איתור סניפים וכפרי בוגרים
וידאו
מתאים ליום חולנתינה היא חלק אינטגרלי מהחיים שלנו. אנחנו חייבים לדעת לתת ולהבין שכאשר אנחנו נותנים אנחנו גם מקבלים – מיד או בשלב מאוחר.
הרחבה למדריכים:
הסבר על מהי נתינה בפורטל ‘אמא אדמה’:
http://www.ima-adama.co.il/articles/article.asp?articleId=3752
.
הכנות וציוד נדרש:
.
.
.
הניחו על הרצפה גיליון שעליו תהיה כתובה המילה נתינה או ציור של מתנה (לחניכים שאינם יודעים לקרוא). שאלו את החניכים מהי המילה הזו, ‘נתינה’, ומה היא אומרת להם.
.
ספרו לחניכים את סיפור שימחיש להם מה היא נתינה. אפשר לספר את הסיפור ‘ירח זורח’ של חדוה גבריאל או להקרין להם אותו דרך יוטיוב:
.
https://www.youtube.com/watch?v=SEfaMBOxzuc.
.
אפשר לספר גם את הסיפור ‘רוקמת הטלאים הקטנה’ (נספח 1).
.
.
לחניכים עם יכולות פיזיות: צרו מעגל של כיסאות כמספר החניכים, וכל חניך יעמוד על כיסא. הם יתחילו ללכת, ובכל כמה שניות הוציאו כיסא מהמעגל – והם יצטרכו להיעזר זה בזה כדי לעבור מכיסא לכיסא. שימרו היטב על החניכים והיו ערניים מתי להפסיק להוציא את הכיסאות.
.
לחניכים עם מוגבלות פיזית: אפשר להכין תצרף (פאזל), לחלק לכל חניך חלקים ממנו ולהרכיב ביחד – וכשכל אחד תורם את החלק שיש אצלו נוצרת תמונה שלמה ויפה.
.
פתחו דיון: היכן אתם יכולים לעזור?
.
כוונו אותם להבין שגם עזרה להורים בבית, למורה בבית הספר, למדריכים או לחברים – גם היא נקראת נתינה.
.
.
הסרטון שלהלן יחזק את ההבנה שנתינה היא דבר מתגלגל. הקרינו סרטון על ‘תעביר את זה הלאה’, אפשר למצוא אותו הסרטון ביוטיוב. יש שני סרטונים שסניפים בבני עקיבא עשו – ‘תעביר את זה הלאה – בני עקיבא קריית אונו’; ‘נחשון עפרה תעביר את זה הלאה’.
.
זו הזדמנות מצוינת להראות לחניכים איך בני עקיבא קשורה לנתינה ולעשייה. לקבלת כל הסרטונים אפשר לשלוח אלינו דוא”ל ונשלח לכם קישור או סרטון.
.
.
ניסינו להבין מה משמעות הנתינה; דיברנו על המושג ופישטנו אותו. ראינו שאנחנו יכולים גם לתת מעצמנו לאחרים אפילו בדברים הקטנים של היום-יום, ומתוך זה הבנו שהנתינה היא דבר מתגלגל – וכשאנו נותנים אנחנו גם מקבלים.
מומלץ מאוד לסיים עם סרטונים של עשייה בבני עקיבא: סרטון ביוטיוב – ‘עשיה בחבריא ב – בני עקיבא’:
.
https://www.youtube.com/watch?v=H6bgz_wj1Pg (אפשר לוותר על ההתחלה).
.
.
.
סרטון על גמ”ח באשדוד – ‘גמ”ח אחיי הגיבורים – סניף אשדוד מרכז ה’:
https://www.youtube.com/watch?v=0aLODFT2F3A.
.
.
הצעה לצ’ופר:
הקטע “לתת מכל הלב” (נספח 2).
השיר “לתת” (נספח 3).
.
.
.
פעם הייתה רוקמת טלאים שהכינה שמיכות מופלאות מטלאים. אמרו שהשמיכות שלה עשויות מקסם, חלק אמרו שהן מכושפות. הן היו כה יפות עד כי היו שטענו כי הן עשויות מחוטים שטוו מלאכים.
.
התופרת גרה על הר גבוה שנגע בעננים, ואנשים רבים עמדו בתור עם שקי זהב כדי לקנות ממנה שמיכה. תופרת הטלאים לא הסכימה למכור שמיכה לאף אחד. היא נתנה את שמיכותיה ללא תמורה למסכנים ולעניים.
.
מדי לילה הייתה יורדת במורד ההר שעליו התגוררה אל העיר שלמרגלות ההר, ושם היא חיפשה את המסכנים וחסרי הבית, שקפאו מקור ברחובות. היא הייתה פורשת עליהם בעדינות שמיכת טלאים, עוטפת אותם היטב שיתחממו ונעלמת על קצות אצבעותיה.
.
באותה עיר מלך תאב בצע וחמדן. הוא אהב מאוד לקבל מתנות גם לחגים וגם ליום הולדתו.
.
ארמונו היה מלא בכל כך הרבה מתנות, מהרצפה ועד לתקרה. הוא כל כך השתוקק לקבל מתנות, עד כי קבע לעצמו שני ימי הולדת וציווה על כל תושבי המדינה להביא לו מתנות לכל יום הולדת. למרות שקיבל כה הרבה, הוא מעולם לא חייך ואף פעם לא חש באמת מאושר.
.
יום אחד סיפר לו אחד משריו על רוקמת הטלאים המופלאה. המלך קפץ נרעש: איך זה שאף פעם לא נתנה לי אחת משמיכותיה במתנה? השר השיב לו כי הרוקמת נותנת שמיכות רק לעניים ולנזקקים, ושאינה מוכנה לקבל שום תשלום מאף אחד בעבור יצירותיה. המלך אמר: המממ… עוד נראה… ולמחרת בבוקר לקח אתו גדוד של חיילים ודהר אל הבית שבראש ההר.
.
בפגשו את הרוקמת רעם עליה בקולו, איך זה שהוא ציווה על כל תושבי הממלכה ומעולם לא קיבל ממנה שמיכה במתנה. הרוקמת צחקה והשיבה כי היא נותנת משמיכותיה רק למי שמסכן או חסר כול, והמלך בהחלט לא נראה לא כזה ולא כזה. ישנה רק אפשרות אחת שזה יקרה, אמרה, רק אם תיתן את מתנותיך הרבות לנזקקים, על כל מתנה שתיתן אוסיף טלאי עד שתיווצר שמיכה גדולה ויפה. המלך כעס מאוד על תשובתה של רוקמת הטלאים וציווה על חייליו לקחת אותה למערת הדוב ולקשור אותה של בשרשרת ברזל, שלא תוכל לברוח.
.
לא נותנת לי שמיכה? לפחות תהיה לדוב ארוחת בוקר טובה, אמר המלך ועזב את המקום עם חייליו. רוקמת הטלאים נשארה כל הלילה במערת הדוב רועדת ומשקשקת מפחד. בבוקר פקח הדוב את עיניו, הבחין ברוקמת והחל לנהום.
.
לא פלא שאתה נוהם ולא מרוצה! קראה רוקמת הטלאים בהבנה, אם כל לילה אתה ישן על אדמה עם אבנים קשות… בוא וארקום לך מהסודר שלי כרית רכה ונוחה… וכך עשתה, ולדוב היה נוח עם הכרית החדשה יותר מתמיד. הוא חיבק את רוקמת הטלאים בעדינות והניח לה לישון על פרוותו החמה. בלילה התהפך המלך על משכבו. אמנם הוא כעס מאד על רוקמת הטלאים, אך מצפונו הציק לו. כיצד השליך את המסכנה למערת הדוב? הו, אלוקים, מה עשיתי? מה עשיתי? מיד העיר את חייליו ולקח אותם בפיג’מות לשחרר את רוקמת הטלאים ממערת הדוב.
.
כשהגיעו לפתח המערה נדהמו לגלות את רוקמת הטלאים ואת הדוב יושבים יחדיו וסועדים את לבם בדבש. המלך שכח את צערו וכעסו גבר עוד יותר. האם עכשיו תרקמי לי שמיכה? שאל. ורוקמת הטלאים הנידה בראשה. רק אם תיתן את מתנותיך הרבות לנזקקים, על כל מתנה שתיתן אוסיף טלאי עד שתיווצר שמיכה גדולה ויפה. היא אמרה שוב. המלך ממש רתח: למה שאפרד ממתנותיי היקרות והאהובות?
.
מיד ציווה על חייליו לקחת את רוקמת הטלאים לאי הכי קטן בים, שבו היא תוכל לעמוד על קצות אצבעותיה בלבד. יופי, הוא אמר, בלילה כשתהיי עייפה ותרצי לשכב לישון – תטבעי! כך אמר ועזב את רוקמת הטלאים על האי הקטנטן. רוקמת הטלאים עמדה זמן רב על קצות אצבעותיה ולפתע הבחינה בדרור קטן שמנסה לעוף ברוח הקרה. נראה כי כוחו של המסכן לא יעמוד לו כנגד הקור העז ותכף ייפול למים.
.
בוא אליי דרור קטן, קראה רוקמת הטלאים, ונוח על כתפי. הדרור שמע לעצתה ונחת על כתפה.
.
היא ראתה שהוא רועד מקור, ומיד הכינה מחתיכת בד של האפודה הסגולה שלבשה אפודה קטנה בעבורו. הדרור הקטן התחמם וכוחותיו חזרו אליו. הוא עף מכתפיה אסיר תודה.
.
כעבור שעה קלה כיסה את השמים ענן שחור וגדול. אלו היו אלפי דרורים שהתקרבו במעופה אל רוקמת הטלאים. הם אחזו בה במקורים הקטנים ונשאו אותה בבטחה מן האי אל היבשה.
.
שוב, באותו לילה, לא הצליח המלך להירדם בחשבו על האישה הבודדה שהותיר לבדה באי הקטן.
.
הו אלי, מה עשיתי? מה עשיתי? הוא גנח.
.
הוא העיר שוב מיד את חייליו המנומנמים ויחדיו הם צעדו בפיג’מות במורד האגם אל האי הקטן ביותר בעולם. הם מצאו את רוקמת הטלאים יושבת בשלווה על עץ על החוף, רוקמת אפודות קטנות לכל הדרורים שישבו על הענפים סביבה. אני נכנע! צעק המלך. מה עליי לעשות כדי שתתני לי שמיכת טלאים במתנה? כמו שאמרתי, השיבה רוקמת הטלאים, עליך להיפטר מכל הדברים שברשותך. על כל מתנה שתיתן, אוסיף עוד טלאי לשמיכה עבורך. אינני יכול לעשות זאת! קרא המלך, אני כל כך אוהב את כל הדברים הנפלאים והיפים שלי…. אבל אם אין הם עושים אותך מאושר, מה בכלל התועלת בהם? שאלה אותו רוקמת הטלאים.
.
זה נכון, נאנח המלך. הוא חשב ברצינות על דבריה של רוקמת הטלאים, כל כך ברצינות, עד שחלפו כמה שבועות. נו, טוב, הפטיר לבסוף, אם עליי להיפטר מהמתנות שלי, זה מה שאעשה.
.
המלך חזר לארמונו והפך אותו מהמסד ועד הטפחות בחיפושיו אחר חפץ אחד בלבד שייאות לוותר עליו כשי להעניקו למישהו אחר. אחרי חיפושים רבים הוא מצא בצער רב גולה קטנה.
.
אך לאחר שנתן אותה לילד אחד והילד השיב לו בחיוך כה מאיר, רץ המלך להביא עוד מתנות לחלקן לנזקקים.
.
במקרה הוא מצא ערמת מעילי קטיפה, ויצא העירה לחלקם לאנשים שלבשו לגופם סחבות. האנשים שמחו כל כך, שמיד יצאו בתהלוכת הודיה במרכז העיר. אבל המלך עדיין לא חייך.
.
לאחר מכן אסף המלך מאה חתולים סיאמיים כחולים ורוקדי ואלס, וכן תריסר דגים שקופים כמו זכוכית. ואז הזמין את התזמורת המלכותית ואסף את סוסי הרכיבה שלו בחוצות העיר. ילדים קראו בעונג וחגו סביב המלך. צל צלו של חיוך קטן עלה על פניו של המלך. המלך הביט סביבו וראה את כל השמחה, הריקודים והשירה של תושבי ממלכתו, ואת כל האושר שגרמו להם מתנותיו. חיוך רחב הציף את פניו והוא אף צחק בקול גדול.
.
איך זה ייתכן? קרא, שאני מרגיש כזאת שמחה כשאני נותן את המתנות שקיבלתי – לאחרים? הוציאו את הכול החוצה! הוציאו את הכול מיד!
.
בינתיים קיימה רוקמת הטלאים את הבטחתה. היא התחילה לרקום שמיכת טלאים למלך. עם כל מתנה שהוא חילק, היא הוסיפה עוד טלאי לרקמה. וכך המשיך המלך לתת ולתת. כאשר לבסוף לא נותר שום אדם בממלכה שלא קיבל מתנה מהמלך, החליט המלך לצאת לעולם הרחב ולחפש אנשים נוספים הזקוקים לקבל ממנו דברים. לפני שיצא לנדודיו אמר המלך לרוקמת הטלאים שישלח אליה דרור בכל פעם שיחלק מתנה לנזקקים.
.
בוקר, צהריים וערב יצאו מן העיר קרונות עמוסי מתנות לרוב עם חפציו המפוארים של המלך. ובמשך שנים על שנים הגיעו דרורים-שליחים אל חלונה של רוקמת הטלאים, לבשר לה על קרונותיו המתרוקנים של המלך, שבחר להחליף את מתנותיו בחיוכים מסביב לעולם.
.
בכל יום עבדה רוקמת הטלאים עוד ועוד, ומיום ליום גדלה הרקמה של המלך ויפתה עוד יותר. עד שיום אחד התעופף לו דרור עייף דרך החלון והתיישב על המחט של רוקמת הטלאים. באותו רגע ידעה רוקמת הטלאים שהמלך נתן את המתנה האחרונה שלו, וכי ארמונו נותר כעת ריק לחלוטין.
.
רוקמת הטלאים הידקה את התפר האחרון ברקמה וירדה במורד ההר לחפש את המלך.
.
לאחר חיפוש ארוך מצאה אותו לבסוף. בגדיו של המלך היו קרועים ובהונות רגליו הציצו ממגפיו הבלויות, אבל עיניו של המלך זרחו מהנאה וצחוקו המתגלגל נשמע רועם ונפלא.
.
רוקמת הטלאים הוציאה מתיקה את הרקמה שהכינה לו. זו הייתה רקמה כה יפה עד שציפורי שיר ופרפרים עפו ממנה. רוקמת הטלאים עמדה על קצות אצבעותיה ועטפה בעדינות את צווארו ברקמה.
.
מה זה? קרא המלך.
.
כפי שהבטחתי לך, השיבה האישה, ביום שבו תהיה עני ולא יהיה לך דבר, אז תקבל ממני שמיכת טלאים רקומה. והנה הרגע הזה הגיע. צחוקו החזק והמאיר שלך המלך גרם לתפוחים ירוקים ליפול מהעץ ולפרחים להפנות אליו את ראשיהם.
.
אני אולי נראה עני, אמר המלך, אבל בתוכי לבי עובר על גדותיו מרוב אושר ושמחה. הוא מלא זיכרונות מכל האושר שנתתי וגם קיבלתי. למעשה אני האדם הכי עשיר שאני מכיר בעולם!
.
לא חשוב, אמרה רוקמת הטלאים, הכנתי את רקמת הטלאים הזו במיוחד בשבילך.
.
תודה, ענה המלך, אבל אסכים לקבל ממך את הרקמה רק אם תקבלי ממני את המתנה האחרונה שנותרה לי. שמרתי אותה במיוחד בשבילך. ומקרונו הרעוע והמקרטע הביא המלך את כיסא מלכותו. זהו בהחלט דבר נוח ביותר ומתאים לימים ארוכים של תפירה ורקמה.
.
מאותו יום נהג המלך להגיע לעתים תכופות לבית שבעננים על ההר. בימים הייתה רוקמת הטלאים רוקמת את שמיכותיה שלא מכרה לאיש, ובלילות היה המלך מגיע ואוסף את השמיכות כדי לחלקן בעירו למסכנים ולחסרי המזל.
.
מעולם לא היה שמח כמו עכשיו, כאשר חילק דברים לאחרים.
.
.
אישה חכמה טיילה בהרים ומצאה אבן יקרה בין אבני הנחל.
למחרת פגשה מטייל שהיה רעב, האישה פתחה את הצרור שלה וחלקה אתו את המזון שברשותה.
ראה האיש את האבן היקרה בצרורות האישה,
התפעל ממנה וביקש מהאישה שתיתן לו אותה.
האישה נתנה לו את האבן, והאיש עזב, שמח על מזלו הטוב.
הוא ידע שאם ימכור את האבן היקרה, כל חייו לא ידע מחסור.
כעבור ימים אחדים חזר האיש והחזיר לאישה את האבן שלה. “מה קרה?” שאלה האישה.
“חשבתי על זה”, אמר האיש, “האבן שנתת לי יקרה ורבת ערך, אבל אני מחזיר לך אותה בתקווה שתיתני לי משהו אחר – רב ערך עוד יותר… האם תוכלי לתת לי את הדבר הזה בקרבך שאפשר לך לתת לי את האבן?”
.
.
מילים: חמוטל בן זאב
.
לתת את הנשמה ואת הלב
לתת, לתת כשאתה אוהב
ואיך מוצאים את ההבדל
שבין לקחת ולקבל
עוד תלמד לתת, לתת.
.
לגלות סודות בסתר
להתיר את סבך הקשר
כשהלב בך נצבט
מכל חיוך מכל מבט.
אתה נזהר אתה יודע
וחוץ ממך איש לא שומע
פוסע בין הדקויות
וממלא שעות פנויות.
.
לתת את הנשמה…
.
אתה לומד עם השנים
לבנות ביחד בניינים
לחיות עם כל השינויים
לרקום אתה סיפור חיים
ולעבור ימים קשים
במצוקות וריגושים
תמיד לדעת לוותר
ואת הטעם לשמר.
.
לתת את הנשמה…
.
לראות בתוך הנפילה
שיש מקום למחילה
תמיד אפשר שוב להתחיל
כמו יום חדש כמו כרגיל
לתת.
.