איתור סניפים וכפרי בוגרים
בעקבות השבת גופתו של זכריה באומל ז"ל לקבורת ישראל לאחר שלושים ושבע שנים, נפגש יחד בשבת הקרובה מתוך רצון ללמוד על דמותו, לשאוב כוח ממסירות נפשו, מתוך קבלת אחריות על כל עם ישראל, החזרת השבויים והנעדרים והבאתם לקבר ישראל.
חבל, כרטיסיות מספרים, משפטים גזורים מתוך סיפור מוכר (נספח 1).
בשלב הראשון שחקו משחק או שניים מהמשחקים שלהלן (התאימו אותם לחניכים שלכם). המשחקים מדגימים את היחס שבין הפרט לכלל בקבוצה ואת חובת הקבוצה לראות כל אחד מהקבוצה, לדאוג לו ולהתחשב בו.
חלקו לכל חניך וחניכה משפט או כמה משפטים מתוך סיפור מוכר (מצורף בנספח 1 סיפור לדוגמה, ואפשר לחלק כל סיפור אחר).
כל חניך יישאל שאלה הקשורה לזכריה באומל, אם ענו נכון – יכלו להניח את החלק שלהם בסיפור; אם טעו, החלק לא יוכל להיכנס למקומו בסיפור. ככל הנראה בסוף הסבב הראשון יחסרו חלקים, וחסרונם יקשה את הבנת הסיפור.
אמרו לחניכים שהם יכולים לקבל את שאר החלקים בתנאי שיעזרו לכל מי שטעו למצוא את התשובה הנכונה, והם יכולים להיעזר גם באחרים או במידע חיצוני. בסוף הסבב הזה הסיפור יהיה מושלם (אם יש צורך, גם אתם יכולים לעזור לחניכים למצוא את התשובות).
קיימו דיון קצר:
הניחו על הרצפה תמונתו של זכריה באומל ושאלו את החניכים האם הם יודעים מי הדמות שבתמונה.
ספרו על הדמות בקצרה, וכן על המאבק למען השבתו (נספח 3).
ספרו לחניכים שהשבת היא שבת מיוחדת שנעסוק בזכריה בעקבות השבת גופתו לארץ השבוע לאחר שלושים ושבע שנים.
לאחר שהכול הבינו מהי חשיבות הקבוצה ויחסה ליחיד והכירו את סיפור הנעדר, נסו עם החניכים לחשוב כיצד אתם יכולים להשתתף בקריאה להשבת הנעדרים הנוספים ביניהם יהודה כץ, צבי פלדמן, הדר גולדין אורון שאול ואברה מנגיסטו.
שאלות מנחות לחשיבה המשותפת:
מה במאבק נרצה לעשות כשבט?
האם זוהי פעולה בתוך השבט (כמו התנדבות או קריאת תהילים) או הגברת התודעה כלפי חוץ?
מי יכול לעזור לנו להשתתף בהחלטה?
כסיכום לפעולה כדאי לקחת את החניכים לעשייה ממשית בשבת עצמה, כמו שירי סעודה שלישית משותפים במקום מרכזי וכדומה.
הנה כמה רעיונות לפעילויות בהמשך השבוע או החודש:
קיום קידוש כללי בבית הכנסת או בסניף והסבר על המאורע החשוב, ומתוך כך העלאת המודעות וקריאה להגברת החסד והדאגה לאחר.
יציאה במבצע סניפי – כל מי שעושה מעשה טוב למען החזרת הנעדרים יקבל טופי.
כתיבת מכתבי חיזוק למשפחות.
בפעולה למדנו על זכריה באומל והבנו את גודל ההתרגשות בעקבות השבתו ארצה ניסינו להבין מהי משמעות היחיד בקבוצה ומהי האחריות שלנו כקבוצה לוודא שכל אחד יהיה ולא יחסר. בשבת זו אנו מודים על השבת גופתו של זכריה באומל ומתחברים לקריאה להשבת הנעדרים הביתה מתוך תחושה שאנו חסרים אותם וכואבים את העדרם כאנשים פרטיים וכעם.
חלקו את הסיפור לחלקים ותנו לכל חניך חלק אחד מהמשחק
דירה להשכיר (לאה גולדברג)
בעמק יפה בין כרמים ושדות. עומד מגדל בן חמש קומות. ומי גר במגדל?
בקומה הראשונה תרנגולת שמנה. כל היום בביתה על משכבה מתהפכת. היא כל-כך שמנה שקשה לה ללכת. בקומה השנייה גרה קוקייה, כל היום היא מהלכת, עושה ביקורים, כי בניה גרים בקנים אחרים. בקומה השלישית חתולה כושית נקייה, מגונדרת. על צוואר יש לה סרט. בקומה הרביעית גרה סנאית. בשמחה ונחת אגוזים מפצחת. ובקומה החמישית גר מר עכבר. אך לפני שבוע ארז חפציו ונסע. איש אינו יודע לאן ומדוע. כתבו דיירי המגדל שלט, תקעו מסמר מעל לדלת, וקבעו שלט בקיר: דירה להשכיר.
והנה בשבילים, בדרכים, בכבישים – אל הבית באים דיירים חדשים.
ראשונה באה נמלה, לקומה חמישית עולה, קוראת את השלט. פותחת את הדלת, עומדת בפנים ומסתכלת. באים מכל הדירות השכנים, עומדים מסביב, מסבירים לה פנים:
-הנאים החדרים בעינייך?
– נאים.
– הנאה המטבח בעינייך?
-נאה.
הנאה המסדרון בעינייך?
-נאה.
-אם כן שבי אתנו הנמלה!
– לא, לא אשב.
-למה?
אומרת הנמלה: השכנים אינם טובים בעיניי. אני הנמלה בבית אחד עם תרנגולת עצלה? כל היום על משכבה מתהפכת, מרוב שומן קשה לה ללכת!
נעלבה התרנגולת, והנמלה הלכה לה.
הלכה הנמלה ובאה הארנבת. חיש מהר עולה לקומה אחרונה. קוראה את השלט, פותחת הדלת, עומדת בפנים ומסתכלת. באים מכל בדירות השכנים, עומדים סביב, מסבירים לה פנים:
-הנאים החדרים בעינייך?
– נאים.
-הנאה המטבח בעינייך?
-נאה.
הנאה המסדרון בעינייך?
– נאה.
-אם כן שבי איתנו ארנבת!
– לא, לא אשב.
-למה?
-השכנים אינם טובים בעיניי. איך אשב פה, אם לעשרים ארנבות, עם קוקייה מפקירה הבנים? כל בניה גדלו בקנים זרים, כולם עזובים, כולם מופקרים. מה לקח ילמדו ילדיי?
נעלבה הקוקייה, והארנבת הלכה לה.
הלכה הארנבת בא החזיר. קרא את השלט “דירה להשכיר”. ואחרי שקרא את השלט, התגלגל ועלה ופתח את הדלת. עומד ומביט בעיניו הקטנות בכתלים, בתקרה ובחלונות. באים מכל הדירות השכנים, עומדים סביבו, ומסבירים לו פנים:
– הנאה הדירה בעיניך?
– נאה.
– הנאה המטבח בעיניך?
– נאה המטבח, אף כי לא מלוכלך!
– הנאה המסדרון בעיניך?
– נאה.
אם כן, שב אינו!
– לא, לא אשב.
-למה?
– השכנים אינם טובים בעיניי. איך אשב אני, חזיר, לבן בן לבנים מימי בראשית, בכפיפה אחת עם חתולה כושית?! לא נאה לי ולא יאה לי.
קראו השכנים: לך, לך-לך חזיר! גם לנו לא נאה ולא יאה!
הלך החזיר. בא זמיר. שר הזמיר בקול רינה, עולה הזמיר לקומה אחרונה. קורא את השלט, פותח את הדלת, מסתכל בדירה, בכתלים, בתקרה… באים מכל הדירות השכנים, עומדים מסביבו, מסבירים לו פנים:
– הנאים החדרים בעיניך?
– נאים.
– הנאה המטבח בעיניך?
– נאה.
אם כן, שב אתנו!
– לא, לא אשב. השכנים אינם טובים בעיניי. איך אשב בשלווה ובנחת וסנאית כל היום אגוזים מפצחת? עולה קול פיצוחם עד לב השמים, איום ונורא, מחריש אוזניים. ואוזני רגילות לקולות אחרים, רק לשירים ולמזמורים.
נעלבה הסנאית, והזמיר הלך לו. הלך הזמיר, באה יונה. חיש קל עלתה לקומה אחרונה. קוראה את השלט, פותחת הדלת, עומדת בפנים ומסתכלת. באים אליה כל השכנים, עומדים מסביבה, מסבירים לה פנים:
-הנאים החדרים בעינייך?
– החדרים צרים.
– הנאה המטבח בעינייך?
– נאה המטבח, אך אינו מרווח.
– הנאה המסדרון בעיניך?
– מרובה בו הצל, המסדרון אפל.
– ובכן, לא תשבי אתנו?
– אשב ואשב בחפץ לב, כי השכנים טובים בעיניי:
התרנגולת – טובת כרבולת, הקוקייה – יפהפייה, החתולה – כל כך נקייה, והסנאית בעלת אגוזים, יודעת לחיות חיים עליזים. רואה אני כי נוכל לחיות ביחד בחברה טובה, בשלום ובנחת.
שכרה היונה את הדירה, יום-יום הומה היא בחדרה.
כך בעמק יפה בין כרמים ושדות, עומד מגדל בן חמש קומות. ובמגדל גרים עד היום, שכנים טובים חיי שלום.
זכריה באומל (17 בנובמבר 1960 – 11 ביוני 1982) היה חייל צה"ל שהוגדר כאחד משלושת הנעדרים בקרב סולטאן יעקוב בלבנון יחד עם יהודה כץ וצבי פלדמן, שנפלו בשבי ב-11 ביוני 1982. גופתו של באומל נמצאה והובאה לישראל באפריל 2019, לאחר כ-37 שנים.
באומל לחם בקרב סולטאן יעקוב, ב-11 ביוני 1982. בקרב שנערך מספר שעות לפני הפסקת האש, נהרגו 20 חיילים ישראלים ורבים נפצעו. בסיום הקרב, שלושה חיילים – באומל, יהודה כץ וצבי פלדמן – הוכרזו נעדרים. בדבריו האחרונים של זכריה באומל להוריו, שנכתבו על-גבי גלויה זמן קצר לפני הקרב, הוא בקש מספר פריטים אישיים וסיים במילות הרגעה להוריו המודאגים: "אל תדאגו, הכל בסדר, אך נראה שלא אבוא הביתה בקרוב".
מאז הכרזתו של באומל כנעדר נסעו בני משפחתו ברחבי העולם, עוקבים אחר כל פיסת מידע שיכולה להוביל לסיום הפרשה עבורם ועבור משפחות הנעדרים הנוספים מהקרב.
בשנת 2004 החליט הרב הראשי הצבאי ישראל וייס להכריז על שלושת הנעדרים כ"חללים שמקום קבורתם לא נודע", אולם בעקבות מאבק המשפחות נמנע המהלך