מעבר לתפריט (מקש קיצור 1) מעבר לתפריט תחתון (מקש קיצור 2) מעבר לאזור חיפוש (מקש קיצור 0) מעבר לתוכן העמוד (מקש קיצור 3)

יישוב וחשוב

יישוב וחשוב

מאת: אלישיב רייכנר

סוג הפעולה
דף לימוד
מתאים לגיל
חבריא ב'
משך הפעולה
עד שעה
נושא
ארץ ישראל | מדינת ישראל | התיישבות | ועידה כד | מובילים בדרך תו"ע - נושא תשע"ח
מדריך 1 אהב את הפעולה

תקציר הפעולה

לצפייה ולהורדה של הלימוד בקובץ PDF לחצו כאן

 

יישוב וחשוב

בי”ב באדר ב’ תשי”ד ירו מחבלים על אוטובוס של אגד בכביש מעלה עקרבים בנגב והרגו 11 נוסעים שהיו בדרכם חזרה מאילת. חודש לאחר מכן התקיים כינוס של חניכי בני עקיבא במקווה ישראל. חבר ההנהלה הארצית הרב חיים דרוקמן, שהיה אז בחור צעיר בן 21 ועדיין לא היה רב, דיבר עם החניכים הצעירים על דרכה של התנועה ואמר שתפקידו המרכזי של הנוער במדינה הוא התיישבות חלוצית. הוא הזכיר לחניכים את הפיגוע שאירע במעלה עקרבים והביא אותו כהוכחה לחשיבות ההתיישבות. “האם אין מקרה מעלה עקרבים משמש זעקה גדולה לנוער המדינה שילך לנגב ולכל המקומות השוממים בארצנו, אשר לצערנו עדיין מרובים, ליישבם ולהפריחם?”.

מאז חלפו יותר משישים שנה. בנגב וגם בגליל גרים היום הרבה בוגרים של תנועת בני עקיבא, אבל עדיין לא מספיק. בערד למשל 150 תלמידים בלבד לומדים בבית הספר הממ”ד ‘טללים’, ובכך מסתכם כל החינוך הממלכתי-דתי היסודי בעיר חשובה שחיים בה 25 אלף תושבים. בגליל עזבו את נצרת עילית בעשור האחרון כעשרת אלפים תושבים. כרבע מיליון תושבים ערבים מקיפים את העיר היהודית, שמתגוררים בה כ-50 אלף איש. בגרעינים הדתיים-לאומיים של העיר יש בסך הכול כ-110 משפחות.

הציבור הדתי-לאומי מעדיף להתרכז במרכז הארץ. בשתי האולפנות של באר שבע, בירת הנגב, יש ביחד כ-150 בנות בשכבה אחת. בפתח תקווה לעומת זאת יש בשכבת גיל אחת 420 בנות, ובגוש עציון קרוב ל-300.

פחות מעשרה אחוזים מתושבי ישראל מתגוררים בנגב, ששיעורו 60 אחוזים משטחה של מדינת ישראל. בגליל היהודים הם מיעוט. הציבור הדתי-לאומי, שהניף את הדגל החשוב של ההתיישבות ביהודה ושומרון, אינו נוכח מספיק בחזית ההתיישבות בפריפריה. תגידו, הרי יש גרעינים תורניים בכל עיר ועיר, בצפון ובדרום. זה נכון, אבל במספרים מדובר במיעוט שבמיעוט. הציונות הדתית מונה כ‑700 אלף איש. קרוב ל-150 אלף מהם מתגוררים ביהודה ושומרון, והשאר מתגוררים בעיקר בירושלים, בפתח תקווה, בגבעת שמואל ובערים אחרות בגוש דן. כל מפעל הגרעינים החברתיים מסתכם ב-15 עד 20 אלף איש בלבד. הציבור הדתי-לאומי אוהב לנופף בהתיישבות החברתית שלו, אבל רק שלושה אחוזים מהדתיים הלאומיים שותפים בהתיישבות הזאת. בזמן שבערד ובנצרת עילית ימשיכו להתרגש מכל תוספת של משפחה דתית, כל שכונה חדשה שתוקם בפתח תקווה או בגוש עציון תאוכלס במהירות במאות משפחות.

ההתיישבות בנגב ובגליל אינה אמורה להיות רק במסגרת גרעינים. אפשר להצטרף גם ליישובים הקהילתיים החדשים והוותיקים או פשוט להתיישב כפרטים באחת הערים הגדולות ולחיות בהן כתושבים מעורבים חברתית.

לא כל אחד יכול להתגורר בפריפריה ולא לכל אחד זה מתאים; עדיין חשוב לחזק גם את ההתיישבות ביהודה ושומרון, ובכלל, אפשר להיות משמעותיים ותורמים בכל מקום שגרים בו. השאלה החשובה היא אם כשאנחנו בוחרים מקום מגורים אנחנו חושבים לא רק היכן יהיה לנו נחמד ונעים וטוב לגור אלא גם היכן חשוב לגור. יש מקומות שחשוב לגור בהם מבחינה ביטחונית, יש מקומות שחשוב לגור בהם מבחינה לאומית ויש מקומות שחשוב לגור בהם מבחינה חברתית. יש בני אדם שמתאימים יותר לאתגרים לאומיים ויש מי שמתאימים יותר לאתגרים חברתיים. יש די אתגרים לכולם ויש די אנשים בשביל כל האתגרים. הבעיה היא שיותר מדי אנשים, בבואם לבחור את מקום מגוריהם אינם מכניסים למכלול השיקולים שלהם, לצד מילים כמו ‘טוב’, ‘נעים’ ו’כיף’, גם את המילה ‘חשוב’.

 

שאלות לדיון:

  • האם בבחירת מקום מגורים אנחנו לוקחים בחשבון את חשיבות ההתיישבות?
  • מה הערך בדורנו של התיישבות בכל חלקי הארץ? האם יש אזור שהיום חשוב יותר מאזור אחר?
  • מה החשיבות לגור במקום בו אנחנו גרים? האם הייתה מחשבה על זה לפני שנבחר מקום מגורינו?

דעתך חשובה לנו