איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חולהאם אנו מכירים את התנועה אליה נכנסנו זה עתה? פעולה לשבטים זרעים ונבטים, בואו נתחיל מהתחלה…
המדריך יחלק את השבט ל- 2-3 קבוצות (אפשר גם לא). כל קבוצה תקבל בלון מנופח ובתוכו רצועות נייר שרשום עליהן את סיפור התנועה. בהישמע האות, על כל קבוצה לפוצץ את הבלון ולהתחיל לסדר את המשפטים בסדר הנכון. אחרי שהחניכים ינסו לסדר, נקרא איתם את הסיפור.
כדאי מאוד להכין סרגל זמן ע”י חוט צמר מתוח, עליו נתקע אטבים כמספר המשפטים, כך שיתקבל כמעין סיפור.
הרצועות שיש להכניס לבלון בצורה לא מסודרת:
לאחר שהחניכים יסדרו את המשפטים לפי הסדר, חשוב להבהיר כמה נקודות חשובות:
המטרה: “לחנך דור עברי נאמן ומסור לתורתו עמו וארצו, החי על עבודתו ברוח התורה”.
א .נדגיש לחניכים שהמושגים תורה ועבודה שלובים יחד במטרת התנועה.
ב .ההדגשה היא על תורה, עם וארץ, שמנוגד לזרמים אחרים בעם שלא חיים על פי תורת ישראל (חילונים), או שלא רואים בבניין ארץ ישראל כיום את ראשית הגאולה (חרדים).
נקריא את הקטע: “למה לי בני עקיבא?” (בנספח). אפשר גם להמחיז אותו להצגה. אח”כ נשאל את החניכים:
כדאי להסביר לחניכים, שלבני עקיבא מטרות וכיוונים שקשורים לכל חלקי העם ולכל חלקי הארץ, והמטרה היא להגיע אל כמה שיותר שכבות בעם ולהפיץ את דרכיה וערכיה של התנועה.
הערה: בשלב הזה לא צריך להשיב לחניכים תשובות מפורטות.
המדריך יניח נורה על הרצפה ומעליה שלט: “הבה נפיץ את האור הגדול”, מסביב לה יונחו רצועות בריסטול שעל כל אחת מהן כותרת:
קיבוצים
מושבים
ישיבות
אולפנות
תיכונים ובתי ספר
ישיבות הסדר ומכינות
מכללות
המדריך יסביר שכל היישובים ומוסדות האלה הם מבית בני עקיבא, מלבד כ-350 סניפים ברחבי הארץ. המדריך יחלק לכל קבוצה כרטיסיות. בתור כל קבוצה להניח את אחת הכרטיסיות על הרצועה המתאימה. אם קבוצה לא מצליחה לשים את הכרטיס במקום הנכון התור עובר לקבוצה השניה והיא יכולה להניח את הכרטיס במקום הנכון. עבור פתרון נכון של כל כרטיס – 2 נקודות.
שימו לב כי יש קטגוריות ובהם מספר רב של כרטיסיות. לא צריך לתת לחניכים את הכל, זה יכול להיות ארוך ומתיש… תוכלו לתת לחניכים רק את חלקם, ולבסוף להוסיף בעצמכם (כדי שמצד אחד לא יהיה לחניכים ארוך מדי, ומצד שני- שיוכלו לראות מול העיניים את הפריסה של התנועה…)
כרטיסי קיבוצים: סעד, עין צורים, עלומים, מעלה גלבוע, כפר עציון, ראש צורים, בית רמון, מגדל עוז, מלכישוע.
כרטיסי מושבים: בני דרום, רמת מגשימים, שדמות מחולה, יונתן, אלוני הבשן, כפר מימון, כפר מחולה.
כרטיסי ישיבות תיכוניות: אפיקי ארץ (אופקים), אלקנה, אורות יהודה (אפרת), אוהל שלמה (באר שבע), מטה בנימין (בית אל), בית שאן, קרית הרצוג (בני ברק), אדר”ת (בת ים), גבעת שמואל, בית שמואל (חדרה), חולון, יבנה (חיפה), תו”ם (חרב לאת), נר תמיד (חשמונאים), נתיב מאיר (ירושלים), נתיבות חיים (פסגת זאב- ירושלים), כפר הרא”ה, בית יהודה (כפר מימון), מודיעין, בר יוחאי (מירון), אור עציון (מרכז שפירא), אביר יעקב (נהריה), נחל יצחק (נחלים), נוה הרצוג (ניר גלים), יד אברהם (נתניה), סוסיא, כינור דוד (עטרת), פרחי אהרון (קרית שמואל), השומרון (קרני שומרון), ראשון לציון, הדרום (רחובות), רעננה, שדה יעקב.
כרטיסי אולפנות: אבן שמואל, איילת השחר (אופקים), אור עקיבא, תהילת ישראל (אילת), השומרון (אלקנה), חן במדבר (באר שבע), תאיר (בית אל), מבשרת ברוך (חדרה), נריה (טלמון), נוה רוחמה (ירושלים), פסגת זאב (ירושלים), אמנה (כפר סבא), כפר פינס, אורות מודיעין (מודיעין), מירון, שירת הים (נוה צוף), נאות אברהם (ערד), ישורון (פתח תקוה), רעות (פתח תקוה), צפירה (צפריה), סגולה (קרית מוצקין), תל אביב.
כרטיסי תיכונים ובתי ספר: אופקים, כרם שלמה (חולון), אביר יעקב (נהריה)
כרטיסי ישיבות הסדר ומכינות: חולון, הגולן (חספין), אור עציון (מרכז שפירא), הכותל (ירושלים), מעלות, נווה דקלים (כפר מימון), רוח צפונית (עכו), שדמות נריה (שדמות מחולה), מכינת קרית מלאכי.
כרטיסי מכללות: אורות ישראל (אלקנה), אורות עציון (בית רבן)
המדריך יחבר שני גליונות נייר לאורך ויצייר את מפת ארץ ישראל.
המדריך ירים כרטיס מהמשחק הקודם ועל כל קבוצה בתורה לנחש היכן המקום נמצא. כל קבוצה שמצליחה לנחש מקום זוכה ב – 5 נקודות (אפשר לחבר את הכרטיסים עם דבק סלוטייפ או סיכות). המטרה היא להמחיש לחניכים את הפזור הנרחב בו בני עקיבא פועלת – מדרום עד צפון, ממזרח למערב.
אפשר גם להוסיף כי לבני עקיבא יש המוני סניפים הפזורים בקהילות יהודיות בעולם, במסגרת תנועת בני עקיבא העולמית.
רעיון נוסף בכדי לתת לחניכים את התחושה כי בני עקיבא פועלת בכל רחבי הארץ: כדאי ליצור קשר עם צוות הדרכה של שבט נבטים מסניף אחר – רצוי ממחוז אחר, להחליף כתובות של חניכים ולשלוח מכתבי ברכה. אפשר במכתב להוסיף פרטים על הסניף ואולי אף ליזום בשלב מאוחר יותר שבת ארוח.
בפעולה שמענו על הקמת התנועה, למדנו על עקרונות של תורה ועבודה, ראינו את ההשפעה הרחבה של התנועה- על למעלה מ-350 סניפים, ועוד- קיבוצים ומושבים, ישיבות, אולפנות וכו’. לבני עקיבא יש השפעה רבה לאורכה ולרוחבה של הארץ, ואנחנו שמחים וגאים להיות שותפים למהפכה שהיא מחוללת!
היה יום קיץ חם והאוטובוס התנהל לאיטו בין שדות חמניות יבשות למחצה. ישבתי נרגשת באוטובוס, “אני נוסעת למקום חדש, אנשים חדשים, סניף חדש… בעוד מספר שעות אתחיל בתפקידי כקומונרית בבני עקיבא”, חשבתי לעצמי וחיוך עלה על פני.
הרבה שאלות שאלו אותי: “בשביל מה את עושה את זה?”. הרבה חברים צחקו ואמרו שזה מיותר. “‘אפשר לחשוב… סניף בני עקיבא… במה הוא כבר יכול להועיל?”.
“את מבינה”, הם ניסו להסביר לי, “את נוסעת לך למקום רחוק, רוב האנשים שם חילוניים, למי אכפת מבני עקיבא… בשביל מה את צריכה את זה?”.
לפתע התחלתי מהססת – “ואולי נכון… אולי זה סתם בזבוז זמן… סניף בני עקיבא… יכול להיות שזה מיותר… אני הולכת להיות שנה במקום זר – ככה סתם בלי סיבה?”.
משכתי בשרוך של חולצת התנועה בתנועות עצבניות והחלטתי שזה לא יכול להיות… אני נוסעת להיות שותפה בהחזקת סניף בני עקיבא בישראל, וזה מספיק חשוב. אבל באמת לא הייתי שלמה. “הי את… איך קוראים לך?” שמעתי קול מאחורי. היה זה בחור מוצק בעל בטחון עצמי רב. לא עניתי. “אני יודע… אני יודע… את מבני עקיבא…”. לא הבנתי מה אותו נער כבן 16 רוצה ממני. “נו, ממי את מתביישת… גם אני הייתי בבני עקיבא…”. “באמת?”, הסתכלתי עליו כלא מאמינה. “באיזה שבט את?” שאל וצחק. עכשיו הבנתי שהוא באמת יודע מה זה בני עקיבא. “אני משבט הגבורה”.
“וואלה… לא מכיר”, אמר. התלבטתי אם לשאול אותו באיזהשבט הוא, אבל הוא מיהר ואמר: “אני משבט נבטים”. לא יכולתי להתאפק והתחלתי לצחוק. “אז את לא כל כך קשוחה כמו שאת נראית…”. “‘מה זאת אומרת שאתה בשבט ‘נבטים’?”, שאלתי והבטתי בו שוב לראות אם אכן מדובר בתיכוניסט ולא בילד בכיתה ד’. “זאת אומרת… פעם הייתי בשבט נבטים. איפה שגרתי לא היה בית ספר דתי ואבא שלי תמיד אמר שבני עקיבא זה משהו משהו…”.
“אה, אבא שלך היה בבני עקיבא?”
“לא, אבא שלי לא היה, אבל תמיד הוא ספר איך שכשהם הגיעו לארץ, ישר החבר’ה מבני עקיבא באו ועזרו. כל שבת היו רואים אותם ולפעמים גם באמצע השבוע. בגלל זה הוא רצה שלפחות אנחנו נצטרף לסניף. איך הוא היה אומר תמיד?? שנקבל ערכים ואידיאלים. תאמיני לי, אני לא יודע אם יש לי את הדברים האלה, אבל אני יודע שבזמן הקצר שהייתי בנבטים בני עקיבא אפשרה לי לטעום כל מיני דברים שאני באמת מבין למה אבא שלי רצה שאלך לסניף… את רואה, אני לא דתי היום… אבל אני ציוני בדם, ואת הקצת שיש לי ב-מה זה שבת ותפילה קיבלתי אצלכם. יאללה… אני חייב לרדת… התחנה שלי…”.
“רגע, רגע”, ניסיתי לדלות עוד פרט אחד, “אז למה עזבת את בני עקיבא?”
“עזבתי? מה פתאום עזבתי? לא היו מדריכים, לא היתה קומונרית אז סגרו את הסניף… טוב, אני רץ, להתראות”.
נהג האוטובוס סגר את הדלתות והמשיך לנסוע, הבטתי לעבר אותו נער שלעולם לא הייתי מנחשת כי הייתה לו דריכת רגל בבני עקיבא. עכשיו ידעתי שכל סניף בכל פינה בארץ הוא עבור נערים כמותו ואחרים, הפסקתי לשאול את עצמי מדוע אני נוסעת.