תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה:

מתודת פתיחה-

נשחק את המשחק ‘תפסוני’: נחלק את השבט ל2 קבוצות, כל קבוצה עומדת בשורה או מאחורי קו מסומן, במרחק של מספר מטרים זו מזו. נציג של אחת הקבוצות ניגש אל הקבוצה השנייה, אשר חבריה מושיטים את כפות ידיהם הפתוחות. הנציג חובט בכף ידו על שלוש כפות ידיים שונות, באומרו “תִּפ” על הראשונה, “סוּ” על השנייה וכמובן “נִי” בהכותו בשלישית. את ההברה האחרונה בדרך כלל הנציג אינו מספיק לבטא, מכיוון שברגע שהכה בכף היד, נפתח מרדף, בו הנציג המכה בורח מן  השחקן שעל כף ידו הכה שלישי.

המרדף נמשך עד הגעתו של הנרדף אל מעבר לקו של קבוצת האם שלו. אם הצליח הנרדף להתחמק, הופך הרודף לשבוי של הנרדף. הוא עומד מאחוריו במשך שארית המשחק, או עד לשחרורו. נתפס הנרדף קודם להגיעו לקו, הופך הנרדף לשבוי של הרודף. שחקן משתחרר כאשר השחקן אשר לקח אותו בשבי נופל בשבי בעצמו.

 (הרעיון של המשחק הוא תכנון למרחוק, ולא רק התמקדות במה שקורה בכאן ועכשיו. בא לידי ביטוי בחשיבה מושכלת של איזה מהחניכים כדאי לשלוח וכו’. על אותו רעיון אפשר לשחק גם ‘שלוש צעדים לישראל’)

שלב א-

אפשרות 1- נשחק את המשחק טלפון מתוקן: יושבים במעגל, המדריך מתחיל ולוחש לחניך היושב לידו מילה ומורה לו להעביר לבא אחריו מילה חדשה המתקשרת למילה שלו. כך כל חניך מוסיף מילה ובסוף אומר כל אחד בקול רם את המילה שנאמרה לו ויוצא סיפור.

אפשרות 2- דומה מאד לאפשרות ב’ אבל אקטיבית יותר: כל חניך מקבל דף ועט, וכותב בראש הדף משפט. את המילה האחרונה של אותו משפט הוא כותב בתחילת השורה הבאה, ומקבל את הדף כך שלא ניתן לקרוא את השורה שכתב, אלא רק את המילה האחרונה, שכתובה בשורה מתחת. כל חניך מעביר את הדף לחניך שיושב לידו, שמוסיף משפט נוסף לסיפור, וכותב, שוב, את המילה האחרונה בשורה מתחת ומקפל את השורה שכתב. ממשיכים כך עוד כמה פעמים, ואז מחזירים לכל אחד את הדף שלו. בד”כ יוצאים סיפורים מצחיקים וחסרי תכלית, תנו לחניכים להנות ולצחוק קצת, והמשיכו לשלב הבא.

סיכום לשלב א’– כל חניך מוסיף משהו קטן לסיפור, ובסוף נוצר סיפור גדול. אבל הסיפור הגדול הזה הוא די חסר משמעות, אין שום קשר בין ההתחלה לסוף, אי אפשר ללמוד ממנו כלום..

שלב ב-

הניחו על הרצפה שמות שונים של חברות גדולות וסטארטפים שהצליחו בענק (נספח 1).

שאלו את החניכים:

• מה לדעתכם גרם לחברות האלו להצליח להיות ענקיות ומשפיעות?
• מה הסוד?

חלקו ל3 חניכים את דפוסי הפעולה המבטיחים (נספח 2), ובקשו מהם לקרוא אותם. הסבירו בע”פ כי ישנם דפוסים נוספים, אך אנו בחרנו להביא את אלו הנוגעים ללקוחות, או למשתמשים. וודאו כי החניכים הבינו את הדפוסים, והמשיכו לסיפור הבא.

חלקו לחניכים את הסיפור על התינוק הבוכה (נספח 3).

בקשו מאחד החניכים שיספר את הסיפור במילים שלו, על מנת לוודא שהחניכים אכן הבינו את הסיפור.

לאחר מכן, שאלו את החניכים:

• מה היתה הביקורת של בעל ה”תניא” על בנו?
• האם לדעתכם הביקורת נכונה? באה במקום?

הנחו את החניכים לדבר בזוגות: נסו לחשוב על סיטואציות דומות, מהחיים שלכם, שבהם הייתם שקועים כל כך במשהו, חשוב ומשמעותי ככל שיהיה, עד שלא שמתם לב למישהו שהיה בסביבתכם וזקוק לכם. מה היתה התחושה שלכם באותו רגע? כיצד הייתם נוהגים אחרת?

על מנת להיות משמעותיים ומשפיעים, לפחות כמו החברות הגדולות שראינו בהתחלה, עלינו להיות מחוברים וקשובים לצרכים של העולם, של מי שמסביבנו.

שלב ג-

המטרה בשלב זה היא לעורר לשיח ולחשיבה היכן אנחנו בשפה הזו של גודל. לגרום לחניכים לחשוב, להכניס את עצמם לשפה, לא להשאיר את זה מנותק ורחוק.

• לשבטים הקטנים- נפזר על הרצפה מעשים שונים (נספח 4) הדורשים מהחניך לצאת מעצמו ולראות מה קורה בסביבתו. נבקש מהחניכים ללכת בין הכרטיסים השונים, ולבחור 2 כרטיסים: כרטיס אחד עם מעשה שהם מרגישים שהם מצליחים בקלות לבצע ולראות בזולת, וכרטיס אחד שבו היו רוצים להצליח יותר, להתאמץ עליו יותר. נעשה סבב קצר ונבקש מהחניכים לשתף באחד  משני הכרטיסים או בשניהם (תלוי בשיקול דעתו של המדריך)
• לשבטים הגדולים- בצד אחד של החדר יהיה מונח דף שעליו כתוב ‘מסכים מאד’ ובצד השני יהיה מונח דף שכתוב עליו ‘לא מסכים בכלל’. המדריך מקריא היגדים שונים (נספח 5), וכל חניך נעמד על פי מידת הסכמתו עם ההיגד.

סיכום-

בהתחלה ראינו איך בקלות סיפור יכול להיות לא משמעותי ולא רלוונטי, כאשר הפרטים בו אינם קשורים ואינם שייכים האחד לשני, ולסיפור הכללי. לאחר מכן, ניסינו להבין כיצד הצליחו חברות ורעיונות גדולים כמו גוגל, וויז, ועוד, להיות משפיעים כל כך וחלק בלתי נפרד מחיינו, והבנו שהסוד הוא החיבור לצורך, למה שהלקוח זקוק לו. הסיפור על האדמו”ר הזקן והתינוק הבוכה חידד לנו את הערך של הקשב והחיבור שלנו לסביבה שבה אנו נמצאים, גם כאשר אנו עוסקים בדבר חשוב מאד כמו לימוד תורה.  בסוף, ראינו היכן השפה וצורת החשיבה של גודל באה לידי ביטוי גם בחיים שלנו וחיברנו את המושגים ליומיום שלנו.

המשחק בהתחלה המחיש לנו את הצורך בתכנון לרחוק, את החשיבות בראייה הרחבה, הגדולה, ולא רק בהתמקדות בכאן ועכשיו ובמה שקרה סביבי.

נספחים:

נספח 1-

פייסבוק, טוויטר, גרופון, YouTube, גוגל, אפל, קוקה קולה, מקדולנדס, waze

נספח 2-

1. מסר רגשי או הגיוני – כל אחת מחברות הענק התחילה עם מסר “קל” – קצר וברור כאשר המסר הוא או פונקציונלי לחלוטין, כלומר כזה המדגיש את התועלת התפקודית שבמוצר, או לחלופין כזה המדגיש מסר רגשי-פסיכולוגי, כלומר כזה המדגיש את המענה הרגשי או התועלת הפסיכולוגית שהמוצר מספק. אבל לא גם וגם. במקרה של טוויטר החברה החדירה לנו כבר מההתחלה מסר קטן ריגשי וברור: לשתף מייד את האחרים במה שאני עושה. מעניין לראות כי לדפוס פעילות זה ישנה סיבה מובהקת: כניסה מהירה יותר לתודעת המשתמש.
2. פונקציית אקסטרים אחת קטנה– שימוש במינימום כפתורים, ובמינימום זמן, על מנת לקבל את התוצאה הסופית. כפתור אחד קטן, שפשוט גרם לנו כל כך בקלות להשתמש במוצר. הפונקציה האחת הקטנה הנצרבת לנו ממש על האצבע – היא האקסטרים. הדוגמה המפורסמת ביותר להליכה לקצה היא זו של מייסד אפל המנוח סטיב ג’ובס, שבחר מראשית דרכו בעיצוב קיצוני ובגישה מינימליסטית. על אף אינספור התנגדויות, התעקש ג’ובס להשיק את ה-iPod הראשון של אפל עם כפתור אחד בלבד.

מקדונלדס- רשת המזון המהיר הגדולה בעולם.

3. תיאום ציפיות עם המשתמש– ההבטחה הראשונית של החברה היא בעצם המסר אשר מסביר למשתמש הסופי מה בדיוק אותו משתמש יקבל כל פעם כאשר הוא יבקר או ישתמש במוצר. הדוגמא הטובה ביותר היא של וויז. החברה בתחילת דרכה הבטיחה לנו בסך הכל GPS חינמי. לא מפות ולא את עדכוני תנועה האחרונים. בוודאי ובוודאי גם לא את מיקום מצלמות המהירות. וזה נקרא תיאום ציפיות עם הלקוח. כשיש תיאום ציפיות, קשה מאוד לכעוס או להתעצבן על המוצר. מכיוון שמה שהבטיחו לנו – קיבלנו. וכתוצאה מכך מגיעה הנאמנות למוצר.

(מתוך: http://m.forbes.co.il/news/new.aspx?pn6Vq=ED&0r9VQ=LHFJ)

נספח 3-

מסופר על האדמו”ר הזקן, בעל ה”תניא”, שישב ולמד בחדרו. לפתע שמע את נכדו התינוק בוכה בעריסתו. סגר האדמו”ר את הגמרא, ניגש לחדרו של התינוק והרגיעו. לאחר מכן הלך האדמו”ר לחדר הסמוך, ומצא שם את בנו, אביו של התינוק, האדמו”ר האמצעי, כשהוא יושב שקוע בלימודו. האדמו”ר הזקן תמה על בנו: מדוע לא קמת להרגיע את בנך הבוכה? הבן הנבוך הרים את מבטו, וענה לאביו: הייתי כל כך שקוע בלימוד, שלא שמעתי כלל את קול הבכי. העיר לו האדמו”ר הזקן: אם אדם עסוק בלימוד תורה, ואיננו שומע קול של תינוק יהודי בוכה- הרי שמשהו פגום בלימוד זה.

נספח 4-

• עין טובה על חבר בשבט
• התעניינות בחניך בסניף שצעיר ממני
• הצעת עזרה לימודית לחבר מהכיתה
• תפילה על חולה או על כל אדם אחר הזקוק לתפילות

נספח 5-

מסכים מאד

לא מסכים כלל

היגדים:

• כאדם פרטי אני מחובר למציאות.
• אני מסוגל לדעת ולראות מה המציאות הרחבה והכללית זקוקה שאעשה בשבילה.
• השבט שלנו פוקח עיניים למציאות סביבו.
• לרוב אני עושה דברים שמשפיעים לטוב או לרע על הסביבה שלי
• אני מודע לקשיים ולבעיות של אנשים שנמצאים סביבי
• אין לי מושג מה האתגרים של האנשים שקרובים אלי