תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה:

שלב א:

אפשרות א: חלקו לכל חניך סוכריה/ מסטיק/ שוקולד… ואמרו להם- לפני שאתם אוכלים- כל אחד בתורו צריך לתת את מה שהוא קיבל לחבר שיושב מימינו ולאחל לו משהו. (בשבטים גדולים כדאי לחלק לזוגות ע”מ שסבב האיחולים לא יהיה ארוך מידי.)

אפשרות ב: הביאו כדור ובקשו מהחניכים לזרוק אותו מאחד לשני על פי סדר מסוים. (לדוגמה יוסי תמיד זורק לדני, דני תמיד זורק לאפי, אפי תמיד זורק לגדי וכן הלאה עד שהכדור חוזר שוב ליוסי והוא ממשיך לזרוק לדני ומשם לאפי וכן הלאה..)

שאלו את החניכים: מה הזריקה של הכדור יצרה בין הזורק למקבל שלא יצרה בין יתר חברי הקבוצה? חיבור. זה שיוסי נתן לדני ודני קיבל מיוסי יצר בניהם קשר וזה מה שיצר את הדינמיקה של המשחק.

אחרי שכולם מקבלים שאלו אותם. מה אתם מרגישים בעקבות הקבלה והנתינה? חיבור, קרבה, אהבה. נסביר לחניכים שיש מאמר של הרב דסלר שנקרא קונטרס החסד. במאמר הזה הרב מסביר שכולם חושבים שאנחנו נותנים למי שאנחנו אוהבים אבל ההפך הוא הנכון- אנחנו אוהבים את מי שאנחנו נותנים לו. ככל שאנחנו יותר משקיעים במישהו ככה נרגיש יותר קרובים אליו. (ניתן גם להקריא את הקטע, הוא מעט קשה בנספח מספר 1)

שאלו את החניכים אם יש להם דוגמאות.

הסבירו להם שההורים שלנו זו דוגמא מצוינת. אמא הכי אוהבת בעולם את הילד שלה. למה? כי היא לא מפסיקה לתת לו. בהתחלה היא סוחבת אותו בתוך הגוף שלה תשעה חודשים, אח”כ היא מאכילה אותו, מטפלת בו, מרגיעה אותו כשהוא בוכה והוא אינו מחזיר לה כביכול דבר בתמורה. ככה כל החיים- ההורים שלנו מעניקים לנו בלי גבול ובלי רצון לקבל תמורה. משום שהם כ”כ משקיעים בנו- הם כ”כ אוהבים אותנו!

שלב ב:

הקריאו לחניכים את הסיפור “כועס אבל אוהב” של דבורה עומר (נספח מספר 2),

שאלו את החניכים- למה רון כ”כ כעס על טופי? כי הוא עשה דבר מסוכן ואכפת לו ממנו, הוא דואג לו. נסביר לחניכים שגם ההורים שלנו כועסים עלינו הרבה פעמים דווקא בגלל שהם כ”כ אוהבים אותנו ודואגים לנו. הם לא מרשים לי לאכול המון ממתקים כי הם דואגים שתכאב לי הבטן, הם לא מרשים לי להישאר בסניף/ במגרש עד מאוחר כי מסוכן להסתובב לבד בלילה ברחובות, הם מכריחים אותי ללכת לבית הספר כדי שאלמד ואוכל בהמשך חיי לעבוד ולפרנס את עצמי.

 אז אם אלה האנשים שהכי קשורים אלי ואני הכי קשור אליהם למה הרבה פעמים  אני מתייחס אליהם בצורה לא נעימה/ מכבדת?

שלב ג:

אפשרות א- בקשו מהחניכים למחוא כפיים או לקפוץ על רגל אחת. מהר מאוד הם יתעייפו ויפסיקו או ישקיעו בזה פחות.

שאלו את החניכים: למה הפסקתם? כי נמאס לכם! כי התרגלתם לזה.

ככה גם המשפחה שלנו. אנחנו כ”כ רגילים אליה ככה שאין לנו כוח להשקיע בה. התעייפנו מזה.

אפשרות ב- חלקו את החניכים לשתי קבוצות. בקשו מכל קבוצה להשיג 3 שעונים תוך 3 דקות ואמרו להם שבכל מקרה הם יקבלו מכם במבה או כל חטיף אחר. לאחר מכן אמרו להם שכעת עליהם להשיג 3 שרוכים של חולצת תנועה תוך 3 דקות אבל רק הקבוצה שתצליח תקבל מכם במבה. ברור שבניסיון השני הם יותר יתאמצו.

שאלו אותם- למה בפעם הראשונה פחות התאמצתם? כי ידעתם שתקבלו את מה שתרצו בכל מקרה. כיש לנו דברים שהם מובנים מאליהם קשה לנו יותר להשקיע בהם.

הסבירו להם שככה זה גם עם המשפחה שלנו- אנחנו יודעים שלא משנה אם נשקיע או לא נשקיע- נקבל עדיין חום, אהבה, ארוחות ובגדים. כנראה שלא יזרקו אותנו מהבית אם לא נשטוף כלים או נתחצף להורים ח”ו. כמו שנקבל את הבמבה בכל מקרה ככה נקבל את מה שאנחנו מקבלים מהבית בכל מקרה אז אין לנו כוח להשקיע בזה.

ניתן להעמיד מנגד עובד בחברה. אם העובד לא יעבוד כמו שצריך- יפטרו אותו. במשפחה אין דבר כזה “פיטורים”. אני אהיה חלק מהמשפחה לא משנה מה יקרה.

שלב ד:

אז מה עושים?

אפשרות א- חלקו את החניכים לקבוצות, לכל קבוצה חלקו כרטיסיה עם סיטואציה שקורית במשפחה (נספח 3) בקשו מהם לדון על המקרה בקבוצות ולאחר מכן לשתף את יתר חברי הקבוצה  (ניתן לעשות זאת גם כל הקבוצה יחד.)

אפשרות ב- בחרו מספר נציגים, חלקו להם את המקרים שבנספח 3, בקשו הם  שיציגו את המקרה ואת מה שהם חושבים שצריך לעשות באותו המקרה על מנת להוסיף לאווירה הטובה והמכבדת בבית.

הערה למדריך:  בהמון סיטואציות לא בהכרח נוותר על רצוננו למען הרצון של בן המשפחה שלנו אבל חשוב להדגיש לחניכים שיש דרך איך להגיד את הדברים, איך להתייחס לאחותי הקטנה ואיך לדבר אל אבא או אמא.

נספחים

נספח מספר 1:

“הורגלנו לחשוב את הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם ייטיב לו. אבל הסברה השנייה היא כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו כי חלק מעצמיותו בהם הוא – אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה – הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם…אך יתבונן נא האדם, כי לאשר ייתן, יאהב… ואז יבחין ויבין, כי זה אשר זר נחשב לו, הוא רק מאשר טרם נתן לו, ועוד לא הטיב עמו. אם יתחיל נא להטיב את כל אשר ימצא, כי אז ירגיש אשר המה כולם קרוביו, כולם אהוביו”.

(מכתב מאליהו הרב דסלר)

נספח מספר 2:

כועס אבל אוהב/ דבורה עומר

טופי הוא כלב חמוד ונבון. אלא מה? הוא עוד לא למד שאסור לשחק בחוטי חשמל. הוא עוד לא יודע כמה מסוכן למשוך בחוטי חשמל. אפשר לקבל מכת חשמל, נכון? כל אחד יודע זאת. חוץ מטופי הכלב. אפילו מיצי החתולה הקטנה הבינה. פעמים רבות הסבירה לו אבא את זה. אמא כעסה עליו ורון חזר ואמר: “אסור, טופי! אסור לגעת בחוטי חשמל. לא לנשוך, אפשר לקבל מכת חשמל! אולי תלמד להתנהג כבר ממיצי הקטנה? “אבל כל זה לא עזר. טופי המשיך להתעסק בחוטי החשמל. זה היה המשחק האהוב עליו ביותר. ולמה? שאלו אותו. לא אותי. ערב אחד עשה זאת טופי שוב. הוא ניגש אל המנורה שעל השולחן והחל למשוך את חוט החשמל. למשוך ולנשוך, לנשוך ולמשוך, כאילו היה זה צעצוע.

ראה זאת רון וכעס מאוד על הכלב שלו, טופי. מאוד מאוד כעס. כמה פעמים צריך לומר לו עד שיבין?

הכה רון את טופי חזק וצעק:

“אסור! מה אתה עושה? כלב חסר אחריות שכמותך!”

נעלב טופי מין הצעקה ונבהל מין המכה. הלא רון חבר שלו, אז למה הוא הכה אותו? רון בעצמו אומר שלא יפה להכות.

המכה שקיבל כאבה לטופי הוא ילל, הסתתר מתחת למיטה ולא יצא משם. הוא לא שיחק עם מיצי ולא יצא החוצה אפילו כשקראו לו. גם לאכול לא רצה וזה דבר מאוד בלתי רגיל אצל טופי.

ניגש רון וקרא לטופי: “בא לאכול!”

אבל טופי לא רצה לצאת מתחת למיטה. עיניו היו עצובות, כאילו עוד מעט  יבכה מרב צער ועלבון על הנזיפה ועל המכה.

ראה זאת רון וחשב: אולי טופי לא מבין?

“טופי שלי”, אמר רון, כאילו היה אבא של הכלב, לא אתה רע, רק  המעשה שעשית הוא רע מאוד. נכון, הכתי אותך, אבל אילו היית מקבל מכת חשמל זה היה יותר כואב ויותר מסוכן. אתה מבין טופי? אני אוהב אותך, אבל אני לא אוהב את המעשה שעשית. תבין את זה כלב שלי.. ואל תחשוב שבגלל שיש לנו חתולה אני לא אוהב אותך.”

רון ישב על הרצפה, ליד המיטה, והסביר לטופי שמתחת למיטה: “לפעמים אני כועס עליך. גם עליי כועסים לפעמים, אז מה? אבל תדע: אני תמיד אוהב אותך. כמו שאבא שלי אומר: לא מפסיקים לאהוב גם כשכועסים. גם לי נדמה לפעמים שאם כועסים עליי, אז כבר לא אוהבים אותי. אבל זה לא נכון. אתה מבין? טופי?”

רון מקווה שטופי יבין שגם אם כועסים לא מפסיקים לאהוב. האם יזכור זאת הכלב טופי, שיש לו אוזניים ארוכות ארוכות אבל זיכרון קצר? אם הוא שוב ישכח רון יזכיר לו זאת. אתם יכולים לסמוך עליו.

נספח מספר 3:

מקרה מספר 1-

טל כבר מחכה לי למטה. קבענו ללכת יחד לבריכה. שבוע שעבר לא הלכתי לבריכה בגלל שנסענו לבקר את הדוד הזקן שלי בגבעתיים. היה משעמם בטירוף.

אני אוספת את הענבים מהמקרר, ממלאה את הבקבוק במים, באה לצאת ופתאום: “שיררררררר!” אמא צועקת הישר מחדרי, “את לא יוצאת עד שהחדר שלך מסודר. כמה פעמים אמרתי לך להכניס את הכביסה לארון? למה אני צריכה תמיד לנקות אחרייך? אני לא המשרתת שלך!” אמא צועקת ועצבנית.

טל צועקת לי מבחוץ. אני ממש רוצה כבר ללכת ונמאס לי תמיד לסדר את החדר רק בגלל שאימא שלי רוצה!

מה אעשה?

מקרה מספר 2-

סבא יעקב מאושפז בבית חולים. כבר חודשיים ואולי אפילו יותר. אמא הולכת לבקר אותו כל יום כמעט ומצפה ממני שאבוא איתה לפחות פעם בשבוע. מאוד משעמם לי בבית החולים. גם מפחיד ומגעיל ויש שם ריח מסריח. סבא מאוד שמח לראות אותי בכל פעם אבל אני מעדיף להישאר לשחק במחשב או להיפגש עם החבר שלי, איתן.

מה אעשה?

מקרה מספר 3-

אבא שלי הוא האבא הכי פדחן בעולם. בכל מקום שאני מסתובב איתו הוא עושה לי בושות. לחברים שלי הוא מספר איך פחדתי לקפוץ למים בכנרת, למורה שלי הוא סיפר שמצצתי מוצץ עד גיל 5, הוא מסתובב עם משקפיים ענקיים, חולצות מכוערות והקול שלו כ”כ חזק שכל הרחוב שומע אותו כשהוא צוחק מבדיחה (לא מצחיקה בכלל).

עוד מעט יש ערב אבות ובנים בסניף. המדריך שלי ממש חופר לי שאני אזמין את אבא. אבל אני יודע שהוא כ”כ יתלהב בערב הזה ויעשה לי בושות מול כל הסניף.

מה אעשה?

מקרה מספר 4-

ישבתי על המחשב לראות את הסרט שאני הכי אוהבת. דווקא באמצע המתח אחותי הקטנה נעה החליטה שהיא רוצה עכשיו את המחשב כי היא חייבת לראות את הפרק החדש של דורה. אמרתי לה שהיא לא יכולה עכשיו כי אני תפסתי קודם. היא כמובן התחילה לבכות ולצעוק ולהגיד לי שאני האחות הכי גרועה בעולם!

מה אעשה?