איתור סניפים וכפרי בוגרים
פעולה ממערךתנו רבנן “ואספת דגנך” – מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (יהושע א): “לא ימוש ספר התורה הזה מפיך”. יכול דברים ככתבן?! תלמוד לומר “ואספת דגנך” – הנהג בהן מנהג דרך ארץ. דברי ר’ ישמעאל. ר’ שמעון בן יוחי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח – תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנא’ (ישעיהו סא): “ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו'”. ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום, מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנא’ (דברים יא): “ואספת דגנך”. ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן, שנא’ (דברים כח): “ועבדת את אויביך וגו'”. אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כר’ שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן (בבלי, ברכות לה ע”ב).
הקטע עוסק בשאלה של לימוד התורה מול הפרנסה ודרך ארץ. ר’ ישמעאל מאמין בצורך בשילוב תורה ומלאכה, ולעומתו רבי שמעון בר יוחאי מאמין שכל עיסוקו של אדם צריך להיות אך ורק בתורה. אם האדם יעשה את רצונו של מקום, המקום כבר ידאג לו לכל צרכיו ומחסורו, ואם לא, להפך.
תורה ועבודה והתמזגותם בתנועת בני עקיבא / הרב צפניה דרורי
תורה ועבודה נזכרים כאחד בדברי המשנה. “על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים” (אבות א, ב).
בדברי המשנה מצאנו את הלגיטימיות לחבר את הערכים האלה: תורה, עבודה וגמילות חסדים, כשווי ערך המשלימים ומחזקים זה את זה.
למרות שרבים מפרשני המשנה למדונו כי ה”עבודה” בלשון המשנה כוונתה לעבודת ה’ בקורבנות ובתפילה ובהסתמך על דברי חז”ל: “ולעבדו בכל לבבכם – זו תפילה”, אין זה גורע מאומה מפרשנותה של תנועת בני עקיבא. עיון והבנה עמוקים יותר בדברי חז”ל יבארו שה”עבודה שבלב” אינה רק עבודה רגשית בלב האדם, כי אם שעבודת התפילה מסייעת לקב”ה בקיום עולמו. בתפילתנו אנו מבקשים על הגאולה וגם מביאים אותה. האדם פועל עם א-ל ומסייע לה’ בעיצוב עולמו. תפילותינו מביאות לתיקון העולם והתעלותו אל ה’.
פרושה המילולי של המילה “עובד” כפי שנזכר בבראשית ב, טז, שהאדם הושם בגן עדן “לעובדה ולשמרה” – לעבוד בעולם ולתקן אותו. להשלים את מעשה בראשית ולהביא להגשמתו של רצון ה’.
רועי ישראל נקראו בשם “עבד ה'”: משה רבינו (יהושע א, א) ויהושע (יהושע כד, כט). שניהם עשו את עבודת ה’ בשלמות עד שנקראו על שם עבודתם “עבד ה'”.
מה ייחד שני רועים אלה? שניהם חיברו בחייהם את הוראת התורה ואת ההנהגה הלאומית של ישראל, לבניין העם והנהגתו, כיבוש ויישוב הארץ.
עבודת ה’ היא הפעולה לבניין עם ישראל והנהגתו לארצו. וכן גם דוד המלך זכה בשם “עבדי” מהיותו עוסק בישועת ישראל ככתוב: “ביד דוד עבדי הושיע את עמי ישראל” (שמואל ב ג, יח).
בבני עקיבא ביטא צמד המלים “תורה ועבודה” הדרכה לאורח חיים של קיום תורה ומצוות ו”העבודה” כמימוש מעשי בפעולות לבניין האומה והארץ.
התנועה חינכה את חבריה להיאבק באורח החיים החילוני שהלך והתפשט בעולם. התנועה חינכה את חבריה לעסוק ביישוב הארץ, בעלייה לארץ ישראל והפיכתה לארץ זרועה ונעבדת.
מקובלנו מבית מדרשו של הגר”א: “כל האומר אין לי אלא תורה – גם תורה אין לו”. התורה מחייבת שלמויות נוספות: בדרך ארץ, בעבודת העם והארץ. בלעדיהם מושג התורה יישאר ללא עוצמות וחיים.
בלמעלה מ-70 שנותיה נשאה בני עקיבא את דגל “תורה ועבודה” כתנועה מגשימה. היא יכולה להתפאר כי עמדה בהצלחה במשימת חינוך הנוער לחיי תורה. בבניית חברה שומרת מצוות המקרינה את רוחה בארץ כולה.
התנועה עמדה במשימת ה”עבודה”. חניכיה השתלבו במשימת ישוב הארץ וגם הרחיבו את ה”עבודה” להחזרת העם לחיי עבודה ועמל כפיים בהתיישבות גם בעיר. זאת מתוך הכרת דברי חז”ל והערכתם: “גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים” ו”גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה” (נדרים מט ע”ב).
ההגות בערכי התורה והעבודה הועמקה בלב החניכים. דברי המשנה “כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון” (אבות ב, ב), התפרשו בדברי המהר”ל: שלא יכולה להיות שלמות רוחנית ולמדנית אם לא תהיה עמה התעסקות בפועל ביישובו של עולם. אי תיקונם של שני הצדדים במקביל ישחית ויקלקל את עולם התורה וידרדר את הפרט והכלל. יגרור אחריהם נפילה מוסרית ועוון.
“קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה”