תקציר הפעולה
יום האחדות נוסד על ידי משפחות פרנקל, שער ויפרח לזכר בניהם נפתלי, גיל-עד ואיל הי”ד, מתוך רצון לשמר ולהרחיב את תחושת האחדות הגדולה שפיעמה בעם ישראל אחרי החטיפה והרצח של שלושת הנערים. בפעולה זו נבין את כוחה של האחדות ואת יכולות השפעתה, ניחשף לסיפורי אחדות ונברר את הצורך בחיבור בין אנשים ובין קהילות.
מטרות הפעולה
- החניכים ילמדו על משמעות האחדות בעם ישראל.
- החניכים ידונו בכוחה של האחדות.
- החניכים ישתפו בסיפור אחדות שנגע בהם.
מהלך הפעולה
פתיחה:
שחקו את משחק המספרים. אמרו לחניכים לעמוד במעגל ופזרו במרכז המעגל פתקים שכתובים בהם מספרים מ-1 עד 25. על כל חניך לדרוך פעם אחת על מספר אחד, אך אסור לחניכים לתכנן את מהלכיהם מראש. החניכים יתקשו בתחילה, אך אט-אט יקבעו אסטרטגיה מסוימת כדי להשלים את המשחק.
שאלו את החניכים: איך היה המשחק בהתחלה? מה עזר לכם בסוף להצליח?
אמרו לחניכים: בהתחלה כולם מתנפלים על המספרים כדי להצליח ולהשיג את המטרה מהר כל האפשר, אבל אז מבינים שכאשר אין הקשבה ותיאום הדדי, אי אפשר להגיע לשום דבר. ברגע שפועלים יחד ומבינים את המקום של כל אחד, רק אז אפשר לצעוד קדימה.
שלב א:
אפשרות א: הניחו במרכז המעגל את המילה ‘אחדות’. שאלו את החניכים: מה אומרת לכם המילה אחדות?
אפשרות ב: עמדו במעגל ואמרו לחניכים להגיד את המילה הראשונה שעולה להם לראש אחרי שתכריזו מילה. הכריזו: “אחדות”, וכל חניך ישתף באסוציאציה הראשונה שלו.
שאלו את החניכים: איך אחדות באה לידי ביטוי בחיים בעם ישראל?
אמרו לחניכים: כשאנחנו מתמקדים בפרטים, חיים כל אחד לעצמו ולא שותפים בחיים של חברינו לקהילה או לשכונה, אנחנו נשארים באותו מקום. אילו כל אחד היה ממשיך לפעול לבד ולתכנן את הרגע שבו יקדם את המשחק, היינו נתקעים. רק כאשר הבנו איך אנחנו יכולים להתקדם למטרת המשחק – בהקשבה, בתיאום ובשיתוף – התקדמנו. כשאנחנו מאוחדים, פועלים בשותפות, פועלים מאהבה ומבינים את החיבור בינינו, עם ישראל יכול להגיע רחוק.
שלב ב:
חלקו את החניכים לארבע קבוצות וחלקו לכל קבוצה סיפור אחדות (נספח 1).
בקשו מהחניכים לקרוא את הסיפורים, ולאחר מכן בקשו מהם לענות על כמה שאלות:
- איך הסיפור מתקשר ליום האחדות?
- מה אתם לומדים מהסיפור?
- איזה כוח יש לאחדות? למה היא מסוגלת?
- במלחמה הנוכחית אנחנו מרגישים ורואים אחדות בעם. מדוע היא מתגלה דווקא עכשיו? מה היא נותנת לנו?
שלב ג:
ערכו סבב ובקשו מכל חניך לשתף בסיפור האחדות שנגע בו, ולהסביר מדוע.
סיכום: יום האחדות הוא הזדמנות לעסוק במהותנו כעם בארץ ישראל, בעוצמתו של הכוח בזמן שאנחנו פועלים יחד. כמו בסיפור גם בחיינו כאומה, כעם, בזמן שיש פילוג ומחלוקת הכוח שלנו מועט, וברגע שאנחנו פועלים יחד אנחנו מגלים שכוחנו באחדותנו. בזמן חטיפת הנערים התגלו כוחו העצום של היחד והאכפתיות ההדדית בעם ישראל כולו, וגם לאחר שמחת תורה הייתה התגייסות מיוחדת שלא ראינו כמותה, ועלינו לחזק אותה בפועלנו.
נספחים
נספח 1:
- מעשה באדם זקן שהיו לו שלושה בנים, ועמד למות., ורצה לדבר עם שלושת בניו לפני מותו. קרא לראשון ואמר לו: “לך והבא לי ענף”. אף שלא הבין הבן את כוונת אביו, הלך והביא ענף. ביקש האב מבנו: “שבור אותו”. ושבר אותו הבן בקלות רבה. “לך והבא שני ענפים”, ביקש האב. הלך הבן ומילא את בקשת אביו. “שבור אותם”, והבן שבר, אך כבר היה צריך להפעיל כוח רב יותר. “לך והבא שלושה ענפים ונסה לשוברם”, ביקש האב בפעם האחרונה, והבן הלך והביא שלושה ענפים, אך לא הצליח לשוברם. כך חזר על עצמו הסיפור גם עם הבן השני ועם הבן השלישי. אמר להם האב: “דעו לכם, שכשתהיו בנפרד, יצליחו לשבור אתכם מהר וללא קושי, אך כשתהיו מאוחדים, גם הכוחות הכי חזקים לא יצליחו לשבור אתכם!”
- כשדדי ואורית שמחי התבשרו שנתרם להם ספר תורה – לעילוי נשמת בנם, גיא, שנפל בקרב ב-7 באוקטובר בקיבוץ רעים – הם החליטו להשתמש במתנה כדי לקדם מסר של אחדות בחברה הישראלית.”החלטנו שזה יהיה ‘ספר האחדות’, ובכל שנה ערב שמחת תורה הוא יעבור לבית כנסת במקום אחר ברחבי ישראל”, מסביר תת-אלוף (במיל’) דדי שמחי, נציב כבאות והצלה לשעבר שכיהן בעברו גם כראש מטה פיקוד העורף. “השנה החלטנו שהוא יהיה בבית כנסת בסניף בני עקיבא אופקים, במקום שבו נהרגו חמישה מתפללים שלחמו בגבורה בקרב ב-7 באוקטובר. באופקים נהרגו עשרות תושבים, ותושבי העיר עצרו בגופם את המחבלים מלהגיע לבסיס חצרים הסמוך”.לדבריו, “נמל הבית של ספר התורה הוא בית הכנסת ישורון בגדרה, שם אנחנו גרים. בכל שנה נחליט לאיזו עיר או יישוב להעביר אותו, בתיאום עם בתי הכנסת, באירוע מיוחד שמסמל אחדות”. הוא מסביר כי “צריך לחזק את האחדות ואסור לתת לה להתפוגג. זה גם מה שמסמל את הבן שלי, שחיבר את כל החברים סביבו, ותמיד דאג לכולם ורצה אחדות בכל מקום. זו הדרך הכי טובה ומתאימה להנציח אותו”.
אירוע הכנסת ספר התורה באופקים מחרתיים (יום ה’) יחל ב-17:00 ב”אוהל האחדות” שהוקם סמוך למתנ”ס העירוני, יימשך בשיירה ברחוב שבו התנהלו קרבות בשמחת תורה, ויסתיים בבית הכנסת בני עקיבא סניף הגפן (שמואל מוניץ, ynet, 23.1.24).
שחר, קומונרית סניף אופקים הגפן מספרת שהכנסת ספר התורה והאירועים השונים סביבו חיזקו מאוד את חניכי הסניף ותושבי השכונה. “ספר התורה הוכנס לבית כנסת שכונתי שנמצא בסניף שלנו. החניכים שלנו גרים קרוב לסניף, וגם מי שלא היה שותף בתהלוכה עצמה קיבל מזה הרבה. זה מחיה את השכונה, נותן מה שאנחנו צריכים ומרים את הרוח”.
- ‘אחים יחד’: המיזם החרדי שפועל למען החיילים
זו הייתה שנה מתוחה בין חרדים לחילונים, אך מאז פרוץ המלחמה ניכרת הירתמות יוצאת דופן של החברה החרדית למען החיילים ותושבי הדרום, וגם עמותת ‘אחים יחד’ פועלת במלוא הכוח למלא את החוסרים של החיילים בזמנים מאתגרים אלה.
העמותה פועלת מסביב לשעון ומעניקה מעטפת של תמיכה מיטבית ולסייע לחיילים, למשפחות המפונים ולמשפחות הפצועים. מטרתה העיקרית היא לספק מענה לאלפי הבקשות שמתקבלות בכל רגע נתון ולגייס ציוד ואוכל, למצוא מקומות לינה, לשנע את הציוד ולסייע בשטח.
זהו לא הסיוע הראשון מהמגזר החרדי. ארגוני חסד בערים החרדיות גייסו בתוך דקות אחדות מאות מוצרי מזון והיגיינה וחילקו אותם לאלפי חיילים הנמצאים בחזית. בשכונת בית וגן הירושלמית פתחו חדר מבצעים מיוחד, ובו התגייסו לשלוח לחיילים אוכל, שתייה וביגוד.
גם מרכז הסיוע “לב שרה” גייס בתוך דקות אחדות באמצעות רכב איסוף בבני ברק מאות מוצרי מזון והיגיינה, והם יחולקו בשעות הקרובות לאלפי חיילים הנמצאים בחזית. יו”ר הארגון הרב יעקב נוראני מסר: “מרגש לראות את ההירתמות של תושבי בני ברק למען החיילים. זה המעט שאנחנו יכולים לסייע להם”.
(מערכת ice)
- יומיים לאחר שחרור העיר העתיקה במלחמת ששת הימים, בר”ח סיוון תשכ”ז, דיבר הרב משה צבי נריה לפני מורים ומנהלים בעיריית ירושלים, והנה קטע מדבריו:
“בין ההגיגים והתחושות של הימים הגדולים האלה, מסתמנת גם שאלה-תמיהה: מדוע לא נתן הקב”ה את ירושלים בידינו אז, בתש”ח, ובמה זכינו שהיא תוחזר לנו עתה? באורח פלא, כלל לא בדרך הטבע, היא נשמטה מידינו אז, ושוב באורח פלא, מעבר להיגיון, היא ניתנה לנו, היא הוגשה לנו עכשיו?התשובה לכך רמוזה בסוד שיח של חכמי קדם.
על ירושלים נאמר בתלמוד הירושלמי: כעיר שחוברה לה יחדיו – עיר שמחברת ישראל זה לזה (ירושלמי), ובצורה אחרת נשנה הדבר בתלמוד הבבלי: ‘לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך – לא אמרתי אלא בשעה שכל ישראל נכנסים בשער אחד’ (זבחים קיד ע”ב).אכן, לפני תשע עשרה שנה פרץ הפלמ”ח דרך שער ציון, ואילו חיילי האצ”ל עמדו לפרוץ דרך שער שכם. מפולגים ומפורדים היינו. אילו הצלחנו אז היו ‘שניים אוחזין’ בירושלים, וכל אחד היה אומר ‘כולה שלי’. ירושלים היתה הופכת למקור של פירוד, לסיבה של מריבה ומדון. סלעי ירושלים היו הופכים לסלעי מחלוקת…
ולכן, רק עתה, כשנכנסנו כולנו דרך שער אחד – שער האריות – ‘הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא’, רק עתה כשכולנו מאוחדים, כשבראשנו עומדת ממשלת ליכוד לאומי, כשצבאנו הלוחם הוא צבא אחיד, צבא ההגנה לישראל, כשמאחורינו עומדים בלב אחד כל אחינו אשר בתפוצות הגולה, רק עתה זכינו למאורע הגדול – המחזיר שכינתו לציון החזיר לנו את ירושלים!”
