תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

פתיחה:

שחקו ‘שחורים ואדומים’: לוקחים קלפים אדומים ושחורים ביחס של 1:3 בערך (יותר שחורים), מחלקים לחניכים בלי שיראו מי קיבל מה.

אומרים לכולם לעצום עיניים ולהוריד את הראש. אומרים לכל מי שקיבל קלף אדום (הם נקראים האדומים) להרים ראש בשקט, לראות מי עוד אדום ולהוריד את הראש. אומרים לכולם לפקוח את העיניים. המטרה של השחורים היא להוציא את האדומים מהמשחק, והמטרה של האדומים היא שלא יגלו שהם אדומים, וגם להוציא את השחורים. כדי להוציא חניך מהמשחק אחד המשתתפים צריך להגיד: “אני חושב ש-X אדום, כי ככה וככה” (שימו לב שהאדומים צריכים להסתיר את זה שהם אדומים כי הם מיעוט). לאחר מכן תיערך הצבעה אם להוציא אותו. אם יש רוב, לנאשם תהיה אפשרות לטעון טענות להגנתו. לאחר מכן תיערך הצבעה חוזרת, ובה יוכרע אם הוא נשאר או יוצא. אם הוכרע שהוא יוצא, הוא יחשוף את הקלף שלו לפני כולם ולא יוכל להשתתף עוד בהצבעות.

המנצחת היא הקבוצה שלא הוציאו את כל חבריה.

נחזור למסקנות מהמשחק בהמשך.

שלב א:

קראו יחד את המשנה (נספח 1).

הסבירו לחניכים שבפרק ו משנה ו בפרקי אבות מצוינות 48 דרכים לקנות את התורה. בקשו מהם להגיד מה הם היו חושבים שנכון לכתוב אילו היו הם כותבים את המשנה. אפשר לבקש מהם להגיב זה לזה אם הם מסכימים או לא ולמה, ובכך להעשיר את הנאמר.

רואים עם החניכים שהרבה מהדרכים שהציעו אכן כתובות במשנה, אך יש גם דרכים שמפתיעות אותנו. כמובן, על כל דרך אפשר ללמוד המון. אנחנו נתמקד ב”נושא בעול עם חברו”.

• שאלו את החניכים: למה אתם חושבים שזו דרך לקנות את התורה? כמובן, כולנו מסכימים שזה דבר חיובי וחשוב, אבל מה הקשר בין זה ובין קניין תורה?

שלב ב:

קראו את הסיפור על בעל הצמח צדק שלא שמע קול תינוק בוכה מפני לימודו (נספח 2).
שאלו את החניכים: מה דעתכם על הסיפור?

חברו את הסיפור לכך שהתורה מורה לנו דרך, ודרך התורה היא לראות את האחר (מצוות צדקה, השבת אבדה), לכן אחת הדרכים להטמיע את התורה בתוכנו היא ללכת בדרך זו ו”לשאת בעול עם חברנו”, לראות שהחבר זקוק לעזרה ולהיות שם בשבילו. זה נכון במישור האישי, וכמובן במישור הלאומי. לפתח לב שומע, כמו שאמר בעל התניא, “כשלומדים תורה ולא שומעים את בכיו של המשווע לעזרה, משהו פגום בלימוד”.

נתייחס ממקום נוסף לנשיאת העול עם החבר, בהקשר של עזרה לחבר בלימוד תורה.

קראו את דברי הרב נפתלי הרץ וייזל (נספח 3).

הרחבה:

הרב מסביר את הנשיאה בעול עם החבר במובן של לעזור לחבר ללמוד תורה. זאת אומרת לא להשאיר את התורה לעצמי אלא להפיץ אותה גם מצד אהבת ה’ ורצון שכולם ילמדו את תורתו וגם מצד אהבת האדם ורצון להיטיב עימו ולהורות לו את הדרך הנכונה. כמו כן כאשר אדם מלמד אחרים הוא מפנים יותר את הדברים (כמו תלמיד שדרך הלמידה שלו למבחן תהיה ללמד חבר).

חזרו למשחק שפתחתם בו:

כל אחד מהחניכים יכול להחזיק בטובתו ולנסות לוודא שלא יוציאו אותו מהמשחק בלי להסתכל על הקבוצה שלו, אך כך הוא לא היה מנצח, כי בשביל לנצח צריך שכל חברי הקבוצה יפעלו יחד (להיות מתואם איתם).

כך גם התורה, אין עניין להחזיק את התורה לעצמנו, עלינו לשים לב שחברינו איתנו בזה ולעזור להם בכך.

שלב ג:

החזיקו קצה של חוט. בקשו מאחד החניכים להתחיל ולהציע דרך לשאת בעול עם חברינו במובן הלאומי. זרקו את החוט לאותו חניך, והוא יעביר אותו לחניך הבא שיענה על השאלה, כך עד שייווצר “מעגל אחריות”, ובסוף יהיה אפשר לראות שנוצר קשר וחיבור מכל החוטים.

סכמו: נוסף על כל הדברים היפים שאמרתם עכשיו, עצם העמדת השאלה הזאת במרכז חשובה.  הנשיאה בעול עם חברינו צריכה להעסיק אותנו בתודעה, צריך לשים אותה על השולחן ולתת לה מקום ולדעת שיש הרבה דרכים ליישם אותה, כמו שהצעתם כאן עכשיו.

סיכום

בפעולה ראינו את משנה ו בפרק ו במסכת אבות, אשר מורה על 48 דרכים לקנות את התורה. התמקדנו בדרך של נשיאה בעול עם החבר. הבנו שהתורה היא תורת חיים, ועל כן אנו צריכים להטמיע אותה בחיינו. חלק גדול מזה הוא לראות את החבר ולעזור לו. אפשר להבין זאת במובן נוסף של עזרה לחבר בלימוד תורה ובהפצת התורה, ועל ידי זה גם התורה נטמעת בנו יותר וגם אנו זוכים להרחיב אותה למקומות נוספים. התורה שייכות לכלל, ולכן גם קנייתה נעשית באמצעות הכלל.

נספחים

נספח 1 – מסכת אבות ו, ו

“גְּדוֹלָה תּוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהוּנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת, שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְנֵית בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת, וְהַכְּהֻנָּה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה דְבָרִים, וְאֵלוּ הֵן: בְּתַלְמוּד, בִּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן, בַּעֲרִיכַת שְׂפָתָיִם, בְּבִינַת הַלֵּב, בְּאֵימָה, בְּיִרְאָה, בַּעֲנָוָה, בְּשִׂמְחָה, בְּטָהֳרָה, בְּשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים, בְּדִקְדּוּק חֲבֵרִים, בְּפִלְפּוּל הַתַּלְמִידִים, בְּיִשּׁוּב, בְּמִקְרָא, בְּמִשְׁנָה, בְּמִעוּט סְחוֹרָה, בְּמִעוּט דֶּרֶךְ אֶרֶץ, בְּמִעוּט תַּעֲנוּג, בְּמִעוּט שֵׁנָה, בְּמִעוּט שִׂיחָה, בְּמִעוּט שְׂחוֹק, בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם, בְּלֵב טוֹב, בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, בְּקַבָּלַת הַיִּסּוֹרִין, הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ, וְהַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְהָעוֹשֶׂה סְיָג לִדְבָרָיו, וְאֵינוֹ מַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, אוֹהֵב אֶת הַצְּדָקוֹת, אוֹהֵב אֶת הַמֵּישָׁרִים, אוֹהֵב אֶת הַתּוֹכָחוֹת, וּמִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד, וְלֹא מֵגִיס לִבּוֹ בְּתַלְמוּדוֹ, וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּהוֹרָאָה, נוֹשֵׂא בְעֹל עִם חֲבֵרוֹ, וּמַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת, וּמַעֲמִידוֹ עַל הָאֱמֶת, וּמַעֲמִידוֹ עַל הַשָּׁלוֹם, וּמִתְיַשֵּׁב לִבּוֹ בְּתַלְמוּדוֹ, שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב שׁוֹמֵעַ וּמוֹסִיף, הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, הַמַּחְכִּים אֶת רַבּוֹ, וְהַמְכַוֵּן אֶת שְׁמוּעָתוֹ, וְהָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ, הָא לָמַדְתָּ כָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדְּכָי”.

נספח 2 – סיפור התינוק הבוכה

בעל התניא היה תלמיד חכם עצום. כל כולו היה שקוע בלימוד התורה. כשישב ללמוד – העולם כאילו חדל מלהתקיים בעבורו. רק הוא והדף שלפניו.

יום אחד ישב ולמד בחדרו, שהיה חדר לפנים מחדר. בחדר האמצעי היה ה’צמח צדק’, בנו, גם הוא לומד תורה. בחדר החיצון, בעריסה, שכב תינוק קטן. לפתע התחיל התינוק לבכות.

הצמח צדק המשיך בלימודו. הוא לא שמע דבר.

אך בעל התניא הפסיק את לימודו. הוא עצר, הקשיב – וקול הבכי חדר לליבו. הוא יצא להרגיע את התינוק. משסיים החזירו למקומו, עבר דרך חדרו של ה’צמח צדק’ ואמר לו: “בני היקר, אם יהודי לומד תורה, והוא לא שומע תינוק שבוכה – משהו פגום בלימוד שלו”.

נספח 3 – הרב נפתלי הרץ

“שאם רואה בחברו, שהוא מצטער בלימוד התורה, ואין בו חלק טוב כמותו (=אינו מצליח בלימוד כמותו)… ממדתו להיות נושא בעול עמו, ויטריח עצמו להבין לו השמועות (=הלימוד), ומורה דבר זה (=שהוא עוזר לחברו) שהוא אדם טוב, כאשר נכנס בעול עם חברו להוציא אותו מן הצרה.

ועוד מורה דבר זה, שאינו נבדל מן הכלל כאשר נושא בעול עם חברו – וראוי אל התורה שהיא אל הכלל”.