איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים לשבתאבא ואימא שלנו הם האנשים שהביאו אותנו לעולם. הכוח שבזכותו אנחנו חיים. לאורך השנים הם מרעיפים עלינו המון טוב רגשי ומעשי ומאפשרים לנו לגדול ולהתפתח, מחנכים אותנו לדרך, מחבקים ואוהבים.
“אמר רבי יוחנן: אשרי מי שלא ראה את הוריו” (על פי קידושין לא ע”ב). כיצד ייתכן שרבי יוחנן יגיד דבר כזה? הוא אומר זאת מכיוון שבלתי אפשרי לקיים את מצוות כיבוד הורים בשלמות.
בפעולה זו נעסוק במצוות כיבוד הורים ובעיקרון המוסרי שעומד בבסיסה, הזכות הגדולה לכבד את ההורים שלנו. מתוך כך נרצה לברר את היחס שלנו לכיבוד הורים ולראות איפה הוא בא לידי ביטוי בחיי היום-יום.
סוכריות, קטע לימוד מצולם, סיפור מחולק לפסקאות, קופסה או שקית ובתוכה דילמות מקופלות.
שמות כ, יא: “כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה’ אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ”.
רמב”ן: “כבד את אביך – הנה השלים כל מה שאנו חייבין בדברי הבורא בעצמו ובכבודו וחזר לצוות אותנו בעניני הנבראים והתחיל מן האב שהוא לתולדותיו כענין בורא משתתף ביצירה כי השם אבינו הראשון והמוליד אבינו האחרון ולכך אמר במשנה תורה (דברים ה טז (כאשר צויתיך בכבודי כן אנכי מצוך בכבוד המשתתף עמי ביצירתך ולא פירש הכתוב הכבוד שהוא נלמד מן הכבוד הנאמר למעלה באב הראשון יתברך שיודה בו שהוא אביו ולא יכפור בו לאמר על אדם אחר שהוא אביו ולא יעבדנו כבן לירושתו או לענין אחר שיצפה ממנו ולא ישא שם אביו וישבע בחיי אביו לשוא ולשקר ויכנסו בכלל הכבוד דברים אחרים כי בכל כבודו נצטווינו ומפורשים הם בדברי רבותינו (קידושין לא) וכבר אמרו (שם ל) שהוקש כבודו לכבוד המקום…”
ספורנו: “…כִּי אָמְנָם עִנְיַן אֵלּוּ הַחֲמִשָּׁה דִבְּרות הוּא כֻּלּו אומֵר כָּבוד לָאֵל יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר בּו יִנְחַל הַמְכַבֵּד חַיֵּי עולָם, וְזֶה שֶׁנֵּדָעֵהוּ לַמְהַוֶּה מֵאַיִן, וְלִהְיות אֱלהֶיךָ הוּא לְבַדּו, וְלא נַעֲבד זוּלָתו, וְלא נַמְרֶה בו בְּמַחֲשָׁבָה בְּדִבּוּר וּבְמַעֲשֶׂה, וּנְכַבְּדֵהוּ, הֲלא הוּא אָבִינוּ קָנָנוּ” (ע”פ דברים לב, ו).
ירושלמי, פאה א, א: “יש שהוא מאכיל את אביו פטומות, ויורש גיהנם; ויש שהוא מטחינו ברחיים, ויורש גן עדן. כיצד מאכיל את אביו פטומות, ויורש גהינם? מעשה באחד שהיה מאכיל לאביו תרנגולים פטומים. פעם אחת אמר לו אביו: בני, הללו מנין לך? אמר לו: זקן, זקן, אכול ושתוק, שהכלבים אוכלים ושותקים. נמצא מאכיל את אביו פטומות, ויורש גיהנם. כיצד מטחינו ברחיים, ויורש גן עדן? מעשה באחד שהיה טוחן ברחיים. שלח המלך להביא טוחנים [לעבודתו]. אמר לו [לאביו]: אבא, היכנס וטחן תחתי [ואני אלך לעבודת המלך]. אם יגיע לידי בזיון, אתבזה אני ולא אתה. נמצא מטחינו ברחיים, ויורש גן עדן” (הסיפור נמצא בשינוי נוסח גם בבבלי, קידושין לא ע”א–ע”ב).
שלב א: למה לכבד?
חלקו לכל חניך וחניכה שמונה סוכריות. אם נשארו סוכריות, הניחו אותן בערמה במרכז המעגל. הסבירו שבפעולות הקודמות דיברנו על המשפחה ועל חשיבותה, וכעת אתם הולכים לשאול שאלות על התנהלות הבית. בכל פעם שתשובת החניך לשאלה היא “מישהו אחר בבית”, עליו להחזיר סוכרייה למרכז המעגל. אם התשובה היא “אני”, הוא זכאי לשמור לעצמו סוכרייה.
השאלות:
סביר להניח שרוב החניכים יישארו עם מעט מאוד סוכריות בידיהם או שייגמרו להם הסוכריות.
אמרו לחניכים שההורים שלנו בדרך כלל הם שנותנים לנו את כל זה, אבל יש דבר חשוב יותר מכול שהם נתנו לנו, והוא לא נאמר. שאלו את החניכים: מהי המתנה הגדולה ביותר שההורים נתנו לי?
תנו לחניכים לזרוק תשובות, זו שאלה פשוטה.
חלקו לחניכים את הקטע מספר החינוך (נספח 1).
שאלו את החניכים:
סכמו: מצוות כיבוד הורים חשובה מאוד גם מצד המוסר וגם מצד המצווה. בסיסי מאוד לכבד את ההורים שלנו, להכיר טובה לשותפים של הקדוש ברוך הוא בקיומנו, הנותנים לנו את כל התנאים לחיות, אוהבים אותנו ושומרים עלינו. נוסף על כך מי שמקיים את המצווה הזו מרוויח ממנה המון.
שלב ב: לעולם לא נגיע
לאחר שלמדתם על מצוות כיבוד הורים ספרו את הסיפור על התנא רבי טרפון. גזרו את הסיפור לפסקאות ממוספרות ובקשו כמה מתנדבים. כל אחד מהם יקבל פסקה, וכולם יקראו את הסיפור לפי הסדר (נספח 2).
לאחר סיום הקריאה אספו את הפסקאות וסכמו את משפט המפתח של הסיפור: אפילו רבי טרפון, שהתאמץ כל כך לכבד את הוריו, לא הגיע אפילו לחצי מהחיוב! מה זה אומר לנו על מצוות כיבוד הורים?
דונו עם החניכים על הקושי שבכיבוד הורים, איפה הם פוגשים אותו בביתם.
העלו את הנקודה שאכן קיים פער בין המצווה לקיום שלה בפועל, אבל החובה שלנו היא להשתדל כמה שיותר. תוכלו לפתוח דיון בנושא. כיבוד הורים הוא מצווה ענקית. אנחנו חייבים להורים שלנו כל כך הרבה. הם נותנים לנו כל כך הרבה כל הזמן, ובכלל נתנו לנו את החיים, ואנחנו, כמה שנכבד אותם נגמול להם רק קצת על כל מה שהם עושים בשבילנו. אנחנו צריכים להשתדל לכבד את הורינו ככל האפשר. לעיתים ניתקל גם באתגרים בקיום המצווה החשובה הזאת, ואנחנו צריכים לזכור את הזכות הגדולה שבכיבוד ההורים שלנו ולהשתדל לכבד ולהרבות אהבה.
שלב ג: איך עושים את זה?
הכינו מראש פתקי דילמות בין הורים לילדים, קפלו אותם והכניסו לשקית או לקופסה. חלקו את החניכים לזוגות (בשבטים גדולים אפשר להתחלק לקבוצות או לבחור מתנדבים שיציגו מול כולם. בשבטים קטנים אפשר לעשות את כל הדילמות כמשימה שבטית). עברו בין הזוגות, וכל זוג יגריל פתק שכתובה בו סיטואציה. הסבירו לחניכים שהמשימה שלהם היא למצוא פתרון לדילמה ולהציג את הסיטואציה באופן החיובי והנכון להתמודד בה. בכל דילמה חניך אחד ישחק את ההורה וחניך אחר ימחיש את הדרך הנכונה שבה הילד צריך להתייחס לסיטואציה.
הערה למדריכים: אפשר לתת לכל זוג להציג מול השבט, ואפשר שכל זוג יעבוד עם עצמו. אפשרות נוספת היא לבקש מהזוגות לספר על הדילמה ועל הפתרון שלהם או לבחור זוגות מתנדבים שיציגו. בחרו באפשרות המתאימה לפי הדינמיקה והאווירה בשבט ולפי גודלו.
בתחילת הפעולה ראינו למה לכבד את ההורים ולמדנו מהמקורות על החשיבות הגדולה של מצווה זו. לאחר מכן, בסיפור על רבי טרפון, הבנו שיש פער בין האידיאל של כיבוד הורים למימוש המעשי של המצווה, ונפגשנו עם האופן שבו יש לקיים את מצוות כיבוד ההורים בפועל ביום-יום. מתוך הבנת החשיבות של כיבוד ההורים נוכל להתמודד עם הקשיים והדילמות בדרכים החיוביות ביותר.
נספח 1:
מצות כיבוד אב ואם (מתוך ספר החינוך)
“ובא הפירוש: איזהו כיבוד? מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא.
משורשי מצוה זו: שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מדה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלוקים ואנשים. ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סִבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל עבודה ותועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנותו.
וכשיקבע זאת המידה בנפשו – יעלה ממנה להכיר טובת האל ברוך הוא, שהוא סִבתו וסִבת כל אבותיו עד אדם הראשון. ושהוציאו לאויר העולם, וסיפק צרכיו כל ימיו, והעמידו על מתכונתו ושלימות איבריו, ונתן בו נפש יודעת ומשכלת. שאילולי הנפש שחננו האל – יהיה כסוס כפרד אין הבין. ויעריך במחשבתו כמה וכמה ראוי להיזהר בעבודתו ברוך הוא”.
נספח 2: סיפור מחולק
לקוח מתוך “כה עשו חכמינו” כרך א, עמ’ 52:
שמח רבי טרפון ועזר לאימו לקום ולצאת מן הבית. טיילה האם הזקנה לאחר ימים רבים שבהם לא יצאה מהבית, נשמה את האוויר הצח, התחממה באור בשמש ושמחה לראות את הפרחים והציפורים.
נספח 3: דילמות