תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

שלב א –

אפשרות א’- נפתח בהצגת תמונה לחניכים ( נספח 1). נשאל אותם: מי החיילים בתמונה? היכן לחמו? על מה קיבלו כל כך הרבה אותות הערכה? מדוע לדעתכם הם עונדים את הסמלים הרבים?

נספר לחניכים שבתמונה מוצג חייל שנקרא “וטרן”. נסביר לחניכים שוטרן זהו ותיק מלחמה כלומר חייל משוחרר שלחם במלחמת העולם הראשונה.

(הערה למדריך: בשבטים גדולים יותר ניתן להתעכב בדיון על השאלה האחרונה ולהציג את הרצון והכמיהה של הווטרנים לקבל הכרה והערכה על מסירותם הרבה.)

אפשרות ב’- נפזר על הרצפה כרטיסיות של מדליות, וכרטיסיות של הסבר על מה הם ניתנו. נבקש מהחניכים להתאים בין המדליה לבין הסיבה בגינה היא ניתנת. (ניתן לעשות זאת כתחרות בין שתי קבוצות) (נספח 2)

נשאל את החניכים: למי ניתנו המדליות הללו? על מה קיבלו אותם על פי המידע שכתוב?

לאחר הפתיחה הראשונית נספר לחניכים על יום הניצחון. ניתן לעשות זאת דרך הצגת המידע בעל פה

לחילופין ניתן לתת לכל חניך כרטיס ממוספר כך שכל אחד יקרא חלק מן המידע בתורו. (נספח 3)

שלב ב –

• ניתן לפתוח בהצגת הסרטון על הקמת מוזיאון לזכר הלוחמים היהודיים במלחמת העולם השניה. https://www.mako.co.il/news-channel2/Channel-2-Newscast/Article-5005f47f2a5ed31004.htm

• לאחר מכן נחשוף את החניכים לסיפורי גבורה ודמויות מופת שלחמו בגרמניה הנאצית.

נחלק לכל חניך דף מלווה עם השאלות הבאות:

• מי הדמות עליה קראת?
• מה לדעתך הייתה התכונה שהובילה אותו/ה בזמן הלחימה
• מה ניתן ללמוד מדמות זו לחיים שלנו?

אפשרות א’- נפזר על קירות החדר תמונות עם קטעי מידע. (נספח 4) .נבקש מהחניכים להסתובב ולקראו לפחות על 2 דמויות. לאחר שקראו נבקש שימלאו את הדף המלווה שלהם.

אפשרות ב’- נחלק את השבט לקבוצות. כל קבוצה תקבל תמונה עם מידע ועליו תמלא את הדף המלווה לאחר דיון בקבוצה על השאלות.

נחזור למליאה, נבקש ממי שרוצה, לשתף מה כתב. לאחר מכן נקיים דיון קצר בשאלה- מה הניע את אותם האנשים למסור את נפשם ולהילחם בגבורה ?

שלב ג –

נסכם את מהלך הפעולה.

• דיברנו על יום מיוחד שנקבע בלוח השנה היהודי, יום הניצחון. יום בו אנו זוכרים ומוקירים את לחימתם ואומץ ליבם של יהודים רבים מברית המועצות אשר רפו נפשם למען אחיהם היהודיים. נפגשנו עם המושג “וטרן”- חייל משוחרר, וקראנו סיפורים על אנשים מיוחדים שפעלו בגבורה רבה במציאות בלתי הגיונית.

נסיים בהקראת התפילה אותה חיבר הרב עוזיאל הרב הראשי לשעבר :

“ביום זה, יום ניצחונם המזהיר של ממלכות הברית נגד כוחות החושך והעריצות ]…[ ואתה בעוז גבורתך אימצת את רוחם וכוחם של צבאותיך חילות ממלכת בריטניה הגדולה ובנות בריתה: ממשלת ארצות הברית הנישאה ומדינת הסובייטים האדירה, שבמערכותיהם נמצאים חלוצי גיבורי עמך ישראל, שהתגייסו למלחמה נגד אלה אשר חירפו שמך ותורתך ולנקום נקמת דם עמך השפוך. ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך השופט את עולמו בשלום וצדקה”.

• נדון עם החניכים על השאלה: ” לאור כל מה שלמדנו בפעולה, מדוע לדעתכם יום זה חשוב בהיסטוריה הישראלית? איזו תרומה משמעותית נתנו לנו אותם ווטרנים יהודים לדעתכם? “

לאחר מכן נסביר לחניכים שלצערנו יום זה עדיין לא נחגג באופן משמעותי בחברה הישראלית, ננסה לחשוב ביחד מה אנו כשבט יכולים לעשות על מנת להגביר את התודעה, ולהעריך בצורה מכבדת ולאומית את היהודים היקרים הללו.

בשבטים קטנים יותר ניתן לתת רעיונות ראשוניים לזריקת כיוון-

• כתיבת שלט ותלייה שלו בשער היישוב או במתנ”ס,
• כתיבת מכתבי הערכה לווטרנים שחיים בישראל,
• קיום הצגה לכלל הסניף על סיפור של אחד הגיבורים וכדו’..

נספחים

נספח 1-

נספח 2-

נספח 3-

1. יום הניצחון או יום הניצחון במלחמת המולדת הגדולה. הוא היום שבו חגגו בברית המועצות וממשיכים לחגוג בחבר המדינות את הניצחון של צבא האדום על גרמניה הנאצית. בישראל יום הניצחון על גרמניה הנאצית מצוין ב-9 במאי. משנת התשע“ז – 2017 .9 במאי מעוגן בחוק כיום הניצחון.
2. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, היהודים שהתגוררו באוקראינה, בלארוס והארצות הבלטיות הפכו ליעד הרדיפות של הנאצים. חלק מהיהודים הספיקו לברוח לאזורים הפנימיים של בריה“מ.
3. לפי הנתונים של הארכיון המרכזי של משרד הביטחון של בריה“מ, בחזיתות מלחמת העולם השנייה לחמו במדי צבא האדום כ-501 אלף יהודים, מתוכם 167 אלף קצינים ו-334 אלף חיילים. 70 גדודי פרטיזנים אשר פעלו בכל שטחה הנכבש של בריה”מ היו יהודים. רבים מהם לחמו ביחידות קרביות בהתנדבות. י
4. יהודים רבים זכו באותות הצטיינות וגבורה על אומץ ליבם ותרומתם בלחמיה במסגרות השונות.

נספח 4-

וולף וילנסקי

וולף וילנסקי נולד בשנת 1919 בקובנה, בירת  ליטא, במשפחה יהודית מסורתית. למד בגימנסיה עברית ”יבנה“ ולאחר מכן בבית הספר ”אורט“ בעיר. היה חניך בתנועת ”השומר הצעיר“ בליטא. בשנת 1939 גויס לשירות חובה בצבא הליטאי. בקיץ 1941 התקבל ללימודים בבית הספר לקציני חי“ר בווילנה. בתום הלימודים, בתחילת1942 הוענקה לו דרגת סגן ויחד עם רגלים ה- 16 .שאר הבוגרים נשלח לשרת בדיוויזיית חיל במהלך המלחמה עוטר וילנסקי ב-7 עיטורים )נוסף על ”כוכב הזהב“ של ”גיבור ברית המועצות“(: עיטור ”לנין“, 2 עיטורי ”הדגל האדום“, עיטור ”אלכסנדר נבסקי“, עיטור ”המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה ראשונה“ ו-2 עיטורי ”הכוכב האדום“. בתחילת שנות ה-70 עלו לישראל וולף ושני ילדיו וכן אחיו ואחותו, עם משפחותיהם. בארץ התגורר בבת ים וכתב ספר זיכרונות בשם ”תהפוכות הגורל“, שבו תיאר את מהלך חייו עד לעלייתו ארצה.

פולינה גלמן

פולינה נולדה בשנת 1919 בעיר ברדיצ‘ב. זמן קצר לאחר לידתה, נרצח אביה במהלך פוגרום שביצעו חיילים אוקראינים ליהודי העיר. מ-1942 ועד תום המלחמה, לחמה כנווטת של מטוסי קל מדגם פוליקרפוב, Po-2 .במהלך המלחמה היא ביצעה כ-860 גיחות קרביות להפצצת עמדות אויב, להצנחת אספקה ליחידות סובייטיות נצורות ולביצוע משימות סיור ותצפית. במהלך המלחמה עוטרה בעיטורים רבים: ”לנין“, עיטורי ”המלחמה” עיטורי ”הדגל האדום“, 2 עיטורי ”הכוכב האדום“. הפטריוטית הגדולה“, ו-2 ב-1946 הוענק לפולינה תואר ”גיבור ברית המועצות“.

לידיה ליטבק

ליטבק נולדה במוסקבה ב-1921. היא סיימה בית ספר יסודי בלבד ואז החלה ללמוד תעופה במועדון התעופה קלינינסקי ובבית הספר לטיסה חרסונסקויה. את טיסת הסולו הראשונה שלה ביצעה כבר בגיל 15. הייתה טייסת קרב סובייטית, גיבורת ברית המועצות, שהייתה הטייסת-אישה הראשונה אי פעם שהפילה מטוס אויב בקרב אווירי, ואחת משתי נשים-טייסות בלבד שזכו בתואר “אלוף הפלות” – Ace. הפילה במלחמת העולם השנייה לפחות 12 מטוסי אויב של הלופטוואפה, יותר מכל אישה טייסת עד היום. בגיל 21, מטוסה התרסק מעל כפר אוקראיני, אבל אף אחד לא מצא אותו או את גופתה, במשך 36 שנים. רק בשנת 1979 נמצאה גופתה, והוחלט סופית שהיא לא נפלה בשבי ולא ערקה לצבא הגרמני. גילוי זה איפשר לאחר כמה שנים נוספות להעניק לה, לאחר מותה, את העיטור הגבוה ביותר בצבא האדום- גיבורת ברית המועצות.

יֶבְסֶיי (יהושע) גְרִיגוֹריֶיבִיץ’ וַיינְרוּבּ

ויינרוב נולד ב-1909 למשפחה יהודית בעיר בוריסוב, היה קולונל (אל”ם) יהודי סובייטי, מפקד חטיבת שריון בצבא האדום במלחמת העולם השנייה, אשר קיבל את אות גיבור ברית המועצות בשל פעולותיו במלחמה. הוא והחטיבה בראשה עמד היו הכוח הסובייטי שכבש את ברלין וסיים בכך את המלחמה. יצא לגמלאות ב-1955 בדרגת קולונל והתגורר במינסק. עבד כמכונאי הראשי של משרד תעשיית היערות של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית ולאחר מכן כמהנדס ראשי במפעל מכוניות. לאחר שיצא לפנסיה עלה בינואר 1995 לישראל והתגורר באשדוד. השתתף בטקס הדלקת המשואות באותה השנה^[3]. נפטר ב-20 במרץ 2003 ונקבר בבית הקברות סגולה בפתח תקווה.