איתור סניפים וכפרי בוגרים
במסכת אבות פרק ג משנה יד כתוב “חביב אדם שנברא בצלם”. מה משמעותו של משפט זה? רבי עקיבא מסביר שהמשפט בנוי משני חלקים: הראשון – שאדם הוא חביב, כלומר אהוב ויקר, והשני – הסיבה לכך – משום שנברא בצלם.
מה פירוש להיברא בצלם? הכוונה היא שבכל אחד ואחת מאיתנו יש תכונה א-לוקית. האדם הוא מעין תצלום של הקב”ה, לא בצורתו החיצונית אלא במובנים רוחניים: ביכולת לחשוב, לבחור בטוב, ליצור, לרחם ולאהוב. בזכות צלם א-לוקים שבו האדם נבדל ומיוחד מכל שאר הבריאה.
בפעולה זו נעסוק במשמעות העמוקה של העובדה שכל אחד נברא בצלם. נלמד להכיר בערך העצמי שלנו ונזכור שכל אחד מאיתנו – ואחרים סביבנו – נושא ניצוץ א-לוקי יקר וייחודי.
ציוד נדרש: הכנת הנספחים, קופסה ומראה
פתיחה – שחקו ‘נפש תאומה’ (נספח 1)
כל החניכים עומדים במעגל. בחרו חניך אחד שהוא “מחפש את הנפש התאומה לו”.
הקריאו הגדרה, וכל החניכים יבחרו את ההעדפה שלהם. לאחר מכן יבחר החניך הנבחר את העדפתו.
מי שענה כמוהו, יישאר לעמוד. מי שלא – יתיישב.
המשיכו עד שיישאר רק חניך אחד שענה בדיוק כמו החניך הנבחר על כל ההגדרות.
החניך שיישאר אחרון הוא החניך הנבחר למשחק החדש.
שלב א – שחקו “עתידות”, רק בתכונות. הדפיסו את נספח 2 וגזרו כל תכונה. חלקו לכל חניך חמש תכונות (אפשר להדפיס את הרשימה כמה פעמים). בקשו מהחניכים להסתובב בחדר ולחלק את התכונות שבידיהם לחניכים שהתכונה מתאימה להם.
הערה למדריכים – שימו לב שכל החניכים מקבלים תכונות. אפשר להגביל כל חניך לקבל עד חמש תכונות.
שאלו את החניכים: מה הרגשתם כשחברים שלכם נתנו לכם פתקי תכונות טובות בכם? הרגשתם אהובים?
בפרק ג משנה יד כתוב שהאדם חביב, האדם אהוב ויקר, ושכל אדם נברא בצלם א-לוקים. יש לכם רעיון מה זה אומר בצלם א-לוקים?
תנו לחניכים את ההגדרה של בצלם א-לוקים לפי רבי עקיבא: בכל אחד קיים מעין תצלום של הקב”ה, תכונה אחת שהיא מהקב”ה. וכמו שראינו קודם, הטוב בעיני כל אחד שונה, וזו גם תכונתו של הקב”ה.
שלב ב – הקריאו את הסיפור “מדינת הספנים” (נספח 3)
שאלו את החניכים: מה היה יכול לקרות אילו לא היה לג’וני כישרון מיוחד? מה היה קורה אילו לא היו מגלים שצריך שכל אחד ימצא את הכישרון שלו?
הסבירו לחניכים שאז הכול היה מונוטוני, אותו דבר, לא מתקדם לשום מקום. צריך מגוון של תכונות ויכולות בשביל להביא את החברה שלנו ואת העולם שלנו צעד אחד קדימה.
שלב ג – הושיבו את החניכים במעגל.
העבירו בין החניכים קופסה שיש בה מראה, ובקשו מכל אחד שפותח את הקופסה שיגיד תכונה מיוחדת שיש בדמות שבתוך הקופסה.
סיכום: בתחילת הפעולה גילינו שלכל אחד יש העדפות משלו, וממש קשה למצוא אחד שהוא בדיוק אותו דבר כמונו. כך גם התכונות שלנו: לכל אחד יש ייחודיות משלו.
לאחר מכן עברנו להבין אילו תכונות יש בנו, והבנו שנבראנו בצלם א-לוקים, שלכל אחד מאיתנו יש תכונה של הקדוש ברוך הוא. לאחר מכן הבנו כמה חשוב שתהייה ייחודיות, שכל אחד יהיה מיוחד ובעל תכונה שונה, כי ככה מגיעים לחברה שלמה. לבסוף, אחרי שלמדנו כמה חשוב שיהיו בכל אחד התכונות הייחודיות לו, עברנו להגיד מה התכונה המיוחדת בכל אחת ואחד מאיתנו.
נספח 1 – הגדרות למציאת נפש תאומה
נספח 2 – תכונות
נספח 3 – מדינת הספנים
מדינת הספנים פעלה ביעילות הרבה ביותר שאפשר לצפות ממדינה כזאת; סדר מופתי וחוקים היו משניים רק לחוק העל במדינה – הֱיה ספן!
כבר בגיל שלוש, בזמן שבמדינות אחרות ילדים חלמו להיות רופאים, שוטרים, נהגי קטר, צוללנים או כל מקצוע אחר, הילדים במדינת הספנים חלמו להיות רק ספנים (אם כי יש כמה מומחים לספנות בגיל הרך שטענו שיש גם ילדים שרוצים להיות מהנדסים או בנאים, אבל מהר מאוד הצליחו להחזיר אותם לשפיות דעתם).
בגנים למדו הילדים ספנות למתחילים – התאמנו על קריאת “היי-היי קפטן” וטיפסו על עמוד התורן, בבתי הספר למדו הילדים ספנות מתקדמת והתנסו בלינה בתוך אנייה מתנודדת.
בתיכונים כבר קיבלו הנערים הכשרה מקצועית לניקיון הסיפון ולהורדת המפרש ולהעלאתו, ובסיום התיכון מייד עברו הבחורים והבחורות לעבודה על סיפוני הממלכה, ותלמידים מעטים מצטיינים קיבלו מלגת לימודים באוניברסיטה ללימודי רב חובל (כולל קורס מיוחד שנקרא “לשוחח עם תוכים”).
שנים ארוכות נשמרו הסדר והיעילות במדינה; כל איש ידע את מקומו על הסיפון, והדברים התנהלו לשביעות רצון הכול, והיה ממשיך כך אלמלא ג’וני. ג’וני היה ילד חכם אבל די חולמני. הוא הרבה לשאול שאלות מוזרות, ומדי פעם כשהזדמן לידו משוט שבור או מפרש קרוע, הוא ניסה לחבר אותם זה לזה במקום להשליך אותם לים.
יום אחד למדו הילדים בגנו של ג’וני טיפוס על עמוד התורן. הילדים טיפסו בזהירות בזה אחר זה והשקיפו סביב עד שהגיע תורו של ג’וני, ששאל לפתע: “איך בונים תורן?”
הספנית של הגן השתתקה, וכשהתאוששה מתדהמתה שאלה: “למה לך לדעת איך בונים תורן?”
ג’וני, שמומחי הספנות לגיל הרך ייעדו אותו לגדולות, ענה: “מה יקרה אם פתאום בלב ים התורן יישבר? איך נוכל להמשיך בהפלגה אם לא נדע איך מכינין תורן חדש?”
“אם תלמד לטפס כמו שצריך, התורן לא יישבר לעולם!” גערה בו הספנית של הגן. “ועכשיו קדימה, תורך לטפס על התורן”.
עברו כמה שנים, וכמעט היה אפשר לשכוח מאותה שאלה של ג’וני (אף שהיא נרשמה בתיק האישי שלו), אלא שבאמצע שיעור לב”א (לינה בבטן אונייה), כשמכל עבר עולות נחירות חבריו, שאל ג’וני את הספן המחליף (הספן הקבוע שלהם היה חולה במחלת ים באותו היום בדיוק…): “מה צריך לעשות במקרה שמרוב נחירות נוצר חור באונייה ומים חודרים אליה?”
הספן המחליף מצמץ במבוכה. “מה זאת אומרת צריך לעשות?”
“בשיעור פיזיקה למדנו שכוח הכבידה מושך גופים על פני כדור הארץ ליפול למטה, ואם מים יחדרו לספינה המים עלולים לגרום לכוח הכבידה לפעול ולאונייה להימשך למטה”, אמר ג’וני במהירות, כמעט בלי לנשום. “אז מה צריך לעשות במקרה כזה?”
הספן אומנם היה מחליף אבל הבין את חומרת הבעיה. הוא הרהר בשאלה כמה דקות, וענה: “אני משער שאם תלמד לישון היטב בבטן האונייה, לא תרגיש בהבדל”.
“ואם לא אצליח לישון היטב?” שאל ג’וני בחשש.
“טוב, אם כך, אין ספק שתהיה ספן גרוע” (וזה כידוע האיום הגדול ביותר במדינת הספנים. האיום הבא אחריו הוא: “אם לא תאכל אני אקרא לרב החובל!”).
מאז האיום ההוא ג’וני ידידנו השתפר פלאים והתקדם בלימודי הספנות שלו, עד כדי כך שבאחד מן הימים התבקש ג’וני על ידי רב החובל של התיכון שבו למד (סיפון עירוני ג) להדגים בפני כל תלמידי התיכון כיצד יש להוריד מפרשים בצורה הטובה ביותר. לאחר ההדגמה המוצלחת ירד ג’וני מהסיפון ולחץ את ידי רב החובל, שהתרגש מהביצוע הנהדר. “אדוני, רב החובל, אפשר רק לשאול אותך שאלה קטנה?”
“היי-היי, קפטן”, קרץ לו רב החובל בחביבות.
“מה בעצם הטעם בכך שאנחנו לומדים רק איך לתפעל את הספינה ולא דברים נוספים?”
רב החובל הביט בג’וני במבט מבולבל. “אילו דברים נוספים היית רוצה ללמוד?”
“אתה יודע, כמה שיעורים בתיקון חורים ובבניית תרנים למקרי חירום, אולי אפילו ללמוד קצת בישול אם ניתקע בלי אספקה, אולי נעשה בגרות בגאוגרפיה, נלמד קצת הנדסת ספינות כדי שנבין איך הספינה פועלת…”
“איך אתה מעז?” שאג רוב החובל (שברגע זה הזכיר מאוד אריה ים), “איך אתה מעז לבגוד בתפקידו העיקרי של ספן? אחריותך הבלעדית היא תפעול הספינה, וכל התעסקות אחרת מוציאה אותך מריכוז!” רב החובל התנשף בכעס ואמר בטון החלטי: “זאת הפעם האחרונה שאני שומע אותך מדבר על זה, ואם זה מעניין אותך כל כך – למד את זה בזמנך הפנוי”.
השנים שוב חלפו ועברו כמו ששנים נוהגות לעשות, וג’וני שלנו כבר היה ספן מן המניין וחבר בצוות ספינת ‘נס ודגל’, והוא יצא בה להפלגות ארוכות, ביקר בארצות חדשות ומילא את תפקידו נאמנה, ובזמנו הפנוי קיבל את עצתו של רב החובל של התיכון שלמד בו.
יום אחד, בעוד ספינתם משייטת להנאתה בין האוקיינוסים ורוב הספנים נחים מנוחת צוהריים בבטן האונייה, נשמעה משם הקריאה: “מים! מים! מים חודרים לספינה! יש חור בבטן האונייה!” (אתם בוודאי יכולים לנחש ממה הוא נוצר…). מכל עבר נזרקו סירות הצלה, וכולם נסו במהירות. ג’וני מיהר אף הוא – אך לכיוון הנגדי. הוא ירד במהירות לבטן האונייה, הוציא מכיסו כמה חלקי עץ ומסמרים, וכעבור חמש דקות כבר חזרה הספינה והתייצבה.
בטקס ההוקרה המרכזי שנערך לכבוד ג’וני בירכה את ג’וני הספנית מהגן, ואמרה שאת הכישרון שלו לבנייה ולשיפוצים היה אפשר לזהות כבר מגיל צעיר. רב החובל מהתיכון הזכיר לג’וני מי נתן לו את העצה הנבונה להמשיך ולהתעסק עם הכישרון שלו כדי שלא יישכח, ובשיא הערב עלה לבמה ראש הממשלה, הלוא הוא רב החובל הממלכתי, והודיע שמעתה ואילך כל ילד שמגלה כוח וכישרון במקצועות נוספים – יקבל הכשרה מקצועית לפי כוחו.
ומאז מדינת הספנים כבר אינה מדינת הספנים בלבד; יש בה גם רופאים, צוללנים, טייסים, מורים, אגרונומים, מהנדס ספינות אחד ועוד המון אנשים עם כוחות נוספים, שאפשר להכיר לפי שמות הגנים, בתי הספר והתיכונים: גן השמחה, בית הספר חברות, תיכון אמת, אוניברסיטת התקווה ועוד.
אם אתם מעוניינים לעבור להתגורר כאן, השתדלו בבקשה לחשוב לפני כן איפה הכי מתאים לכם ללמוד.