איתור סניפים וכפרי בוגרים
החניכים ירצו להכיר תודה לקב”ה שמסובב עלינו את כל הטובות במציאות.
1. החניכים יתנסו בהכרת הטוב ויחשבו על דרכים להודאה.
2. החניכים יבינו את חשיבות ההודאה.
3. החניכים ירצו להכיר תודה לקב”ה שמסובב עלינו את כל הטובות במציאות.
החניכים יושבים במעגל. על כל חניך לחשוב על מישהו שהוא מאד רוצה להודות לו, ועל דרך מקורית להביע את תודתו. עושים סבב שבו כל אחד אומר בקצרה (מי שלא רוצה, לא חובה להגיד..)
….
נשאל את החניכים:
….
נלמד על החשיבות שבהכרת הטוב מדבריו של הרב יהושע וייצמן:
“מי שכופר בטובת חברו, חושב בוודאי לעצמו כי על הטובה הבאה אליו מגיעה לו, וכל מי שעושה לו טובה, את חובתו הוא ממלא עבורו. הוא אינו רואה צורך לחקור אחר שורש הטובה ולחוש חובה כלפי עושה הטובה עבורו.
תחושת ה”מגיע לי” מתפשטת גם לעבר עצם החיים, ואף בהם אין הוא רואה עניין לחקור את שורשם וסודם ולחפש את נותן החיים על מנת להודות לו על חלקו.
המודה בטובתו של חברו ומרגיש חובה לעושה לו חסד, יגיע בוודאי להודות בטובתו של הקב”ה הנותן לו חיים וכל טוב”.
(הרב יהושע וייצמן)
…
נשאל את החניכים:
….
נחלק את החניכים לשתי קבוצות. המדריכים יציגו בעיה, ועל החניכים לנחש מה היתה יכולה להיות הסיבה לבעיה.
לדוגמא: הבעיה – פרח שנבל.
קבוצה א’ יכולה לומר- העציץ היה יותר מדי זמן בשמש.
כעת קבוצה ב’ צריכה למצוא סיבה אחרת, למשל- לא השקו אותו.
עכשיו חזרנו לקבוצה א’, שיכולה לומר- אכלו אותו תולעים… וכן הלאה.
המדריכים יכתבו את הסיבות על נייר גדול (אם זה באמצ”ש). הקבוצה הזוכה בכל סבב היא זו שמצאה יותר סיבות אפשריות.
….
בעיות שניתן להציג:
1. עפיפון שלא עף
2. מכונית שלא נוסעת
3. נורה שלא דולקת
4. צמח שנבל
הרבה פעמים אנחנו רואים תופעות שבכדי להבין אותן אנחנו צריכים להסתכל שלב קודם, או כמה שלבים קודם, על מנת להבין איפה הבעיה. האם אנחנו עושים זאת תמיד?
…
עלינו להיות מודעים לכך כי הקב”ה הוא זה המשפיע עלינו את כל הטובות, הוא המקור לכל התופעות הסובבות אותנו. אנו נוטים לייחס הצלחות, כישלונות, שמחות, כשרונות וכו’ לגורמים אנושיים, ולעיתים שוכחים מאיפה למעשה נובע הכל. ראייה כזו היא ראייה חיצונית של הדברים. תפילה היא אחד הזמנים בו אנו עומדים מול אבינו שבשמיים ומנסים לברר לעצמנו אמת זו.
….
ההודאה שלנו לקב”ה מורכבת משני סוגי הודאות:
1. הודאה כללית – כלומר, על דברים כלל אנושיים: שהעולם מתקיים (שמש זורחת וכו’..), שמירה ממזיקים ואויבים ח”ו וכו’.
2. הודאה פרטית – כל אדם צריך להיות מודע ולהודות על השפע הפרטי שהוא זוכה לקבל מהקב”ה, החל מהחזרת הנשמה לגופו כל בוקר, תפקוד גופו, הצלחות חומריות… ובעצם- הכל.
….
בנוסח התפילה המקודל אנו מוצאים את חשיבות ההודאה במילים:
“מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך”.
מיד כשהאדם מתעורר בבוקר, עוד לפני נטילת ידיים, המילה הראשונה שהוא אומר היא “מודה”. כל בניין חיינו בנוי על יסוד הכרת הטוב והודיה על הטוב.
….
נסכם בשיר “בעקבות מרק ירקות”- נספח 1 (לקוח מתוך הסרט “על שבת ותפילה” בהוצאת “גשר”)
זוג חברים ביום קיץ בהיר,
חפשו מסעדה ברחובה של העיר.
אחרי שמצאו, התיישבו בתוכה,
והזמינו כמובן לשולחן ארוחה.
המתינו מעט, אולי שתי דקות,
ובא המלצר עם מרק ירקות.
הם אכלו המרק, הוא היה נהדר,
ואמר האחד: “בוא נודה למלצר”.
הם קמו מיד והלכו למלצר,
ואמרו: “המרק- הוא היה נהדר!”
אמר המלצר: “שמחתי כל כך,
אבל אם להודות – אז תודו לטבח”.
אז ראשית הם הודו למלצר, אחר כך
הם הלכו ואמרו “תודה” לטבח.
אמר הטבח: “ברכות זה נעים,
אבל בגלל הירקות- המרק הוא טעים.
לא רק לי מגיעות הברכות –
אלא למי שמכר הירקות”.
אז ראשית הם הודו למלצר, אחר כך
הם הלכו ואמרו “תודה” לטבח,
אחר כך נסעו לשוק וישר
בקשו להודות לאדם שמכר.
אמר המוכר: “להודות הן אפשר
לנהג שהביא הירקות מן הכפר”.
אמר הנהג: “הריני מסמיק,
עניין התודה נראה לי מצחיק.
לי להודות זה ממש מיותר,
כל התודה מגיעה לאיכר”.
אז ראשית הם הודו למלצר, אחר כך
הם הלכו ואמרו “תודה” לטבח,
אחר כך נסעו לשוק וישר
בקשו להודות לאיש שמכר.
אחר כך הודו בחיוך מאושר
לנהג שהביא הירקות מהכפר,
ומיד בלי לחוס על זמנם היקר
הם נסעו אל הכפר והודו לאיכר.
שמח האיכר שלשמוע תודה
“אך לא לי מגיעות הברכות”, הוא הודה.
“טיב הירקות לא תלוי בי דווקא,
אלא במזג האוויר, בסוג הקרקע,
בכמות הגשמים, בחוזקם, מועדם,
כי רק מי ששולט על טללים ורוחות
הוא אחראי על טיבו של מרק ירקות”.
אז ראשית הם הודו למלצר, אחר כך
הם הלכו ואמרו “תודה” לטבח,
אחר כך נסעו לשוק וישר
בקשו להודות לאיש שמכר.
אחר כך הודו בחיוך מאושר
לנהג שהביא ירקות מהכפר,
ומיד בלי לחוס על זמנם היקר
הם נסעו אל הכפר והודו לאיכר.
ובסוף הם הודו למי ששולט
על חמה, אדמה ורוחות בלי עת,
למי שאחראי על טללים וגשמים:
חן חן על מרק הירקות הטעים!