איתור סניפים וכפרי בוגרים
פעולה ממערךבלימוד הקרוב נרצה לעסוק בשאלות האלה: האם לפי היהדות יש בכלל מקום לזמן פנוי? האם כל תרבות פנאי היא לגיטימית? כיצד יש להתייחס לתרבויות של עמים אחרים או לתרבות הנובעת ממקורות לא יהודיים?
מידע כללי: פְּנַאי (או זמן חופשי) הוא פרק זמן שבו האדם אינו מחויב לפעול בדרך מסוימת מכל סיבה שהיא, כך שהוא יכול לבחור מה ברצונו לעשות. היווצרות זמן פנוי היא תופעה חדשה יחסית שהחלה במאה ה-20 בעולם המערבי. החיים בחברה המודרנית מאפשרים לאדם יותר זמן פנוי מבעבר. זאת בעקבות גורמים שונים כמו ההתפתחות הטכנולוגית והמדעית, הקפדה על יום עבודה של 8 שעות, הגבלת הגיל המינימלי לעבודה, פרישה לגמלאות ותוחלת חיים גבוהה יותר. אל כל אלו מצטרפים ההיצע הרחב של מקורות בילוי והנאה (מתוך ויקיפדיה).
קהלת ה, יא
“מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד, אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל…”
שיר השירים רבה פרשה ו, פסקה ב
“דרשו חז”ל: משל למלך שהיה לו כרם ושכר עליו פועלים והיה שם פועל אחד מתכשר במלאכתו יותר מכולן. כיון שראהו המלך כשר במלאכתו יותר מדאי, אחזו בידו והתחיל מטייל עמו ארוכות וקצרות (= הפסק מן העמל). לעתותי ערב באו הפועלים ליטול שכרן, ובא אותו פועל ליטול שכרו עמהם, ונתן לו המלך שכרו כמותן.
התחילו הפועלים מצירים, אמרו לו: אדוננו המלך! אנו שיגענו כל היום וזה לא יגע אלא שתים או שלוש שעות ביום, והוא נוטל שכרו כמותינו?! אמר להם המלך: מה אתם מצירין, יגע זה בשתים או בשלש שעות מה שלא יגעתם אתם כל היום כולו!”
תרבות הפנאי
בגמרא מופיע דיון בין התנאים כיצד נכון להתייחס לתרבות הרומית:
שבת לג ע”ב
“פתח ר’ יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו. תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות.
ר’ יוסי שתק. נענה ר’ שמעון בר יוחאי ואמר: כל מה שתקנו – לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין – להושיב בהן זונות, מרחצאות – לעדן בהן עצמן, גשרים – ליטול מהן מכס.
הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות. אמרו יהודה שעילה – יתעלה. יוסי ששתק – יגלה לציפורי. שמעון שגינה – יהרג”
קראו את דברי הרב קוק על הסיפור המובא בגמרא:
עין איה שבת ב, רנט
“…גדולה היא הבדלת המטרה של כנסת ישראל ביחש (=ביחס)… לאותה המטרה שהציג לפניו עם כרומיים (כרומאים).
מובן הדבר שלפי התחלפות המטרה (=ככל שמטרת הקמת המפעל התרבותי רחוקה מתרבותנו) מוכרחים גם כן הרבה מעשים וסדרים להתחלף (=צריך לעשות הרבה ליטושים ותיקונים).
אבל בכל זה נפגשים גם כן דברים מתאימים בפועל שבין להמטרה הגסה הראויה להיות מצוירת אצל הרומים, בין להמטרה העליונה והקדושה של כנסת ישראל, הדברים הללו הם תיקונים נאים וטובים.
ומי שפוגש תמיד צד ההשויה המעשית, ולוקח את הטוב ומשתמש בו לטובה ונהנה ממנו… הוא יכול להיות ראש המדברים בכל מקום”
משנה, אבות ב, יב
“וכל מעשיך יהיו לשם שמים”
פירוש היעב”ץ על המשנה
“אפילו דברים של רשות כגון אכילה ושתיה שינה ותשמיש והשיחה כולם יהיו לעבודת בוראך. כשתאכל לא יהיה עיקר אכילתך להנאתך אלא כדי שתהא בריא לעבודת הש”י, וכן כולם, נמצאת עובד את הש”י תמיד”
שגיא ביטבוקס –
המדריך לשימוש בריא בסמארטפון – מומלץ!
מתוך תשובת הרב שמואל אליהו לשאלה שנשאל על תרבות הפנאי
פנאי מלשון פנוי – זמן פנוי.
והשאלה היא פנוי ממה? פנוי מערכים?
כל חיינו צריכים להיות מוקדשים למען הערכים שאנחנו מאמינים בהם!
נכון שאיננו מלאכים, ומותר לנו גם להתאוורר, אבל גם זאת, מתוך מחשבה שזה הדבר שעכשיו נכון לעשות, כי כך נצבור כוח. או שאם נטייל בארץ ישראל – זה יחזק בתוכנו את אהבת ה’, שנתן לנו את הארץ.
אבל היום, מה שעומד מאחורי המושג ‘תרבות פנאי’ הוא שמטרת האדם בעולמו היא ליהנות. סיימנו את כל החובות המוטלות עלינו כעול, ועכשיו נשאר קצת זמן לשרוף. כל המרבה במציאת זמן לבהות מול הטלוויזיה – הרי זה משובח!
ההשקפה שפיתחה את המושג ‘תרבות הפנאי’ היא אותה השקפה שפיתחה את המושג ‘להעביר את הזמן’, שאם נחשוב עליו טיפה נשים לב למה שעומד מאחוריו: במקום לנצל את המתנה האדירה של הזמן, שהיא בעצם רגעים יקרים של חיים, אנחנו חושבים איך להעביר אותו!
חשוב שוב להדגיש: יש ויש מקום ביהדות להתאווררות ולהנאה מהבריאה של הקב”ה. הנאה שאחריה אומרים באופן ספונטני ‘תודה לך ה’, מה רבו מעשיך’!
וכל זאת במינון הנכון, לא כדבר העיקרי שעושים בחיים, אבל כתבלין טוב”
אין ספק כי בימינו תרבות הפנאי תופסת מקום מרכזי בחיינו, ואף שיש ביהדות מקום לתרבות הפנאי, עלינו לשים לב כי אנחנו הם שמנהלים את התרבות ולא היא אותנו.
היכולת לבחור איזו תרבות מתאימה לי ואיזו לא, היכולת לבחור לקחת את הדברים שמתאימים לי הן מהתרבות בישראל הן מתרבויות חיצוניות ולהתאים אותם לסטנדרטים שלי (בלי להיכנע לערכים שאינם מתאימים לי) והיכולת לדעת לתת לכל דבר מקום וזמן במינון הנכון ובאיזון הנכון, הן שיאפשרו לנו ליהנות מתרבות איכותית שמגדלת אותנו ומאפשרת לנו להיות אנשי תרבות באמת!