איתור סניפים וכפרי בוגרים
פעולה ממערךהתרבות המודרנית מטפחת מאוד את הצדדים החיצוניים של האדם ומעמיקה פחות בפנימיות. משום כך אנו מרגישים שהערך העצמי שלנו נמדד יותר במדדי החיצוניות (ביגוד, כסף, תעודות, מראה) משהוא נמדד במדדי הפנימיות (מידות טובות, ערכים, מטרות).
מצב זה ניכר במיוחד עם התפתחות המדיה והיכולת לתעד ולשתף: נוצר מצב של שיתופיות יתר אצל רבים. כל רגע מתועד ומשותף, ופעמים רבות השיתוף נובע מתוך צורך לקבל אישור מהחברה.
בפעולה זו נעסוק בהבדל שבין תחושת הערכה שנובעת ממדדים חיצוניים לבין היכולת והשאיפה לדעת שהערך שלנו הוא דבר פנימי ועמוק.
שתי תמונות (נספח 1), דף מודפס לפי מספר החניכים (נספח 2), דפים ועטים (ביום חול), שתי תמונות (נספח 3), תמונה של אמוג’ים (נספח 4).
פתיחה: שחקו ‘עידודים’ – מתחלקים לזוגות, וכל זוג משחק ‘אבן, נייר ומספריים’. המפסיד הולך אחר המנצח ומעודד אותו, והמנצח הולך להתחרות במנצח אחר. בכל פעם מי שנוצח ואלו שעודדו אותו עד עכשיו מצטרפים לעידוד המנצח החדש (עד לקרב האחרון).
הראו לחניכים שתי תמונות של אתרים שאפשר לקנות בהם לייקים ועוקבים ברשתות החברתיות (נספח 1).
שאלו את החניכים:
הקריאו קטע על הייחודיות של כל אדם – עצם בריאתך היא האישור שאתה חשוב וחיוני לעולם! (נספח 2; אפשר להרחיב בקטעים הנוספים). בשבטים הצעירים אפשר להתמקד במשפט של ר’ נחמן.
סכמו: הקב”ה ברא אותי כי בלעדיי ובלי ההרכב המיוחד והמדויק של האישיות והכישורים שלי העולם היה חסר. אני ואישיותי חשובים וחיוניים לעולם, ואין לכך צורך באישור חברתי חיצוני.
תרגיל – מה הדבר שאני מביא/ה איתי, הנקודה שאני מוסיף/ה לעולם? (כל אחד רושם בדף. בשבת חלקו את החניכים לזוגות והם ישתפו זה את זה, או ערכו סבב כללי).
עזרו לחניכים לצאת מהמבוכה ולהבין שאין בכך גאווה אלא הכרה בטוב האמיתי שבהם, ובכל אחד יש כזה. אפשר לשאול את השאלה בדרך אחרת: מה ההורים שלך או החברים הטובים שלך היו אומרים שמיוחד דווקא בך?
סגרו בנקודה למחשבה – האם אני מצליח/ה להכיר בטוב שבי ללא עזרת הסביבה? אם אני חשוב/ה ומיוחד/ת כל כך, האם אני באמת זקוק/ה לאישור חיצוני?
בשלב זה נעסוק בשימוש בכלי המדיה לשיתוף ולתיעוד. כיצד נכון להשתמש בהם בדרך שתעביר היטב את המסר שאנו רוצים להעביר? האם תמונה מעבירה מסר באופן ראוי, או שמא נכון להשקיע עוד זמן בכתיבה שתבטא טוב יותר את התחושות ואת האמירה? ואיך כדאי להתייחס לתגובות שאנחנו מקבלים?
אפשרות א (מומלצת לשבטים הבוגרים):
הראו לחניכים תמונה מצולמת ושאלו אותם מה הם רואים בה (נספח 3).
לאחר שיתארו אותה, הסבירו מה באמת מתרחש בתמונה דרך הכתבה המצורפת { – סטודנטים הודים צילמו סלפי בתוך אגם. לאחר שהלכו אחד מהם גילה בתמונה כי חברם תועד כשהוא טובע}.
שאלו:
אפשרות ב: נבחן העברת מסר דרך שימוש במילים ובכתיבה לעומת הצגתו בתמונה. בחרו שני מתנדבים.
בקשו מהאחד לבחור אמוג’י (נספח 4) שמתאר את השבוע שעבר עליו ובקשו משאר החניכים להגיד מה הם מבינים מהאמוג’י שבחר. לאחר מכן בקשו מהחניך האחר לספר במילים איך היה השבוע שלו.
בקשו מהחניכים למנות יתרונות וחסרונות שיש בשימוש באמוג’י לעומת שימוש במלל.
סכמו: כשאנו מפרסמים תמונות עלינו לחשוב אם התמונה שאנו שולחים מציגה את כל התמונה כולה.
תמונה אומנם מעבירה מסר על המציאות שאנו חווים באופן מהיר אבל עם זאת חלקי ומוגבל.
עלינו לדעת שגם מי שמקבל את התמונה מקבל מסר חלקי בלבד.
מכאן אנו מבינים שגם התגובות וההערכה או חוסר ההערכה שאנו מקבלים במדיה מהסביבה שלנו אינם קשורים באופן ישיר למציאות, ואל לנו לתלות את ערכנו העצמי בדרך זו.
לעומת התמונה שמעבירה מסר באופן שטחי, המילים מחייבות אותנו לחשוב, להגדיר ולנסח. המילים מדייקות אותנו ואת ההבנה של החברים שלנו ואת השתתפותם בסיטואציה שבה אנו נמצאים.
כלי המדיה הם כלים מדהימים. העידן הטכנולוגי קידם אותנו ואפשר לנו להעביר מסרים לציבור רחב ולהתחבר למגוון אנשים ממקומות שונים, שתומכים זה בזה ועושים יחד דברים גדולים!
לדוגמה: קריאה לציבור דרך הרשתות החברתיות להגיע ללוויית החייל הבודד שון כרמלי, קבוצות של שיתוף, תמיכה ועזרה הדדית, עזרה לניצולי שואה ולנזקקים וכו’.
עם זאת עלינו לשים לב שהשיתוף לא כובל אותנו והופך אותנו תלויים בו כדי לקבל אישור חיצוני מהסביבה. האישור האמיתי טמון בי וביכולת שלי להכיר באישיותי ובכישרונותיי הייחודיים. תפקיד המדיה לעזור לנו להוציא את הייחודיות הזאת לפועל ולתת לה ביטוי דרך עשיית טוב בעולם!
יש לנו אפשרות להיות מכונסים בעצמנו, ויש לנו אפשרות לעשות דברים גדולים עם המדיה בכלל ועם הטלפון שלנו בפרט! הבחירה מה לעשות איתה – בידנו.
