איתור סניפים וכפרי בוגרים
פעולה סניפיתהשואה הייתה אחד האירועים המטלטלים ביותר שחווה העם היהודי. קשה לנו לעכל אירוע כזה, קשה לנו להבין איך דבר כזה קורה, ובעיקר קשה לנו לדמיין אותו. אבל בדור האחרון שזוכה לחיות לצד ניצולי שואה עלינו לשמר את הזיכרון, לנסות להתחבר ולהרגיש את הכאב כדי לא לשכוח לעולם את הזוועות.
שישה מיליון יהודים נרצחו בשואה, ובהם כמיליון וחצי ילדים קטנים, תמימים, טהורים, שכל חייהם היו לפניהם. אולי דרכם, דרך זיכרון הילדים, נצליח להתחבר ולזכור. לפניכם הצעה לטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה בנושא ילדים בשואה.
הקדמה:
את הטקס יעבירו מלבד המנחה המרכזי ארבע דמויות קבועות (חניכים או מדריכים). נכנה אותן “דובר א“, “דובר ב” וכו’. אפשר גם לשתף עוד דוברים ולהחליף ביניהם.
אביזרים נצרכים:
אביזרים מומלצים:
המלצות כלליות:
>> פתיחה:
מנחה מרכזי: שלום לכולם, נא להשתיק טלפונים, לשבת ולתפוס מקומות כדי לכבד את הטקס.
אנו מבקשים לערוך טקס לזכרם של כל ניצולי השואה, ובתוכם הילדים. כמיליון וחצי ילדים נספו בשואה, ילדים שנאלצו להיפרד מילדותם ולהתבגר בטרם עת. ילדים שאיבדו את המשפחה, ילדים שהפכו למעין הורים לאחים הקטנים שלהם, ילדים שגילו אומץ וגבורה בתקופות קשות, וגבורתם תיזכר לעד.
ילדים רבים, לשמחתנו, שרדו בשואה, והיום התפקיד שלנו הוא להקשיב להם, לשמוע מהאנשים שהיו שם בעצמם. לשמוע ולא לשכוח.
>> יזכור + אל מלא רחמים
מנחה מרכזי: לקריאת תפילת “יזכור” לחללי השואה, ולאחר מכן “אל מלא רחמים”, הקהל מתבקש לעמוד.
מקריאים את תפילת “יזכור” ו”אל מלא רחמים” [נספח 2]. בדרך כלל עדיף שמישהו מכובד ורשמי יקריא את התפילות הללו: רב, קומונרית וכדומה. בסוף:
מנחה מרכזי: אפשר לשבת.
>> קטעי קריאה – יומנים ומכתבים של ילדים
דובר א נכנס ומקריא: “יומני היקר, אתה הוא המאושר ביותר, משום שאתה אינך יכול לחוש, אתה אינך יכול לדעת, איזה אסון גדול קרה לנו. הגרמנים באים”.
כך כתבה ביומנה אווה היימן, בת 13, כחודש לפני שכבשו הגרמנים את הונגריה. דובר א יוצא.
מייד כשדובר א יוצא דובר ב נכנס ומקריא: “ברחוב קרוכמלנה ישנו חדרון בלי חלונות, בלי דלת, ובחדר – שלושה ילדים. מאשה בת ה–10 היא כבר כמעט שנה תמימה המטפלת היחידה של אחותה בת ה-4 ושל אחיה בן ה–15, המשותק. היא פושטת יד ואוספת בשבילם אוכל בצד הזה של החומה, וגם בצד השני, מחוץ לגטו. לא פעם היא אף נופלת מהחומה, אך אף פעם לא חזרה הביתה בידיים ריקות”.
כך ילדים רבים הפכו להיות ‘הורים’ לאחיהם. ילדים-מבוגרים. דובר ב יוצא.
מייד כשדובר ב יוצא דובר ג’ נכנס ומקריא: “אימא היקרה, מה שלומך? קיבלתי את שני מכתבייך, אני בריא. אין לך עוד כאב בטן? אימא, אני חושב שאת צריכה לחם. אני אלך לבלוק 3. יש לי מספיק לעצמי, אז אל תדאגי בשבילי… הלוואי שנהיה שוב יחד בקרוב. כאשר יהיה לי לחם אשלח לך, את הרי יודעת זאת, אימא”.
כך כתב לאימו זיגפריד רפפורט, בן 11, לאחר שהופרדו במחנה, אך הצליחו לשמור על קשר בעזרת מכתבים. דובר ג יוצא.
מייד כשדובר ג יוצא דובר ד נכנס ומקריא: “אבא ואימא היקרים… גם אני מנשק את שניכם חזק חזק. שלכם, אדיק”.
כך כתב אדיק, בן 7, שרק למד לכתוב, להוריו קלרה ולייזר. היה זה סימן החיים האחרון שהם קיבלו מבנם.
>> סיפור + קליפ
דובר א: חנה טנצר, בת 13, גרה בבלגיה בזמן השואה. כשהגיעו הגרמנים החליטו הוריה להסתיר אותה ואת אחותה בת ה-9 אצל משפחה של גויים תמורת כל הכסף והתכשיטים שהיו בידיהם. ההורים מסרו את הילדות ואת הכסף ונעלמו, ומאז לא נודע מה עלה בגורלם. כשנגמר הכסף שנתנו ההורים למשפחה, כבר לא יכלו להסתיר אצלם את הילדות, ושלחו את הילדות לבית יתומים בבלגיה שהיה בתוך מנזר נוצרי. במנזר הסכימו להסתיר את הילדות היהודיות ודאגו להן למזון ושתייה, למקום לישון ולכל מה שהיו צריכות. אך לאחר זמן מה התחילו הנזירות במנזר לנסות להמיר את דתן. הן שכנעו את הילדות שלמען ביטחונן, כדי שלא יזהו אותן, עדיף שיתנהגו כנוצריות וילמדו את מנהגי הנצרות, כולל להצטלב לפני ישו. הדבר היחיד שהחזיק את הילדות היה המשפט שזכרה חנה שאמר לה אביה לפני שנפרד ממנה: “אל תשכחי שאת יהודייה…” ושוב ושוב הזכירה חנה לעצמה ולאחותה הקטנה: אנחנו יהודיות. איננו נוצריות. אנחנו מעם ישראל.
דובר ב: ילדים יהודים רבים הוסתרו בזמן השואה במנזרים נוצריים. נוצרים רבים אכן הצילו ילדים יהודים. אך לאחר שנגמרה השואה רבים מהמנזרים לא הסכימו לשלוח את הילדים היהודים לדרכם והתעקשו להשאיר אותם במנזר כדי שיגדלו להיות נוצריים. ילדים יהודים רבים הצליחו לצאת, אך רבים גם נשארו במנזרים וכך נעלמו מעם ישראל.
מקרינים סרטון:
>> סיפור על יאנוש קורצ’אק
דובר ג: אדם מיוחד היה, יאנוש קורצ’אק שמו. הוא היה רופא, סופר וגם אבא מיוחד לילדים רבים. קורצ’אק הקים בית חם לילדים יתומים, ושם גידל אותם באהבה ובכבוד. הוא האמין שילדים הם כמו מבוגרים קטנים, וחייבים להתייחס אליהם ברצינות ובהבנה.
כשהגיעה המלחמה הנוראה לא נטש קורצ’אק את ילדיו. הוא נשאר איתם בבית היתומים גם כשהנאצים הרעים כבשו את פולין. הוא ניסה להגן עליהם ולשמור עליהם מפני הפחד והסכנה. בסוף הגיע יום נורא שבו הנאצים לקחו את קורצ’אק ואת כל ילדיו למחנה ריכוז. שם, למרות כל הקשיים, קורצ’אק המשיך לספר לילדים סיפורים, לשחק איתם ולעודד אותם. הוא ידע שגם בזמנים קשים חשוב לשמור על תקווה ואהבה.
דובר ד: יאנוש קורצ’אק מת במחנה הריכוז, אבל סיפורו ממשיך לחיות. הוא נותן לנו השראה להיות אנשים טובים יותר, מלאי תקווה ואמונה גם ברגעים הקשים ביותר. הוא מלמד אותנו להאמין בילדים, כי הם התקווה של העולם. “תיקון העולם יתאפשר בתיקון הילדים”, כך אמר.
ילדים, תינוקות של בית רבן, הם בעלי כוחות עצומים. כל ילד צריך להאמין שהוא מסוגל לשנות את העולם! גם אם גדולים ממנו יאמרו לו אחרת. נזכור לעולם את גבורת הילדים בשואה וננסה להיות לפעמים גם אנחנו עוד קצת ילדים, ילדים טהורים, תמימים ומתוקים, כדי להשלים את הילדות שהם החמיצו.
>> סיום: שלושת ההמנונים
מנחה מרכזי: לשירת המנון התנועה, התקווה ואני מאמין הקהל מתבקש לעמוד.
אני מאמין + התקווה:
המנון התנועה:
מנחה מרכזי: שנזכה לגאולה שלמה בקרוב בעזרת השם. תם הטקס.
נספחים:
נספח 1
נספח 2
יזכור:
יִזְכֹּר אֱלוֹהִים אֶת נִשְׁמוֹת אֲחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, חַלְלֵי הַשּׁוֹאָה וְגִבּוֹרֶיהָ, נִשְׁמוֹת שֵׁש־מֵאוֹת רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּמְתוּ וְשֶׁנֶּהֶרְגוּ וְשֶׁנֶּחְנְקוּ וְשֶׁנִּקְבְּרוּ חַיִּים, וְאֶת קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁנֶּחְרְבוּ עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם.
יִזְכֹּר אֱלוֹהִים אֶת עֲקֵדָתָם עִם עֲקֵדַת שְאַר קְדוֹשֵׁי יִשְׂרָאֵל וְגִבּוֹרָיו מִימֵי עוֹלָם וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתָם. הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ. יָנוּחוּ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכְּבוֹתָם וְנֹאמַר אָמֵן.
אל מלא רחמים:
אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּכִינָה, בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזוֹהַר הָרָקִיע מַזְהִירִים אֶת כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל שֵׁשֶׁת מִילְיוֹנֵי הַיְּהוּדִים, חַלְלֵי הַשּוֹאָה, שֶׁנּהֶרְגוּ, שֶׁנִּשְׁחֲטוּ, שֶׁנִּשְׂרְפוּ וְשֶׁנִּסְפּוּ עַל קִדּוּשׁ הַשֵׁם, בִּידֵי הַמְרַצְּחִים הַגֶּרְמָנִים וְעוֹזְרֵיהֶם מִשְּאָר הָעַמִּים. לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵם בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם, ה’ הוּא נַחֲלָתָם, בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם, וְיַעֶמְדוּ לְגוֹרָלָם לְקֵץ הַיָּמִין , וְנֹאמַר אָמֵן .
נספח 3
נספח 4
