תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

פתיחה – החוט המקשר

כל החניכים עומדים במעגל. החניך הראשון אוחז בגליל של חוט צמר ובוחר מישהו אחד מהשבט להגיד לו תודה על משהו, זורק לו את הגליל אבל את הקצה של החוט שומר אצלו. הבא בתור תופס את החוט ומשליך אותו למישהו אחר שהוא צריך להודות לו וכן הלאה עד שכולם קיבלו את חוט הצמר וכולם אוחזים בו.

הסבירו לחניכים: בין כולנו בשבט מחבר חוט של עזרה הדדית והכרת טובה.

שאלו את החניכים: למה חשוב שנעזור זה לזה?

שלב א – מחזיקים יחד

אפשרות א – מסלול מכשולים

בחרו חניך אחד שיתנדב לצאת מהחדר. בקשו מהחניכים להכין לו מסלול מכשולים מהכיסאות והספסלים בסניף (שימו לב שהמסלול לא מסוכן). קשרו לחניך שבחוץ כיסוי עיניים והובילו אותו לנקודת ההתחלה. בחרו חניך אחר שידריך אותו במילים כיצד להגיע לנקודת הסיום. אפשר לחזור על המשחק כמה פעמים.

שאלו את החניכים שעצמו עיניים: מה הרגשתם כשהייתם תלויים בעזרה של אחרים?

שאלו את החניכים שהובילו: מה הרגשתם כשעזרתם לאחרים?

אפשרות ב – תלוי בנו

בקשו משני חניכים להחזיק חבל מתוח ביניהם והסבירו להם שהמטרה שלהם היא לשמור על החבל מתוח. בקשו מחניך אחר להניח על החבל חפץ די קל (למשל נוצה), ולאחר מכן הוסיפו חפצים ברמות כובד שונות (מקל, כובע, סוודר וכדומה). אפשר לחזור על המשחק כמה פעמים עם חניכים נוספים.

שאלו את החניכים: מה עוזר לחבל להחזיק מעמד? מי שהחזיקו, מה הרגשתם ככל שהכבדנו? הסבירו לחניכים כי אם הם לא היו מחזיקים יחד את החבל, אם מישהו היה עוזב, זה לא היה עובד, נדרש מהם שיתוף פעולה ויכולת להיעזר זה בזה.

שלב ב – נעבור את זה יחד

אפשרות א – מעבר לנהר

חלקו את השבט לשתי קבוצות (אפשר לשחק גם בקבוצה אחת). כל קבוצה מסדרת שורה של כיסאות בקצה אחד של החדר, וכל חניך עומד על כיסא. על שתי הקבוצות להגיע בשורת כיסאות לקצה השני בלי ששום חניך ירד מהכיסאות.

שאלו את החניכים: מה עזר לכם להגיע לצד השני? הסבירו לחניכים כי במשימה הזו היה עליהם לצלוח יחד את התאגר, ואם כל אחד מהחניכים נרתם ועוזר, הם מצליחים יחד.

אפשרות ב – השמש

ספרו לחניכים את הסיפור ‘השמש’ (נספח 1. אפשר לספר עוד על דמותו של הרב שלום שרעבי מהחומרים שבאתר אגדה). כדאי להסביר לחניכים מה תפקיד השמש בישיבה.

שאלו את החניכים: מה לדעתכם גרם לרש”ש לצאת להעיר את התלמידים בעצמו? מה אתם חושבים על מעשה זה? מה אפשר ללמוד ממנו?

אספו את דברי החניכים והסבירו כי יש כאן התנהגות יוצאת דופן. הרב עוזר לשמש בלי בושה על אף מעמדו כביכול. יותר מזה, הוא לא כועס עליו שלא קם לעבודתו אלא מגלה הבנה.

שלב ג – זה לא תמיד קל

אפשרות א – הקש ששבר אותנו?

חלקו את החניכים לקבוצות (אם השבט קטן, אפשר לשחק בקבוצה אחת). לכל קבוצה תנו קשיות. הסבירו לחניכים שעליהם לבנות מגדל מקשיות בזמן הקצר ככל האפשר ובלי לדבר.

בסוף המשחק שאלו את החניכים: איך הייתה החוויה לבנות בשקט? מה עזר לכם לשתף פעולה? הסבירו לחניכים שכמו במשחק לעיתים קשה להבין מה חבר צריך או מתכוון, ולכן דרושה סבלנות והקשבה כדי לתת את העזרה המתאימה.

אפשרות ב – דיון: איך לתת?

שאלו את החניכים: האם אנחנו תמיד יכולים לדעת מה החבר שלנו צריך? תנו לחניכים לענות כן או לא ולהסביר. פתחו משם את הדיון: איך אנחנו יכולים להיות רגישים? מה נדרש מאיתנו? האם פעם חוויתם מצב שנתנו לכם עזרה שלא בדיוק עזרה לכם או הפוך?

סיכום

הסבירו: כשאנחנו עוזרים לאחרים, גם אם זה מאמץ קטן, אנחנו בונים גוף אחד, עם אחד שראוי לתורה, וכל אחד הוא חלק חשוב מהמארג.

עשו סבב, וכל אחד מהחניכים ישתף איפה או למי הוא הולך לשים לב השבוע כדי לתת עזרה אם יש צורך, למשל: אימא ואבא, סבא וסבתא, חברים, אחים, בבית, בבית הספר, בסניף או בחוג וכדומה.

הצעה לצ’ופר

“אדם צריך לשאת בעול עם חברו בכל התחומים, בכל עול המוטל על חברו, בכל מועקה המכבידה על ליבו – הן בענייני העולם הזה הן בענייני העולם הבא” (הרב חיים דרוקמן זצ”ל)

נספחים

נספח 1 –

השמש (מתוך אתר אגדה) https://agadah.org.il/story/%d7%94%d7%a9%d7%9e%d7%a9/

כמו בכל לילה, הרב שלום שרעבי (רש”ש), ראש ישיבת המקובלים בית אל, ישב בבית המדרש והמתין שתלמידיו יתאספו לתפילה ולימוד. השעה התאחרה, והרש”ש הבין שאם אף תלמיד אחד אינו מגיע, מן הסתם שמש הישיבה, האחראי להשכמת התלמידים, שקע בשינה ולא התעורר. סגר הרש”ש את ספרו, התעטף במעילו, נטל את הפנס, ויצא לדפוק על דלתות בתי התלמידים שהיו פזורים בכל רחבי העיר העתיקה.

כשהתעורר השמש בבהלה, מיהר נבוך אל הרב שרעבי והתנצל בפניו. מבוכתו גדלה שבעתיים כשהבין שהרב עצמו החליף אותו בתפקידו. אך הרב שלום שרעבי הרגיע את השמש הנבוך ואמר: “הלוא גם אני הייתי שמש, והדבר רמוז בשמי” [שלום מזרחי שרעבי].