איתור סניפים וכפרי בוגרים
“וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם–וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם, בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם; וְרָדַף אֹתָם, קוֹל עָלֶה נִדָּף, וְנָסוּ מְנֻסַת-חֶרֶב וְנָפְלוּ, וְאֵין רֹדֵף. וְכָשְׁלוּ אִישׁ-בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי-חֶרֶב, וְרֹדֵף אָיִן; וְלֹא-תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה, לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם.”
מהווה הוא הפחד את הגדולה שבקללות הגלות.
הפחד הפיזי מפני הגוי אשר חיי פרנסתי ומקום מגורי בו ברצונו ובגחמותיו הם תלויים.
פחד מהגוי אשר לא יאפשר לי לעסוק בתורת בוראי ולקיים מצוותיו.
פחד מפני המציאות כולה המאיימת על אמונתי דורשת התבדלות, הסתגרות והתגוננות בפניה.
פחד מפני כל חידוש רוחני, רעיוני, טכנולוגי או תרבותי אשר מסתמא אינו אלא מזימה אשר נועדה לחסלני.
פחד מפני עצמי, כוחותי, דעותי, תחושותי, רגשותי, והאינטואיציות שבי אשר בוודאי עצות היצר הן למען הורידיני ביגון שאולה.
הפחד- מומה השורשי של הגלות אותו נושאים אני בכלינו אף בשובינו ציון. מחלת הנפש הגלותית, הצלקת המכוערת והמבישה אותה נושאים אנו אף בשובנו לארץ קודשינו ולעיר בה דוד חנה.
חיסרון האמונה בטוב
מביא לפחד ולחולשה,
והפחד מביא לכך שהאדם מקטין את שאיפותיו,
בטענה שאין הוא ראוי למדרגות גבוהות.
כשהשאיפות מתכווצות,
האדם הולך ונופל,
מתנוון ומדלדל,
וכל אותה נפילה התחילה
מחסרון האמונה בטוב שמאיר בקרבו.
צריך לחפש עצות נגד מורך הלב,
רק הפחד הוא שגורם למכשולים
של הדעות הרעות והמידות הרעות.
הפחד מוליד חולשה ושיתוק,
שמונעים מן האדם להלחם כנגד
כל הקלקולים שבקרבו ושבחברה.
החובה הראשית היא חיים של אומץ לבב,
וככל שהמוסר יתמסד,
כך יתקבע אומץ הלב, והבטחון, בטוב שבלב האדם.