מעבר לתפריט (מקש קיצור 1) מעבר לתפריט תחתון (מקש קיצור 2) מעבר לאזור חיפוש (מקש קיצור 0) מעבר לתוכן העמוד (מקש קיצור 3)

אחדות או אחידות?

אחדות או אחידות?

סוג הפעולה
פעולה
מתאים לגיל
הרא"ה | זרעים | מעלות | מעפילים | נבטים | ניצנים | שבט חדש - כיתה ט
משך הפעולה
ערב שלם
נושא
גלות וגאולה | ועידה כד | קליטת עליה | מובילים בדרך תו"ע - נושא תשע"ח
2 מדריכים אהבו את הפעולה

תקציר הפעולה

עם גדול ומאוחד הוא שאיפה גדולה וחשובה, אבל מה קורה כאשר היא באה על חשבון הייחודיות של כל אחד?

בפעולה זו ננסה למצוא את האיזון בין האחדות לאחידות מתוך דיון בשאלות על השפה, התרבות והמנהגים שהעולים מביאים איתם: האם הם רצויים, או שמא אנחנו מעדיפים ליצור דמיון מוחלט בעניינים אלו בין כל היהודים בארץ?

מטרות הפעולה

  1. החניכים ילמדו על המושג ‘כור ההיתוך’.
  2. החניכים ישמעו על מנהגים שונים במשפחות של חבריהם לשבט.
  3. החניכים יכריעו מה עדיף בעיניהם, הטמעה או ייחודיות.

מהלך הפעולה

כהכנה לפעולה בקשו מכל חניך וחניכה לברר אילו מנהגים מיוחדים שעוברים מדור לדור קיימים במשפחה שלהם. אפשר לבקש גם להביא משהו שקשור (מאכל מיוחד, חפץ, לצלם מישהו מהמשפחה מספר על המנהג, על השיר או על הסיפור שעובר במשפחה).

 

שלב א

הצעה לתפאורה: סדרו את הסניף עם שולחנות שעליהם סמלי מנהגים, תלבושות, מאכלים ועוד, שהגיעו לארץ מארצות שונות.

כל חניך וחניכה יספרו על המנהג המיוחד למשפחתם. לאחר מכן שאלו את החניכים: האם המנהגים שציינתם הם משהו חשוב במשפחה שלכם? האם אתם מרגישים שהם ייחודיים לכם?

 

שלב ב

הניחו על הרצפה את המושגים ‘כור היתוך’ ו’רב תרבותיות’, ובקשו מהחניכים להסתכל על כל אחד מהמושגים במשקפיים ורודים (בעד) בתחילה ולאחר מכן במשקפיים שחורים (נגד). בקשו מחניכים לשתף את דעותיהם בעניין.

 להעמקת הדיון אפשר להקריא את אחד משני הקטעים המובאים בנספח.

 

סיכום

בפעולה הזו הבנו שיש שתי גישות לקליטת עלייה; הגישה האחת היא הטמעה: כל אחד צריך לוותר על המנהגים שלו ולהתאים את עצמו לדמות ה’צבר’. הגישה האחרת היא רב-תרבותיות: כל אחד ישמור על מנהגיו המקוריים בלי להפחית מהציונות שלו.

גילינו בפעולה שלכל אחד מאיתנו יש מנהגים שונים וכל אחת מהמשפחות שלנו הגיעה מרקע שונה, אך לבסוף אנחנו יחד באותו השבט, יש בינינו הרבה במשותף, כולנו חיים בארץ ישראל ושייכים לתרבות הישראלית. לכן במפגש עם עולים חדשים חשוב שנבין שכל עולה נושא עימו מסורות, מנהגים ותרבות שלמה שאין צורך להשאיר מאחור בהגעה לארץ. כדי שהקליטה של העולים תהיה נעימה וקלה יותר תפקידנו הוא לתת מקום לתרבותם, ועם זאת לחשוף אותם לתרבות הקיימת בארץ ולעזור להם להשתלב בה.

 

נספח

 

1. חסר גלגל

“חסר גלגל? – אני הגלגל. חסרים מסמר, בורג, גלגל תנופה? קחו אותי. צריך לחפור אדמה? אני חופר. צריך לירות? אני חייל. משטרה? רופא? עורכי דין? מורים? שואבי מים? בבקשה, אני עושה את הכל. אין לי פרצוף, אין פסיכולוגיה, אין רגשות, אין לי אפילו שם: אני – האידיאה הטהורה של שירות, מוכן לכל, אינני קשור בשום דבר; אני יודע רק ציווי אחד: לבנות” (יוסף טרומפלדור).

שאלות לדיון:

  • מה דעתכם על הקטע?
  • האם גישה זו רלוונטית בימינו?
  • האם יש תועלת בכך שכל אחד יעשה מה שצריך ולא את מה שמתאים ליכולותיו ולרצונותיו?

 

2. כפר מגדלי התירס

במקום רחוק, בצפון של הצפון, שבו כל המים מתחילים אט-אט להפוך לקרחוני ענק, חיו בשלווה אנשים קטנים ופשוטים שלא מכבר זכו, או לפחות כך חשבו, להגשים את חלומם!

אותם אנשים קטנים באותו מקום רחוק לא ידעו שלווה בחייהם, ואת כל מרצם, כוחם ומשאביהם השקיעו בדבר אחד ומיוחד: העיסוק המשותף והמאוחד של גידול התירס בקרקע הקשה והבוגדנית של הקוטב הצפוני.

כל אותם אנשים היו מומחים גדולים בענייני גידול התירס והיו בקיאים בפרטי פרטים של הרכב הדגן ומוכשרים בכל תנאי גידולו. לא היו כמותם מעולם! את הכפר הקימו לא מזמן, לאחר שבחרו, בקפידה כמובן, כל איש, אישה, נער, נערה ואף ילדים. הם לא חסכו במבחנים ודרשו ידע עצום בגידולים מורכבים של תירס.

את ההתיישבות הקימו די ברישול, מאחר שבתים של ממש לא היה מי שיבנה להם. ביום המוחרת מייד פצחו בשריקת צוהלה ופיזזו לכיוון המטעים. הגידולים, כפי הצפוי, נקלטו כראוי, והפירות הראשונים היו תאווה לעיניים ממש! התירס היה כמובן המאכל העיקרי שלהם ויש לציין שגם היה היחיד. אך הם לא התלוננו, חלילה, כך רצו. כל מה שהתאוו לו היה: גרעיני תירס לפיצוח, קלחי תירס לכרסום, רסק תירס למריחה ואף מיץ תירס לרוויה…

ואז, אחרי כמה שבועות של חיים בצל התירס, חטף אחד הנערים דלקת ריאות חריפה ומייד הושעה מעבודתו, אך יותר מכך לא יכלו האנשים האומללים לעשות, הרי איזה רופא יימצא בין כל מגדלי התירס הדגולים?! וכשלקתה אישה אחת בהרעלת קיבה (כן, מתירס) לא היה מי שיגלה שאם אתה מגדל תירס ואפילו מומחה, לעולם לעולם לא תוכל להיות מרפא!

בבוא הזמן, כשהיו צריכים משהו שיתקן את התאורה או את הקיר הנופל או את האינסטלציה, גילו שבין כל מגדלי התירס המהוללים לא היו ולו איש תחזוקה אחד. לילדים לא נמצא מלמד או מורה, לתינוקות לא הייתה מטפלת או גננת.

לאט-לאט איבדו התושבים את כל נכסיהם, כי את התירס לא היה אפשר לייצא, והרי למכור תירס, גם את הזן הנדיר ביותר, לא היה שווה ויותר נכון – לא היה למי!

את כפר מגדלי התירס אף אחד לא הכיר, והסיפור הזה לא מסתיים בהכרזה מפוארת על הקמתה של עוד עיר, כי כפר מגדלי התירס נשאר כפר ללא שום מגדלים, שאת כל מרצם השקיעו לריק ולבסוף שקעו בייאוש ובלי הרבה הישגים.

לגדל תירס זה עסק נחמד מאוד, אבל אם אין גם רופא, מורה, נגר, סנדלר, חשמלאי, עורך דין, גנן, מפקח או סתם אדם שצריך מאוד תירס – הסוף יכול להיות ממש מר!!!

שאלות לדיון:

  • למה הכפר בסיפור לא הצליח?
  • האם נכון לחיות בחברה שכולם בה מתנהגים אותו הדבר?
  • מה היתרונות בכך ומה החסרונות?

דעתך חשובה לנו