תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

פתיחה

קראו עם החניכים את המשנה (נספח 1), ולאחר מכן שאלו: מה הבנתם מהמשנה? מהן סיבות החביבות שהמשנה נותנת לאדם, לישראל ולתורה?

חלק א – נברא בצלם

הסבירו לחניכים: בפעולה הזאת נתמקד בלימוד החלק הראשון של המשנה.

שאלו את החניכים: על איזה אדם מדבר רבי עקיבא? מה הכוונה ל”נברא בצלם”?

חלקו לכל חניך וחניכה שקית סנדוויץ’, ובקשו מהם לנפח את השקית. לאחר מכן שאלו את החניכים: האם כל השקיות זהות? מה ההבדל ביניהן?
הסבירו: בכל השקיות יש אוויר, אבל אוויר אחר, של מי שניפח את השקית. השקית שלי מלאה באוויר שלי, חלק ממני נמצא בה עכשיו, וחלק מיוסי (או כל שם אחר של חניך) נמצא עכשיו בשקית שלו.
כמו שאנחנו הוצאנו חלק מעצמנו לתוך השקית, ככה בהמשך תיאור הבריאה המתוארת במשנה נאמר “וייפח באפיו נשמת חיים” (בראשית ב, ז). ה’ נשף לתוכנו, שם בנו חלק ממנו, וזה מה שהחיה אותנו.
כלומר בכל אחד מאיתנו יש בכל רגע נתון חלק מה’! והאמת היא שזה גם מה שאנחנו אומרים בכל בוקר: “נשמה שנתת בי… אתה נפחתה בי”, מודים לה’ שיש בנו חלק ממנו.
בשלב הבא ננסה להעמיק את המשמעות של הבנה זו.

חלק ב – סיפור

אפשרות 1 – הקריאו לחניכים את הסיפור.

אפשרות 2 – תנו לחניכים להציג את הסיפור (כמובן בהדגשה שמדובר בהצגה, ואפשר גם להוסיף פרטים ותיאורים כדי לעבות את ההצגה)

שאלו את החניכים: מה לדעתכם הבין רבי אלעזר מייד כשחטא בהקשר של המשנה?
אם התשובה לא עולה מהחניכים, הוסיפו: איך ההבנה שיש בכל אחד מאיתנו חלק מה’ אמורה לשנות את ההסתכלות שלי על אחרים ועל עצמי?

סיכום ביניים:

אם אנחנו אוהבים את ה’, בוודאי נאהב את האוויר שלו שנמצא בעולם הזה. כמו שאח או אחיין תינוק ייראה לנו לפעמים חמוד יותר מסתם תינוק, ככה אם נבין שהאדם הוא יציר הקב”ה ומבטא חלק ממנו, ולא סתם אדם, זה ייראה לנו אחר. זה ממש מציע לנו נקודת מבט אחרת, שיש לה השלכה מעשית: פגיעה באחר היא פגיעה בחלק של הקב”ה שהוא שם בעולם הזה, ולהפך, כיבוד שלו הוא כיבוד ה’. על החפצים שלי אני רוצה שהכי ישמרו, וגם ה’ רוצה שהחפצים שלו בעולם, כל אחד מאיתנו, הכי יישמרו, לא ייפגעו ויהיו הכי מכובדים שיש.

חלק ג
קראו את המשפט של הרב דרוקמן (נספח 3, אפשר לחלק כצ’ופר).

סיימו בסבב שבו כל חניך וחניכה יציינו שם של אדם (או ציבור) שהם מקבלים עליהם בעקבות הפעולה להתייחס אליו יפה יותר ולהעריך אותו יותר.

סיכום:

ראינו במשנה שלוש מעלות: חביבות האדם, חביבות ישראל וחביבות התורה. העמקנו בחביבות האדם, בכך שכל אחד מאיתנו נושא בתוכו חלק מה’. מתוך ההבנה הזאת למדנו שכל אחד מאיתנו גדול ויקר, ולכן גם נתייחס לאחר מתוך אותה הבנה ונוסיף טוב עלינו ועל החברה שאנחנו חיים בה.

נספחים

נספח 1 –

אבות ג, יד

“הוא היה אומר, חביב אדם שנברא בצלם.

חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר (בראשית ט), “כי בצלם א-להים עשה את האדם”.

חביבין ישראל שנקראו בנים למקום.

חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר (דברים יד), “בנים אתם לה’ א-להיכם”.

חביבין ישראל, שניתן להם כלי חמדה.

חיבה יתרה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, שנאמר (משלי ד), “כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו”.

נספח 2 –

ר’ אלעזר והמכוער

“מעשה שבא רבי אלעזר… ונזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו: שלום עליך רבי, ולא החזיר לו. אמר לו: ריקא, כמה מכוער אותו האיש, שמא כל בני עירך מכוערין כמותך? אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית. כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי” (תענית כ ע”א–עב).

(פירוש: רבי אלעזר ראה יום אחד איש שהיה מכוער ביותר. אמר לו האיש: שלום עליך רבי. רבי אלעזר לא ענה, רק אמר: כמה מכוער אתה, האם כל בני עירך מכוערים כמוך? ענה לו האיש: איני יודע, לך אמור לאומן שעשה אותי כמה מכוער כלי זה שעשית. רבי אלעזר הבין מייד שחטא, ירד מהחמור, השתטח על הרצפה וביקש מייד סליחה.)

נספח 3 –

צ’ופר

“עלינו לאהוב את כל האדם, את כל הטוב שבו, ובראש ובראשונה – את צלם הא-לוהים שקיים בכל אדם בעולם” (הרב דרוקמן זצ”ל)