תקציר הפעולה
בדורות האחרונים אנו זוכים לחיות בחברת שפע. מצד אחד חיינו נעשו נעימים ונוחים יותר, ועל כך אנו מודים לקב”ה. מצד שני למחירים הנמוכים ולתרבות הצריכה מתלווים מחירים נוספים ברוח ובחומר. בפעולה זו נבקש ללמוד על הברכה ועל מחיריה ולדון מהם האיזונים הנכונים לנו לעומת התרבות הרווחת.
מטרות הפעולה
1. החברים ילמדו על גישות שונות ביחס להנאה ולהסתפקות במועט, לצריכה ולצמצום, ועל העמדה הראויה לכל אדם.
2. החברים ישתפו במקום הנפשי ובתפיסה שלהם לעומת הגישות האפשריות.
3. החברים ידונו בשאלה מהם האיזונים הנכונים בין “ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה’ אלוקיך” לבין ערכים אחרים, כגון צניעות וחיים של רוח.
מקורות להרחבה:
“רבי חזקיה בשם ר’ כהן בשם רב אמר: עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראתה עינו ולא אכל. ר’ אלעזר נהג לפי השמועה הזו, ונהג לחסוך מעות כדי לקנות פעם בשנה מכל דבר” (ירושלמי, קידושין יב ע”ב–ע”ג. תרגום חופשי מארמית).
“כלל הדבר: כיון שכל עניני העולם אינם אלא סכנות עצומות איך לא ישובח מי שירצה לימלט מהם ומי שירבה להרחיק מהם. זהו ענין הפרישות הטוב, שלא יקח מן העולם בשום שימוש שהוא משתמש ממנו, אלא מה שהוא מוכרח בו מפני הצורך אשר לו בטבעו אליו” (מסילת ישרים, מידת הפרישות).
“דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם… יש שהוא בעל לב טהור מאד ולא יתאוה אפילו לדברים מעטים שהגוף צריך להן, ויש בעל נפש רחבה שלא תשבע נפשו מכל ממון העולם, כענין שנאמר אוהב כסף לא ישבע כסף. ויש מקצר נפשו שדיו אפילו דבר מעט שלא יספיק לו ולא ירדוף להשיג כל צרכו, ויש שהוא מסגף עצמו ברעב וקובץ על ידו ואינו אוכל פרוטה משלו אלא בצער גדול… הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה” (רמב”ם, הלכות דעות, א, א).
ציוד נדרש:
להדפיס את הקטעים המלווים את הפעולה
מהלך הפעולה:
פתיחה:
בקשו מהחברים לענות בקצרה (בסבב או ב’פופקורן’) על השאלה:
• מה הדבר שאתם הכי אוהבים בחברת השפע שבה אנו חיים? איזו השפעה חיובית יש לה על החיים שלכם?
שלב א:
הניחו על הרצפה את שני צמדי המשפטים שלהלן, כל צמד בקצה אחר. בקשו מהחברים לקרוא אותם:
צמד 1:
“חיים רק פעם אחת. העולם מלא בחוויות נפלאות, מאכלים טעימים, בגדים יפים – ואני רוצה ליהנות מכל הטוב שיש לו להציע!”
“הקב”ה ברא את העולם בשבילנו. לא לנצל את המתנה שקיבלנו זו פשוט כפיות טובה”
צמד 2:
“מי שרודף אחרי ריגושים, מאכלים, או חפצים חדשים – לעולם לא ידע לעצור. חיים של הצנע לכת מאפשרים רוגע נפשי, בריאים מבחינה כלכלית ונכונים יותר ערכית”
“התפקיד שלנו הוא לעבוד את ה’, ושקיעה בהנאות גשמיות היא הסחת דעת מהמטרה האמיתית. עדיף להסתפק בחיים פשוטים כדי לעבוד את ה’ בלי הפרעות”
בקשו מהחברים לשתף איפה הם נמצאים ברצף שבין הצמדים: באחד הקצוות, באמצע, נוטים לצד אחד?
טיפ: אפשר לבקש מכל אחד להניח שעון, נעל, סיכה או כל חפץ אחר (אפשר גם לחלק להם מראש חפצים קטנים כלשהם) בין שני הצמדים, לפי המקום שבו הם מרגישים שהם נמצאים – קרוב יותר לעמדה הדוגלת בהנאה מהעולם או לזו שמעדיפה להסתפק במועט. אחר כך בקשו להסביר למה הם מרגישים שזה המקום שלהם.
אם זה מתאים לסניף שלכם, אפשר גם להוסיף או להחליף את המשפטים בקטעים מהירושלמי וממסילת ישרים שנמצאים במקורות להרחבה.
שלב ב:
הניחו על הרצפה את שני הקטעים שלהלן. את הראשון לצד צמד משפטים 1, ואת השני לצד צמד משפטים 2.
קטע 1
רבי אלעזר הקפר ברבי אומר: מה תלמוד לומר (=מה כוונת הפסוק) “וכפר עליו (על הנזיר) מאשר חטא על הנפש” – וכי באיזה נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין (כי יין אסור לנזיר). והלא דברים קל וחומר: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר ודבר (מי שצם ומתענה מרצונו) – על אחת כמה וכמה (שנקרא חוטא)!
קטע 2
רבי אלעזר אומר: (נזיר) נקרא קדוש, שנאמר “קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו”. ומה זה שלא ציער עצמו אלא מדבר אחד נקרא קדוש, המצער עצמו מכל דבר (מי שצם ומתענה מרצונו) – על אחת כמה וכמה (שנקרא קדוש)!
אמרו לחברים: שתי האמירות האלו מופיעות בזו אחר זו במסכת תענית. כלומר, כבר התנאים נחלקו אם תענית ומניעת הנאות מעצמנו הן חטא או מעלה.
כבסיס לדיון בשלב הבא בררו עם החברים מה עומד מאחורי כל אחת מהגישות. העלו את השאלות האלה:
- איזה חטא יש בצער וסגפנות?
(להעמקת הדיון אפשר להוסיף: גם בהתנזרות מיין וגם בצום לא מדובר בצער לשם הצער. הנזיר נמנע מיין כי הוא משקה משכר, והצום מיועד לתפילה ותחנונים. למה רבי אלעזר הקפר בכל זאת קורא לשניהם “חטא”?)
- מצד שני, איזו קדושה יש בהם?
(להרחבה: האם הסתפקות במועט היא מעלה בפני עצמה, והתורה קוראת לאדם לחיות בצניעות, או שכל המשמעות שלה נובעת משלילת הצד השני, כי כאשר שקועים בגשמיות העולם הרוחני נפגע?)
שלב ג:
בשלב הראשון דיברו החברים על המקום שבו הם נמצאים. עכשיו, לסיכום, חלקו את החברים לזוגות ובקשו מהם לדון בשאלות האלה:
- מהי לדעתכם הדרך הנכונה ללכת בה לכתחילה? האם היהדות מעודדת אותנו ליהנות מהבריאה, להסתפק במועט או למצוא איזון כלשהו בין השניים (ואם כך, מהו אותו איזון)?
- נרצה או לא נרצה, אנו חיים בתרבות צריכה ובחברת שפע. האם יש פער בין המקום ברצף שבו מיקמתם את עצמכם לדעת את המקום שבו ראוי להיות לפיכם?
אספו את כל החברים למליאה ובקשו מהזוגות לשתף במסקנות שלהן.
אפשר לוותר על החלוקה לזוגות ולהמשיך בדיון כללי, הכול לפי מה שמתאים לב”ב שלכם.
סיכום:
עברו על שלושת שלבי פעולה והציגו את העמדות, המחשבות ואת המסקנות שעלו לאורך הדיונים.
אפשר לסיים כאן בדברי הרמב”ם המצורפים במקורות להרחבה.
מתאים ליום חול
מתאים לשבת