובות. חניכים שקשה להם להתבטא במילים, עזרו להם, וכשהם יחזיקו את המראה אמרו מה אתם רואים בהם.
.
אחרי הסבב (שבו גם המדריכים יאמרו מה הם רואים בעצמם, בפעולה לומדים כולם יחד), אמרו לחניכים שבכל אחד יש טוב. כל אחד ראה בעצמו טוב – הטוב הזה הוא הנשמה שלנו, והנשמה היא מה שהקב"ה שם לנו בגוף.
.
שחקו חבילה עוברת והסבירו שתמיד יש טוב בכל אדם, גם אם הוא נסתר.
הכינו מראש חבילה עוברת, עדיף שתראה בצורה מבחוץ (עיתונים מקומטים, צורה לא טובה) ואט אט כשהחניכים 'יורידו' שכבות מהחבילה היא תראה יותר טוב עד שיגיעו לפרס.
.
שאלו את החניכים:
.
התחילו לשחק – שירו שיר והעבירו את החבילה, ובכל פעם שתפסיקו לשיר החבילה תיעצר אצל אחד החניכים והוא יסיר עטיפה אחת וימלא את המשימה הכתובה (רעיונות למשימות בנספח 2).
עמוק בחבילה יהיה פרס – חבילת שוקולד, מדבקות, אבן יפה או כל דבר אחר.
.
חלקו את הפרס לכל החניכים ואמרו להם שכמו בהתחלה נראה שהחבילה היא רק אוסף של עיתונים מכוערים ולא ראו עליה שהיא מסתירה בפנים פרס שווה כל כך, ככה גם אצל בני האדם בכל אחד יש חלק יפה וטוב – זאת היא הנשמה – חלק א-לוה ממעל, גם אם איננו רואים אותה.
.
עצרו באמצע הסיפור, כשיוסל'ה אינו מוכן לתרום כסף, ושאלו את החניכים:
.
בסוף הסיפור שאלו אותם:
.
עבדו אתם את המסר של הסיפור: גם אם אדם אינו נראה נחמד אנחנו בטוחים שהוא טוב בפנים – יכול להיות שאיננו יודעים עליו די, כי בכל עם ישראל יש משהו טוב.
.
הכינו מראש שק אטום של אבנים שאספתם ועל כל אבן רשמו את השם של החניך או את המשפט 'אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות' (בפעולת שבת כמובן יש להכין מראש).
.
הציגו לחניכים את השק ותנו להם למשש אותו.
שאלו אותם:
.
תנו לכל אחד מהם אבן ואמרו להם שהאבן הזאת תזכיר להם את הנשמה שיש לכל אחד ואחד מעם ישראל. את הנשמות האלה הקב"ה נתן בנו, ולכן מי שקשור לעם ישראל קשור לקב"ה.
.
הצעה לצ'ופר: האבנים משלב ד.
בפעולה הבאה שתהיה ביום חול תוכלו גם להשמיע להם את השיר של שולי רנד מיוטיוב – בן מלך שעשוי אבנים טובות (נספח 4).
.
.
.
ונפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש, כמו שכתוב: "ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב, ז), ו"אתה נפחתה בי" (ברכת אלהי נשמה), וכמו שכתוב בזוהר: "מאן דנפח מתוכיה נפח", פירוש, מתוכיותו ומפנימיותו, שתוכיות ופנימיות החיות שבאדם מוציא בנפיחתו בכח. כך על דרך משל נשמות ישראל עלו במחשבה (בראשית רבה א ד), כדכתיב: "בני בכורי ישראל" (שמות ד, כב), "בנים אתם לה' אלהיכם" (דברים יד, א). פירוש, כמו שהבן נמשך ממוח האב, כך כביכול נשמת כל איש ישראל נמשכה ממחשבתו וחכמתו יתברך, דאיהו חכים ולא בחכמה ידיעא (תיקוני זהר יז ב), אלא הוא וחכמתו אחד. וכמו שכתב הרמב"ם, שהוא המדע והוא היודע כו', ודבר זה אין ביכולת האדם להבינו על בוריו כו', כדכתיב: "החקר אלוה תמצא" (תניא חלק א, ב).
.
משימות לחבילה עוברת:
.
יוסל'ה קמצן קדוש
מעשה בעיר קרקוב, שרוב תושביה היו עניים מרודים והפרנסה בה הייתה קשה מאוד. התגורר שם אדם עשיר, וכולם קראו לו יוסל'ה הקמצן, כיוון שכל מי שהיה הולך לבקש ממנו צדקה – היה יוסל'ה מגרשו בביזיון ואומר לו 'הסתלק מכאן, אינך יודע שאני לא תורם דבר?'
כשהיה מגיע לבית הכנסת אף אחד לא היה אומר לו שלום, וגם בשבת כשכולם בירכו איש את רעהו בברכת "שבת שלום" ולחצו ידיים – אף אחד לא לחץ את ידו של יוסל'ה, מתוך רצון להראות לו כמה הם אינם אוהבים אותו. גם בלכתו ברחוב היו הילדים לועגים לו על קמצנותו הרבה.
הגיע היום ויוסל'ה קרב אל יומו. הגיעו אליו אנשי חברה קדישא ואמרו לו 'יוסל'ה, אתה לא עזרת לנו בימי חייך. לפחות עכשיו, כשאתה על סף מוות, עזור לקהילה בסכום נכבד של עשרת אלפים רובל (סכום גדול בימים ההם), ונערוך לך קבורה כראוי. שהרי את כספך לא תיקח אתך לבית הקברות. ואם לא תיתן את הסכום הזה – אנחנו מבטיחים לך שלא נקבור אותך'. ענה להם יוסל'ה 'איני צריך את הטובות שלכם. כל חיי הסתדרתי לבד, גם עכשיו אסתדר לבד. סכום גדול כזה אינו בא בחשבון'.
אנשי חברה קדישא עזבו את המקום המומים, וזמן קצר לאחר מכן הלך יוסל'ה לעולמו. אנשי החברה קדישא קיימו את הבטחתם ולא קברו אותו, אלא שלאחר שלושה ימים בא אחד השכנים, לקח את גופתו וקבר אותה באמצע הלילה.
והנה הגיע יום חמישי בצהריים. ניגש אחד העניים אל רב הקהילה והתחנן לעזרה כספית לקראת שבת קודש. הרב טרם הספיק לבדוק עבורו האם יש כסף בקופת הקהילה, והגיע עני שני כשבפיו אותה בקשה. אחריהם מגיע שלישי וכן הלאה, וכמעט כל אנשי העיר מבקשים סיוע לקראת שבת קודש.
אמר להם הרב: 'איני מבין. אני משמש בתפקיד רב הקהילה זה עשרים שנה, ואף לא פעם אחת לא בא עני אחד לבקש ממני סיוע לשבת. פתאום כולם באים?' שאל הרב איך במשך עשרים השנים האחרונות היה להם כסף לשבת, וכולם כאחד השיבו שמדי בוקר מצאו מעטפה עם כסף מתחת לדלת [עד אותו יום]. זה מצא עשרה רובל, זה מצא שנים עשר וכן הלאה. הציע הרב שיבדקו מי מהקהילה נפטר באותו שבוע, ועל ידי כך יבינו את העניין.
אחרי דין ודברים התברר לכולם שיוסל'ה 'הקמצן', שכולם בזו לו, לא בירכו אותו לשלום, לעגו לו ואף לא רצו לקברו, הוא שפרנס את משפחותיהם יותר מעשרים שנה, ואף ידע בדיוק כמה היו צריכים והביא להם סכומים מדויקים. הכריז הרב על יום ראשון כיום צום ותפילה בבית הכנסת על מנת לבקש סליחה גדולה מיוסל'ה על הצער שהם גרמו לו.
ביום ראשון הגיעו לבית הכנסת כל תושבי העיר, מקצה ועד קצה, והתפללו לבורא עולם. בסוף היום פתח הרב את ההיכל וביקש בשם כל תושבי העיר סליחה ומחילה מיוסל'ה, ואמר לכולם שעדיין אין הוא יודע אם יוסל'ה סלח. פתאום נפל כמתעלף.
והנה נגלה אליו יוסל'ה בחלום ואמר לרב: 'על מה ולמה באים כולם לבקש מחילה? אין להם על מה לבקש. אני הוא שבחרתי בדרך הזו, על מנת שלא ייוודע הדבר לאיש, וה' הצליח דרכי. ואם אתה בכל זאת רוצה להרגיעם, אמור להם שאני מוחל להם מחילה גמורה, וכי מעולם לא כעסתי עליהם'.
שאל אותו הרב: 'אבל איך הסתדרת כמה ימים ללא קבורה?' 'הכול היה בסדר', ענה יוסל'ה, 'הגיעו אליי האבות הקדושים עם משה רבנו, אהרן הכהן, יוסף הצדיק, דוד המלך ואליהו הנביא, וכולם ליוו אותי עד מקומי בגן עדן. ומה אומר לך, אני ממש בגן עדן, אבל חסרות לי כאן רק דלתות שבורות שאוכל לתת תחתיהן מעטפות עם כסף'…
ומאז קראו לו יוסל'ה קמצן קדוש וכך גם כתבו על קברו.
בן מלך שעשוי מאבנים טובות
מילים ולחן: שולי רנד
היה שווה הכול לראות את הפנים שלו
מתעגלות בתדהמה, חלשה דעתו
נחתתי עליו בלי רחמים
כל כלב בא היום שלו הנה בא היום שלו
ניחמתי את עצמי
פה תהא קבורתו
ככה זה כשנלחמים על החיים
אני דיברתי הוא הקשיב
יכולתי לשמוע את הראש שלו רעות חושב
כל כך רציתי להכאיב
שלחתי לו את השורה הזאת מכל הלב
אמרתי לו
טוב, הייתי קצת תמים,
קצת תמים לחשוב שבזה זה ייגמר
כמעט פרחה נשמתי עת חזר לו הצבע לפנים
הזכיר לי מה שרק אני והוא יודעים עלי
כמה אני חסר
פה תהא קבורתי
זה לא צחוק זאת מלחמה על החיים
אני שתקתי הוא דיבר
תמיד ידע אותי בכחש לערבב
נזכרתי בעצת קדושים
שלחתי לו את השורה הזאת מעומק לב
אמרתי לו
אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות
אתה שומע
מכף רגל ועד ראש מרגליות
אתה שומע
היה ממש מפחיד לראות את הפנים שלו
מתכרכמות במשטמה
נטרפה דעתו
השורה הזאת הילכה עליו אימים
נשך, בעט, ירק, שרט, עשה
כל מה שביכולתו
זקן שכמותו
כל כך עלוב בלי מסכה על הפנים
אני שתקתי
הוא הכאיב, או הו, איך הוא הכאיב
על נשמתי הוא חג ליחידתי אורב
בכוחותיי האחרונים
שלחתי לו את השורה הזאת לתוך הלב
אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות
אתה שומע
מכף רגל ועד ראש מרגליות
אתה שומע
מרגליות
אתה שומע
מרגליות
מקורות להרחבה: הרב קרליבך – סיפורי נשמה חלק א, 'סגולה'; ספרון בשביל הנשמה – עם ישראל; תניא – חלק א-לוה ממעל (נספח 1).